פצע קשה ריפוי: מדריך

(6)
לדרג

פצע שאינו נרפא תוך 4 שבועות מוגדר כפצע קשה ריפוי. הקפדה על מספר כללים פשוטים תמנע סיבוכים קשים, העלולים להסתיים בקטיעות עד אלח דם המסכן חיים

מאת: ד"ר אלי רגב

פצע פתוח או כווייה מחייבים התייחסות וטיפול מיוחדים בשלב הראשוני וכן בשלבי ההמשך -בעת מתן הטיפול הרפואי ולאחר מכן. טיפול לא נכון בכוויות ובפצעים עלול לגרום להפיכת הפצע לכרוני (פצע קשה לריפוי) ו/או לגרום לזיהום מקומי שעלול להחמיר ולהפוך לזיהום כלל מערכתי, העשוי להסתבך ולסכן את חייכם.

כיצד ניתן למנוע זאת? מהו הטיפול המידי הנחוץ לפצע פתוח ו/או כווייה? מה צפוי לכם בעת ההגעה למוקד רפואי? מה הטיפול הנדרש בהמשך? מה יעזור לכם להתמודד עם פצע שמסרב להחלים תוך זמן סביר? על כל השאלות האלה - נשיב במאמר זה.

כאשר נגרם פצע פתוח בשל פציעה, כיצד יש לטפל בו?

כאשר נגרם פצע לאחר פציעה, יש לשטוף את הפצע היטב עם מים זורמים (עם או בלי סבון), לייבש בעדינות עם פד גזה סטרילי - ולחבוש את הפצע עם משחה אנטיביוטית או עם ג'ל אנטיבקטריאלי המיוחד לפצעים הנקרא "פלמינל" (FLAMINAL). חתכים עמוקים מצריכים התייחסות של רופא אשר ישקול תפירת החתך ומתן אנטיביוטיקה. בכל פציעה עם פגיעה בשלמות העור (אפילו שפשוף), יש צורך בבדיקת המצב החיסוני נגד טטנוס-דיפטריה. במידה ואין חיסון תקף - יש להתחסן.

מהו הטיפול הראשוני שיש לבצע כאשר נגרמת כוויה?

תלוי בדרגת הכוויה.

הטיפול בכוויות מדרגה ראשונה: כוויות מדרגה ראשונה הן כוויות הכוללות את התסמינים הבאים: אודם מקומי וכאבים, ללא פגיעה בשלמות העור, כגון הופעה של שלפוחיות. במקרה שהכוויה היא מדרגה ראשונה, יש לשטוף את הכוויה עם מים קרים למספר דקות, על מנת להקטין את הנזק לרקמה - ובהמשך יש למרוח גל אלוורה, קרם על בסיס triethanolamine או כל קרם לחות עשיר, ללא אלכוהול.

הטיפול בכוויות מדרגה שנייה ומעלה: כוויות מדרגה שנייה כוללות פגיעה בשלמות העור, בין היתר, הופעה של שלפוחיות. במקרים שמתרחשת כווייה כזו - וכמובן במקרים בהם מתרחשות כוויות עמוקות יותר - חשוב ביותר לפנות לקבלת טיפול רפואי אצל רופא קופת החולים, או במוקד חירום רפואי או אפילו להגיע לחדר מיון בהקדם.

הטיפול היומי בפצע כוויה יכלול, על פי רוב, רחצה עם מים וסבון, שימוש בחומרים אנטי בקטריאליים וחבישה מתאימה. צילום: שאטרסטוק

מה כולל הטיפול בכוויה לאחר ההגעה לקבלת טיפול רפואי?

מטרת הטיפול הרפואי, במקרים של כוויות מדרגה שתיים ומעלה: שיכוך הכאב, ריפוי ושיקום העור - ומניעת /הקטנת הצטלקות ככל הניתן.

עם ההגעה לקבלת טיפול רפואי, ייבדק מצבו של המטופל באופן יסודי ועמוק. במסגרת הבדיקה תתבצע הערכה של הכווייה ויקבע אופן הטיפול הראוי. בחינת הכווייה כוללת התרשמות ממאפייני הכווייה והתאמת הטיפול אליהם. כך, בין היתר, נבחנים דרגת הכווייה, שטח הכווייה ומיקום הכווייה - וכל אלה משפיעים על אופן ההתנהלות. כך, למשל, במידה והכווייה היא בכפות הידיים, על הפנים ו/או אברי המין, נדרשת התייחסות מיוחדת של כירורג פלסטי מומחה, שיהיה מעורב בטיפול.

במסגרת הבדיקה בוחן הצוות הרפואי גם את מצבו החיסוני של המטופל. אם המטופל איננו מחוסן נגד טטנוס-דיפטריה, או שהחיסון שהוא קיבל איננו בר תוקף, הוא יקבל חיסון מחודש. בשלב זה גם מתחיל הטיפול בכוויות.

מה כולל הטיפול בכוויות דרגה שנייה?

מתן תרופות לשיכוך הכאב, מריחת אזור הפגיעה בקרם "סילברול" או שימוש בג'ל אנטימיקרוביאלי אנזימטי הנקרא "פלמינל". "פלמינל" מקדם ריפוי מהיר של פצעים וכוויות, מיטיב את ההצטלקות - לרוב הצלקת הסופית שתיוותר היא אסתטית יותר; פלמינל גם מסייע למניעת הכתמה של הרקמות בפיגמנט אפור שחור, תוצאה המתרחשת לאחר שימוש בתכשירים המכילים יוני כסף (כגון סילברול וחבישות סילבר שונות) וניתן למרוח אותו בכל גיל ובכל אברי הגוף כולל פנים. לאחר מריחת התכשיר תבוצע חבישה של האזור בהתאם להחלטת הרופא המטפל.

האם ניתן גם טיפול אנטיביוטי?

טיפול אנטיביוטי מניעתי בכוויה ראשונית איננו מקובל. אנטיביוטיקה נותנים רק כאשר יש עדות לזיהום מקומי או כללי מלווה בחום גבוה, צמרמורות וכיו"ב. חשוב מאד לדעת כי בכל פצע פתוח ו/או בכוויה מדרגה 2 ומעלה, קיימת סכנה לזיהום משני. חיידקים עלולים בקלות לחדור דרך הפצע אל מחזור הדם ולסכן את בריאות המטופל. כך, למשל, יכול להיווצר חלילה אלח דם, שהוא מצב מסכן חיים.

מה קורה בסיום הבדיקה והטיפול?

המטופל משוחרר הביתה - ומוזמן לביקורת רפואית. לרוב בטרם השחרור יצויד המטופל בהמלצות להמשך טיפול שגרתי עפי התדירות שתקבע ע"י הרופא המטפל ויש להתמיד בו לתקופה המומלצת.

מה כולל טיפול השגרה בבית בכוויות דרגה 2 לאחר השחרור?

טיפול בפצע כוויה דומה לטיפול בפצע רגיל: לרוב מריחת הפצע מתבקשת; נעשה שימוש באותם החומרים בהם נעשה שימוש בעת מתן הטיפול הראשוני. הטיפול היום יומי בפצע כוויה יכלול, על פי רוב, רחצה עם מים וסבון, שימוש בחומרים אנטי בקטריאליים וחבישה מתאימה.

מדוע שמירת שגרת הטיפול לאחר השחרור כה חשובה?

הסיכון לזיהום גובר אם הפצע איננו נקי ואיננו מטופל כראוי. למעשה, כל הפעולות המומלצות מקטינות את הסיכון לזיהום - ומעודדות ריפוי מהיר של הפצע או הכווייה. כאמור, זיהום עלול לפגוע באופן קריטי בבריאותו של המטופל ואף עלול להתפתח למצב מסכן חיים. השימוש בחומרים אנטי בקטריאליים במהלך טיפול השגרה איננו בגדר המלצה בלבד, אלא חובה המוטלת כל כתפיו של המטופל, החייב להשתמש בכלים העומדים לרשותו, כדי להגן על עצמו מפני השלכות קשות של פצע או כווייה שמזדהמים.

מהם החומרים האנטי בקטריאליים המומלצים לשימוש במסגרת טיפול השגרה היום יומי?

כיום עומדת לרשות המטופלים תמיסה ייעודית אנטי בקטריאלית לניקוי וחיטוי פצעים חריפים וכרוניים בשם "פרונטוסן (PRONTOSAN)". זוהי תמיסה שקופה, ללא צבע או ריח. אינה צורבת או מכתימה את הרקמה. התמיסה בטוחה ואינה רעילה לתאים ולרקמות, עם סבילות עורית גבוהה מאוד. התמיסה קוטלת חיידקים שכיחים המזהמים פצעים חריפים וכרוניים (כולל "חיידקי בית חולים" כמו פסוידומונס).

הסיכון לזיהום גובר אם הפצע איננו נקי ואיננו מטופל כראוי. צילום: שאטרסטוק

האם כאשר מקפידים על טיפול השגרה, צפויה החלמה מלאה?

לרוב כן, אלא אם כן יש פצע קשה לריפוי. פצע קשה לריפוי הוא כל פצע, שאינו מחלים תוך כחודש ימים, בתנאי טיפול וחבישה אופטימליים.

מדוע זה קורה? למה ישנם פצעים שאינם מתרפאים בשלמות בחלוף חודש?

יש מגוון רחב של סיבות לעיכוב בריפויים של פצעים וכוויות. אחד הגורמים הבולטים למצב זה הוא רובד חיידקי קשה (60% מהפצעים הכרוניים). גם במקרים בהם אין רובד חיידקי קשה, תמיד יש מעורבות של חיידקים בפצעים כרוניים. כולם, למעשה, מכילים כמויות גדולות יותר או פחות של חיידקים המסוגלים לעכב את הריפוי במנגנונים שונים.

אז מה עושים? כיצד מטפלים בפצעים כרוניים?

טיפול בפצעים כרוניים קשים לריפוי דורש התייחסות בדיקה ובירור ע"י רופא שתחום התמחותו היא בפצעים. הטיפול בפצעים הינו לרוב טיפול מקומי בתמיסות וחומרים אנטיבקטריאלים. פצעים שנגרמו על רקע כוויה, חבלה, ניתוח או מחלה, כולל שימוש שוטף בתמיסה אנטי בקטריאלית דוגמת פרונטוסן. יש להשתמש בתמיסה לאחר שטיפת הפצע עם מים וסבון. במצבים בהם לא ניתן לשטוף את הפצע עם מים זורמים וסבון, התמיסה יכולה להחליף את שטיפת הפצע עם מים וסבון - ויש לבצע אותה לפני כל החלפת חבישה. תמיסה זו מסייעת להקטין את היווצרות הרובד החיידקי (ביופילם) ומקטינה את האפשרות לזיהום מקומי ו/או סיסטמי (כלל גופי). שימוש נכון בתמיסה זו מוריד משמעותית את הסיכון לזיהום, הגורר במקרה הטוב קבלת טיפול אנטיביוטי - ובמקרה הגרוע יוביל לאשפוזים מיותרים, לצורך קבלת אנטיביוטיקה לווריד, כשברקע עלולה להיות סכנת חיים. שימוש בתמיסת פרונטוסן מתאים לטיפול בפצעים כרוניים, בשל תרומת התמיסה לזירוז הריפוי, לקיצור משך ההחלמה ואף להקטנת הסיכון להופעת סיבוכים מיותרים - וחלילה מוות, כתוצאה מזיהום. התמיסה זמינה כמעט בכל קופות החולים.

לסיכום: כאשר נוצר פצע פתוח או כוויה, יש לתת טיפול ראשוני; במקרים בהם הפצע חמור, יש לפנות לקבלת טיפול רפואי בקופת חולים, במוקד רפואי או בחדר מיון. לאחר מתן הטיפול במוקד רפואי, הכולל טיפול בתמיסות ו/או חומרים שונים, משוחרר המטופל לביתו עם הנחיות ברורות להמשך טיפול. המשך הטיפול העצמאי חשוב ביותר. כיום עומדים לרשות המטופלים תכשירים מצוינים שמסייעים למנוע זיהום ומזרזים החלמה, גם של פצעים "סרבנים".


ד"ר אלי רגב הוא מנהל מרפאה לפצעים קשיי ריפוי, במרכז הרפואי לאלצהיימר, רג.

סייעה בהכנת הכתבה: נגוהה שפרלינג, כתבת zap doctors

בואו לדבר על זה בפורומים הבאים:

פורום פצעים קשי ריפוי
פורום ריפוי בעיסוק לנפגעי כוויות

רוצה לדרג?
זה יעזור לכל מי שייחפש מידע רפואי על התחום

עוד בתחום