אי שפיות זמנית: אבחון וטיפול

(0)
לדרג

מעשי אלימות מזעזעים בתקופה האחרונה העלו לדיון הציבורי את הטענה בדבר אי שפיות זמנית. מתי מדובר באמת באובדן שפיות ומתי מדובר בהתחזות, במטרה לחמוק מעונש?

רופא פסיכיאטר ,מומחה לפסיכיאטריה

"אי שפיות זמנית" - מושג שאנו נוטים להשתמש בו, כאשר אנו מתקשים לעכל מעשי אלימות אכזריים, כדוגמת מקרי הרצח המזעזעים שאירעו בשבועות האחרונים; עם זאת, נדירים המקרים בהם מבצעי המעשים האלימים והאכזריים באמת סובלים מחוסר שפיות.

הטענה לאי שפיות זמנית היא טענה משפטית הנטענת מטעם הסניגורים של מבצע הפשע, על מנת להציג אותו כבלתי כשיר לעמוד לדין, היות שסבל מחוסר תפיסת מציאות נכונה.

מהי טענה משפטית בדבר אי שפיות זמנית?

הטענה המשפטית היא שאיבוד קשר עם המציאות הוביל לאיבוד שפיות ולחוסר שליטה וחוסר אחריות של אדם על מעשיו - ולכן הוא לא יישא באחריות פלילית למעשיו.

במקרה כזה, ההגנה צריכה להוכיח שאכן מבצע הפשע לא יכול היה להימנע מהמעשה ולא היה מודע לו. למרות שטענה לאי שפיות זמנית נטענת בהרבה מקרים - בפועל אלה מקרים נדירים מאד שמתקבלים על ידי בית המשפט.

חלק מהסימנים לחוסר שפיות הן הזיות ומחשבות שווא. צילום: שאטרסטוק
חלק מהסימנים לחוסר שפיות הן הזיות ומחשבות שווא. צילום: שאטרסטוק


מתי מתייחסים לאדם כסובל מחוסר שפיות, מבחינה פסיכיאטרית?


מבחינה פסיכיאטרית, מתייחסים לאדם כסובל מחוסר שפיות או משיגעון - במקרה של איבוד קשר עם המציאות.

בוחן המציאות נעשה מעוות והתסמינים הבולטים הם:

1. הזיות. לדוגמא: אדם השומע קולות, הפוקדים עליו לבצע פעולות מסוימות, מתוך אמונה כי גורם חיצוני דורש ממנו לעשות את המעשה.

2. מחשבות שווא. דהיינו: מחשבה שאין לה קשר למציאות - ולא ניתן לשכנע את האדם, בכל דרך שהיא, כי המחשבה הזו איננה נכונה. לדוגמא: אדם הטוען כי כוחות הביטחון השתילו לו משדר בשן - ובאמצעותו הם מנהלים מעקב אחריו.

מהם הגורמים שעלולים להוביל למצב של איבוד שפיות?

סמים קשים: שימוש בסמים קשים עלול לגרום להשפעות קשות, כולל הזיות ומחשבות רדיפה. דוגמאות לסמים שעלולים להשפיע, באופן שיגרום למחשבות רדיפה (וגם להזיות ראייה): פטריות הזיה, LSD, סמי פיצוציות, ג'אראס (סוג של חשיש מרוכז).

אם השימוש בסם נמשך לאורך זמן ו/או נלקחה מנת סם גדולה - הנזק עלול להיות נזק בלתי הפיך.

בנוסף, אצל חלק ממשתמשי הסמים, השפעת הסם תהווה גורם משפעל למחלת נפש שהיתה חבויה (כגון: סכיזופרניה או דיכאון).

מחלות נפש שיכולות להתבטא בהתקפים פסיכוטיים: מחלת הנפש הפסיכוטית הנפוצה היא סכיזופרניה, ששכיחותה באוכלוסייה היא 1%; אולם מרבית הלוקים בסכיזופרניה מאוזנים באמצעות טיפול תרופתי - ופחות או יותר שומרים על קשר עם המציאות.

אצל חולים בסכיזופרניה, שאינם מקבלים טיפול, עלולים להתפרץ מצבים של פסיכוזה חריפה - בעיקר אם הם גם משתמשים בסמים. במקרה כזה, החולה יהיה בנתק מוחלט מהמציאות.

אצל חולים במאניה דפרסיה (הפרעה דו-קוטבית), במקרה של מאניה חריפה - יכול להתקיים חוסר שיפוט נכון של המציאות. במקרה כזה, הם עלולים להגיע להתנהגות קיצונית, הכוללת לדוגמא התפרצויות זעם או בזבוז כספים בלתי מבוקר.

האם מעשי האלימות הקשים המסוקרים מעת לעת בתקשורת אינם קשורים במחלות נפש?

חשוב לציין כי רוב המעשים האלימים שאנו נחשפים אליהם - אינם קשורים למחלות נפש, בניגוד לנטייה של הציבור לחשוב כך. חלק מהמקרים קשורים למחלת נפש שהתפרצה, אולם ברוב המקרים, מדובר באדם בעל אישיות אלימה, התקפי זעם וחוסר יכולת לדחות סיפוקים.

ברוב המקרים אנשי מקצוע יודעים לאבחן חוסר שפיות. צילום: שאטרסטוק
ברוב המקרים אנשי מקצוע יודעים לאבחן חוסר שפיות. צילום: שאטרסטוק

כיצד מאבחנים אי שפיות?

כאשר עולה חשד לחוסר שפיות או כאשר גורם משפטי מבקש לבחון האם הנאשם ביצע את המעשה, לאחר שאיבד קשר למציאות - מבוצעת הסתכלות במשך מספר ימים, בתנאי אשפוז, במסגרת של מחלקה פסיכיאטרית.

ברוב המקרים, אנשי המקצוע יודעים להבחין בין התנהגות מגמתית, כדי להשתחרר מאשמה משפטית - לבין אדם הסובל מהפרעה פסיכיאטרית.

גם אם חשוד לוקה במחלה פסיכיאטרית, עורכי דינו צריכים להוכיח כי לא הבין את משמעות מעשיו; זאת, מפני שלא כל מי שלוקה במחלת נפש כלשהי - בהכרח גם אינו מודע למעשיו.

מהו הטיפול במצבים הגורמים לאי שפיות זמנית?

אין טיפול באי שפיות; הטיפול מותאם לגורם למצב של התנתקות מהמציאות, הזיות ומחשבות שווא. כך, למשל: כאשר מדובר באדם שהגיע למצב פסיכוטי, כתוצאה משימוש בסמים, הוא יקבל טיפול לניקוי ההרעלה המוחית מסמים. הלוקים במחלת נפש, כגון סכיזופרניה או מאניה דפרסיה, יקבלו טיפול תרופתי לאיזון המחלה. באנשים עם אישיות תוקפנית - קשה מאד לטפל.

לסיכום: אי שפיות זמנית, הגורמת לביצוע מעשים אלימים היא נדירה ביותר - ופעמים רבות מדובר בטענה משפטית, ללא אחיזה במציאות הרפואית-פסיכיאטרית. ברוב המקרים, הגורמים המקצועיים במחלקות הפסיכיאטריות - יודעים לזהות האם מדובר באדם חולה שלא היה אחראי למעשיו, או שעומד מולם מתחזה.

פרופ' משה קוטלר הוא מומחה בפסיכיאטריה, לשעבר מנהל המרכזים הרפואיים לבריאות הנפש בבאר יעקב ונס ציונה; מומחה בחוות דעת פסיכיאטרית משפטית, משנה לדיקאן הפקולטה לרפואה אונ' ת"א.

סייעה בהכנת הכתבה: שירלי שני, כתבת zap doctors

רוצה לדרג?
זה יעזור לכל מי שייחפש מידע רפואי על התחום
  • צור קשר
שדות שמסומנים בכוכבית הם חובה