סטרידור: אבחון וטיפול

(17)
לדרג

סטרידור - שיעול קשה ונבחני, מלווה בקוצר נשימה - הוא בעצם סימפטום, לא מחלה. על אחת התופעות הנפוצות ביותר בגיל הילדות

מאת: מערכת zap doctors
קווים לדמותו

סטרידור, או באנגלית croup, איננו מחלה בפני עצמה אלא סימפטום של דלקת של דרכי הנשימה העליונות (בדומה לחום, או כאב) . סטרידור - שיעול קשה ונבחני, מלווה בקוצר נשימה הוא לא אחר מאשר הקול המתבצע כשהאוויר הנשאף נשאף מול דרכי נשימה חסומות או מצומצמות - מתרחש בעיקר בתינוקות וילדים קטנים, בני שלושה חודשים עד חמש שנים.

סטרידור מופיע לעתים בילדים מצוננים או מנוזלים. ככל שהדלקת בדרכי הנשימה העליונות - הרירית המרפדת את קנה הנשימה ואת מיתרי הקול - גוברת, הרירית מתנפחת ומצרה את מעבר האוויר. קולו של הילד הופך להיות צרוד והוא משתעל שיעול חזק ונבחני, המהווה את אחת האינדיקציות האופייניות לסטרידור.

סטרידור יכול להופיע בפתאומיות גם אצל ילדים שאין אצלם דלקת בדרכי הנשימה העליונות. אז השיעול מופיע לרוב בלילה, ונקרא spasmodic croup.

''דרכי נשימה עליונים'' הם :

· אף.
* חלל האף (האזור שבין מערות האף ללוע).

* תאי האוויר האטמואידליים (חללים בסמוך לעיניים ולאף).

* הסינוסים (חללי אויר בעצמות הגולגולת);
- ישנם סינוסים אטמואידליים הממוקמים עמוק מאחורי גשר האף, סינוסים אלו קיימים כבר מן הלידה.
- סינוסים מקסילריים, נמצאים עמוק מאחורי עצמות הלחיים, גם אלו חללים הקיימים כבר בלידה
- סינוסים פרונטליים, מצויים עמוק מאחורי המצח, מתחילים להתפתח סביב גיל 7 שנים.
- סינוסים ספנואידליים , מצויים עמוק עמוק בגולגולת, מאחורי האף, מתחילים את התפתחותם בגיל ההתבגרות (גיל העשרה).

* הלארינקס, הלוע המוביל עד מיתרי הקול.

* הקנה (הטראכיאה), צינור הנשימה העיקרי המוביל לריאות ומסתעף בחלל החזה

התקף

בהתקף סטרידור, הילד משתעל מאוד ולעתים נושם נשימות מהירות או נשימות שורקות, גונח או מתקשה לנשום. אם דרכי הנשימה מתנפחות במידה כזו שהן נחסמות באופן חלקי, הילד יתקשה יותר ויותר לנשום.

בהתקף חמור הנשימה מלווה בקולות צפצוף או חריקה, ובזמן הנשימה הבטן או העור שבין הצלעות ישקעו פנימה בגלל המאמץ הגדול לנשום. הילד ייראה חיוור ולעתים גם יכחיל, בעיקר סביב הפה, כיוון שהוא לא מקבל מספיק חמצן.

ההתקף עשוי להתרחש ולהחמיר בלילה או כאשר הילד בוכה או מבוהל ומנסה בכוח לנשום כנגד גרון נפוח. הדלקת הגורמת לסטרידור יכולה להתפשט גם אל דרכי הנשימה התחתונות ולהפוך לברונכיטיס או דלקת ריאות.

הגורמים לדלקת הם רבים - בעיקר וירוסים אך גם חיידקים או תגובה אלרגית יכולים לגרום לסטרידו. הוירוסים הנפוצים ביותר הגורמים לסטרידו הם פאראינפלואנזה, אדנווירוס, RSV, והוירוסים הגורמים לשפעת ולחצבת.

סטרידו מתרחש בעיקר בחורף ובאביב, והוא חמור יותר אצל ילדים שגילם פחות משלוש. ילדים נוטים לפתח סטרידו אם הם נולדו פגים או אם דרכי הנשימה העליונות שלהם צרות. הוירוסים הגורמים לסטרידו מדבקים, אך לא כל הילדים שנדבקים יפתחו סטרידור - רבים מהם יגלו רק סימנים של הצטננות.

תקופת הדגירה של הוירוס - הזמן העובר בין ההדבקה לתחילת המחלה - תלוי בוירוס הגורם לסטרידור. תקופת הדגירה של פאראינפלואנזה, הוירוס הנפוץ ביותר, היא בין 3 ל-5 ימים.

הטיפול

אם הסטרידור נגרם מוירוס לא דרוש בדרך כלל אישפוז. נשימת אוויר לח מקלה בדרך כלל על הנשימה ומפחיתה את עוצמת השיעול. מכשיר אדים קרים או סגירת דלת חדר האמבטיה ומילוי האמבטיה במים חמים יכולים לעזור. נכנסים לחדר (לא לאמבטיה עצמה!) לעשר דקות לפחות, עם ספר ושמיכה נוחה לשבת עליה, ומנסים להרגיע את הילד תוך כדי נשימת האדים, אופציה נוספת שיכולה להועיל היא פתיחת הפריזר (או חלון הנוסעים במכונית נוסעת) ועל ידי כך מאפשרים לילד לנשום אוויר קר, שמכווץ במעט את דרכי הנשימה ומוריד את הבצקת.
אם השיעול לא פוסק והילד עדיין מתקשה בנשימה, פונים לחדר המיון.

בחדר המיון יבדקו האם קיימת חסימה של דרכי הנשימה, והאם הזיהום חיידקי או ויראלי. במידת הצורך הילד יקבל תרופות להורדת הנפיחות - אדרנלין או סטרואידים, וחמצן, ויישאר להשגחה. כמו בכל מחלה, מומלץ גם לנוח ולשתות הרבה.

התקף סטרידור ויראלי נמשך בדרך כלל פחות משבוע, כאשר שיא המחלה הוא יומיים-שלושה מתחילתה. רוב הילדים מחלימים לחלוטין מההתקף, אך קיימת אפשרות לסיבוכים.

המחלה נוטה גם לחזור מפעם לפעם, יש ילדים שיש להם נטייה לכך (מהסיבות שפורטו קודם לכן) וכדאי להחזיק בבית מכשיר אינהלציה עבורם, כיוון שאינהלציה מקלה מאוד על הסימפטומים, וכמובן, לא לשכוח מעקב אצל רופא שיאבחן נכונה וידייק בטיפול...

בואו לדבר על כך בפורום רפואת ילדים

רוצה לדרג?
זה יעזור לכל מי שייחפש מידע רפואי על התחום

עוד בתחום