אירוע מוחי: לחזור לכושר

(1)
לדרג

מחקרים מוכיחים שגם לאחר תקופת השיקום הקבועה לאחר אירוע מוחי, מצבם של החולים ממשיך להשתפר אם הם עוסקים בפעילות גופנית מותאמת

מאת: איילת גלעדי

אירוע מוחי ( Cerebro Vascular Accident CVA) מתרחש כאשר ישנה הפרעה באספקת הדם לרקמת המוח. הסוג הראשון של אירוע מוחי נובע מחסימה בזרימת הדם כתוצאה מקריש דם או מתסחיף ("שבץ איסכמי"). הסוג השני הוא דימום תוך מוחי ("שבץ המורגי"). בשני המקרים האזור הפגוע במוח מאבד את יכולותיו התפקודיות. הנזק הנוירולוגי עלול להתבטא בפגיעה בתפקוד האיברים הנשלטים על ידי האזור הפגוע במוח. כך, למשל, אם האזור שנפגע הוא האחראי על הגפיים, הפגיעה תבוא לידי ביטוי בחולשה או בשיתוק של הגפיים, החל מקשיים בהליכה ועד כדי נכות מלאה. אם האזור שנפגע הוא האזור האחראי על השפה, ביטוי הפגיעה יהיה קושי בדיבור או קושי בהבנת שפה, ליקויים בקריאה ועוד.

קיימת עלייה בשכיחות האירועים המוחיים, והיא נובעת ככל הנראה מכמה סיבות עיקריות:

עלייה בתוחלת החיים

עלייה במספר החולים הסובלים ממחלות לב ומאי-ספיקת לב

עלייה במקרי מחלת הסוכרת

השמנת יתר

חוסר בפעילות גופנית

שבץ מוחי נחשב לגורם המוות השלישי בארצות הברית. מדי שנה לוקים בו יותר מ- 700,000 איש בארצות הברית בלבד. כשליש מהמקרים נחשבים לאירוע מוחי חוזר, המתרחש בדרך כלל בתוך 12 חודשים. בארץ מדווחים כ-15,000 מקרים בשנה, מתוכם כ-3,000 נפטרים וכ-3,000 לוקים בשבץ מוחי חוזר. רבים מהלוקים בשבץ מוחי נותרים עם פגיעה תפקודית.

מהן ההשלכות מבחינה פיזית?

במקרים רבים גורם שבץ מוחי לנכות פיזית שבעטיה מוגבל החולה בביצוע פעילויות יומיומיות ומצוי בסיכון מוגבר לנפילות. בנוסף, אצל חולים אלה המערכת הקרדיו-וסקולרית (לב וכלי דם) מתאמצת בכל פעילות פיזית, ומי שכבר סובל ממחלות רקע לבביות עלול להיות בסיכון מוגבר לסיבוכים לבביים הקשורים במאמץ פיזי.

מהי ההשפעה של אורח החיים?

לאירוע מוחי ולמחלת לב כלילית גורמי סיכון זהים, שבהם ניתן לשלוט. בין הגורמים: יתר לחץ דם, יתר שומנים בדם, עישון, חוסר בפעילות גופנית, השמנה וסוכרת. עקב הסיכון המוגבר לאחר אירוע מוחי לפתח סיבוכים לבביים משניים ושבץ מוחי חוזר, פרק הזמן שלאחר האירוע מוחי חשוב במיוחד ליישום תכנית לאורח חיים בריא, כדי למנוע אירוע חוזר. שינוי מקיף באורח החיים, הכולל פעילות גופנית, תזונה מאוזנת, הפסקת עישון וטיפול תרופתי מתאים, חיוני למניעת אירועים מוחיים חוזרים ואירועי לב אקוטיים באנשים שכבר עברו שבץ מוחי.

פעילות גופנית לאחר שבץ מוחי

השפעתה המיטיבה של פעילות גופנית על הכושר הגופני ועל תפקודה של המערכת הקרדיו-וסקולרית ידועה היטב. מחקרים מראים כי עיסוק בפעילות גופנית אירובית סדירה ומבוקרת מקטין בכמחצית את הסיכון למחלות אופייניות לעולם המודרני. עבור אנשים שעברו שבץ מוחי יש חשיבות רבה בביצוע פעילות גופנית מותאמת ומבוקרת, אולם לשם כך נדרשת הדרכה של אנשי מקצוע בעלי ידע וניסיון מתאימים.

באופן מסורתי, תוכנית השיקום של חולים לאחר שבץ מוחי מסתיימת כמה חודשים לאחר האירוע. זאת מכיוון שהיה נהוג לחשוב שרוב ואפילו כל התפקוד המוטורי שיכול להשתפר, משתפר בפרק זמן קצוב. ואולם, מחקרים שנעשו לאחרונה הראו ששיקום אינטנסיבי מעבר לזמן המקובל היום, הכולל פעילות על מסוע, עם או בלי נשיאת משקל, מעלה את הכושר האירובי ומשפר את התפקוד התחושתי-מוטורי.

בנוסף הראו המחקרים כי חולים שעברו שבץ מוחי מסוגלים להעלות את הכושר הקרדיו-וסקולרי שלהם בסדר גודל דומה לזה של אנשים בריאים העוסקים באימוני סבולת. כך, לדוגמה, מחקר שכלל חולים שעברו שבץ מוחי וסובלים מנוקשות של צד אחד של הגוף (המיפלגיה), הראה כי שישה חודשי אימון אירובי על מסוע הפחיתו באופן משמעותי את ההוצאה האנרגטית במאמץ תת-מקסימאלי. הפחתה זו המשיכה עם התקדמות משך תקופת האימונים. הנתונים מראים שאימון אירובי והשיפור בכושר הקרדיו-וסקולארי מאפשרים ביצוע פעילויות יומיות עם הוצאה אנרגטית פחותה, דהיינו המאמץ הנדרש מחולים אלה בביצוע פעילויות יומיומיות פוחת. עובדה זו משליכה באופן ישיר על תפקודם ועל איכות חייהם.

באופן דומה, מחקרים אחרים מראים שתוכנית אימונים הכוללת אימון אירובי, אימוני כוח וגמישות שיפרה את הכושר האירובי ואת הכוח, ותרמה לעליית מסת השריר ולהורדת אחוזי שומן הגוף אצל חולים אלה. מאידך, מחקר שבדק את המאמץ הקרדיו-וסקולארי היחסי בזמן טיפול פיזיותרפי וריפוי בעיסוק בחולים שעוברים שיקום מצא שהזמן שבו חולים אלה מעלים את קצב הלב שלהם לטווח קצב המטרה הנדרש לאימון הוא קצר ביותר ואינו מספק מאמץ וגירוי קרדיו-וסקולרי המספיקים להפקת יתרונות מהאימון הגופני.

פעילות מומלצת לאנשים אחרי שבץ

יש להתייעץ עם איש מקצוע - רופא ספורט, פיזיולוג מאמץ או פיזיותרפיסט שקיבל הכשרה מתאימה - לקבלת תוכנית אישית. באופן כללי התוכנית צריכה לכלול:

פעילות אירובית (הליכה, מסילה, אופני רגליים נייחים, אופני ידיים נייחים וכד').

יתרונות: מעלה עצמאות בפעולות יומיומיות, מעלה מהירות ויעילות הליכה, מעלה סבולת לביצוע פעילויות גופניות ממושכות, מקטינה סיכון למחלות קרדיו-וסקולאריות.

כוח (מכשירי כוח, משקולות חופשיות, פעילויות עם נשיאת משקל). יתרונות: מעלה מסת שריר, שיווי משקל ויכולת לבצע פעילויות יומיומיות באופן עצמאי. כמו כן משפר גם גורמי סיכון למחלות קרדיו-וסקולריות.

גמישות. יתרונות: הגדלת טווח התנועה, מניעת התכווצויות.

עצב שריר, פעילויות של קואורדינציה ושיווי משקל. יתרונות: שיפור רמת הבטיחות בזמן פעילויות יומיומיות.
תדירות ומשך האימון ייקבעו בתוכנית אישית.

לסיכום, בנוסף לתפקידה של הפעילות הגופנית בהפחתת גורמי סיכון, הסיכון לאירועים חוזרים ולסיבוכים, החיסכון הכלכלי למשק מוערך במיליוני שקלים (אשפוזים, ניתוחים, תרופות וימי היעדרות רבים מהעבודה). למרות זאת, ובניגוד לשיקום לאחר אירועי לב שמסובסד על ידי סל הבריאות, חולים שעברו שבץ מוחי ומעוניינים לשפר את מצבם הבריאותי לאחר תקופת השיקום הראשונית, עדיין נאלצים לעשות זאת באופן פרטי.

הכותבת היא פיזיולוגית קלינית ומנהלת שיקום הלב במרכז O2 לבריאות הגוף והלב

מרגיש לא טוב? לאבחון עצמי לחץ כאן.

בואו לדבר על זה בפורום פיזיולוגיה.

רוצה לדרג?
זה יעזור לכל מי שייחפש מידע רפואי על התחום