זריקת diprospan ותוצאות הלוואי שלה

חוש הריח שלי אבד כנראה בשל הפוליפים שחוסמים במערות האף מהריח להגיע לאן שהוא צריך להגיע.נסיתי את כל הכדורים והמשאפים לשוא. הדבר היחיד שעדיין יכול לעזור לי היא זריקת דיפרוספן,שמשיבה את חוש הריח לתקופה של חדשיים+- . גם שני ניתוחי פאס שבהם נכרתו הפוליפים לא עזרו ורק הזריקה היא שמקימה לתחייה את חוש הריח. והשאלה,היא:כמה זריקות דיפרוספן 1מ"ג או 2מ"ג רצוי לקחת בשנה? אני משער ש3-4 זריקות ישמרו על רמה סבירה של הנאה גם מהחוש הזה(אני גם לוקח בחשבון שלא כל הריחות הם נעימים...).מה יקרה בגוף(בכבד? בדם?)לאחר שימוש בזריקה הזו? אגב,קבלתי פעם זריקת דפו-מדרול לתופעה של גרוד אטופיק דרמטיטיס וגם אז חזר הריח לתפקד.האם יש הבדל בין שתי הזריקות? ואולי אתם מכירים דרך אחרת,אולי לא קונבנציונאלית,לטיפול בבעיה? מודה לכם מאד,כי הגעתי למסקנה שרופאים אינם מבינים בפארמקולוגיה ומעדיפים תמיד לאסור.ואני רוצה לשמוע דעה מדעית מחקרית מוסמכת .

שלום אלעמ"ל אעאש, כללית, ככל הנראה, קיים תהליך דלקתי (יתכן אלרגי) ברקמת האף שהטיפול בדיפרוספאן או דפומדרול (בשני המקרים מדובר בסטרואידים) מקל עליו באופן זמני. כדי להתייחס לעניין באופן יותר פרטני ואישי יש לדעת הרבה יותר פרטים על המקרה, הרקע והפתרונות האפשריים.

מה שברור לי שהשימוש לאורך שנים(23 שנים!!!)בכל סוגי התרסיסים מוטט לי את רקמת הנחיריים.עברתי לתרסיס מי ים המלח,שפותח נשימה אך, כמובן, אינו משיב את חוש הריח. האם אפשר לשקם את מה שנהרס רק על ידי הפסקת התרסיסים שבהם סטרואידים? אני יודע גם ששני ניתוחי פס לכריתת הפוליפים החוסמים במערות האף הספיקו לי.אינם יעילים,וטומנים בחובם סיכונים לא פשוטים.(ידוע לי על מקרה מזעזע של מנותחת בת 30 שטעות בהבנת הצילום של מערות האף,גרמה לכריתה של חלק מהמוח שגלש לקרבת הנחיריים כתוצאה מקריסה של המחיצה בין המוח למערת האף.המרקם של פוליפים דומה כנראה לזה של המוח.) אולי טיפולים אחרים,כמו התעמלות הליכה ,הרזיה יש בהם תועלת?????