גמילה מחיתולים: שגיאות נפוצות

(78)
לדרג

גמילה היא תקופה מבלבלת ומתוחה. כדאי שתתכוננו לעליות ומורדות. מהן השגיאות הנפוצות בתהליך גמילה? וכיצד נכון לבצע את תהליך הגמילה בצורה יעילה ונעימה?

מאת: שרון שני

ירון וגלי, הורים לילדה בת שנתיים ושמונה חודשים, התקשרו אלי לא מזמן - בלחץ ובייאוש רב: "התחלנו גמילה לפני שבוע וחצי, אבל זה ממש לא הולך! הילדה התלהבה מהתחתונים - והיא מוחאת לעצמה כפיים בשמחה, כשהיא עושה פיפי בשירותים. אבל היא עדיין לא אומרת שיש לה פיפי או קקי, ובכלל - קקי היא עוד לא הצליחה לעשות בשירותים". ההורים לא הצליחו להסתיר את האכזבה שלהם מהתהליך - והגיעו למסקנה שהילדה לא בשלה ואולי צריך להחזיר לה את החיתול.

האומנם?

גמילה היא תקופה מאוד מבלבלת ומתוחה. לא תמיד אנחנו יודעים בדיוק מה לעשות. מסבירים לנו שהילד צריך להיות בשל, אבל מה אם הוא רק "חצי בשל"? יש דבר כזה בכלל? ואיך אנו אמורים לתפקד - כהורים? כדי שתקופת הגמילה תהיה כמה שפחות טרגית - להורים ולילדים כאחד - ריכזנו במאמר זה 8 טעויות נפוצות, המקשות על התהליך (וכמובן - איך נכון לפעול):


לכל ילד יש קצב אחר. צילום: שאטרסטוק

1. מצפים לגמילה מהירה וחלקה

"הילדה הגדולה נגמלה ביומיים", "קראתי שגמילה לוקחת מקסימום שבוע..." - אנחנו שומעים ומפנימים שגמילה אמורה לכאורה להסתיים תוך מספר ימים. ואז, אם עבר שבוע - ובבית שלנו עדיין יש פספוסים, אנחנו מתאכזבים, כועסים ומאבדים את הסבלנות. יש הורים שאף מחזירים לילד את החיתול, מתוך מחשבה כי הם ניסו - ואם תוך שבוע, זה לא הושלם - אז הניסיון לא צלח. רגע! אולי זה דווקא כן הולך ומצליח - אבל לא בקצב שציפיתם לו? לכל ילד יש קצב אחר - ועל כן ישנם ילדים שיספיקו להם יומיים, ויש כאלה שזקוקים ליותר משבוע כדי להיגמל. כך או כך, אם מדובר בילד בן פחות משנתיים, יותר קל להפסיק את הגמילה - ולהתחיל שוב במועד אחר. אם הוא כבר בן שנתיים וחצי ומעלה, לא מומלץ להחזיר חיתול, גם אם ההתקדמות איטית. וכדאי להתאזר בסבלנות - ולהמשיך בתהליך.

2. מצפים שהילד יוביל את התהליך

"אני לא מבינה, הוא ביקש תחתונים, אז הבנו שהוא רוצה להיגמל וזרקנו את החיתולים, אבל עכשיו הוא לא אומר שהוא צריך פיפי. ויש לו פספוסים! לא ברור לי איך זה קורה, אם היוזמה הייתה שלו...". נכון, יש ילדים שמבקשים שירותים או מבקשים תחתונים ביוזמתם, אך זה לא אומר בהכרח שהם יכולים לקחת אחריות מלאה על הגמילה. יש ילדים שרוצים להתנסות, או להידמות לילדים אחרים בגן או לאחים גדולים. אם החלטנו יחד שהזמן מתאים ושאנחנו מורידים חיתול - האחריות על התהליך היא שלנו, ההורים. ועלינו להוביל אותו עם הרבה עידוד וסבלנות.

3. גומלים ביום ובלילה - בבת אחת

שליטה על הצרכים במהלך היום לא דומה למתרחש בשעות הלילה. אלא אם כן הילד שלכם כבר קם יבש כל בוקר, מומלץ להפריד את גמילת היום - מגמילת הלילה. כדאי להתחיל עם גמילה בשעות היום. ורק אחרי שהילד ישלוט בצרכיו, להתחיל את גמילת הלילה. לרוב הדבר הקל ביותר הוא לחכות שהילד יתחיל לקום יבש בבוקר.

4. מורידים חיתול בבת אחת - בלי הכנה

פעמים רבות פונים אלי הורים שהתחילו גמילה אך נתקעו, מכיוון שהילד איננו מוכן לשבת על הסיר או על הישבנון. הילד מתאפק ונכנס לפאניקה - כי מצד אחד הוא חייב פיפי; ומצד שני, השירותים הם לא אופציה. במקרה כזה, כל התהליך נקלע למבוי סתום, מכיוון שהילד מפספס או דורש חיתול. מומלץ שלא להתחיל גמילה, אם הילד איננו מוכן לשבת על הסיר או הישבנון. בנוסף, רצוי מאוד גם להתחיל אחרי שהוא הצליח לעשות שם פיפי. במקרה כזה, יש סיכוי שהגמילה תזרום הרבה יותר בקלות.

5. מתחילים בזמן לא מתאים

רבים מההורים מנסים לתכנן את גמילת הילדים לפי זמנים שנוחים להם, אך לא בהכרח נכונים לילד. לא פעם, פנו אלי אימהות שאמרו "אני בחופשת לידה בבית - וממש מתאים לי עכשיו לגמול את הילד. זה זמן טוב?...". ובכן, זהו זמן פחות טוב... עדיף שלא לגמול את הילד בסמיכות ללידה, מעבר דירה, כניסה לגן חדש, או שינויים אחרים בחיים. מומלץ לבצע גמילה בזמן שגרתי יחסית, ללא הסחות דעת מיותרות, או התמודדויות דרמטיות אחרות - בחיים של הילד.

6. מחכים לרגע האחרון

הורים רבים דוחים את הגמילה לשבועיים האחרונים של אוגוסט, רגע לפני גן העירייה. הדחייה נעשית מכל מיני סיבות: הילד לא מראה מוכנות, חשש של ההורים כי הילד עקשן או לא משתף פעולה בקלות. דווקא במקרה הזה, מצפה כנראה גמילה קשה יותר משאר המקרים. והדחייה לרגע האחרון - לביצוע גמילה במהירות ובלחץ - איננה צולחת.

7. כועסים כשהילד מפספס

הפספוסים הם חלק בלתי נפרד מתהליך גמילה. כפי שילד הלומד ללכת או לרכוב על אופניים, נופל שוב ושוב - עד לרכישת המיומנות הנדרשת - כך גם בגמילה מחיתולים. המעבר מהרגל אחד להרגל אחר מצריך הסתגלות, הכוללת פספוסים. הכינו את עצמכם מראש לכך שיהיו בריחות - ואל תיבהלו מהן. הזכירו לעצמכם שככה זה אמור לקרות וכי זה חלק מהלמידה. הגיבו ברוגע ובהבנה: "אני רואה שעשית פיפי, בפעם הבאה נסי לשים לב מתי יש פיפי בבטן שרוצה לצאת - תקראי לי ונלך יחד לשירותים".

 

התמקדו בהצלחותיו של הילד ולא בכישלונותיו. צילום: שאטרסטוק

8. מדברים על כישלונותיו של הילד בנוכחותו

כך, בנוכחות הילד, כאילו הוא לא מבין, מחליפים ההורים דיווחים ביניהם: "אל תשאל איזה סיוט, כל היום ברח לו...". שימו לב: הילד שומע - הכל. הילדים מבינים, מפנימים ועלולים לאבד את האמון ביכולותיהם, מה שיגרום להם לפספס יותר. השתדלו לקבל דיווחים מהגננת דרך SMS או בטלפון, דברו אחד עם השני אחרי שהילד נרדם או לא בנוכחותו. כשהילד סביבכם, התמקדו בהצלחותיו ולא בכישלונותיו.

לסיכום: זכרו שגמילה הוא תהליך בו הילד לומד משהו חדש. רוב הסיכויים כי הוא לא יצליח הכל בבת אחת, יהיו עליות וירידות - ודרושה סבלנות. עודדו את הילד על כל הצלחה; ונסו לקבל גם את הכשלונות והפספוסים בדרך. הכעס והאכזבה שלכם, במקרה של פספוסים - טבעיים ומובנים. אבל כדאי שתנסו לזכור עמוק בליבכם שילד שכועסים עליו ומתאכזבים ממנו עלול לאבד את האמון בעצמו - והגמילה עלולה להיתקע בעקבות כך.

הכותבת, שרון שני, היא מנחת הורים בוגרת המרכז להורות ומשפחה בסמינר הקיבוצים; בעלת קליניקה לייעוץ להורים - ומעבירה סדנאות והרצאות בתחום ההורות.

רוצה לדרג?
זה יעזור לכל מי שייחפש מידע רפואי על התחום

עוד בתחום