המדרון המואר והצד המוצל של ההר: על היין והיאנג

כפי שהוזכר במאמר הקודם במגזין הנוכחי, הבנת המושגים יין (Yin) ויאנג (Yang) חשובה להבנת התאוריה שעומדת בבסיס הרפואה הסינית. משמעותם המילולית של מושגים אלו הינה:
יאנג: המדרון המואר של ההר כשהשמש מאירה לעברו. יין: הצד המוצל של ההר, המוסתר מעיני השמש.
בהתאם להנחת היסוד לפיה לכל דבר ביקום יש כוח שקול אך הופכי לו בערכו שיחד הם משלימים זה את זה, החלו הסינים ואחרים בעקבותיהם לייחס מושגים שונים ולסווגם אם כיין ואם כיאנג. על-פי מודל זה 'חם' לעומת 'קר' הינו יאנג לעומת יין. כך גם 'מואר' לעומת 'חשוך', 'גבוה' (קרוב לשמש) לעומת 'נמוך', 'בולט' לעומת 'שקוע' וכדומה. ניתן להבין מכאן כי היין והיאנג משלימים זה את זה לכלל מעגל זורם אחד שאת מתארו ניתן לראות בתמונה המצורפת.

המושג החשוב ביותר לסינים הוא ההרמוניה ושימורה. סמל היין והיאנג מבטא הרמוניה ויציבות. הסמל של ההרמוניה הסינית הוא מים עומדים שבו לא מופרת ההרמוניה, כדי שיהיה שקט בעולם. בהרמוניה לא צריך חידושים והמצאות , לא צריך להתרגש כי המוות הוא חלק אינטגראלי מהחיים. ההרמוניה משתנה ולכן לא צריך לשמור עליה, ההרמוניה של היום שונה מן ההרמוניה של הלילה. המערכת, לפי הסינים, משתנה כל הזמן והיא בעיקר עסוקה בלהיות הווה הרמוני.

אם נבדוק את עולם הרפואה הסינית נוכל גם כאן למצוא את זוג הניגודים המקבילים: נאפיין יאנג כמצבים אקוטיים, חריפים, חיצוניים, לעומת מצבים כרוניים/פנימיים (יין). בדומה נאפיין את המערכת הסימפטתית כיאנגית (המערכת הסימפטתית היא האחראית על תגובות מיידיות להצלת החיים והחומר העיקרי המווך בה הוא האדרנלין) לעומת המערכת הפארה-סימפטתית היינית.
בהנחה שבשחר הימים הלכנו כפופים כדוגמת הקופים, נוכל להסיק מכאן שגב יחסית לבטן הינו יאנג (שכן זה היה הצד המופנה ביותר לשמש). בהתאם לעיקרון זה ניתן להבין כי העורף הוא האזור היאנגי ביותר בגופנו. הוא גם הגבוה ביותר וגם אחורי (רק צריך להיזכר מה נשרף ראשון בשמש...). מכאן ברור למה צוואר תפוס נחשב לתופעה יאנגית ביותר: חם, מתוח, קשה, אקוטי (בדרך כלל) וכואב. בטיפולים ברפואה סינית מנסה המטפל, למשל, להזיז אנרגיה של יאנג לעבר אזורים יותר יינים בגופנו כמו גב תחתון (המתאפיין בכאבים כרוניים, פנימיים, שחום רק מיטיב עמם). את זאת הוא יכול לעשות במגוון של דרכים, החל מתזונה מתאימה (וראו מאמר נפרד בנושא התזונה על פי הרפואה הסינית במגזין זה), עבור במגע, וכלה בדיקור במחטים (אקופונקטורה).
כמו שהזכרנו קודם, היין והיאנג משלימים זה את זה. לכן לעיתים תלונות על צוואר תפוס, למשל, יכולות לנבוע לאו דווקא מעודף יאנג באזור אלא מחוסר יין, מה שנותן לסימפטומים "יאנגים" לצאת לאור מחוסר אנרגיית יין מספקת לפעול כנגדם. כך, על מטפל מיומן לאבחן את סיבת הופעת הסימפטומים באופן מדויק ורק אז להחליט על דרך הטיפול.

מושג יסוד חשוב נוסף בעולם הרפואה המזרחית הינו הצ'י, Qi. על פי הפילוסופיה הסינית הצ'י הינו הכוח הגורם לדברים להשתנות. זהו הכוח שעוזר לגדילה ולהתפתחות, דמיון וחשיבה, זרימת הדם והומאוסטזיס (שיווי משקל), מניעת מחלות ולוחמה בהן במידה שפלשו לגוף. במערב מכונה כוח זה - אנרגיה.
מנין אנו מקבלים "אספקת" צ'י תקינה לגוף ? על פי הסינים אנו מקבלים צ'י מהמזון שאנו אוכלים, מהאוויר שאנו שואפים אל קרבנו וגם מהורינו: במפגש בין הזרע לביצית (המפגש בין היאנג ליין) מועבר צ'י ראשוני זה אל הילד העתיד להיוולד. הצ'י שהועבר אל העובר ברגע היווצרותו כמותו סופית ואין הוא ניתן לאגירה אלא רק לניצול.

כמותו הקבועה של הצ'י המועברת לנו ברגע היווצרותנו יכולה להסביר כיצד ישנם אנשים שאוכלים "ג'אנק פוד" כל היום, אינם מתעמלים, שותים אלכוהול ומעשנים, מתהוללים לילות שלמים ובכל זאת חיים עד מאה ועשרים בעוד אחרים, המתעמלים יום יום, ניזונים בצורה בריאה, נזהרים מכל משמר מכל דבר שאינו בריא ונפטרים בגיל שלושים ממחלה קשה. היכן הצדק ? ברור שזו אינה שאלה של צדק אלא של גנים, או כדברי הסינים הצ'י המולד. אם לאדם יש כמות נכבדה מצ'י זה הרי שהוא בר מזל ויוכל לנהוג גם שלא בהתאם לחוקי הטבע (המחייבים איזון בין היין ליאנג). לעומתו, לאחר יש כמות מועטה מאותה מתנת חיים זו ולכן הוא טיפוס חולני. אדם כזה ייאלץ להקפיד לקבל מספיק צ'י ממזון בריא ודרך האוויר שהוא שואף(למשל על ידי תרגילי נשימה ושיאצו ) כדי לא לכלות את מאגריו.

רובנו ממוקמים אי שם באמצע: לרוב האנשים יש כמות כזו או אחרת של צ'י מולד. אם ננהג בו במתינות ללא בזבוז ראוותני ובו בזמן נשמור (לא בקיצוניות) על תזונה נכונה, תרגילי התעמלות ונשימה, הרי שחיינו יהיו בדרך כלל מאוזנים וגם אם יהיו סטיות קלות (מחלות) הרי שלאחריהן נוכל לחזור לאיזון במהרה מחוזקים כשהיינו.

על פי הרפואה הסינית, הצ'י נמצא למעשה בכל דבר. הרי אנרגיה כידוע ניתן למצוא בכל דבר, אם דומם ואם צומח וחי. איכות הצ'י משתנה וכמותו רבה יותר בחי לעומת הדומם. על-פי הפילוסופיה המזרחית האדם הינו בועת צ'י בקוטר של כעשרה מטרים אשר הולכת ונעשית דחוסה כלפי פנים עד הפיכתה לחומר. בגוף אנו מבחינים בהתבטאויות שונות של ריכוזי הצ'י באזורים השונים. על-פי מודל זה זורם הצ'י בגוף בעיקר בתעלות אנרגיה הנקראות מרידיאנים.

כל אחד מאתנו שטס מעבר לקו המשווה חצה מרידיאן (קו רוחב), למרות זאת איש לא ראה אותו. האם הטייס היה מביא אותנו בשלום ללא התחשבות במרידיאנים ? קרוב לוודאי שלא. כך גם במודל של הרפואה המזרחית. ללא התחשבות במידע זה לא נוכל לאתר את מקור חוסר האיזון בגוף החולה ולהבריא אותו. עם זאת, יש לציין שבתפיסה המזרחית המרידיאנים הינם דבר נתפס ומוחשי לא פחות ממערכת העצבים, השרירים, כלי הדם וכל מערכת "נראית" אחרת.

ניתן להמשיל את המרידיאנים למערכת השקיה שבה זורמים המיים בצינורות גומי. אם המים יזרמו בצורה תקינה הצינור יהיה גמיש למגע. כך גם העור שלנו. כשהצ'י זורם בכמות מספקת העור יראה ויורגש כעור בריא, ויקרין חיוניות. לא כן במצב חסר. אז, בדומה לצינור גומי שרוקן ממימיו העור ייראה מקומט ונפול, חסר חיות ובצקתי. במקרה ההפוך, בעודף צ'י, יגלה העור מתח חזק, יהיה כואב למגע וחם (כמו בדלקת למשל). המטפל ברפואה סינית יחזק את הצ'י או יפזר עודפים מהמקומות המתאימים, תלוי במקרה, בעזרת מניפולציות ידניות או בדיקור באזורי הצ'י המרוכזים יותר. אזורי הצ'י המרוכזים יותר, הממוקמים לאורך המרידיאנים, משמשים כנקודות נפוצות לשימוש בדיקור, אקופרסורה (לחיצות במגע) או טכניקות אחרות.

הצ'י, מסיבות רבות ושונות, יכול גם להיחסם. בדומה לאותו צינור שקופל כך גם במרידיאן יכולה להיווצר חסימה, או במושגים של הרפואה הסינית: סטגנציה. במקרה זה יגלה המטפל עודף של אנרגיה לפני החסימה וחסר לאחריה. מקום החסימה יהיה כואב ומאופיין בבעיה מקומית.
"תקלה" נוספת שעלולה להיווצר במערכת היא שינוי כיוון זרימת הצ'י. כך לדוגמא, אם הצ'י של הקיבה נוהג לזרום כלפי מטה, הרי שאם "יתחרט" ויעלה תהיינה הקאות. גם כאן בוחן המטפל הסיני מה גרם לחסימה המאלצת את הצ'י "להתמרד" ובכלים שברשותו יעבוד על מנת לווסת את הזרימה.

יש לזכור כי לכל איבר יש צ'י משלו ולעיתים יש צורך לחזקו או להחלישו, על פי הסימפטומים. לאברים המוזכרים ברפואה הסינית (כמו כבד, טחול, ראות ,כליות ,כיס המרה ועוד) יש מרידיאנים העוברים דרכם וחסימות של צ'י באותם מרידיאנים מובילות למחלות הקשורות אליהם. כך ניתן למצוא ברפואה הסינית תיאורים כמו: סטאגנציה (חסימה) של יאנג בכבד, חוסר יין בכליות וכדומה.
עוד מושגים שמשתמשים בהם ברפואה הסינית הם "חום" ו"אש" כשעודף שלהם מתבטא בתופעות עולות בחצי הגוף העליון, סומק קבוע בפנים, "פיוז" קצר, תאבון מופרז, וכדומה.
לעומתם,המושג: "חסר דם" מתבטא בחיוורון ובחולשה, קור, רגישות יתר, העלבות בקלות, קושי בשינה, נימול בגפיים, ציפורנים שבירות, שיער נושר בקלות, דליל ודק. אצל נשים חסר דם בא בדרך כלל לידי ביטוי גם במחזור קצר, חלש ומשובש.