רוצה להפסיק

אני בת 23, הפעם הראשונה שניסיתי לעשן היתה בגיל 14, אח"כ עישנתי לא על בסיס קבוע בגיל 15 עד גיל 19 בערך (עם הפסקות בימים למעט הפעמים בהם יצאתי, אז הייתי יכולה לסיים קופסא בערב עם האלכוהול), כשהייתי בת 18 בערך, כשיצאתי היתי מסוגלת לעשן בשרשרת - עד שהעירו לי בחברה על זה ופשוט חדלתי. מאז אני *זוכרת* את המקרה, שהיה קצת לא נעים ואני מאוד משתדלת שזה לא יקרה יותר - למעט לעיתים רחוקות. אח"כ, כשהתגייסתי עשיתי הפסקה של שנה וחצי בעקבות דלקת ריאות, וחזרתי לעשן כשלושה חודשים לפני השחרור, עד היום (כמעט 3 שנים) של עישון אינטנסיבי. במשך כל השלוש שנים האלה לפני עישנתי בעיקר בגלל לחצים ודכאונות וכיו"ב. בשנה האחרונה העישון עבר לקצב "מסחרר" יותר ולמרות שגם היום אני יכולה לעבור כמה שעות בלי סגריות ולעיתים אף כמה ימים, (אם לא קניתי סיגריות) עדיין אני נרגישה את הצורך לעשן. החלטתי כביכול שאפסיק לעשן בשנתיים הקרובות (...) גם מפאת העובדה שזה לא בריא וגורם להזדקנות וגורם להצהבת השיניים וגם כי הקול שלי נמך ואני משתעלת די הרבה (גם יש לי אסטמה) וכן, כל הסיפורים על מה שעישון גורם, למחלות וכיו"ב, גרם לי להרגיש שקיים הצורך הזה להפסיק מתישהו. לפני חודשיים בערך עשיתי "ניסוי" במהלכו לא עישנתי כמעט שבוע ודווקא הצלחתי, אחותי אמרה לי שאם החזקתי מעמד שבוע אז כנראה שאני לא "מכורה" לניקוטין ושהגוף שלי לא זקוק לזה, אבל זה לא כל כך נכון, כשאני מפסיקה אני מרגישה מאין לחץ כזה והשתוקקות לסגריה, ולעיתים אני מרגישה מאין קור כזה בגוף, הקטע הכי מצחיק הוא שרק החזקת הסגריה החמה באצבעות מרגיעה אותי כבר מהרגע הראשון. אני יודעת שזה מוזר אבל באמת שאף פעם לא הייתי מכורה לזה כפי שהתחלתי להיות מכורה לזה כשהתחלתי שוב לעשן לפני כמעט שלוש שנים. בצבא לא הרגשתי את הצורך וזה הגעיל אותי והרגשתי צורך "להתנקות" ולנקות את הריאות שלי - בעיקר בגלל הדלקת ריאות שעברתי. לאחרונה עלה לי רעיון איך אתחיל בהדרגתיות להפסיק להרגיש תלות כלפי הסגריה והחלטתי שאת כל השיחות שאנהל בטלפון על עבודה (דבר שמצריך סגריה כדי להרגע תוך כדי השיחה) אעשה בלי לעשן. ההורים שלי (אמא שלי עישנה במשך שנים והיתה "מחסלת" כמויות די גדולות של סגריות, עד לפני כמה שנים, היום היא מעשנת בעיקר בגלל שלי יש את הסגריות, אחותי מעשנת קבוע ואבא שלי עישן כשהיה צעיר אבל הפסיק לפני שלושים שנה בערך) הם כולם אומרים שאני יכולה להפסיק ככה פתאום, אבל זה לא ככה פתאום, לדעתי צריך להרגיל את עצמך לבצע מטלות יומיומיות ללא עישון ורק אחכ להפסיק גם במעשים אחרים....אני חושבת שהנסיון הזה נוחל הצלחה נחמדה, וקורה אולי שפעם ב... אני "חוטאת" בנידון. (העבודה שלי היא ב"שטח" ולא במקומות סגורים לכן אני יכולה להרשות לעצמי לעשן). רציתי לדעת אם זה אפקטיבי או שזה חסר תועלת ואולי אני אמורה להפסיק בבת אחת? קראתי שאי אפשר להפסיק "ביום בהיר אחד", שלאט לאט מורידים את המינון של הסגריות עד לאפס. אני לא יכולה להתרכז כשאני כותבת אם אני לא מעשנת, וגם די קשה להפסיק כשכל החברים מעשנים ואני כל הזמן נמצאת בחברות בהם אנשים מעשנים. מה גם שאם אני יוצאת לפאב, אני לא מסוגלת להנות או לשתות אלכוהול מבלי לעשן. אז מה אני אמורה להפסיק את היציאות לפאבים ואת הבילויים? אני לא יודעת איך להפסיק מבלי שלא ארגיש לחץ או קור בגוף. אגב, אני מעשנת לייט, ואני מעדיפה לעשן רק לייט משום שזה קל יותר למרות שלאחרונה כשעישנתי "רגילות" זה לא גרם לי לתחושת כובד כמו שזה גורם בד"כ, זה היה מבחינתי כמו לייט. אני מניחה שכל מה שכתבתי כאן לגיטימי לכל מי שמעשן. מה לעשות? תודה.

שלום, רשמת לי הרבה דברים והעלת הרבה שאלות ותהיות. לכן, אענה לך בנקודות ולא על פי הסדר: 1) את מכורה לניקוטין, שהוא סם לכל דבר. על מנת לטפל בהתמכרות הפיזיולוגית לניקוטין מומלץ מאד להעזר בתחליפים תרופתיים כמו הזייבן או תחליפי ניקוטין. יש הרבה אינפורמציה של הפונים לאתר בנושא זה ותוכלי להעזר בנסיונם. 2) ניכר כי יש לך מוטיבציה גבוהה להגמל והיו לך נסיונות קודמים להפסיק לעשן. את בחברה טובה כי רבים מנסים ולא מצליחים עד לניסיון המוצלח. מוטיבציה זהו מפתח להצלחה ואמונה ביכולת שלך להצליח! 3) אסטמה ועישון לא הולכים ביחד וההחלטה להפסיק לעשן חשובה ביותר, ואני לא מתייחסת לכל התחלואה שנגרמת עקב עישון סיגריות על כל 5000 החומרים שבה. 4) הדרך המומלצת עבורך היא להעזר בתחליפים תרופתיים וגם לפנות למומחה גמילה מעישון לסיוע בגמילה הנפשית התנהגותית. אין ספק כי סיוע מקצועי מעלה שיעורי ההצלחה באופן משמעותי. 5) לגבי הבילויים - ייתכן כי בתקופה הקרובה תאלצי למתן את דפוסי הביקור שלך כי ציינת שלא תוכלי לעמוד בפיתוי. כמובן שלאחר זמן תוכלי לחזור לאופן הבילוי הקבוע. 6) סיגריות לייט אינן פתרון, מי שמכור לניקוטין חייב לקבל את המינון הקבוע שלו, ואז בעצם מעשנים קצת יותר או עד קצה הסיגריה. אין בסוג הסיגריות שום יתרון. לסכום, עלייך לקבל החלטה, לעבור את הגמילה ולהעזר בסיוע שהזכרתי וזכרי רבים אחרים הצליחו! אשמח להתעדכן. בהצלחה, איה

את האמת שאני לא בטוחה מהו המינון הקבוע שלי... זה משתנה מאוד אבל באמת תמיד אני מחסלת את כל הסגריה, לא משאירה כלום ממנה... יש עוד בעיה, אני סטודנטית ולא תמיד אני יכולה לאכול מסודר לכן הסגריות מדכאות לי תתאבון וככה אני לא מרגישה שאני צריכה להאבק עם הרעב. יש בעיה גם מהבחינה הזו שכל החברים שלי מעשנים, כשהם מדליקים סגריה אני מרגישה צורך גם לעשן (למרות שאני מאוד מנסה למתן את עצמי, פעם קרו מקרים שבכל פעם שמישהו הדליק סגריה, גם אני הדלקתי, מתוך כך שזה מפתה ומגרה, אפילו אם סיימתי סגריה שתי שניות לפני) אבל היום אני משתדלת לתת לזה את הזמן שלו, בין סגריה לסגריה. אני לא יודעת עד כמה המוטיבציה שלי חזקה, כי אני חושבת שאולי אני לא ממש משתדלת, או אולי לא ממש רוצה להפסיק.... למען האמת אני נורא נהנית מזה, ואומרת לעצמי שיום אחד אפסיק, אולי כשיגמרו הלחצים והבעיות שיש ביום יום. ועכשיו אני סטודנטית אז בכלל... למי יש זמן להתחיל בביקורים אצל מטפלים וכו... אני חושבת שאיפושהו אני רוצה להפסיק, לכן אני עושה עם עצמי ניסיונות לבדוק את הגבולות שלי ולדעת איפה אני חלשה. כשאני לא נהנית מסגריה, זה כשאני חולה או עם התקף אלרגי או אסמטי, ואז אני רוצה להתנקות... איך אני מכריחה את עצמי לשנוא את הסגריה? כי בסה"כ אני לא שונאת אותה... אני אוהבת לעשן, זה כיף זה מרגיע. ואז אני עושה הפסקה וחוזרת לזה שוב. אפשר לעשות הפנוזה? או דיקור? מהם הפתרונות החלופיים? אני מודה שפתרונות אינסטנט נשמעות טוב יותר בהתחשב בעובדה שבטיפולים בתרופות ובדברים אחרים קיים צורך להתמדה מאוד גדולה, שלא לדבר על זמן ויותר כסף אולי... פעם התאמנתי קצת במכון כושר ובאמת הדחף לעשן פחת אבל כיום אין לי זמן לזה וגם מבחינת מצבי הסטודנטיאלי - כלכלית... מה שמוזר שתמיד יכלתי לעשות עם עצמי הפסקות, אבל איכשהו תמיד חזרתי לעשן. אני לא מבינה גם מה דחף אותי לעשן כעבור שנה וחצי! יום אחד פשוט החלטתי שאני לא מעשנת יותר ופשוט הפסקתי בבת אחת! כך פתאום! ואז כעבור שנה וחצי- "נורא התחשק לי סגריה" אז עישנתי. ומאז לא הפסקתי... זה לא ברור לי כל כך...