כועסים ביחד

לא אהבה, חיבה או אפילו עניין אישי קושרים חברות אנושיות ביחד, אלא כעס, כך עולה ממחקר שנערך בשוויץ.

החוקרים הגיעו לתגלית המערערת כשניסו להבין מה מביא אנשים לשתף פעולה.

ההסבר הרגיל הקשור לקרבת משפחה או אלטרואיזם מתייחס ליחסים גנטיים או לעניין אישי. גורמים אלה משפיעים על חיות, אך לא על בני אדם שכן בני אדם משתפים פעולה עם זרים שייתכן שלא יפגשו מעולם, כשלא ברורה ההטבה בסוף הדרך.
שיתופי פעולה מסוג זה ניתנים להסבר אם היה עונש חברתי ל"אוכלי חינם", אותם פרטים בחברה שאינם תורמים לקבוצה אך נתרמים ממנה. במרבית המקרים הענשה מהסוג הזה תביא לעונש חוזר, ומדוע ירצה אדם להיענש? בגלל אלטרואיזם מסיבות רגשיות, אומר ארנסט פאהר, כלכלן באוניברסיטת ציריך.
כולם בשביל אחד
על מנת לבדוק את תאוריית "העונש האלטרואיסטי" פאהר ועמיתיו שיחקו במשחק ניסויי עם שש קבוצות של ארבעה סטודנטים בכל אחת, כאשר המשחק היה על כסף אמיתי.
כל חבר קיבל 20 יחידות כדי לשמור או להשקיע בפרוייקט הקבוצתי. עבור כל יחידה שהושקעה קיבלה הקבוצה 1.6 יחידות, שהתחלקו באופן שווה בין חברי הקבוצה. כלומר, אם חברת קבוצה אחת בלבד בחרה להשקיע יחידה אחת, היא קיבלה בחזרה 0.4 יחידות. אולם אם כל חברי הקבוצה השקיעו את כל הכסף, קיבלו בחזרה 32 יחידות כל אחד, כך שההשקעה הקבוצתית היתה משתלמת.
ההשקעה אם כן מהווה חלק מהאינטרס של הקבוצה, אך לא אינטרס של היחיד. חבר על חשבון אחרים ירוויח מכך שלא ישקיע, שכן יהנה מרווחי השאר.
לאחר שישה משחקים, בהם ההשקעות היו חסויות והמשתתפים השקיעו בו זמנית, פאהר מצא שהמשתתפים השקיעו 10 יחידות בממוצע במשחק הראשון. שיתוף הפעולה הלך והתפורר וצנח ל4 יחידות במשחק השישי.

רגשות שליליים
פאהר החליט לאפשר לחברי הקבוצה להעניש את "אוכלי החינם", אך תמורת מחיר.
אם חבר בקבוצה העניש חבר אחר, המעניש ישלם יחידה אחת, ונושא העונש ישלם 3 יחידות. בשישה משחקים כאלה ממוצע ההשקעות היה תמיד גבוה יותר לעומת המשחקים ללא מערכת הענישה, ועלה ליותר מ 16 יחידות.
איום העונש הביא לשיתוף פעולה מתמיד יותר.
עקרונית, העונש הוא מעשה אלטרואיסטי, שכן המעניש לא יתעמת שוב עם "אוכל החינם".
על מנת להבין את המניע בבסיסו של העונש האלטרואיסטי, החוקרים שאלו את הסטודנטים לגבי רגשותיהם.
הם מצאו שכעס היווה את הסיבה העיקרית. "בסוף הניסוי אנשים אמרו לנו שהם מאוד כועסים על הנצלנים" אומר פאהר. "ההנחה שלנו היא שהרגשות השליליים הם הכח המניע מאחורי שיתוף פעולה."
"זה ניסוי מצוין" אומר הרב גינטיס, מומחה לשיתופי פעולה בין אנשים באוניברסיטת מסצ'וסטס באמהרסט.
מדיניות חברתית שאינה מספקת מוצא לרגשות שכאלה תיכשל, הוא אומר. בשנות השמונים למשל, אנשים התנגדו למצב הרווחה בארצות הברית משום שהרגישו שלא מענישים את אוכלי החינם באוכלוסייה.