סרטן השד: היסטוריה, אנטומיה וגם קינה על החיים

(1)
לדרג

שדי האישה, אולי יותר מכל איבר נשי אחר, מהוות סמל לנשיות, יופי ופוריות. גם בספר הספרים, התנ"ך, מוזכרים שדי האישה וגם הם בהקשר של יופי ופוריות, ברכה ואפילו קינה על החיים

מאת:

בספר בראשית (מ"ט פסוק 25) מתואר כיצד מברך יעקב אבינו את בנו יוסף במילים "מא-ל אביך ויעזרך ואת שדי ויברכך, ברכת שמים מעל ברכת תהום רובצת תחת ברכת שדיים ורחם", כשהשימוש בשדיים בא לברך את יוסף בפריון והרבה צאצאים . גם יחזקאל הנביא משתמש בשדיים כדי לתאר (פרק ט"ז) את תקומת ירושלים לאחר חורבנה, שנאמר "תבואי בעדי עדיים ושדיים נכונו לך".

ספר שיר השירים, שנכתב על ידי שלמה המלך ששהיו לו כידוע יותר מאלף נשים, גם הוא עמוס שלל תיאורים ארוטיים על יופייה של האישה, על יופי עיניה, שערה, צווארה וכמובן שדיה של אהובתו. בספר איוב דווקא מוזכרים שדי האישה בהקשר של קינה ובכי, כשאיוב מקונן על לידתו במילים " מדוע קידמוני ברכיים ומה שדיים כי אינק".

אולם הקשר רפואי הראשון לסרטן השד מוזכר בפפירוס מצרי קדום שנכתב כ- 2500 שנה לפני הספירה, כשבפפירוס מתואר גוש גידולי בשד של גבר. בתקופת הפרעונים, המצרים לא ממש נהנו מרפואה מערבית מתקדמת ולכן אין זה מפתיע שמחבר הפפירוס הקדום סיכם את תיאורו הרפואי במילים "אין כל טיפול רפואי מתאים למחלה זו".

היפוקרטס, הרופא היווני הדגול הידוע לנו מ-"שבועת היפוקרטס" משום מה אינו מזכיר בכתביו מחלות של השד, אולם קורנליוס צלסוס, כתב וסופר רומאי אשר ריכז בתחילת האלף הראשון את כל הידע הרפואי והמדעי עד לזמנו, כתב אז כי הוא מתרשם כי לא ניתן להסיר גידול של השד וכי כל ניסיון לנתח גידול כזה גורם להתפתחותו המואצת ולמוות.

סרטן נחל

אולם את התיאור המעניין ביותר לסרטן השד בעת העתיקה כתב גאלן, יליד העיר פרגאמון באסיה הקטנה אשר הייתה חלק מהאימפריה הרומית, ואשר נחשב במאה השניה לספירה כרופא וכאחד הכותבים הגדולים בשטח הרפואי בעת העתיקה. כתביו של גאלן נלמדו במשך חמש מאות שנים כתורה הרפואית העיקרית וגאלן נתן אז לראשונה תאור קליני המפליא בדיוקו לסרטן השד.

"אנו לעתים קרובות מוצאים בתוך השד רקמה אשר מזכירה בדמיוננו סרטן נחל", כתב אז גאלן, "כפי שלסרטן יש רגליים משני צדי גופו כך גם הגוש נראה מתפשט בתוך השד. אנו יכולים לרפא את המחלה בשלבים ראשונים, אך לעתים קרובות אנו מוצאים גוש גדול אשר איש טרם הצליח לרפא. בניתוח אנו מנסים להסיר את הגידול ולהשאיר רקמה הנראית בריאה".

השד- אנטומיה

השד הוא איבר המתפתח בחזה של האדם בקו דמיוני המחבר את בית השחי עם המפשעה וניקרא "קו -חלב" . מינקות ועד לזקנה השד נתון לשינויים פיזיולוגיים, שינויים הנובעים משנויים הורמונליים הנגרמים מההתבגרות, מחזור הווסת, הריון, הנקה, ובלות.

במהלך השבוע החמישי-שישי להריון העובר, מתחילים להופיע בקו החלב ניצני השדיים. נצנים אלו יכולים להופיע לכל אורך הקו, ובבעלי חיים אכן מתפתחות מספר רב של שדיים ופטמות אולם אצל האדם נותרים זוג שדיים כפי שאנו מכירים.

לעתים, כפגם מולד מופיעים יותר מזוג אחד של שדיים או פטמות, ופגם זה מופיע בשכיחות של אחד ל-100 לידות עד לאחד ל-500 לידות והוא קשור גם לפגמים מולדים נוספים. מעניין לדעת כי בתרבויות העתיקות, אישה שהיו לה יותר מזוג שדיים אחד נחשבה דווקא למבורכת על ידי האלים ופורייה במיוחד.

בעת הלידה קיימת הגדלה של השדיים ביילוד, גם אצל זכרים וגם אצל נקבות, ולעתים ההגדלה אפילו מלווה בהפרשה לבנבנה. בימי הביניים כינו את ההפרשה "חלב מכשפות", אולם היום אנחנו יודעים כי הגדלת השד בתינוק וכן ההפרשה נובעות מהשפעות ההורמונים של האם וחולפת לאחר מספר ימים.

בינקות, אין הבדל מיוחד בין השדיים של הזכר או הנקבה ועד לגיל הופעת המחזור הראשון אין שינוי מהותי בין המינים. בעת ההתבגרות מינית, השד אצל הנערה עובר התפתחות מואצת ונוצר מבנה של שד נשי.

מבחינת המבנה האנטומי, השד הוא בלוטה המורכבת מיסודה מתאים מפרישי חלב המסודרים סביב חלל מרכזי. החלב מופרש מהתאים לחלל המרכזי ומשם מתנקז לצינורית שמתחברת לעוד צינוריות כאלו ויחד יוצרות כל הצינוריות את צינורות החלב המגיעים בסופו של דבר לפטמה.

קבוצות התאים מפרישי החלב מרכיבים את אונות השד, וישנם 15 עד 20 אונות בכל שד. מסביב למבנים אלו מרופד השד ברקמת חיבור ושומן הממלאים את הרווח בין קבוצות התאים המפרישים ומקנים לשד את צורתו וגמישותו.

הפטמה בעת ההתבגרות משנה את צבעה, יכול להופיע גם שיעור קל, ובאזור הפטמה ניתן להבחין במעט שריר חלק אשר מגיב לגירוי הורמונלי ולמגע ואשר גורם להזדקרות הפטמה.

בפטמה מצויים פתחי צינורות החלב בקוטר הנע בין 0.4 עד 0.7 מ"מ ומספר הצינורות משתנה בהתאם למספר האונות בשד.

כדי להבין את התפשטות מחלת הסרטן, חשוב להבין את תפקידה של מערכת הניקוז הלימפתי של השד. באופן כללי, המערכת המנקזת החוצה את הפסולת המופרשת מתאי הגוף נקראת מערכת הלימפה והיא נראית כמו רובד של צינורות זעירים עם תחנות ביניים, בלוטות הלימפה, אשר בסופו של דבר מתחברת לורידים הגדולים.

מערכת הניקוז הלימפתי קיימת בכל איבר בגוף וכמובן גם בשד האישה. הניקוז מהשד מתבצע לשלוש תחנות של בלוטות לימפה, שהעיקרית בהן היא קבוצת הבלוטות בבית השחי. זו הסיבה שכאשר יש גידול בשד, הרופאים מייד בודקים התפשטות גרורות סרטניות לבלוטות הלימפה הממוקמות בבית השחי.

רוצה לדרג?
זה יעזור לכל מי שייחפש מידע רפואי על התחום

עוד בתחום