וגיניסמוס: מי מפחדת מחדירה?

וגיניסמוס היא בעיה סקסולוגית מוכרת, הנחשבת לבעיה הקלה ביותר לטיפול בענף הסקסולוגיה. אישה שסובלת מווגיניסמוס מפחדת למעשה מחדירה - ומרגישה בכל פעם פחד גדול, לפחות כמו לפני הפעם הראשונה. בכל פעם מחדש, לפני אקט החדירה בעת קיום יחסי מין.

מי בדרך כלל סובלת מווגיניסמוס?

לעתים מדובר על נשים בתולות בעלות רקע מסורתי שמרני, היכולות להיות מהמגזר החרדי או הערבי, או כאלה שחינכו אותם לצניעות בצורה שגויה. במקרים אלה מדובר על חברות מסורתיות אשר אולי מקשות על אותן הנשים להיפתח לרעיונות של סקס ואינטימיות. אך במקרים רבים אחרים מדובר על נערות חילוניות שמפחדות כי האקט המיני יכאב להן, או כאלה שחינכו אותן לצניעות. תופעת הווגיניסמוס אוגדת בתוכה סוג של חרדה, אשר מלווה בדרך כלל לסיסמאות "חינוך" כגון: מין זה דבר גועלי, חטא אסור. המסר שניתן סביבו הוא לשמור את האקט "רק למי שאת אוהבת", מה שמשאיר אחריו אותות חמורים של חרדה - ואת הנרתיק מכווץ וחסום כמו קיר.

מה מרגישים כשיש וגיניסמוס?

וגיניסמוס היא תופעה שמרגישים אותה רק בעת החדירה - והיא למעשה האחות הקטנה של הווסטבוליטיס. מדובר על עווית (ספאזם): כיווץ בלתי רצוני של שרירי הנרתיק. הרבה נשים מגיעות לטיפול בבעיה רק לאחר שהן נשואות, או שהן מעוניינות להיכנס להריון. למרבית הפרדוקס יש כאלה שהצליחו להיכנס להריון גם ללא קיום יחסי מין מלאים ונשארו וגיניסמיות.

כיצד מטפלים בווגיניסמוס?

בעבר, טיפלה הרפואה השמרנית בווגיניסמוס על ידי ביתוק של קרום הבתולין - שלא סייע לכיווץ עצמו מבחינה אנטומית. כיום הטיפול דרך הפריזמה הסקסולוגית מדבר על שימוש בתרגול המבוסס על חזרה הדרגתית. התרגול הסקסולוגי מושתת על ערכת "מאמני נרתיק", אותה ערכה שבה משתמשים מטפלים עבור פיזיותרפיה של רצפת האגן.

מדובר על עזרי פלסטיק במספר גדלים, מבחינת העובי והאורך שלהם: בין זרת קטנה ועד להיקף של אבר מין גדול מאוד. בניגוד לטיפול הפיזיותרפיסטי, בדרך טיפולית זו האישה מתאמנת לבדה - ומחדירה בעצמה את העזרים בתשומת לב לכאב ולמשך תקופות זמן קצרות מאוד, של כ-30 שניות בלבד. המטרה היא לא להרחיב או לשנות את מבנה הנרתיק, אלא לתת הוראה למוח לא לפחד מעצם אקט החדירה.

מה "עובר" על אישה הסובלת מווגיניסמוס?

חשוב להבין כי אישה הסובלת מווגיניסמוס נמצאת במצב פיזי ונפשי מאוד מתוח. לכן, ישנה חשיבות עליונה בהדרכה ובליווי שיחתי לטיפול זה. החדירה עצמה מתבצעת בפרטיות מוחלטת על ידי המטופלת, בישיבה במיטה (לא בעמידה; לא באמבטיה) ובתנוחה של 45 מעלות. בנוסף לכך, האימון מתבצע תמיד באווירה תומכת.

כדי להפיג את המתח, מומלץ להתאמן באווירה נינוחה, מול טלוויזיה - ורצוי מול תכנית משעשעת, בחדר מחומם או במיטה כשהאישה שעונה על כריות. אין להתאמן כאשר המטופלת עצבנית, רעבה או עייפה. העידוד שיוצרת האווירה התומכת מסייע באופן תמידי להצלחת הטיפול.

כמה זמן בדרך כלל מתרחש טיפול עד שמתחילים לראות תוצאות?

את התוצאות האישה רואה משבוע לשבוע. בדרך כלל, במקרים הקלים, מגיעים לסוף טיפול תוך שלושה חודשים בטיפול נכון בווגיניסמוס. בהתחלה היא מחדירה את העזרים לבד ומתאמנת, ולאחר מכן בן הזוג מתבקש לסייע לה בכך. בשלב אחרון, בן הזוג מתבקש להחדיר את האבר עצמו ולא לזוז. כל עוד לא מדובר על כאב עצבי, אלא רק על פחד מחדירה שמתבטאת בכיווציות, הטיפול הקיים כיום נמצא כיעיל מאוד ופותר את הבעיה.

אילנה ארד לוין היא מומחית לפסיכולוגיה קלינית ורפואית וסקסולוגית ויועצת נישואין

בואו לדבר על זה בפורומים הבאים:

פורום פסיכולוגיה ומיניות של האישה
פורום וסטבוליטיס - טיפול פסיכוסקסולוגי
פורום זוגיות, מיניות ופרידה