נגישות
נגישות

התקרחות ונשירת שיער

(2)
לדרג

קמתם בבוקר, אבל השערות נותרו על הכרית? ד"ר אלכס גינזבורג סוקר את כל השיטות להשאיר אותן על הראש

מאת: ד"ר אלכס גינזבורג

אובדן שיער יכול להיחשב לבעיה רק כאשר הוא מתחיל ליצור אזורים דלילים בראש. אחת הפעולות שניתן לבצע כדי לבדוק אם יש נשירה משמעותית של שיער היא משיכת השיער (Pull Test): מושכים קבוצה של שערות באמצעות שלוש אצבעות; אם בין האצבעות יימצאו מעל 4-5 שערות - הרי שמדובר בנשירה רצינית. בדיקה נוספת נעשית ע"י הסתכלות על הכרית בבוקר כשקמים מהשינה - אם מוצאים מעל 8 שערות על הכרית, גם כן מדובר בנשירה רצינית.

באיברים שונים בגוף האדם, שהשיער הוא אחד מהם, קיים אנזים בשם 5-אלפא-רדוקטאז. בעזרת אנזים זה, הורמון הטסטוסטרון מתפרק והופך לדיהידרו-טסטוסטרון או DHT. כאשר ה-DHT נקלט באתרי הקליטה שלו על זקיקי השיער הנמצאים בחזית ובמרכז הקרקפת, הוא גורם להרס הדרגתי שלהם, כנראה ע"י תגובה אוטו-אימיונית. כלומר, המערכת החיסונית של הגוף מזהה בטעות את הזקיקים בהם נקלט ה-DHT כגוף זר, ותוקפת אותם עד לחיסולם המוחלט.

כל התהליך הזה למעשה מושפע מתהליך גנטי הורמונאלי. לכן, בשנים שעד גיל ההתבגרות, בהן הטסטוסטרון מצוי בגוף בכמויות נמוכות יחסית, כמות ה-DHT שנוצרת אין בה כדי להזיק לזקיקי השיער. לאחר גיל ההתבגרות עולה כמות הטסטוסטרון בגוף באופן משמעותי ואיתה גם כמות ה-DHT. בשלב זה מתחילים הזקיקים להינזק. הם הולכים ומתכווצים באופן הדרגתי, תקופת הצמיחה בהם מתקצרת ותקופת המנוחה מתארכת, והשיער נעשה דק יותר ואיכותי פחות. תהליך זה נמשך עד לחוסר תפקודם המוחלט של הזקיקים, והשיער נושר.

התקרחות גברית טיפוסית (Androgenetic Alopecia)

ה-DHT הוא הגורם העיקרי להתקרחות גברית טיפוסית. קיים שוני בין נשירת שיער בקרב גברים לבין נשירה בקרב נשים. בקרב גברים נשירת השיער היא גנטית והורמונלית. ההתקרחות היא אמנם תופעה תורשתית דומיננטית, אולם לעתים התופעה "מדלגת" ו"קופצת" דור.

במקרה של התקרחות גברית או אלופסיה אנדרוגנטית, השיער מתחיל להתדלדל באזור הכתר (אותו אזור שמסביב לנקודה ממנה צומח השיער בצורת מערבולת) ובאזור הרקות והמצח (ה"מפרצים") ויוצר קו שיער נסוג. בשלב מתקדם יותר, שני האזורים הקירחים נפגשים במרכז הקרקפת ובסופו של דבר נשארת רצועת שיער בצורת פרסה העוטפת את צידי הראש ואת חלקו האחורי. השיער הרגיל במקומות המתקרחים מתחלף בשיער פלומתי רך, שלאחר זמן ייעלם כליל וייצור שטח קירח שילך ויגדל. על פי הערכות, מעל 70% מן הגברים סובלים מהתקרחות גברית טיפוסית לפני גיל 50.

העובדה שהשיער באותם אזורים שבצדי הראש ובחלקו האחורי אינו נושר נובעת מכך שזקיקי השיער באזורים אלו אינם רגישים להורמון ה-DHT. העור המכסה את האזורים הרגישים ל-DHT מגיע מצידו הקדמי של הקרקפת, בעוד האזורים העמידים שייכים לשכבת העור המגיעה מאחור. העובדה שאזורים אלו עמידים בפני ה-DHT מאפשרת את השתלות השיער המבוצעות כיום, משום שהזקיקים מהאזורים הצדדיים והאחוריים של הקרקפת מאופיינים גנטית לא לנשור. כאשר זקיקים אלו מושתלים באזורים קירחים של הקרקפת, הם יצמחו בצורה טבעית במשך כל חיי המטופל.

אובדן שיער והתקרחות בקרב נשים

אצל נשים, ישנן סיבות רבות יותר לנשירת שיער. הראשונה היא הסיבה הגנטית-הורמונלית, בדומה לגברים, אם כי אצל נשים נשירת השיער נוטה להיות מפוזרת יותר ובדרך כלל אינה מובילה לאובדן מלא של שיער הקרקפת ולקרחת. אובדן השיער אצל נשים מתחיל בגיל המעבר. כמויות הטסטוסטרון וה-DHT בגופן נמוכות משמעותית לעומת כמות ההורמון הנשי, האסטרוגן, המנטרל אותם. בגיל המעבר רמת האסטרוגן יורדת באופן חד, וכך נחשפות גם הנשים להשפעה ההרסנית של ה-DHT על זקיקי שיערן.

סיבה נוספת היא מזג האוויר, בעיקר בסתיו ובחורף, עונות בהן קיימת נשירה גדולה יותר. גם מחלות המלוות בחום גבוה, או לחלופין מחלות זיהומיות, עלולות לגרום נשירת שיער רצינית כחודש עד שלושה חודשים לאחריהן. תת או יתר פעילות של בלוטת המגן, חוסר בחלבונים במזון (בעיקר אצל צמחונים) עלולים לגרום לשערות לעבור לשלב "המנוחה", וזאת במטרה לשמור על החלבונים שנותרו בגוף. במצבים אלה השיער נושר ביתר קלות.

במקרים בודדים, גם תרופות נגד קרישת דם, דלקות, דיכאון, יתר לחץ דם, כולסטרול או יתר-ויטמינים בגוף, עלולים לגרום נשירה.

טיפול כימותרפי הוא גורם ידוע נוסף. בעקבות הטיפול השיער מתפרק והופך לרך יותר ולבסוף נושר. תופעה זו מתרחשת כשלושה שבועות לאחר תחילת הטיפולים, והמטופלים עלולים לאבד עד 90% משיערם (כל השיער הנמצא בשלב האנגן נושר עקב הטיפול הכימותרפי). גלולות נגד הריון עלולות לעתים לגרום גם כן לנשירה (גם כאשר מפסיקים ליטול אותן).

חוסר בברזל עקב דיאטה לא מבוקרת, או מצב של וסת רצינית גם הם גורמים לנשירה. ראוי לציין כי גורמים נוספים הגורמים לנשירת שיער הם ניתוח רציני או לידה - הנשירה בעקבותיהם עלולה להתחיל כעבור חודשיים עד שלושה חודשים.

כדי למנוע נשירת שיער בקרב נשים מומלץ "לאכול באופן בריא". הכוונה למזון המכיל ברזל (כגון בשר אדום, עדשים, דגים), ביוטין (כרוב, חלב, אגוזים), חומצה פולית (אספרגוס, תרד, דגנים), אבץ (ביצים, בשר אדום, יוגורט), ויטמין C וויטמין 12B ,B6 (ירקות ופירות). בקרב נערות אנורקסיות, למשל, הפסקת האכילה גורמת נשירה חמורה שלעתים קרובות עלולה להיות בלתי הפיכה.

יש גם להימנע משימוש במייבש שיער חם ו"החלקות" (השוברים את השערות), לא למתוח את השיער יתר על המידה ולא "להתעסק" בו במשך היום. יש להימנע משימוש במברשת חזקה (ברזל או פלסטיק) וכן למנוע פעילות-יתר של בלוטות החלב בקרקפת (סבוריה) על ידי חפיפה בשמפו מתאים המונע הפרשת-יתר. ניתן להשתמש במרכך שיער בעת חפיפה, אך מומלץ למרוח אותו רק על הקצוות ולא על הקרקפת.

אפשרויות טיפול

ישנן כיום שתי גישות המוכחות כיעילות נגד התקרחות:

1. הורדת רמת ה-DHT. כאמור, ה-DHT הוא הגורם להרס הזקיקים ולהתקרחות. הפחתת הכמות שלו בגוף בכלל ובקרקפת בפרט מונעת את ההשפעה ההרסנית שלו על הזקיקים.

2. המרצת זקיקי השיער באופן שבו שלב הצמיחה יתארך, שלב המנוחה יתקצר, ותפוקתם תעלה. כך למעשה השיער שיצמח יהיה איכותי יותר.

כמובן שבגישה השנייה לא מטפלים במקור הבעיה, שהוא ה-DHT. לכן הגישה הראשונה יעילה ונחוצה יותר, אך אין שום מניעה ואף מומלץ מאוד לשלב בין שתיהן. ככל שמתחילים את הטיפול בשלב מוקדם יותר, קל יותר לשמר את המצב הקיים. לגברים הנמצאים בשלבי התקרחות ראשוניים מומלץ להתחיל בטיפול המוריד את רמת ה-DHT בלבד, משום שהזקיקים מצויים עדיין במצב טוב יחסית. למי שיש כבר אזורים בהם ניתן להבחין בבירור בהתקרחות, מומלץ לשלב בטיפול את הממריצים, וזאת כדי לשפר את מצב הזקיקים הרעוע באזורים אלו וביתר האזורים.

פתרונות אחרים לבעיית נשירת השיער: שימוש בתרופות כמו תמיסת המינוקסידיל; תוספי מזון (ברזל, חומצה פולית, ויטמינים, חומצות אמינו); "מזוטרפיה" (מיקרו-הזרקות בקרקפת של ויטמינים ותרופות); נגזרות הורמונליות (לנשים) או תרופות כמו כדורי פינאסטריד (פרופסיה); וכן ביצוע השתלת שיער במצבי התקרחות. בכל מקרה יש להתייעץ עם רופא עור בנוגע לפתרון המתאים.

^^פינאסטריד (פרופסיה)^^

Propecia היא התרופה היחידה, במרשם רופא, המאושרת ע"י רשויות הבריאות בארה"ב ובישראל לטיפול בנשירת שיער אצל גברים. התרופה נלקחת דרך הפה ומכילה 1 מ"ג של החומר הפעיל פינאסטריד (finasteride). היא מיועדת לגברים הסובלים מהתקרחות זכרית טיפוסית. במחקרים הוכח שנטילת טבלייה אחת של פרופסיה פעם ביום, עוצרת את תהליך נשירת השיער וברוב המקרים מגבירה את צמיחת השערה. התוצאה ניכרת בדרך כלל תוך 12 חדשים מיום תחילת הטיפול ותישמר במשך שנים, לפחות כל עוד נמשך הטיפול. טיפול ארוך-טווח בפינאסטריד מביא לשיפור מתמשך.

תוצאות מחקר שנערך במשך שנתיים וכלל מעל 3,000 משתתפים הראו כי ל-83% מהגברים שטופלו בפינאסטריד הייתה ספירת שיער זהה או גבוהה, לעומת 28% שטופלו בפלסבו. הערכה עצמית באמצעות צילומים סטנדרטיים של הקודקוד הראתה כי 66% מהגברים שהשתתפו במחקר חוו גידול בצמיחת השיער אחרי הטיפול בפינאסטריד. בקרב 30% מהנבדקים חל גידול קל בצמיחה, אצל 31% - גידול בינוני, ובקרב 5% - גידול רב, זאת לעומת 7% בלבד מהגברים שקיבלו פלסבו.

תופעות הלוואי שעלולות להתעורר עקב השימוש בפרופסיה הן ירידה בדחף המיני וביכולת להגיע לזקפה ולשמר אותה. תופעות אלו ניתן לקשר בקלות להורדת רמת ה-DHT. תופעות לוואי אלו הופיעו אצל כ-2% בלבד מקבוצות הניסוי. 1% מקבוצת הפלסבו דיווחו על תופעות דומות, מה שאמור להחליש את הקשר בין פרופסיה לתופעות לוואי אלו. תופעות הלוואי נעלמות לאחר הפסקת השימוש בתרופה.

למשתמשים בפרופסיה אסור לתרום דם, זאת משום שלהורמון ה-DHT יש תפקיד חשוב בהתפתחות אברי המין אצל עוברים זכרים, ומנת דם שנתרמה ע"י משתמש בפרופסיה עלולה להגיע לאישה בהריון ולגרום נזקים לעובר. פרופסיה מיועדת לגברים בלבד, אבל אפשר לתת אותה גם לנשים מעל גיל 40. לנשים בגיל הפוריות אסור להשתמש בפרופסיה, שוב עקב הסכנה של אנומליה באברי המין החיצוניים של עובר ממין זכר.

^^מינוקסידיל/ריגיין^^

מינוקסידיל היה התכשיר הראשון שאושר לטיפול באלופסיה אנדרוגנית בקרב נשים וגברים כאחד. המנגנון שבאמצעותו מעודד המינוקסידיל את צמיחת השיער אינו ידוע עדיין. הטיפול במינוקסידיל הופך שיער חלש ליותר עבה וחזק. מינוקסידיל מקומי נמרח במינון של 1 מ"ל פעמיים ביום ישירות על הקרקפת.

ניסוים קליניים (double blind) הוכיחו את יעילותו של מינוקסידיל מקומי בשיעור של 2% בקרב גברים ונשים כאחד. היעילות של המינוקסידיל קשורה אך ורק לחומרת ההתקרחות ולנוכחות שערות. מינוקסידיל מקומי פחות יעיל באזור הרקות. השפעה גדולה ומהירה יותר (5%) נצפתה בשימוש במינוקסידיל.

^^טופיק^^

פתרון קל, פשוט ומהיר לסובלים משיער דליל. תכשיר ה-TOPPIK מורכב מסיבים אורגניים (קרטין ופרוטאין). הסיבים זהים לצבע שיער הראש, מתפזרים ונתפסים על ידי חשמל סטטי בין השערות, ומכסים מייד את האזור הדליל.

לתכשיר אין תופעות לוואי וניתן להשתמש בו מייד לאחר השתלת שיער על מנת לכסות את הגלדים, ובכל מצב של שיער דליל. הוא מגיע בגוונים שונים ומותאם לגוון שיער הראש. התכשיר מומלץ ע"י רופאי עור.

^^השתלת שיער^^

בעשור האחרון השתפרו השתלות השיער באופן שלא ניתן כלל לזהות מטופלים שעברו השתלה. השתלת שיער מבצעים באמצעות הרדמה מקומית בלבד וכמעט שלא מרגישים כאב בזמן ההשתלה ולאחריה. המטופל שוכב על הבטן למשך רבע שעה ונלקחות ממנו שערות מחלקה האחורי של הקרקפת. לאחר מכן, מפרידים את השיער ליחידות המכילות בין 1-5 פיסות של זקיקים. באמצעות מכשור מיוחד מבצעים נקבים קטנים באזור ההתקרחות המיועד לעבור השתלה, והשתל שהוכן כראוי מוכנס לתוך הנקב. בסיום הפעולה (הנמשכת כ-3 שעות בממוצע) חוזר המטופל לביתו ולמחרת כבר יכול לחפוף את ראשו. הצלקת שנותרת עקב הוצאת השערות מהחלק האחורי היא מינימלית - 1-3 מ"מ - ומתכסה על ידי השיער שמסביב (ולכן בלתי נראית).

במקרים של קרחת משמעותית, נראים גלדים באזור הנקבים העליון, אך לאחר 5-10 ימים נופלים הגלדים יחד עם השיער המושתל (אך השורשים נשארים). הצמיחה מתחילה לאחר שלושה חודשים בצורה טבעית והשיער ממשיך לצמוח בקצב של סנטימטר לחודש במקומו החדש. את התוצאות הסופיות ניתן לראות כבר לאחר תשעה חודשים.

השתלות שיער לא מבצעים רק לקירחים ומומלץ לבצע השתלה לאנשים מעל גיל 25. השיטה טובה במיוחד למי שאינם קירחים לגמרי אלא סובלים מהידלדלות השיער. במצב זה ניתן לבצע את ההשתלה בין השערות הקיימות, כאשר מיומנותו של הרופא תמנע פגיעה בשיער הקיים. איש מקריח לגמרי יזדקק למספר השתלות (2-3 בממוצע) עד לכיסוי הקרקפת. אם השיער באזור התורם צפוף, ניתן להגיע לתוצאות טובות מאוד; אם הוא דליל, התוצאה תהיה דלילה, אך בכל זאת לא יהיה ניתן להבחין שהאדם עבר השתלת שיער.

ד"ר אלכס גינזבורג הוא מנהל יחידת שיער והשתלות שיער קלאס קליניק, ביה"ח תל השומר.

בואו לדבר על זה בפורום נשירת שיער והתקרחות בניהולו של ד"ר גינזבורג.

רוצה לדרג?
זה יעזור לכל מי שייחפש מידע רפואי על התחום