שיר לשירים

(0)
לדרג

המוזיקה תופסת מקום חשוב בחיי התינוק, לרוב בזכות מודעות ההורים ליכולת המיוחדת שלה להרגיע. עם השנים, מתלוננים העוסקים בתחום, מקומה נדחק לשוליים, למרות יתרונותיה הרבים. מילים שמנסות לגעת

מאת קארין ברזילי


בזמן שנשאה מקסי מרכוס-וידר את בנה ברחמה, היא השמיעה לו מוזיקה באופן קבוע כחלק ממחקר שערכה אצל ד"ר טלי טוראל-גורלי ממכללת לוינסקי, על השפעת המוזיקה בילודים, ואף תיעדה זאת בווידיאו במשך השנים: "כשרציתי להתחיל לחקור את מידת השמיעה של עוברים, פשוט נכנסתי לבריכת השחייה וביקשתי מהמציל להשמיע מוזיקה ושמעתי אותה", מדווחת מקסי. גם בזמן בדיקת אולטראסאונד נצפו תגובות תנועתיות אצל העובר ברגע שקולות חדרו אליו.
"ביום הברית היה רעש והמולה, בן בכה וצרח", מתארת מקסי, "ואז השמעתי לו בפעם הראשונה את המוזיקה המוכרת לו עוד מימי היותו עובר, ולשמחתי הוא מייד נרגע. המוזיקה נסכה בו ביטחון, רוגע ושקט, כמו בימים הבטוחים שבהם שהה ברחם".

אב-ני-בי-אובו-הבב... (יזהר כהן)

"אב-ני-בי-אובו-הבב-או-בו-תבך", כך שרנו פעם את בליל המילים הלא מפוענח הזה כשהקצב, הו הקצב, הרקיד בשעתו כל בית (כמעט) בישראל. המוזיקה הגורפת הובילה את המילים המקוטעות להתנגן בפי כל. אחרי הכל, מהן מילים מעורפלות מול מוזיקה קצבית?

מרגע היוולדנו אנו מפיקים צלילים. בעצם, עד שנרכוש שפה, אנו מביעים עצמנו בעזרת צלילים: בכי, יבבה, מלמול, צחוק וצעקה. העולם מחזיר לנו בצליל ומנגינה. הצלילים אינם זרים לנו, עוד בהיותנו ברחם שמענו רעשים: קולות רמים, דופק לב ובשלב מתקדם של ההריון, הצלחנו לשמוע ואף לזהות את קול אמנו. אפשר לומר שמוזיקה הקיפה אותנו כבר מבראשית...

"כאשר ילדים מסתובבים במעגלים נגד כיוון השעון בזמן הקשבה", מסבירה מקסי, "זו בעצם תופעה ידועה שבה הגוף מגיב למוזיקה. גם היום, בני מגיב בצורה ייחודית למוזיקה, תנועות הגוף שלו מפרשות יצירות ווקאליות כמו נגנים מקצועיים ולעיתים אף טוב מהם".

מתצפיות נוספות שנעשו התברר כי דופק ליבם של תינוקות המקשיבים למוזיקה שקטה נמוך והם רגועים הרבה יותר מאשר אלה שהקשיבו למוזיקה רועשת. יתרה מזאת, תינוק מסוגל להגיב בתנועה ולהבחין בין סוגים שונים של מוזיקה והוא גם מעדיף קול נשי על פני קול גברי (ועדיין, אל תמהרו להוציא את האבא מהתמונה...). ישנם מחקרים המצביעים על יכולת טובה יותר בביצוע פעולות כמו קיפולי נייר יפנים (אוריגמי) בעת חשיפה למוזיקה. קיפול נייר היא פעילות קוגניטיבית כלל לא פשוטה והמחקר על כך הוביל למסקנה, שמאוחר יותר כונתה בשם "אפקט מוצרט". מן המחקר עלה כי קבוצת הילדים ששמעה יצירה של מוצרט הצליחה לבצע את משימת קיפולי הנייר בצורה טובה יותר.

מתוך עבודה נוספת של אבי גלבוע, תלמידה של ד"ר דורית אמיר מאוניברסיטת בר אילן, עולה כי הקשבה למוזיקה חשובה גם להתפתחות הרגשית מכיוון שהיא מחקה את התחושה הבטוחה שחווינו ברחם אמנו ואת הקולות ששמענו שם: קצב הלב, זרימת הדם, הנשימות, רעשי עיכול, קולות חיצוניים וכדומה.

את הניחוח המתוק, הפרח בגני... (זהר ארגוב)

"חשוב שילד ייחשף לסגנונות מוזיקליים שונים על מנת לפתח אוזן סבלנית. אנו חיים בחברה רב תרבותית ואם האוזן תתרגל לשמוע מגוון צלילי, אזי לא יהיו מחסומים לגבי הקשבה לאחר. פתיחות לסגנונות זו פתיחות לתרבויות שונות. מי שגדל רק על מוזיקה מסוג מסוים יתקשה לחבב סגנון מוזיקלי אחר ויהיה שיפוטי", אומר ד"ר אלכס וסרמן, מרצה למוזיקה באוניברסיטה הפתוחה, ומוסיף: "בחברה בעלת מטען תרבותי מצומצם, הילדים יתחברו אל הדברים הבסיסיים בלבד, אבל כשילד חשוף לסגנונות מוזיקליים שונים הוא עשוי לגלות את העושר הטמון בשונות. בכלל, אם כולם היו לומדים מוזיקה היינו גם שלווים יותר, בעלי משמעת עצמית, ועם חוש אסתטי וחוש טעם מפותחים יותר. המוזיקה היא אמצעי חינוכי המשפר את מידת ההקשבה לאנשים אחרים ואת האיכויות שלך כאדם בכלל".

כדי לחוות תרבות אין צורך להיכנס למוזיאון, תרבות היא אווירה כללית ברחוב: הרעש, הצלילים, המקצבים, כל אלה הם ביטוי לתחושת האדם, בדיוק כמו שבנייניה ומרחביה של עיר מייצגים את מהותה ומעידים על אופי תושביה.
"חוסר השקעה בחינוך מוזיקלי אצל ילדים עלול להפוך אותנו לחברה אלימה וחסרת סובלנות", מזהיר ד"ר וסרמן, "בעזרת המוזיקה הילד מסוגל לבצע סובלימציה - מצב שבו הילד מצליח לתעל את רגשותיו, ובכך הוא מגיע לידי זיכוך תחושותיו".

למוזיקה יש קצב, עוצמה, מהירויות ומצבי רוח, כל אלה יוצרים אצל הילד הזדהות ומאיצים בו לבטא את תחושותיו באופן מיידי וללא מילים.

רויטל חברון, בוגרת המדרשה למוזיקה במכללת לוינסקי, החליטה להפנות את כל כולה ליצירה ולהלחנה עבור ילדים. לטענתה, היא חשה כמעין צינור שדרכו עוברת המוזיקה ומגיעה אל הילד ואל הגננת כאחד. היא מלמדת מקצבים שונים ובעיקר מלמדת הקשבה לקצב האישי של כל ילד וילד. דרך נושא ריתמי זה מגיעה רויטל יחד עם הילדים לאהבת המוזיקה. "הקצב חשוב לחיי היומיום שלהם, ישנם ניגודים, תחושות מגוונות ומצבי רוח מעורפלים שלא תמיד קל לנסח אותם במילים ולמוזיקה יש את כל המגוון האפשרי: היא שמחה ועצובה, בעלת צלילים ארוכים וקצרים, מהירה ואיטית, מונוטונית ומפתיעה, מרדימה ומעירה, ניגודית ומשלימה. בקיצור, כל מה שאפשר להעלות על הדעת ויותר.
מוזיקה יכולה לעזור גם בבית הספר, מעידה אילנה בורסוק, מורה למוזיקה המתארת תהליך שעברה יחד עם תלמידיה. "כשהגעתי ללמד בכיתה א', נתקלתי בכיתה עם בעיות משמעת, עם חוסר בהרגלי עבודה, ו'טיילת' אינסופית למסדרון ולחצר". הילדים, שהיו רגילים לשיטת הוראה פרונטלית, זכו בעזרתה של אילנה לחוויית לימוד מסוג שונה: לימוד לא שגרתי בדרמה ובצלילים. "הכל נעשה בשלבים, בתהליך. לימוד קריאה דרך שירים, חיפוש אחר מילים נרדפות המעשירות את השפה, שימוש בשירים שהם למדו בגן כדי לחזק אצלם את הדברים שהם מכירים וטובים בהם. כל ילד לומד בקצב שלו תוך שימוש יצירתי בקשר בין חוש השמיעה למיומנות הכתיבה (בניגוד למיומנות עין יד שמשתמשים כאשר מעתיקים מהלוח). מיומנות זו משפרת את חוש השמיעה ומסייעת מאוחר יותר לילדים להפעיל חשיבה מקדימה לפני שהם כותבים או מסכמים את דברי המורה, שזהו ללא ספק הרגל מאוד חשוב. כיתה א' בניצוחה של בורסוק השתפרה פלאים, בעיות המשמעת פחתו והרגלי למידה נרכשו והרבה מזה, היא זוקפת, לזכותה של המוזיקה.

But you dont really care for music - do you? (ליאונרד כהן)

לפעמים נדמה כי מרוב מוזיקה לא רואים את התווים. המחקר שאמור לבדוק קשר בין מוזיקה לבין התפתחות הילד נמצא בחיתוליו, ועדיין הוא מצליח לרתק אליו אנשי מקצוע רבים, שלא לומר תעשייה ענפה ומשגשגת. יש חינוך מוזיקלי ייחודי, קלטות לעובר, הפעלתונים, חוגים, ריתמוזיקה, קלטות עם מוזיקה של מוצרט ובאך, תרפיה במוזיקה ובתנועה ועוד רבים הקושרים את המוזיקה לעולמם של הילדים. אבל האם אנחנו באמת קשובים למוזיקה?
"בשום אופן אין להעמיס על הילד דברים שהוא אינו רוצה לשמוע", מסביר ד"ר וסרמן, "כאשר מגיעים עם המוזיקה לגן הילדים צריך להשקיע יותר חשיבה. את המודל הקיים של מלווה עם אקורדיון אפשר לשכלל ולהשקיע בו יותר יצירתיות. חשוב לטעת שורשים מוזיקליים אצל ילדי הגן בצורה הכי טובה שיש".

אם כן, לא להשניא את המוזיקה על הילדים, לגוון בסגנונות, להשתמש ביצירתיות ובעיקר לא לכפות ולהעמיס עליהם את כל מה שיש לחברה שוחרת חוגים להציע. כל ילד וטעמו ויכולתו. לאחד יתאים ריפוי בצלילים ולשני זה יהיה מספק להשתתף בשיעור ריתמוזיקה רק פעם בשבוע. הצלילים קיימים בכל מקום ולא תמיד צריך לייחד להם זמן ומקום.
משפחה השומעת מוזיקה להנאתה תחשוף את הילד לעושר המוזיקלי, ורוב הסיכויים שהוא יחווה את המוזיקה בצורה הרבה יותר טבעית ומועילה מאשר ילד שבביתו אין מוזיקה אבל הוא הולך לקונסרבטוריון ארבע פעמים בשבוע. במילים אחרות: מוזיקה היא יותר דרך חיים מאשר מפרט טכני שיש להצטייד בו.

לאה מרזל, שתפקידה לקדם את החינוך המוזיקלי בגני ילדים מטעם האגף לחינוך קדם יסודי במשרד החינוך, מסבירה: "במוזיקה יש הכל: מסורת, היסטוריה, מתמטיקה, פיזיקה וגיאוגרפיה. היא מאגדת יסודות רבים ודרכה אפשר ללמוד כל נושא שבעולם. השאלה היא איך לעשות זאת בצורה שתתחבב על הילד ושהוא ייהנה ממנה".

המלחין דוד קריבושה, המפעיל זה ארבע שנים את הפרויקט "בית ספר מנגן", מבקש להזהיר: "אומנם יש לחשוף את הילד למוזיקה, אך בשום אופן אין לכפות עליו חינוך מוזיקלי ובעיקר אסור להכריח אותו לנגן על כלי נגינה. למוזיקה יש איכויות רבות ויהיה זה חבל להשניא אותה על הילד". בין השאר, הוא מציין כי מוזיקה משפרת את הדימוי ואת הערך העצמי של הילד, היא מקנה לו הרגלי למידה, יכולת ריכוז, תרגול ושינון. יצירה קלאסית למשל, ידועה ביכולתה להרגיע אפילו עוברים ברחם אמם. "ואולי", מוסיף קריבושה בחיוך, "אולי, אם כולם היו עוסקים במוזיקה היה כאן יותר שקט".

הי, מישהו שומע אותי?... (חמי רודנר)

היפה במוזיקה הוא שכל אחד יכול להתחבר אליה וכל אחד יכול לתרום את שלו. לא חייבים להלחין פזמון היסטרי לדנה אינטרנשיונל, גם מקצב הדיבור, בחירת הטון והמילים יכולים להיות מוזיקה ערבה לאוזנו של השומע.
"בארצות הברית יש בכל בית ספר תזמורת של כלי נשיפה או תזמורת סימפונית, גם בעיירות קטנות ונידחות. המוזיקה היא חלק מהתרבות וחלק מהחינוך. גם בארצות אירופה, ביפן וסין מטפחים את החינוך המוזיקלי, זהו סוג מסוים של טיפוח למצוינות שאחר כך מהווה כרטיס כניסה לחברה", אומר ד"ר וסרמן.

בעזרת הקול אפשר ליצור קשר ולבטא את מצב הרוח. בקול קיימים מקצבים, צלילים, ניגונים, הפסקות, שתיקות, משקלים ומהירויות. דרך חינוך מוזיקלי מסוג זה אפשר ללמוד דקלומים ושירים וכל זאת תוך שימוש בכלי נגינה קדום ביותר - קולו של האדם. גם המילים עצמן בנויות מצירוף צלילים היוצר את המילים, חלוקה להברות, הטעמות וכדומה.

אנחנו, מטבענו, יצורים ריתמיים וכדאי לנו להאזין למוזיקה המקיפה אותנו והקיימת בנו. אנחנו שומעים מוזיקה אבל גם מייצרים אותה. יחסי גומלין אלה הם שחושפים אותנו למנעד מלא גוונים בתרבות שלנו ככלל ובהתפתחות הרגשית שלנו כפרט.

ולסיום, כדאי אולי לאמץ את קריאת הקרב הנשמעת בשיעורי מוזיקה בגני הילדים ושזאטוטים חדורי מוטיבציה נוהגים לצווח אותה בגרונות ניחרים ולאו דווקא מתואמים... אז: "דו רה מי פה סול גם אני יכול".

עיקר הדברים:

- מחקרים הוכיחו כי עוברים מסוגלים לשמוע קולות כבר ברחם אמם, וכי ניכרת חשיבות התפתחותית להקשבה למוזיקה עם היוולדם.

-מומחים טוענים, כי ילד שייחשף לסגנונות מוזיקליים שונים יפתח אוזן סבלנית ופתיחות לאחר.

-המוזיקה, לדבריהם, יוצרת אנשים שלווים, איכותיים, בעלי משמעת עצמית, ועם חוש אסתטי וחוש טעם מפותחים יותר. כמו כן, היא משפרת את הדימוי ואת הערך העצמי, מקנה לילד הרגלי למידה, יכולת ריכוז, תרגול ושינון.

-עם זאת, אין להעמיס על הילד סגנונות מוזיקליים שהוא מתנגד לשמוע. יש להתחשב ברצונותיו של כל ילד וביכולותיו, מתוך הבנה כי צלילים קיימים ממילא בכל תחומי החיים.

רוצה לדרג?
זה יעזור לכל מי שייחפש מידע רפואי על התחום