אשלגן ומגנזיום

אני מאושפז בבית חולים כבר 3 חודשים עקב כוויות קשות. כעת הרבה יותר טוב. אובחנתי כסובל מתת פעילות של יותרת הכיליה ואני מקבל עדיין פרדניזון 10 מ"ג פעמיים ביום. בנוסף טופלתי בתרופה נגד פטריות אמפותריצין, מאז אני סובל מרמות אשלגן ומגנזיום מאוד נמוכים ומקבל כל הזמן תוספות וזה כל הזמן נמוך. למה זה קשור? לתת פעילות של יותרת הכילה ובעיות סטרואידים או לאמפותריצין? אולי צריך להעלות מינון של סטרואידים? תודה על התייחסותיך הרצינית רגיל!

שלום דני, השאלה, כמובן, מורכבת ופרטי מידע רבים חסרים ולכן לא קל להשיב עליה. Amphotericin B היא תרופת הבחירה לזיהומים פטרייתיים סיסטמיים קשים. פגיעה כלייתית הינה תופעת הלוואי הקלינית המשמעותית ביותר מן התרופה. הפגיעה הכלייתית מורכבת ומתבטאת בהפחתה ביכולת הסינון של פקעיות הכליה (ירידה ב - GFR), בפגיעה באבוביות הכליה המרוחקות, באובדן בשתן של אשלגן ומגנזיום, בחמצת של אבוביות הכליה (renal tubular acidosis), באובדן היכולת החיונית לרכז את השתן ולעיתים בתסמונת Fanconi. הוצעו מנגנונים שונים באמצעותם מתרחשת הפגיעה הכלייתית. זוהו מספר גורמי סיכון לפגיעה כלייתית זאת כמו המנה המצטברת של אמפוטריצין, משך הטיפול, לוח הזמנים של מתן האמפוטריצין וכן מתן במקביל של תרופות נוספות בעלות יכולת להגביר את הפגיעה כמו תכשירים משתנים (דיורטיקה) והתרופה למניעת דחיית שתל ציקלוספורין. הדרכים שהוצעו על מנת לצמצמם פגיעה כלייתית זאת הינם מתן האמפוטריצין בפורמולציות ליפידיות (שומניות) כמו ליפוזומים ומתן הידרציה טובה (שפע נוזלים) . במקרים קשים של אובדן אשלגן ניסו, במידת מה של הצלחה, את התרופה אמילוריד = Amiloride כפי שניתן לקרוא, לדוגמא, בקישור המצורף : http://www.theannals.com/cgi/reprint/34/1/94?ijkey=cbd906931f1bb3f6feab5df62fca00ec1a36be23 תיתכן תרומה של תת-פעילות יותרת הכליה למצב הקליני שתיארת, אך מיעוט הנתונים אינו מאפשר להתייחס לנקודה זאת מעבר לאיזכורה, מה עוד שהטיפול התחליפי אמור לנטרל את ההשלכה השלילית של תת הפעילות על המצב. בתקווה שתמשיך בתהליך ההחלמה ובברכת רפואה שלמה.