קשקשים: חדל קשקשת בקרקפת

(1)
לדרג

קשקשת על הקרקפת היא בעיה נפוצה מאוד, אך כזו שניתנת לטיפול. הגורמים לה רבים, והעיקרי שבהם: פטרייה שחיה על הראש

מאת: ד"ר להבית אקרמן

קשקשים הם מצב כרוני שבו עור הקרקפת מתאפיין בקילוף מופרז ולעיתים בגירוד. בקרקפת, כמו בעור הגוף, נוצרים כל הזמן תאי עור חדשים ברמה הנמוכה ביותר של האפידרמיס, והם עולים בהדרגה אל פני העור. בתהליך הזה הם משתנים והופכים לסוג מיוחד של תאים המכילים בעיקר חלבון שנקרא קרטין. תאים אלו יוצרים את השכבה העליונה של הקרקפת ושל העור. שם הם משתטחים ונושרים באופן שאינו נראה לעין. תנועת התאים האלו לשכבת העור העליונה נמשכת כ-20 ימים. במצב של קשקשים, תנועת התאים מואצת ונמשכת בין 7 ל-14 ימים בלבד. כתוצאה מכך, במקום לנשור כתאים בודדים באופן שאינו נראה לעין, תאים אלה נושרים באגדים גדולים של מאות או אלפי תאים ומקבלים צורה של פתיתים לבנים.


מהי שכיחות התופעה?

קשקשים, כך מסתבר, הם בעיה שכיחה מאוד. בסקר שערכה חברת הד אנד שולדרס בקרב רופאי עור בכירים, 98% מהנשאלים הצהירו כי המטופלים שלהם פונים אליהם לעיתים קרובות עם בעיות קשקשים. אל נתון זה מצטרף מחקר אחר שנעשה בישראל, ומלמד כי 51% מהאוכלוסייה סובלים מקשקשים. אגב, אנחנו לא לבד - במחקר דומה שנערך בספרד נמצא, כי 7 מתוך 10 אנשים (ללא הבחנה בין נשים לגברים) סבלו מבעית קשקשים בשלב כלשהו בחייהם.

גם התפישה שלנו את הקשקשים ברורה: אנו רואים בהם בעיה שיש לה השפעה על רמת הביטחון שלנו. כך לדוגמה, על פי מחקר עולמי רחב היקף שנערך ברחבי אירופה ואסיה על ידי הד אנד שולדרס, עולה כי כאשר מדובר בשיער, אין דבר המפחיד גברים יותר מקשקשים. 20% מהם אומרים שבעיות קשקשים גורמות להם להרגיש פחות בטוחים במפגש עם אנשים אחרים, ואין זה משנה אם אלו נשים, ממונים או כפיפים בעבודה. יתרה מזאת, 56% מהגברים סבורים שקשקשים הם הדרך הבדוקה להבריח מהם נשים.

מסתבר שיש הבדל בין איך שאנו תופשים את הקשקשים שעל ראשנו לאיך שאנו תופשים קשקשים של אחרים. בעוד שקשקשיהם של אחרים נתפשים אצלנו כסימן לחוסר היגיינה אישית, הקשקשים שלנו נתפסים בעינינו כתוצאה של גורמים חיצוניים, מעין מכת גורל שאין מה לעשות נגדה. אולם, קשקשים הם בעיה פתירה, וכזו שהיעלמותה תשפר את חיינו.

מהם הקשקשים?

אצל כל אחד מאיתנו שוכנת בעור הקרקפת משפחת פטריות הקרויה Malassezia. פטריות אלה ניזונות מהחלב (sebum, שומנים טבעיים של העור) ויוצרות תוצרי לוואי מטבוליים, ביניהם חומצות שומן חופשיות, הגורמים לגירוי הקרקפת ולהתרבות מואצת של תאי העור. ההשערה היא שיש יחס ישר בין גודל אוכלוסיית הפטריות לבין חומרת הקשקשים. אולם, הסיבה שבני אדם מסוימים מגיבים לפטרייה בגירוי וקילוף בעוד שאחרים אינם מגיבים בצורה זו עדיין אינה ברורה.

קשקשים בקרקפת יכולים להיות מושפעים גם מנטייה גנטית, אך לא בהכרח. בנוסף, מזג אוויר יבש יכול להחמיר את המצב. עור הקרקפת יכול גם להתייבש עקב שימוש בתכשירים קוסמטיים לא מתאימים, מהליכה מרובה לים ולבריכה, מחפיפות תכופות מדי וכד'. עוד השפעות מתקבלות כתוצאה מהורמונים, היגיינה גרועה, ייצור מוגבר של חלב בעור והשפעות תזונתיות.

יש הרבה אנשים הסובלים מקשקשים שהם בעלי קרקפת יבשה. לעומת זאת, לחלק מהאנשים הסובלים מקשקשים יש דווקא קרקפת שמנונית ושיער שמן. כמו כן, לעיתים עור הקרקפת יבש, אך ללא קשקשים כלל. בשלושת המצבים הללו עלול להופיע גירוד מטריד בקרקפת.

ישנן מחלות עור שונות, כגון פסוריאזיס וסבוראיק דרמטיטיס, שעלולות להחמיר גם במצבי מתח. מחלות אלו יכולות להתבטא גם בקשקשים על פני הקרקפת. לגבי קשקשת שלא קשורה למחלות עור - הנושא עדיין שנוי במחלוקת ויתכן שמתח אכן מחמיר קשקשת.

קרקפת מאוזנת היא קרקפת שאינה יבשה מדי או שמנונית מדי ונקייה מקשקשים או מהפרעה כלשהי של השיער או הקרקפת. אנשים הסובלים מקשקשים נוטים להרגיש גירוי בקרקפת. במצב של קרקפת מאוזנת, עור הקרקפת אינו מתוח ומגורה, אלא רך וגמיש. מחקרים מראים כי קרקפת שאינה סובלת מקשקשים דומה מאוד לעור שעל פני הגוף, בעוד שקרקפת שסובלת מקשקשים שונה באופן מבני: התאים נוקשים יותר ומכילים יותר שמן. קרקפת מאוזנת היא לא רק בריאה יותר, אלא גם יפה יותר. גירוי וגירוד הנגרמים מקשקשים עלולים לגרום לנזק מכני לשורשי השיער ולפיכך לגרום לשיער להראות עמום וחלש ובסופו של דבר שביר. אם הגירוד בקרקפת חזק מאוד, חלק מהשערות עלולות להישבר ליד השורש.

חשוב לדעת שקשקשים בראש זה דבר נפוץ ושכיח שלא מהווה מחלה בפני עצמה. אולם, הרבה פעמים קשקשת בקרקפת יכולה להיות סימן למחלות עור שונות כגון סבוריאה, פסוריאזיס, פטרת של הקרקפת ועוד. לרוב, בקשקשת רגילה, שימוש בשמפו מתמחה מסייע. במידה שהאדם סובל מריבוי קשקשים, כדאי לו לפנות לרופא עור לצורך אבחון ולשם המלצות לגבי טיפול מעמיק.

האם יש אוכלוסיות בעלות נטייה מוגברת לקשקשת?


קשקשת היא תופעה נפוצה מאוד אצל כולם - גברים, נשים, ילדים וקשישים. אין תת אוכלוסייה הסובלת יותר מאחרים. הקשקשים נוטים להופיע בתחילה בקרב צעירים, בדרך כלל אצל מתבגרים בני 17-16, ושכיחותם יורדת בקרב קבוצות גילאים מבוגרות יותר, במיוחד לאחר גיל 65.

מהו הטיפול המומלץ בקשקשת?


קשקשת היא לרוב כרונית, אולם במרבית הפעמים ניתן לטפל בה ביעילות, עם קצת סבלנות וכמובן, עקביות. בשוק נמכרים מוצרי שמפו לטיפול בבעיה. חלקם מכילים תרכובת אבץ בעלת השפעה אנטי פטרייתית ואנטי חיידקית שנלחמת בפטרייה ומפחיתה את הקשקשת. רבים טועים לחשוב כי שימוש בשמפו נגד קשקשים לעיתים קרובות יפתור את הבעיה.

למעשה, החפיפה מטפלת בפטרייה באופן זמני אשר יחזיק מעמד עד החפיפה הבאה. חשוב להשתמש בשמפו נגד קשקשים באופן קבוע, כיוון שאין דרך לחסל לחלוטין את הפטרייה שחיה על הקרקפת. לכן גם כדאי לדעת, שהפסקת השימוש בשמפו תביא, במקרים רבים, להתחדשות הקשקשים.

במקרה של בעיית קשקשים חריפה, חשוב מאוד לקבל גם המלצה מרופא עור. לעיתים הטיפול כולל הן שימוש בשמפו רפואי והן בשמפו ללא מרשם.

טיפים לסובלים מקשקשים: מומלץ ללבוש בגדים בהירים - בגדים כהים מבליטים את הבעיה. כדאי גם שצבע השיער יהיה בהיר יותר. חשוב להקפיד על שטיפת כל השמפו מהשיער, יש להמשיך לשטוף את השיער גם כשנדמה שהוא נקי מהשמפו. בנוסף, כדאי להקפיד לא לאסוף את השיער כשהוא רטוב, וכן להימנע ממשיכה הדוקה של השיער לפרקי זמן ארוכים, דבר שיכול להחמיר את נשירת השיער.


ד"ר להבית אקרמן היא מומחית לרפואת עור ויועצת למותג הד אנד שולדרס.

בואו לדבר על זה בפורום רפואת עור אסתטית.

רוצה לדרג?
זה יעזור לכל מי שייחפש מידע רפואי על התחום