כלבים וחתולים: פצע ליקוק עצמי

(2)
לדרג

החתול שוב שורט? הכלב מלקק את עצמו וגורם ליצירת פצע ליקוק עצמי? כנראה שהם בדיכאון או במתח. הם לא יודעים לקרוא, אז תיכנסו במקומם לכתבה הזו ותעזרו להם...

מאת: ד"ר רון רם וד"ר עופר נריה

פצע ליקוק עצמי אצל כלבים ואצל חתולים, הידוע בכינוי Acral lick dermatitis (ALD) מוגדר כבעיה שהיא בעיקרה התנהגותית ומביאה לפציעה על-ידי השחתה עצמית.

מהן בעיות התנהגותיות היוצאות פצע ליקוק עצמי?

הבעיות ההתנהגותיות מתייחסות לדפוס של תנועות או התנהגויות החוזרות על עצמן ונראה שהן מתרחשות ללא מטרה ברורה. הליכה הלוך ושוב או ליקוק מוגזם הם סוגים נפוצים של תופעות התנהגותיות אשר אנו רואים בקרב חיות בית או בשבי.

בתופעה זו אנו רואים לעיסה או גירוד, בדרך כלל על החלקים המרוחקים של הגפיים. הליקוק החוזר ונשנה גורם לנשירת שיער והיווצרות של לקויות בגדלים משתנים.

הליקוק העצמי הרציף וכמו כן הלעיסה מונעים ריפוי של הפצעים ועלולים לגרום לזיהומים חריפים.

בעיית הליקוק והפציעה העצמית נפוצה בכל הגזעים של הכלבים, אך הגולדן רטריבר והלברדור רטריבר הם בעלי נטייה גבוהה יותר מאחרים להשחתה העצמית.

מה גורם לכך?

קיימת הסכמה בין החוקרים, הווטרינרים והעוסקים בתחום שחלק מהגורמים לתופעת הליקוק העצמי בכלבים נובעים משעמום, בידוד חברתי, סטרס (עקה), או לחץ נפשי. לדוגמא: כלבים המוענשים על-ידי הבעלים בתדירות גבוהה, חיה חדשה בבית, תינוק חדש מצטרף למשפחה, מעבר דירה וכו'.

אם אתם רואים את כלבכם / חתולכם מלקק את רגליו ללא הפסקה, ישנם גורמים אפשריים נוספים שכדאי לשלול לפני האבחנה כפצע ליקוק עצמי. גורמים כגון גוף זר ברגל (מלען של שיבולת שועל), זיהומים פטרייתיים או חיידקיים, וכמובן אלרגיות.

איך ניתן לטפל בפצע ליקוק עצמי בכלבים?

כאשר מגיעים למרפאה כלבים וחתולים עם חשד לפצע ליקוק כרוני, הרופאים יתשאלו אתכם בהרחבה לגבי תופעות הלקות העורית ויבצעו בדיקות אשר יעזרו לגלות מהו גורם הבעיה הראשוני, כגון תרביות לחיידקים ופטריות, מגרדים לאבחון מיידי במיקרוסקופ, ביופסיות ובדיקות מעבדה אחרות (כגון דם וכימיה) לפי הצורך.

הטיפול בבעיית הגירוד הוא מאתגר ולעתים גם ארוך. ישנן שיטות טיפול רבות: קולרים מגבילים, חבישה של איזור הליקוק, משחות, ספריי מר, אנטיביוטיקות ותרופות נוספות (לדוגמא: תרופות נוגדות דיכאון או חרדה).עם זאת, אף אחד מהאמור לעיל אינו מתייחס למקורות התנהגותיים של ההפרעה. הטיפול חייב לבוא בשילוב עם טיפול התנהגותי וזיהוי מקור הבעיה.

הבעלים של חיית המחמד הם חלק חשוב בזיהוי, באבחון ובטיפול בגורם לבעיה ההתנהגותית. עליכם לשאול את עצמכם בכנות: האם הכלב או החתול בודד ומשועמם? האם הוא מקבל מספיק תשומת לב? האם כועסים עליו הרבה? לא תמיד נעים לנו להתמודד עם שאלות אלה.

זכרו: חיות המחמד אוהבות ובריא להן להיות חלק ממשפחה. אינטראקציה עם כלבים אחרים ופעילות גופנית יכולים לעזור בבעיית ההתנהגות. מומלץ לקחת את הכלבים לפארקים ולים, לפגוש כלבים אחרים להסתובב בעיר. מומלץ לצרף חיה חדשה לבית, כגון חתול, ציפור או גור כלבים חדש.

כאשר הבעלים נעדר מהבית לפרקי זמן ארוכים, יש לתת לכלב או לחתול משחקים מאתגרים אשר יוכלו לשחק בהם בכוחות עצמם. רצוי משחקים המשפרים את היכולת המנטלית, המכילים סוג של צ'ופר, דוגמת חטיף טעים. כל עוד אין השגחה על חיית המחמד, יש צורך להשאיר את הקולר המגביל.

ההמלצות שלנו יעזרו לפתור את הבעיה, ובנוסף, לשפר את הקשר בין הכלב או החתול לבעליו ולהקטין את המתח והחרדה שעלולים להוביל לפגיעה עצמית. טיפול נכון בבעיה דורש זיהוי גורם סביבתי, טיפול התנהגותי וטיפול תרופתי בפציעה ובגורמים לה. כאמור, זה אתגר לא קל, לנו הרופאים ולכם, המגדלים, אך חשוב מאוד לעזור לחיית המחמד שלכם.

ד"ר רון רם וד"ר עופר נריה הם רופאים וטרינרים בבית חולים לחיות שדמה

רוצה לדרג?
זה יעזור לכל מי שייחפש מידע רפואי על התחום