פורום פסיכולוגיה קלינית

אני מלאה במחשבות טורדניות על מחלות סופניות. בדרך כלל אני מתגברת עליהן וממשיכה הלאה. בימים האחרונים חשתי שהדופק שלי לא סדיר (מחסיר פעימה) או מהיר, אני עצבנית, ללא תיאבון ועם קשיי עיכול. כיוון שזה לא עבר הלכתי לרופא כדי לעבור סדרת בדיקות כלליות. אני מפחדת נורא מהתוצאות ועברתי גם א.ק.ג שהצביע על דופק סדיר, אך מהיר ביותר, כיוון שהייתי כנראה לחוצה מאד בזמן הבדיקה. אני לא יודעת אם נהייתי לפתע חולת לב או לא, אבל ההתעסקות בזה לא נותנת לי מנוח. האם יכול להיות שכל זה רק מלחץ ולא משהו אמיתי?

אילנית שלום סביר להניח שאת סובלת מהפרעת חרדה כלשהי והבעיה איננה באמת בגוף אלא בדברים שמטרידים אותך מבפנים בנפש. אין ספק שצריך לעבור בדיקות רפואיות כדי לוודא שהכל תקין, אבל אחרי שביררת זאת כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי ואולי תרופתי מתאים. רצ"ב קישור למאמר בנושא חרדה, נסי לראות אם משהו משם מתאים למה שאת מרגישה: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רציתי לדעת האם היית מציע למטופל שלך לעבור גם טיפול פסיכיאטרי בנוסף לטיפול הפסיכולוגי?? קצת תמוה בעיני, שהרי אין זה אומר שהפסיכולוגיה או אולי הפסיכולוג עצמו אין להם את הכלים כדי לעזור למטופל? אם כך לשם מה הטיפול??? (ואיך תשכנע את המטופל בשילוב שתי השיטות?) ובכל זאת, לו היית מציע טיפול נוסף אחר מהו?? (לא תרופתי) אנא עזרתך

מאי, טיפול פסיכיאטרי בנוסף לטיפול פסיכולוגי נחוץ, רק כאשר יש צורך בהתערבות תרופתית. מהבחינה הזו, אכן אין לפסיכולוג את הכלים (התמודדות כימית עם המוח). טיפול נוסף יכול להיות פסיכודרמה, ריפוי באומנות וכן הלאה.

מאי שלום במקרים מסוימים יש בהחלט צורך בטיפול תרופתי במקביל לטיפול הפסיכולוגי. תופעות מסוימות מושפעות גם מתהליכים גופניים וחשוב להתייחס אליהם. מחקרים מוכיחים כי במקרים המתאימים השילוב בין הטיפול הפסיכולוגי והתרופתי יעיל יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד. בסך הכל זה גם נשמע הגיוני. למשל, תרופות נוגדות חרדה עשויות להפחית את גלי החרדה ומאפשרות השקעת אנרגיה נפשית בטיפול הפסיכולוגי שנוגע בשורשים הנפשיים של החרדה. הטיפול התרופתי לבדו עלול לגרום לחזרת החרדה לאחר סיום לקיחת התרופה, הטיפול הפסיכולוגי לבדו עלול לקחת זמן רב יותר ולגבות סבל ארוך יותר. לכן לעיתים יש מקום לשילוב כוחות, וזה לא מעיד על חולשה של המטופל או של המטפל. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי, שאלה לד"ר קפלן- מטופל שמרגיש שהמטפל שלו איננו אמפתי לפעמים ולפעמים נוטה למתן פתרונות לאחר שהמטופל חושף את עצמו רגשית עם קשיים, התלבטויות, רגשות סוערים- האם עליו לעזוב את המטפל? המטפל טוען כילעיתים הוא נותן פתרונות ומבקש מהמטופל לתקן אותו, לומר לו וללמד אותו מה מתאים לו, איזו תגובה מתאימה לו. למטופל, קשה עם העובדה שהדבר חוזר על עצמו מדי פעם ואז הוא חש כי המטפל לא מכיל אותו מספיק וכי הוא לבד. פרט לכך, המטופל מרוצה אצל המטפל וקיים קשר ארוך וקשר עם המון חיבה ביניהם. השאלה היא, כמה שהדבר יכול להועיל למטופל שהוא ילמד אחרים איך להגיב אליו וילמד השני איזו תגובה טובה לו (גם בקשר עם המטפל וגם בקשרים מחוץ לטיפול), המטופל חש שאולי זוהי השקעה יוצאת דופן או שאולי המטפל לא מתאים לו. מה דעתך בנושא? ראוי לציין שהמטופל מתקשה להעזר ומתקשה לומר מה מתאים לו ומכאן ההתלבטות כי הוא חש שזה יכול לעזור לו בעתיד, אך מצד שני, הוא גם מתוסכל מתחושת חוסר ההכלה של המטפל ותחושתו שהמטפל לא עמוק אולי מספיק עבורו . תודה על תשובתך .

הלוחמת שלום אכן שאלה לא פשוטה כיוון שקיימת התלבטות של ממש האם העדר האמפתיה מצביע למעשה על ליקוי בטיפול. הבעיה לענות על שאלתך באופן מאוד כללי הוא שההגדרה מהי אמפתיה לא לגמרי ברורה. לפעמים אמפתיה היא לשים גבולות לצד השני ולעמת אותו עם דברים שהוא אינו רוצה לראות. החוויה עלולה להיות חוסר אמפתיה, כשלמעשה "מריחה" של המציאות תוך חיוך סימפטי היא דווקא חוסר האמפתיה בטווח הארוך. בסופו של דבר על המטופל להגיע להחלטה האם יש כאן העדר "כימיה" שפוגעת בטיפול ואז אפשר בהחלט לשקול החלפת מטפל, או שיש כאן עבודה מקצועית שלמרות שלפעמים לא נעים לקבל אותה, היא משמעותית ומקדמת. מאחר ואת כותבת שישנה הערכה ושביעות רצון באופן כללי הייתי ממליץ לחשוב היטב לפני נטישת הטיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי אני אסביר את עצמי יותר בכוונה ל"אמפתיה" מצד המטפל. המטופל חש כי הוא מספר ומדבר ברמה רגשית מאד גבוהה והמטפל לעיתים עונה במתן פתרונות. המטפל מודה לחולשתו הזו, אך כאשר נוצר מצב והמטפל עונה כך, המטופל חש כי אין מכילים אותו או כי המטפל איננו מעוניין לשמוע על בעיותיו ורגשותיו. למרות שהמטפל טוען שלא כך הדבר. אלא שיש לו "נפילות". דוגמא- המטופל מספר על בעייה שלו שידועה למטפל בעקבותיה הוא חושש שלא יוכל לעבוד שעות רבות בעבודה בעתיד ושלא יודע במה יוכל לעסוק והמטפל אומר לו- תשמע, זו בעייה אוניברסלית בגילך, הרבה אנשים מתלבטים אחרי הלימודים מה יהיה הלאה. והמטופל חש שלא "היו" איתו. כי לו יש קושי ייחודי. או שהמטופל מדבר איתו על טראומה שעבר של אובדן ומעלה תחושה של חוסר אונים שקיימת לעיתים אצלו ועצב והמטפל עונה לו - אתה יודע, אם שכולה אמרה לי פעם שמה שעוזר לה זה שהיא חשה שצריך להמשיך הלאה. לא מדובר פה כלל על עניין של עימותים מול המטופל. עם אלו מתמודד המטופל בצורה טובה, כיוון שהוא מעריך סוג זה של סגנון . לי זה נראה כאילו למטפל יש קושי להיות עם רגש של חוסר אונים , או רגשות חזקים . מצד שני, אני הבנתי שישנה חיבה רבה בין השניים. האם "ללמד" את המטפל איך להיות יותר אמפתי ולקבל את חסרונו, למרות שזה חוסם את המטופל לעיתים, או להגיד למטפל "שלום"? באמת לא פשוט. אני יודעת שמטופל מרגיש לעיתים תחושת חוסר הכלה וזה כואב לו והוא מתלבט אם לחכות למטפל, או לנצל את זה שהמטפל מוגבל בקטע הזה וללמוד איך ללמד אדם שמוגבל באמפתיה והכלה איך להיות יותר אמפתי וכך יוכל גם להכליל לחייו האישיים. כלומר, ללמד את הצד השני מה הוא צריך. מה מתאים לו ומה לא. מקווה שאני יותר ברורה.

שלום, יש לי בעיה שמאוד מציקה לי כבר בערך שנה , אני כבר לא מרבה לצאת וכבר אני מבלה במקומות עם הרבה אנשים אני ניתקפת לחץ בעיות נשימה ובליעת רוק , ואני לא רגועה מה אני יכולה לעשות כדי להיתמודד עם הבעיה שנוראה מציקה לי בגלל זה אני נימנעת מלצאת ניסיתי מדיטציות ושיטות הרפיה ומשום מה זה לא עוזר וגם כדורים טיבעיים להרגעה אני לא מרגישה רגושה אינ ניתקפת לחץ ללא סיבה בבקשה תעזרו לי אני אובדת עצות בתודה נטע-לי .

נטע-לי שלום את סובלת כנראה מסוג של חרדה וחשוב שתטפלי בעניין בצורה רצינית כיוון שנשמע שהעניין הולך ומחמיר עם הזמן. להלן קישור למאמר על חרדה, בדקי האם את מתחברת למשהו שכתוב שם. מומלץ לפנות לייעוץ פסיכולוגי ואולי אף להיעזר בתרופות נוגדות חרדה לאחר ייעוץ עם רופא. http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

נטע את חייבת לטפל בעצמך בשב הזה שזה נחשב מוקדם במידה ותירצי פרטים חיזרי אליי בפורום .

היי נטע גם לי היה הפחד הזה מלפני שנים זה נקרא אגרופוביה. זה מחייב טיפול אל תתני לזה להחמיר טפלי בזה בהקדם. זה בר טיפול. אני יכולה לספר מנסיוני שהיה לי גם את אותן תופעות כמו שציינת והיום עשר שנים אחרי כתוצאה מטיפול טוב. אני מתפקדת כרגיל. בהצלחה מאיה

שלום רב אני בת 27 רווקה סטודנטית. יש לי בעיה במתן צ'אנס לבנים עם "עבר". וכשאני מתכוונת לעבר אני מתכוונת לכאלה שיש להם עבר של חברויות ארוכות טווח עם בנות. מאחר ואני מעולם לא חוויתי קשר עמוק של אהבה ארוכה של מספר שנים, ומאחר ואני רומנטיקנית ללא תקנה אני מאמינה בתוך תוכי שבחור שיצא עם בחורה במשך מספר שנים החל משלוש שנים והלאה- כבר נקשר אליה כל כך שגם אם הקשר הסתיים- משהו ממנה תמיד ילווה אותו בחייו. מאחר ואני חסרת ביטחון אני מסרבת מראש להתמודד עם בנים שחוו כאלה קשרים. למשל עכשיו בחור שהכרתי באינטרנט, מקסים וכ... סיפר לי שהיתה לו חברה 5 שנים שהם התגוררו יחד וכ... וזה ( זה נגמר לפני 4 שנים), מאז כמובן היו לו קשרים נוספים. בשנייה ששמעתי זאת ידעתי שלא אוכל להתמודד עם עבר כזה. לחשוב שאם בינינו זה יתפתח לקשר עמוק- אז בזמן שלי זו תהיה הפעם הראשונה- אצלו זה כבר תהיה הפעם החמישית או השישית... ויש לי בעיה עם זה! אני מעדיפה להכיר בחור ללא עבר כזה, צוחקים עליי החברות שאומרות שאני מעדיפה בתול בן 30 מאשר בחור שכבר חווה משהו בחיים ולצערי זה נכון. הבעיה היא שקשה למצוא בחורים בלי עבר ואם יש כאלה לא תמיד יש קליק ועניין. איך מתמודדים עם בעיה כזו? אגב בעבר ניסיתי להיות חברה של מישהו עם עבר והייתי אומללה. לא יכולתי לראות תמונות של האקסיות שלו. תמיד ניסיתי להשוות ביני לבינן, שאלתי אותו שאלות נוקבות על מערכות היחסים שלהם וכ... בקיצור זה עושה רע לשנינו. האם כשבאמת אוהב ואהיה נאהבת כל חוסר הביטחון בהזה ייעלם ועל כן כן כדאי לי לנסות? או שמא אני צריכה להמשיך בדרכי ולפסול בחורים עם עבר...? ברור לי שחוסר ביטחון כזה מחייב טיפול פסיכולוגי אבל אין לי כוחות נפשיים וכסף להתמודד עם זה כרגע. אודה על כל עיצה והכונה. תודה נעמי

אני חושבת שטיפול כן היה עוזר לך. המינימום שאת יכולה, זה בקשר הבא שאת מתחילה , לומר לבחור את מה שאת כותבת כאן. לפתוח איתו את נושא הקנאה ואת זה שקשה לך עם זה שיש לו עבר.

כבר ניסיתי. זה נראה להם תמוה במיוחד עד כדי כבדות מיותרת.

נעמי שלום הבעיה ש"בחור בלי עבר" נעשה תופעה יותר ויותר נדירה, ואולי תהיה לו בעיה הפוכה של חוסר יכולת לתקשורת טובה. אולי שווה לנסות ולהתמודד עם מה שקורה לך מול עברו של הבחור מאחר ולא בהכרח שמדובר בתגובה שקשורה לבן הזוג אלא למשהו פנימי בך. לא פעם אנשים שסיימו קשר, כולל אנשים שהתגרשו, אינם סבורים שהקשר הקודם הוא הקשר האידיאלי והאם מחפשים דווקא דפוס אחר. ההכללה שאת עושה גם אינה נכונה מבחינה עובדתית וגם מזיקה לך שכן היא באמת מגבילה את האפשרויות שלך באופן ממשי. ועוד יריה אחת באויר, באמת בלי להכיר אותך, כך שאולי זה לחלוטין חסר בסיס, את צריכה לחשוב עם עצמך אם אין כאן סוג של תירוץ פשוט להימנע מקשר מחייב. אולי מישהו שהיה בקשר של 4 שנים עלול עוד להציע לך קשר ארוך טווח, ואז יתכן שתצטרכי להתמודד עם הבעיה העיקרית וזה המחויבות. איך שלא נסתכל על זה, כדאי להתמודד עם החלקים הפנימיים של ההתלבטות ולא בהכרח להפוך את זה להתמודדות מול הסביבה החיצונית ובני הזוג הפוטנציאלים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אשמח לקבל שמות של מומחים בארץ בשיטת טיפול זו. תודה, גלי

גלי שלום שלחי אלי מייל ע"י הקלקה על שמי וכתבי מהיכן את בארץ. אשמח להפנותך למטפלים מתאימים. רצ"ב קישור למאמר קצר על עקרונות הטיפול הדינמי בגישת העצמי. http://www.psychologia.co.il/dynamic1a.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, הייתי רוצה לקבל עצה לגבי נושא שיש בכוח להשפיע על אושרי ומהלך חיי. אני התאהבתי בבחור אשר עזר לי רבות בעיקר בתחומים של הנפש.עם הזמן יצא לי להכיר אותו עוד ועוד וכעת אני מעוניינת להתוודות על אהבתי אליו. הבעיה היא שאינני יודעת כיצד לומר את הדברים וגם אינני יודעת איך אוכל להתמודד עם דחייתו(מקוה שלא תהיה אבל אם תהיה...)לאחר שאומר את הדברים. כאשר בונים כל כך הרבה אשליות לגבי אדם מסויים(ואני יודעת שדבר זה מוטעה ואינו נכון לגבי כל עיניין בחיים)אך בכל זאת,אני אוהבת אותו ומפחדת שידחה אותי. איך אוכל להתמודד עם זה מבלי לשבור את כל מהלך חיי,כי זה מה שאני מרגישה שיקרה במקרה של דחייה,כי הרי עצם התקווה שנהיה יחד נתנה לי כוח להמשיך קדימה למרות כל הקשיים ועכשיו,כשזה מתקרב אינני יודעת מה לעשות. אודה לך אם תוכל לייעץ לי.

ירדן שלום ההתמודדות עם הדחיה עלולה להיות קשה, אבל גם המחשבה שלא ניסית עלולה להיות קשה לא פחות. אולי תנסי לכתוב את הדברים על נייר ולתת לאותו בחור לקרוא. כך תדעי שניסחת את עצמך בצורה הטובה ביותר שאת רוצה. הצומת מתקרבת בכל מקרה וכל החלטה שתקחי יש בה סיכון. לכן עדיף לקחת את ההחלטה של לנסות ולבדוק עם אותו בחור שכן היא היחידה שכוללת בתוכה גם סיכוי ולא רק סיכון. בברכה ד"ר אורן קפלן

חבר טוב שלי עובר טיפול פסיכולוגי. 1) האם התערבות מצידי עלולה להזיק? 2) האם שיחותיו עם הפסיכולוג חייבות להשאר בניהם או שהוא יכול לספר לי מה היה? 3) האם אני יכול לנסות לעזור לו בנוסף לפסיכולוג לפי איך שאני רואה את הדברים. סה"כ מדובר באדם נורמלי ומתפקד. תודה רבה מראש, יוסי.

יוסי. 1) לאיזה סוג של התערבות אתה מתכוון? הרי לא תגיע איתו לפגישות, נכון? 2) הפסיכולוג מחוייב! לשמור את תוכן השיחות בסוד. חברך יכול לספר מה שהוא רוצה, אם הוא רוצה. הסודיות הרפואית תקפה כלפי אנשי המקצוע, ולא המטופלים. 3) למה לא? תמיכה ועזרה מצד חברים חשובה לא פחות, ולפעמים אף יותר.

יוסי שלום אני מציע לך לשוחח עם החבר באופן גלוי ולשאול אותו את השאלות הללו. תמיכתך חשובה ויכולה לתרום כל עוד נעשית בצורה המוקבלת על חברך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, הייתי מעוניין לדעת פרטים על מה שנקרא בשפה המקצועית "הפרעה נרקסיסטית"מה התופעות, ודרכי ההתמודדות.

היי. שם ההפרעה מרמז על מהותה. בסיפור המיתולוגי, נרקיס התאהב למעשה בבואה של עצמו, ואם נעביר את זה להווה הרי שמדובר באנשים שחייהם מונעים ע"י הדרך שבה הסביבה משקפת להם את עצמם. מצד אחד יש הרגשה מופרזת של ערך עצמי וגדלות, ומצד שני - אדישות כלפי טובתו של האחר. אדם עם הפרעת אישיות נרקיסיטית שקוע בפנטזיות על הצלחה, עושר, יופי, כוח וכו'. אך ברובד עמוק יותר מתקיים היפוך; הרגשת נחיתות, בושה, ריקנות. בשל הפנטזיות, הנרקיסיסט מצפה (ודורש) לתשומת לב והערצה, כאשר כשלון וביקורת יעוררו השפלה. קיים קושי ביחסים הבין-אישיים, בגלל הניגודים הנ"ל. מצד אחד, לנרקיסיסט אין את היכולת לחוש אמפתיה כלפי הזולת. התוצאה? פגיעה באחר וחוסר התחשבות ברגשותיו. מצד שני, הנטיה שלהם לציפיות מוגזמות גורמת להם להיפגע לעיתים קרובות מעצמם או מהסביבה. מלבד חוסר היכולת להיות אמפתי, אפשר לראות אצל הנרקיסיסט יהירות, ציניות, נצלנות (לפעמים תוך ויתור על כבודו העצמי) וקנאה. ההתמודדות היא בעזרת טיפול פסיכולוגי.

שלום אני מציע לחפש ולקרוא חומר בנושא באינטרנט. למשל, בקישור הבא: http://www.zarut.com/gidi/npd.asp אני מציע בכל מקרה להיזהר מהגדרות כוללניות של הפרעות אישיות שכן יכולתן לדייק לגבי אדם ספציפי מוגבלת. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן שלום, הנני מעוניין ללמוד פסכיאטריה בחו"ל והיתי מעוניין לקבל הכוונה בדבר המדינות בהם קיימים הלימודים הנ"ל. בנוסף אייך אוכל לקבל מידע על סוגים שונים של התמחויות במדע כגון:התפחות ניורו-פסכולוגית,פסיכיאטריה התפתחותית לילדים ונוער,תפקוד קוגנטיבי? תודה מראש לירן

לירן שלום אינני מתמצא במצב בפסיכיאטריה, נסה אולי להתייעץ באתר האגודה: http://www.mentalnet.org.il בברכה ד"ר אורן קפלן

ערב טוב לאחר מחשבות ותהיות החלטתי לפנות לטיפול פסיכולוגי השאלה שלי היא איפה עדיף לעשות את "ניקוי הארובות" אצל פסיכיאטר או פסיכולוג מה טיב הטיפול אצל כל אחד מהם ? והאם תוכל כמובן דרך המייל להמליץ לי על שמות תודה רבה תמי

תמי שלום ההחלטה על פסיכיאטר או פסיכולוג אינה חד משמעית. לא כל הפסיכיאטרים עוסקים בטיפול בשיחות אבל בין אלו שכן עוסקים בפסיכותרפיה ההעדפה בין המקצועות היא כבר אישית לדעתי בהקשר של הבן אדם ולא בהקשר של מקצועו. אשמח להפנותך לפסיכולוג/ית באזור המרכז, אינני מכיר פסיכיאטרים. אם תרצי תוכלי לשלוח אלי מייל ע"י הקלקה על שמי. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי ילדה מקסימה. חכמה,מוכשרת,יפה. אז מה הבעיה? יש לי עוד ילדה שגדולה ממנה קצת והיא יוצאת דופן ביכולות שלה. היא מחוננת ולומדת במסגרת מתאימה. היא מאוד יפה ומיוחדת במראה שלה. היא מוכשרת מאוד בהמון תחומים: בספורט,בריקוד,בשירה,בכתיבה,בשפות. היא זריזה כמו שד,בעלת יכולת קליטה מהירה,חוש הומור נהדר, תלמידה מעולה,מאוד חברותית,פעילה מאוד, תחרותית מאוד ומאוד לא צנועה. מה עושים? איך מגדלים את הקטנה בלי רגשי נחיתות? בלי ה"תיק" הזה לכל החיים? כבר אמרו לי להדגיש אצלה תחומים שהיא טובה בהם. אימצתי את ההמלצה אך אני מרגישה שזה לא מספיק. אני מכירה לא מעט מבוגרים שסוחבים על גבם עד היום את תסמונת האח הגדול והמוצלח . מה עושים?

שלום אין תשובה חד משמעית לשאלתך. נשמע שיש לך שתי בנות מאוד מוצלחות וכדאי להנות משתיהן עד כמה שניתן. האושר שלהן בחיים אינו תלוי רק במיצוי כשרונן אלא ביכולתן לחיות בשלום עם עצמן. לפעמים עודף הכשרונות עלול לגרום לביקורת עצמית גבוהה כי נוצרת דרישה עצמית להישגים מעולים תמיד, דרישה שאינה תמיד אפשרית. לכן לא בהכרח שרגשי הנחיתות מיועדים דווקא לקטנה. הגדולה עם כל חוסר צניעותה עלולה להיות רגישה מאוד לכל צל של כישלון, וגם עם זה לא קל לחיות. עצם מודעות להשוואה ביניהן היא המפתח למה שאת מחפשת. נסי להגיע למצב בו את רואה את שתיהן על מיוחדותן, כעומדות בזכות עצמן. אין הכרח שתתפתח "תסמונת אח מוצלח". בברכה ד"ר אורן קפלן

שמעתי מקרה מחבר, שהתלונן נגד פסיכולוג קליני על הפרת סודיות והפצת פרטים אישיים מחדר הטיפול, ולא מסיבות "טובות", כפי שמוגדרות בחוק (כלומר אפשרות של סכנה לעצמו או לאחרים, מחלה מדבקת וכו', וגם לא באישור מפורש מהמטופל). הטיעון שזיכה את המטפל היה: שחשיפת הפרטים לא נעשתה מתוך כוונת זדון, כלומר לא היתה כוונה לפגוע (לא זוכר בדיוק את הניסוח המשפטי, אך אוכל לברר זאת). האמנם? אם כך הדבר, הרי שכל הפרת סודיות תוכל תמיד עם עו"ד דין סביר, להיות מותרת.

אביב שלום חובת הסודיות היא עיקרון אתי חשוב והמטפל צריך להיות מודע לכך. לכן חוסר הזדון אינו פותר. אינני יודע מה הרקע המשפטי למה שתארת אבל חשוב להפריד בין הליכים משפטיים לבין הליכים משמעתיים. מעניין לדעת האם המקרה שתיארת היה בבית משפט או בדיון של ועדת האתיקה של הפסיכולוגים. נעשתה כאן עבירה אתית ללא ספק, אבל יתכן שהיא אינה מספיקה להרשעה בבית משפט. לגבי הדקויות המשפטיות אולי כדאי להתייעץ עם שני הפורומים שעוסקים ברפואה ומשפט באתר זה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לכולם. במיוחד לצוות האתר שמתאמץ לענות על שאלות אלה. לאחר קריאה ארוכה של שאלות על תואר שני רציתי להמשיך ולשאול האם מישהו יודע האם ניתן ללמוד תואר שני בפסיכולוגיה קלינית ואם כן האם תוכלו להמליץ על מדינה/אוניברסיטה מסוימת. הייתי מעונין לדעת איזו מסגרות חינוכיות נוספות קיימות בארץ שסיומן מאפשר קבלת רשיון לעסוק בפסיכותרפיה. תודה רבה. אורי

אורי שלום פסיכולוגיה קלינית נלמדת בישראל ובמדינות רבות בעולם. במידה ותבחר אוניברסיטה זרה כדאי לפנות מראש למועצת הפסיכולוגים במשרד הבריאות כדי לוודא שהתואר יוכר בישראל לאחר חזרתך. בישראל אין רשיון לעיסוק בפסיכותרפיה ולמעשה כמעט כל אחד יכול לטעון שהוא עוסק בתחום זה. בכנסת נדון חוק בנושא, אך לא נראה שבעתיד הקרוב הוא יעבור. בישראל מסגרות רבות ללימוד פסיכותרפיה בנוסף לפסיכולוגיה, כגון עבודה סוציאלית, תרפיה באומנויות שונות ועוד. חלקם לימודי תעודה וחלקם לתואר אקדמי. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן, תודה על התשובה. האם זאת אומרת שכל אדם בישראל לאחר הכשרה כלשהי, בין אם היא מקובלת על משרד הבריאות או שלא, יכול לתלות שלט "מטפל" ולפתוח עסק ? אני שוקל ללמוד Psychosynthesis באירופה, וחשוב לי לדעת אם אוכל לעסוק בכך בארץ. אני מאוד מודה לך על הקדשת הזמן ועל תשובותיך. אורי.

יש לי בעיה , אני עברתי טיפול פסיכותרפי והפסקתי , ומאז קצב דפיקות הלב בשמיים . אגב אין לי ממה להילחץ אוביקטבית ולכן אין לי מושג למה זה קורה לי!!!!

ד. שלום התיאור שכתבת קצר וקשה לענות לך תשובה מעמיקה. אני מתאר לעצמי שהיתה סיבה כלשהי לפניה מראש לטיפול, והשאלה האם היא נפתרה או שעדיין קיימת. דפיקות הלב יכולות להיות ביטוי לחרדה ואני מצרף קישור למאמר בנושא. בכל מקרה, תמיד כדאי גם לפנות לרופא לבדיקה רפואית שגרתית. http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב. האם מחלה נפשית(סכיזופרניה) יכולה להפריע בלמודי פסיכולוגיה? בתודה,עדי

רינה סכיזופרניה היא מחלה כרונית שעלולה להפריע לפעילויות רבות בחיים, לרבות לימודים אקדמיים ובינהם גם פסיכולוגיה. בתקופות של רגיעה במחלה יש חולי סכיזופרניה שמתפקדים בצורה טובה ויתכן שיוכלו גם ללמוד לימודים אקדמיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב. התכוונתי אם באוניברסיטה או במכללה יכולים לעשות לי בעיות בגלל שאני חולה במחלה נפשית ופסיכולוגיה זהו הרי תחום שבו מטפלים בבעיות נפשיות. פסיכולוג תעסוקתי אמר שאני יכולה להתקל בבעיות ;שמשרד הבריאות יכול לא לתת לי רשיון בכלל או לתת לי רשיון זמני שיוארך מדי פעם לאחר בדיקה, ושגם בועדת קבלה לתואר שני יש פסיכולוגים שעפ"י הערכת מצבו של המועמד יכולים להחליט אם לקבל או לדחות את המועמד. שאלתי: כפסיכולוג קליני -האם זה אכן המצב?

שלו רב ! האם את הטיפול בריטלין ניתן להפסיק באופן פתאומי, או שחובה להפסיקו בהדרגה? האם דווח על תופעות דכאוניות אצל כאלו שהפסיקו ליטול פתאומית?

עדי אני מציע להתייעץ עם רופא בנושא. בפורום זה הייעוץ הוא בנושאי פסיכותרפיה בלבד. בברכה ד"ר אורן קפלן

היכן אני יכולה לשמוע יותר על הרטבה של ילד, שנגמל ובגיל 5 חזר להרטיב ביום. הוא אינו מרטיב בלילה.מה שיטות הטיפול? מה הגורמים?

טל שלום לרוב מדובר על תגובה רגשית למשהו. שיטות הטיפול כרוכות מחד גיסא בהבנת הגורמים לשינוי ובטיפול בהם ומאידך גיסא בטיפול התנהגותי בהפסקת ההרטבה. לעיתים יש גם גורמים פיזיולוגיים, אבל אז סביר להניח שהרטבה תופיע גם בלילה. יש מכונים המתמחים בנושא, כמו כן אפשר להתייעץ עם פסיכולוגים התפתחותיים ולילדים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב אישתי בהריון ובאחת מבדיקות התקבלה חוות דעת כי העובר פגום בשלב זה אנו נמצאים במרוץ של בדיקות האורכות זמן ממושך, כוחה הנפשי אינו עומד בכך ומלווה בדברים די קיצונים. אבקש המלצה לפסיכיאטר אשר מטפל בחרדות רצויי דרך מכבי. בתודה מראש

יעקב שלום אני מציע להתקשר לצוות בריאות הנפש של מכבי בסניף של אזור מגוריכם ולבקש המלצה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני בא מהתחום של רפואה משלימה . קיימות בתחום מספר דרכים לעזור כמו למשל טיפול בפרחי באך וייעוץ דרך המודעות, דמיון מודרך שיאצו וכו'. בהצלחה

קודם כל לדעתי זה אחלה אתר וחשוב מאד לאגירת ידע בנושאים המעניינים אנשים. אני עושה עבודה בנושא אכילה כפייתי לפי שלבי ההתפתחות ורציתי טיפים וספרים מומלצים בנושא. תודה רבה!!

חני שלום יש מידע רב באינטרנט, כתבי את מילות המפתח בכל מנוע חיפוש, למשל בגוגל: www.google.co.il הנושא מאוד פופולרי ויש עליו כתיבה רבה בהיבטים שונים. אני מציע שתכנסי לספריה אוניברסיטאית או לחנות ספרים טובה כמו דיונון ותראי אילו ספרים נמצאים בנמצא, שוב לפי חיפוש מילות המפתח. אנימתקשה לתת לך המלצה מסוימת. בברכה ד"ר אורן קפלן

הבנתי שתסמונת add שונה מadhd בענין ההיפראקטיביות האם אפשר לטפל בתסמונת, האם זה "לכל החיים". מקוה לשמוע במהירות ותודה

רחלי שלום כיום ADHD מוגדרת כהפרעת קשב עם או בלי היפראקטיביות. תלוי במי מדובר. אצל מבוגרים בד"כ האבחנה לא כוללת היפראקטיביות. זה לא בהכרח לכל החיים, יש שינויים משמעותיים בהתאם לטיפול, לגיל, להתנסות ומרכיבים נוספים. בברכה ד"ר אורן קפלן

ילדה בת 7 וחצי, כל הסימנים מראים על תסמונת טווח הקשב הקצר. האם יש טיפול, ואם כן מהו. בתודה מראש

אוה שלום צריך לפנות לאבחון מסודר ואז אפשר יהיה לדעת במה מדובר ומה הטיפול הממולץ. בשלב ראשון אפשר לפנות לפסיכיאטר ילדים או נוירולוג ילדים לייעוץ, כמו כן אפשר לנסות את מערכת TOVA לאבחון במכונים שונים. תוכלי לקבל ייעוץ גם מפסיכולוג/ית ביה"ס של הילדה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, ברצוני לפנות אליך בקשר לבעייה שיש לי עם אחותי. אני בת 17 והיא בת 16. אני גרות יחד באותו חדר. הבעיה היא שהיא נורא שתלטנית ואני לא יודעת איך להתמודד איתה.אני נהגתי להיות זו שמוותרת רוב זמן-במריבות כמו:זמן כיבוי האורות בחדר ודברים דומים ואני לא יודעת מה לשות..לדבר אי אפשר איתה,ומה לגבי להתעמת? האם אני צריכה להתעמת איתה על כל דבר שמפריע לי כדי לבסס את דמותי גם כמו שהיא שתלטנית? ובכלל איך אפשר להתמודד עם אדם שתלטן? תודה על העזרה.

אריאל שלום אכן לא קל להתמודד עם אדם שתלטן, במיוחד אם האופי שלך שונה מאוד. היה יכול לעזור לערב אדם קרוב שמכיר את שתיכן ואולי יוכל להיות המפשר ביניכם, למשל ההורים או קרוב משפחה אחר. יש אנשים שאפשר לדבר איתם ולשפר את הדברים ויש כאלה שזה מצליח פחות. השאלה לאיזה קטגוריה כל אחת מכן שייכת. הדיאלוג הוא ללא ספק הפתרון הראשון המומלץ. בברכה ד"ר אורן קפלן

הבנתי. אך מה קורה כאשר אותו אדם מסרב לנהך דיאלוג הגיוני ובריא לצורך סידור העניינים? אני רוצה לדעת איך להתמודד איתה.אם בתקיפות או בוותרנות, מה יותר נכון?

שלום רב! הבן שלי נפגע בתאונת דרכים ונישלח לבדיקה קוגנטיבית,אודה לך אם תוכל לעזור לי לפרש את ממצאי הבדיקה. הנוירופסיכולוגית כתבה כך:ממצאי האיבחון הנוכחי מדגימים אינטיליגנציה תקינה (ממוצע -נמוך) שאינה באה לידי ביטוי הולם עקב חולשה ניכרת בפונקציות האקסקוטיביות, כולל קשב וריכוז וגורמים אמוציונליים. הילד מדגים לבליות רגשית מעברים מהירים בין מצבי רוח שונים והתנהגויות, צורך בולט בסיפוקים מידיים,ההתרשמות היא שהוא מדגים סממנים של הפרעת התנהגות עם קווים oppositional-defiant ואולם לפי הדיווחים היא באה לידי ביטוי סלקטיבי. פרופיל זה קוגנטיבי ובעיקר התנהגותי , המאופיין ע"י תנודות/חוסר עקביות/סלקטביות, אינו אופייני לפגיעות ראש. עם זאת בהחלט יתכן קשר בין הארוע של התאונה והשינויים ההתנהגותיים בעקבותיו וזה על רקע הטראומה עצמה. אודה לך אם תוכל להסביר לי מה לדעת הנוירופסיכולוגית נובע מהתאונה ומה לא. בתודה מראש!

ק. שלום קשה לדעת לאור מה שאת כותבת מה נובע מהתאונה ומה לא כי בעיקרון כל התיאור יכול להיות קשור לתאונה כמו גם לנטיות קודמות. אני מציע לפנות למאבחנת ולקבל הסבר מסודר לגבי משמעות הממצאים והטיפול המומלץ. במידה וזה לא מתאפשר יש לפנות לקבלת חוות דעת נוספת ולהציג את ממצאי הדו"ח ולקבל הסבר מסודר. לא תוכלי לקבל תשובה רצינית ללא בירור ושיחה רציניים עם איש המקצוע שגם פגש את בנך והתרשם מתפקודו בפועל. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום , מעוניין לדעת האם יש מומחים בתחום . גילו אצלי לא מזמן את הנ"ל. הטיפול עוזר מאוד - מרגיש שיש צורך בהשלמה פסיכוטרפוייטית. בברכה משה

משה שלום מדבריך אני מבין שקיבלת טיפול תרופתי ולא שיחות. בהחלט מומלץ לקבל במקביל לטיפול התרופתי גם פסיכותרפיה. הטיפול אינו דורש בהכרח מומחיות ספציפית בתחום זה, כל פסיכולוג קליני מורשה יתאים לטיפול כזה. מה שחשוב במיוחד זה שתרגיש בנוח, שישנה כימיה והבנה בינך לפסיכולוג. בברכה ד"ר אורן קפלן

מדובר בנערה שחרדה לישון מחוץ לבית. מבקשת המלצה לתרופה למקרים בהם חשוב לה לישון בחוץ (כמו טיולים) תודה מראש יעל

יעל שלום בתחום הטיפול התרופתי אני ממליץ להתייעץ עם הפורומים הרפואיים. בכל מקרה, יש התערבויות פסיכולוגיות אפשריות למקרים אלו שאפשר גם להפעיל בטווח קצר. לדוגמא, טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, היפנוזה ו EMDR בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, יש לי שאלה, כיצד משתנה השפעתה של הסביבה המשמעותית(הורים, חברים וכו') על ההתפתחות אישית של האדם מהינקות עד הבשלות? ומהן ההשלכות שיש לסביבה החברתית על ההתפתחות האישית? תודה מראש ליאת

ליאת שאלות גדולות מאוד שאלת וכדי לענות עליהם ידרש פחות או יותר תואר אקדמי מלא. ההשפעה היא עצומה ורבה ואני מציע שבשלב ראשון תפתחי ספר בסיסי בפסיכולוגיה של ההתפתחות ותעייני בגישות השונות. לאוניברסיטה הפתוחה ספר מצוין. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום אני בהריון ומאוד מאושרת מכך, יחד עם זאת אני חרדה משהו (אני כבר אם לשלושה).שכנתי מרגע שנודע לה שאני בהריון מוצאת דרך בכל הזדמנות ממש להציק לי ולהבהיל אותי תוך כדי שהיא מספרת לי שאני צריכה לחשוב מה יקרה אם משהו לא יהיה בסדר.ממש נבואות זעם.הדבר מכניס אותי למתחים מיותרים ואף שהבהרתי לה זאת היא ממשיכה. בעלי מנסה להרגיע אותי ,לדעתו זה נובע מקנאה (למרות שיש לה שני ילדים).אני כלכך רוצה לשמוע את דעתך-האם לדעתך לכל הדיבורים שלה יש איזו שהיא השפעה? כיצד להתייחס לכך? אני יודעת שזה עשוי להשמע אוילי.... תודה,נטע

נטע שלום אינני יודע מה מהות הקשר בינך לשכנתך, אבל כנראה שדבריה נוגעים אצלך במקומות רגישים כעת. אני חושב שהבעיה איננה ברמה הפרקטית של ההריון אלא ברמה של היחסים ביניכם. לכן אינני רואה צורך להתייחס למהות הערותיה אלא לקשר ביניכן. את צריכה לחשוב מה משמעות החברות ביניכן ועד כמה את מוכנה לתת לה להיכנס לחייך מחד גיסא, או לאבד אותה כחברה מאידך גיסא. אם הקשר הזה אינו מתאים לך התרחקי ממנה. במידה ואת רוצה בו נסי לשוחח איתה שוב ולהסביר לה שדבריה אינם מועילים לך בשלב זה אלא רק מכניסים אותך לחרדה נוספת. סביר להניח שאלו חרדות מעולמה הפנימי ולא בהכרח ביטוי לקנאה, למרות שזו גם אפשרות קיימת. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום. דפדפתי וראיתי שפנייתי האחרונה אלייך היתה בתחילת ינואר. משמע שרק עכשיו אני קולטת שבקרוב ימלאו חמישה חודשים לקושי. קודם כל נתחיל עם העובדה שאני כרגע מאוד מאוד מיוסרת. וזה למה? לאחר חודשים ארוכים בהם הילד שלנו מרביץ, צובט ונושך את כל סביבתו (בבית ובגן, שם משאיר את חותמו לפחות על מספר ילדים בכל יום) מה שמוביל אותי ואת בעלי להיות פקעות עצבים - בכל פעם שהוא מרביץ ללא יכולת להכילו ולהיות חינוכיים. זה המקום להגיד שאני במקצועי עוסקת במקצוע טיפולי (כך שהחומר התיאורטי מוכר לי). הוא ילד מאוד פיקח (מלאו לו החודש שנתיים) והתגובות שלנו משעשעות אותו ורק גורמות לו להמשיך. לא עוזרות השיחות, תגובות רגועות ומרגיעות, ההסברים, הניסיונות להשליך כעסים על בובות, צעצועי נשיכה, holding. נראה שאין הפנמה ושיפור במצב. אני מרגישה מתוסכלת וזועמת. באחד הימים בעלי "החזיר" לו צביטה. ילדנו מאוד נעלב ואמר "אבא, אסור לצבוט. ככה אני לא משחק איתך" (כמו שרואים, גם הילד שולט בחומר התיאורטי...). אמרתי לבעלי שאינני מסכימה עם השיטה הזאת אבל, אנחנו באמת כבר במצב של ייאוש. אני מתקשה לקצר. מה שמוביל אותי לכתוב זה שהיום בעודי יושבת בסלון עם רגליים על השולחן, ילדנו המתוחכם אך הזדוני (ואני מצטערת שאני מייחסת לילד כה קטן כזה דבר אבל זו התחושה) מזדחל ומכניס לי ביס בבוהן... התגובה הספונטנית שלי היתה להסיט את פרצופו וזה יצא כסטירה (חלשה אומנם, אבל סטירה) בהתחלה שכנעתי את עצמי שזה היה המעשה הנכון אבל עכשיו אני ממש לא נרדמת מייסורים. תגובתו היתה לראשונה היעלבות ממני. אך הוא נרגע תוך חצי דקה (ההירגעות המהירה מאוד אופיינית לו)וחזר לשאול אותי אם יש לי פצע ברגל ורצה לתת לי נשיקה (לא אופייני). בגן אחת הגננות נותנת לי להבין שהתנהגותו חריגה בנוף הגן והשנייה כל הזמן שולחת מסרים מרגיעים שזה חלק משלב התפתחותי. אותה גננת מרגיעה, היום רמזה שנראה לה שהוא ילד עצבני "יותר ממה שילד בגילו צריך להיות". זה הרגיז אותי. אבל אני לא יכולה שלא לקשר את התגובה שלי לדבריה. וכמובן אני ממהרת להאשים את עצמנו כהורים שבתקופה האחרונה אנחנו עצבניים וזה עובר לילד ובעצם מה קדם למה? בכל אופן ילדנו הוא ילד עליז, שמח וסקרן שעצבנות היא תכונת האופי האחרונה שייחסתי לו. דפוסי ההתנהגות שלו למעט ההרבצות שכאמור התחזקו לאחרונה היו נוחים. והעקשנויות והתרגזויות שקרו גם בבית לאחרונה יוחסו אצלי לתקופת terible two, והם ממש במינונים נמוכים לעומת ילדים אחרים בסביבתנו. מקווה שאני מובנת. תודה.

מה דעתך לקחת אותו לנוירולוג ילדים? אולי עצבנות היתר נובעת מבעיה רפואית? אני בעד השיטה להחזיר לו מכה תחת מכה. מהר מאד הוא ילמד שזה כואב, ויפסיק.

גליה שלום מאחר ועבר זמן רב וניסיונתכם להפסיק את ההתנהגות האלימה לא עלו יפה זה בהחלט הזמן לפנות לייעוץ מקצועי מסודר. המשך ההתנהגות הנוכחית מזיקה לא רק באופן ישיר אלא גם באופן עקיף על היחסים בבית ועל דימויו העתידי של הילד. פנו לפסיכולוג ילדים שכן נשמע שהמצב מחמיר והסבלנות של הסביבה פוקעת. בברכה ד"ר אורן קפלן

26.5.03 שלום לדר' נכדי בן 3 וחצי גר באיזור ירושליים הוא בן יחיד להוריו (זה נכד מבני ), הביקורים אצלינו אינם תכופים ואנחנו לא מתראים לפעמים גם במשך מכה חודשים בגלל כל מיני בעיות, אבל אני משתדלת לדבר איתו בטלפון לפחות פעם בשבוע עם אני מצליחה לטפוס את הוריו בבית או בסלולרי בכל מיקרה אנחנו משתדלים לישמור איתו על קשר. לפני כחודשיים בני בא לבקר אותנו בשבת יחד עם הבן ללא אישתו, הילד קפץ עלינו בשמחה כאשר ניפגשנו הוא תמיד רץ אליי בחיבוקים ונשיקות גם לבעלי, בעלי יצא איתם לאחר זמן מה לטייל בפארק היפה שלנו וכאשר הם חזרו בעלי סיפר לי שהילד אמר לאביו " אבא אתה יכול ליסוע הבייתה אני נישאר אצל סבא וסבתא". כאשר הם התכוננו לעזוב לקראת הנסיעה הבייתה הוא שוב הזכיר את זאת והוסיף ואמר גם שהוא מאד אוהב אותי, עניתי לו כמובן שגם אני מאד אוהבת אותו וא ני מזמינה אותו להישאר אצלינו לכמה ימים בחופש שלו בהסכמת ועל דעת הוריו כמובן, בני אף הסכים והבטיח לו שכך יהייה. בפסח ניפגשנו שוב והדבר חזר על עצמו שוב, כמו כן ניפגשנו ביום העצמאות ערכנו פגישה משפחתית גדולה לכבוד יום הולדתו של בני הצעיר וכל המשפחה התאספה על ילדיהם,בני דודיו הצעירים שהם בערך בני גילו הם שיתקו והשתוללו, כאשר הגיע הזמן ליסוע הבייתה שוב חזר הדבר על עצמו. ביום שישי האחרון הם שוב היו אצלינו לאימו היה תור לרופא באיזורינו והשאירו את הילד איתנו כאשר ההגיע הזמן לזוז חזרה שוב אותה תופעה והפעם הילד ממש התחנן בפני אימו להישאר אצלינו, אימו דיברה איתו וזכירה לו את אשר הבטחנו לו אבל הוא בכה, והיא סיפרה שכך הוא גם אומר אצל הוריה או כאשר הוא מבקר אצל חברים שלו או שלהם. גידלתי 3 ילדים ויש לי אחי ואחות וגם להם ילדים ניפגשתי בחיי עם לא מעט ילדים, מוכרת לי תופעה כזו בגילאים יותר מאוחרים כמו גיל 8 ומעלה אבל האם אצל ילד בגיל זה זה נורמלי ? זה די תמוהה בעיני או אולי זה מצריך בדיקה. בתודה מהסבתא המודאגת

סבתא, לדעתי יש 2 אפשרויות: א. הוא רואה אתכם מעט. ב. אולי לא טוב לו בבית. האם גם בגן הוא עושה את זה? יש גם ב"תפוז" פורום לסבים וסבתות. עדי

28.5.03 לעד שלום! תודה על תשובתך,אך בינתיים קיבלתי את התשובה היום מבני, לצערי לילד לא טוב בבית ובני הודיע לנו היום על פירוק החבילה המשפחתית והגברת הציעה שהוא יגדל את הילד , אנחנו מאד תומכים בכך ונעזור לו עד כמה שנוכל. את האתר " בתפוז" אנני מכירה, האם תוכלי לתת לי את הכתובת המדויקת? תודה מהסבתא המודאגת.

הנני בוגרת שיטת אלבאום, העוסקת בטיפול של לקויות למידה ודיסלקציה. אשמח לקבל כתובת של מאבחן טוב המלמד אבחון על-פי כפות ידיים (מלבד ד"ר הולצמן) האבחון שאני מעוניינת ללמוד הוא דיאגנוסטי ואבחון דידקטי. אודה על תשובתכם

שלום אינני מכיר באופן אישי. יש פסיכולוגית שמאבחנת בשיטה זו ועובדת בבית לוינשטיין. כמו כן יש מרכז בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב אבל אין לי פרטים נוספים. בברכה ד"ר אורן קפלן

הי, גם אני מטפל ברפואה משלימה, ד"ר עזרא מור מלמד במכללת ג'נסיס בת"א. הוא ממש אלוף בתחום הכירולוגיה ומורפופסיכולוגיה, שווה לבדוק. טל': 03-5616944, 03-5616977. בהצלחה.

פניתי בשאלתי לפורום של בעיות בגב אבל הבעייה היא כנראה בראש... יש לי התמכרות מכוערת למתוח את הגב/ידיים/כתפיים/רגליים/צוואר\ עד ששומעים קליל וזה נותן מן הרגשת שחרור. 1. האם זה מזיק? 2. ממה זה נובע ואיך אפשר להגמל להמלצתכם? בתודה רבה , לילי.

לילי שלום לגבי הנזק אני מציע להתייעץ עם אורטופד. לגבי ההרגל, יש אפשרות להיגמל ע"י מודעות רבה יותר למצבים שבהם ההרגל מבוצע, פעמים רבות רגע של שיעמום או מתח. רצוי לעשות יומן ולתעד לכמה ימים את הסיטואציות והמצב שהיה קודם לכן. לעיתים עצם המודעות מפחיתה את התופעה. במידה ולא יש אפשרות להיעזר בטיפול פסיכולוגי התנהגותי או/ו בהיפנוזה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר קפלן, אם הייתי צריך לנסח כלל שכמעט תמיד מוכיח את עצמו ביחסי אנוש שלי, אז גם בחיים האישיים וגם בחיי העבודה והקריירה - ככל שאני מתייחס יפה יותר לאנשים (ואני לא מתכוון לחנופה או להתנהגות דביקה), הם לוקחים אותי כמובן מאליו ומתייחסים אליי פחות יפה, מחזירים תשובה מאוחר יותר וכו' וככל שאני מתעלם מהם יותר, אין לי זמן אליהם, מתייחס בקרירות וכו', אני זוכה ליותר הערכה - וכאמור, זה יכול להיות בין חברים, בעבודה, עם נשים ועוד. האם יש הסבר לתופעה? האם היא מוכרת? הרגשתי היא, בייחוד בקשרים אישיים קרובים יותר, שבמקום להיות אמיתי עם הקרובים אליי, אני כל הזמן צריך לעשות מניפולציות כדי להיות מבוקש מצד אחד וכדי לשמור על כבודי העצמי מצד שני (הייתי בטיפול פסיכולוגי שנים רבות). תודה, גדי

וגם בקשר בין המינים זה כך.

זאת גם התחושה שלי גד.

היי גדי אתה בסדר גמור תמשיך להתנהג כמו שאתה זה שאנשים אחרים לא בסדר זה לא אומר שאתה צריך להתנהג אחרת אם אנשים כמובן מנצלים את טוב ליבך או את היחס היפה שלך כמובן אל תתייחס אליהם יפה ואל תתן לאנשים לנצל אותך תתנהג בהתאם אבל אני בטוחה שאתה מושך צומת לב מאנשים שאתה מתנהג בצורה יפה אל תתנהג בצורה אחרת מהאופי שלך רק כדי למשוך צומת לב מאנשים מי שיאהב אותךבאמת יאהב אותך כמו שאתה ולא רק שאתה מתייחס אליהם מגעיל עוד תמצא את האנשים שגם יתייחסו אלייך בצורה יפה כמו שאתה מתייחס אליהם בצורה יפה ויעריכו אותך בשל כך בקיצור הבעיה היא אצלהם ולא אצלך אל תשנה את אופייך תתנהג כרגיל כמו שאתה זה שהם מתנהגים אליך בצורה מגעילה שאתה מתייחס אליהם יפה הם לא בסדר הם כנראה אוהבים שמתייחסים אליהם מגעיל אז אל תהיה כזה אתה בסדר גמור

גם אני מרגישה כך...מאוד.

גדי שלום אינני יודע להסביר ממש את התופעה שאתה מתאר. מצד אחד זה ברור שלא כל הקשרים בעולם פועלים בהיפוך שכזה, גם את בוודאי רואה זאת בסביבתך. השאלה מה קורה שזה קורה לך שוב ושוב. אני מתאר לעצמי שזה נושא שעלה בטיפול הפסיכולוגי בו היית ובוודאי פיתחת הסבר או הבנה כלשהי לגבי מה שקורה או מורגש. זה בוודאי צריך להיות מאוד מעייף לחיות כל הזמן במאבק ובתחושה שאתה צריך להיות מניפולטיבי ולא כנה כפי שאתה. בניחוש מאוד לא מחייב אני מניח שיש כאן רכיב של חוסר אמון שלך שבאמת יכולים להיות קשרים כנים, בין אם כתוצאה מאכזבות העבר או מסיבות אחרות, ובהחלט יתכן שזה מניב מעין מעגל סגור. בסופו של דבר כדי לתת תשובה מדוייקת צריך כנראה להכיר אותך הרבה יותר לעומק. בברכה ד"ר אורן קפלן

אנא הסבר את המחלה והדרך לטיפולים..........

שלום גדי, גם אני מרגישה כך ודי סובלת מכך. הייתי שמחה להתכתב איתך בפרטיות. אלמונית

הנה לדוגמא אני התייחסתי אפילו הראשונה להודעתך זו ואף כתבתי משהו במייל פרטי ולא ענית. האם אינך מתנהג לאחרים כפי שאתה קובל עליהם שהם מתנהגים? חשוב על כך.

שלום טלי, לא קיבלתי ממך כל תגובה במייל הפרטי. אם הייתי מקבל הייתי עונה. בפורום לא הגבתי כי פניתי רק אל הפסיכולוג כדי לקבל את התרשמותו המקצועית מבעייתי. גדי

אני בחורה בת 22 יש לי בעיה מוזרה שאיני מצריכה למצוא לה פתרון עד גיל 18 הייתי ילדה ממושמעת מאוד, מצטיינת בכל אשר עשיתי, ואופיינתי ברדיפה רבה אחר הישגים והצלחה בלימודים ובתחומי עיניין שונים. בגיל 18 נקלעתי למעין משבר זהות ופיתחתי בולימיה שטופלה מהר מאוד. עם זאת אני מוצאת כיום כי נעשיתי להיפוך של אותה ילדה שהייתי. אין לי כח להשקיע בכלום, השאיפות מדוכאות. אני נמשכת להביא את עצמי למצבים של חוסר אונים ואיבוד שליטה הן באוכל והן במיניות. איני יודעת מה לעשות. אני מרגישה שיש כח חזק ממני שמדכא אותי ומוביל אותי לאפיקים הרסניים. מה ניתן לעשות??? חשוב לי לציין שהייתי בטיפול יותר משנה ואני נעזרת בתרופה אנטי דכאונית, למרות שאני לא דיכאונית ממש. איני מצליחה לשלוט ברצונותי ואני נמשכת למקומות שאינם מיטיבים עימי. כיצד אוכל לצאת מן הסחרור הזה? נואשת!!!

הי מאוד מזדהה עם כל דברייך אם תרצי להתכתב בפרטי, אשמח.

לדעתי אחרי שנים רבות שבהן לא היית את עצמך אלא ריצית אחרים (סביר להניח את הורייך ואת משפחתך הקרובה), "נשבר לך", ו"פרקת כל עול". לדעתי זו תחנה אומנם קשה אך שממנה תצמחי, לאחר שבעזרת טיפול ודברים שתעשי, תפגשי את עצמך האמיתית, את רצונותייך האמיתיים, תגלי את הכוחות שבך ותחיי את חייך החדשים, האמיתיים. חשוב שתטפלי בדברים נכון וכבר עכשו, שמא יידרדרו. אני.

שלום בהחלט סביר שהרדיפה אחרי ההישגים שהיתה לפני גיל 18 ובאופן כללי מה שקרה לפני פרוץ המשבר קשורים למשבר ואופיו. מדובר בתהליך מורכב שאין לא תשובה אחת פשוטה, יש כאן משהו שכבר משתלב לנטיותיך האישיות ודורש טיפול ומלחמה ארוכי טווח. הטיפול הנפשי במקרה כזה אינו קצר ויתכן שהשנה בה היית לא הספיקה או לא התאימה. אני ממליץ לך במקביל להמשך הטיפול התרופתי להמשיך ולהיות גם במסגרת טיפול פסיכולוגי. מה שקורה לך אינו רק ביולוגי ויש הרבה עבודה אישית שאת צריכה ויכולה לעשות עם עצמך כדי לעשות שינוי. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי בעיה... אני בת 35 נשואה באושר ואמא לילדים. אני מאוד אוהבת את בעלי. אבל גם מאוד אוהבת גבר אחר... אני מרגישה רגשות אשמה קשים כלפי בעלי, שהוא באמת בעל נהדר... אבל כל פעם כשאני מנתקת קשר עם האהוב שלי, אני משתגעת מגעגועים... בכל מצב אני מרגישה נורא. אני רוצה לסלוח לעצמי, לקבל את העובדה שאני אוהבת את בעלי אבל גם אוהבת גבר אחר אבל אני לא מצליחה... אולי בגלל שאני יודעת שבעלי חושב (לפי שיחות שהיו לנו בנושא זה, אבל באופן כללי) שגם אהבה לגבר אחר שלא מומשה, היא בגידה. אני לא יודעת מה לעשות האם אי פעם ארגיש שלווה? האם אני יכולה לסלוח לעצמי על זה? ובבקשה, אל תיתן לי תשובה של ללכת לטיפול... תודה

שלום השאלה מה קורה לך. אהבתך לשני גברים אינה תוצאה מקרית אלא נובעת מהצרכים הפנימיים שלך. נסי לחשוב מה מספקת לך האהבה לכל אחד מהם, ומה משמעות האהבה הכפולה הזו בעולמך הפרטי. פעמים רבות דפוסי קשר מעין אלה משחזרים חוויות עבר מורכבות. בשלב זה נשמע שאת רוצה להחזיק בשתי החתונות ולא לוותר על אף אחת מהן. אינני יודע מדוע את מבקשת כל כך שלא אמליץ על טיפול, אולי דווקא משם הייתי מתחיל לברר את העניין, מדוע זה כל כך קשה לקבל עזרה ותמיכה, זה בוודאי אומר משהו על האופן בו את יוצרת גם קשרים אישיים והאופן בו את שומרת על עצמך או לא מוכנה לאפשר לעצמך דברים מסוימים. בברכה ד"ר אורן קפלן

לד" ר אורן קפלן שלום רב! שמי מיטל, אני בת 18 ורציתי לשתף אותך בחששותיי. לפני כ-חודשיים אושפזתי בביה"ח פסיכיאטרי עקב ניסיון התאבדות. אושפזתי לזמן קצר מאוד (5 ימים בלבד) . ביום לפני האחרון (יום שבת) הייתה חולה ששיחקנו יחד, כאילו אני חונקת אותה והיא מחזירה לי, אבל כשהיא התחילה לחנוק אותי בכאילו, אז פתאום זה הפך לאמיתי היא חנקה אותי עד שלא היה לי אוויר בכלל, ראיתי שחור בעיניים ולא ראיתי אף אחד עד שבאו להפריד בינינו האחים והאחות וזה מה שהציל אותי. מאז ששוחררתי מביה"ח יש לי חרדות ופחדים, גם בימים וגם בלילות, אני ממש עובדת עצות ולא יודעת מה לעשות. אשמח מאוד לקבל תשובה בהקדם האפשרי. בתודה מראש מיטל.

מיטל שלום בכל מקרה את זקוקה לטיפול וליווי פסיכולוגי אחרי אישפוז פסיכיאטרי עם נסיון אובדני. לכן הייתי מחפש באופן מיידי טיפול כזה ובו גם מציע להתמודד עם החוויה הקשה שעברת לפני השחרור. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני לומדת לתואר ראשון, (במשך כ4 שנים ,עם הפסקות באמצע...) ולמעשה אני מרגישה שאני נאבקת בעצמי. הלימודים מכבידים עליי, אני מתוחה ואפילו חרדה, אני לא ממש נהנית אבל מצד שני חשוב לי שיהיה לי תואר ראשון לפחות. אני רוצה לציין שמעולם לא היו לי בעיות ללמוד, להיפך, תמיד הייתי תלמידה טובה וזה היה טבעי בשבילי ללמוד באוניברסיטה. בעבר אפילו חשבתי שאלמד גם לתואר שני. אני לא מצליחה להבין למה זה קורה לי. תמיד כשאני חוזרת ללימודים אני מרגישה חסרת אנרגיה, ומדוכדכת, אני אפילו משמינה! טיפול פסיכולוגי לא עזר כאן...ניסיתי, והבנתי שיש לי איזו חרדה נרכשת.. אבל לא קיבלתי כלים להתמודד עם זה. האם עליי לוותר ודי? יש לי עוד 4 סמסטרים לסיום...

נוגה שלום את מזהה שיש לך סוג של חרדה והטיפול בו היית לא התאים לך. זה לא אומר שאף טיפול לא יתאים. נשמע שיש כאן בעיה שמעכבת אותך ולא כדאי לתת לדברים הללו לעצור את התקדמותך. יש אפשרות לקבל עזרה במסגרת פסיכולוגית ויש גם מסגרת ברוב המוסדות האקדמאים. אני מצרף מאמר על חרדה, בדקי האם את מזדהה עם אחת הקטגוריות http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm חשוב לזהות את מוקדי החרדה והסיבות להן. סביר להניח שלדברים יש הסבר הגיוני ושתוכלי לנצל את הסמסטרים לסיום כדי להתגבר על הבעיה. זה חשוב כי אחרת גם אם תסיימי את הלימודים, כל עוד לא נפתרה הבעיה את תשארי עם תחושה של הפסד כבר את רומזת שאת מוותרת על התואר השני. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מתעניין לגבי כנס שמתרחש בימים אלו בנושא פסיכולוגיה קלינית

אני אינני מכיר.

מישהו מכיר פסיכולוג טוב בחיפה שיש לו נסיון עם טוראט

אני יכול להציע לך אפשרות על קליניקה של פסיכולוג טוב בחיפה ששם גם משלבים הומאופתיה קלאסית לילדים ביחד הסיכוי לעזור הוא כפליים טוב לקשר [email protected]

איתן שלום, תודה ! הבן שלי קבל לאחרונה תרופות הומאופטיות אבל לא ראינו שום שינוי לטובה. להיפך, יש החמרה משמעותית. אבל אני מוכנה לקבל את שם הפסיכולוג. האם יש לו נסיון עם טוראט ? יעל

שלום לך אני מבקשת לדעת האם בחורה אשר התגייסה לצבא ומאחר שלא אכלה שם ירדה במשקל בצורה מחרידה.עזבה את הצבא ובכוחות עצמה עלתה במשקל אבל היא פעם עולה ופעם היא יורדת כשהיא עולה היא עולה בצורה לא נורמלית וכשהיא מרזה היא יורדת ויורדת אבת היא לא מקיאה כשהיא מרזה היא אוכלת אבל לא מאכלים שמנים והיא מרגישה טוב עם זה היום היא בת 26 עובדת ועוד מעט תואר שני כולם אוהבים אותה היא מאוד אוהבת לעזור לזולת ומאוד מעריכים אותה ,היא גרה אתנו שאנו הוריה ועכשיו שהיא עלתה במשקל מעל ומעבר היא כועסת עלינו על ההורים שלה היא אומרת שבגללנו היא ככה ואנחנו מב\פחידים אותה כנראה שאמרנו לה שנאשפז אותה אם היא לא תצליח לעלות במשקל זה היה בתקופת הצבא ועכשיו זה שוב חוזר אליה הסיפור הזה אני תמיד אומרת לה לטובתה לעזוב את הבית ולשכור דירה גם בגלל שהיא לא מרגישה טוב איתנו וגם בגלל שהיא לא ילדה ולדעתי היא צריכה להיות עצמאית ולקחת אחריות על עצמה אבל היא לא עושה שום צעד לעזוב .ואני אומרת לה שזה לטובתה אבל היא לא עושה שום צעד אולי בגלל הכסף המצב הכלכלי שהיא לא יכולה לשכור אבל היא אצלינו והיא ממשיכה לכעוס .זה בלתי ניסבל האם אני יכולה לייעץ ללכת לשומרי משקל או שלא כדאי לי לדבר על אוכל,? מה דעתך?

אסתר שלום הענין הוא לא לשומרי משקל, למרות שכמובן זה יכול בהחלט להשתלב במה שהיא כן צריכה, וזה טיפול פסיכולוגי לנושא הפרעת האכילה. הבעיה היא שכנראה קיימת התנגדות לקבלת הטיפול ומערכת היחסים המורכבת שאת מתארת היא חלק הבעיה הכללית יותר. אינני יכול לייעץ לך לא לדבר על מצבה שכן אם היא מסכנת את חייה צריך לדאוג לה. לפעמים במצבים הללו מאבדים את בוחן המציאות ועושים שטויות. במצבים אלו אתם חייבים לדבר איתה. מצד שני, אם היא נראית סביר אולי הדיבורים שלכם לא מועילים לה ומתן החופש יעזור לה להתמודד בעצמה. צריך לבחון את המקרה לגופו ולפעול בהתאם. בברכה ד"ר אורן קפלן

מחקר שנעשה בבריטניה ונכתב היום בחדשות האינטרנט מעלה טענה כי :סרוקסט ופרוזק גורמים להתאבדויות.

אדי שלום מעניין לקרוא אם יש לך את הלינק. בכל מקרה, כדאי לנהוג בחשדנות בכתבות מסוג זה ולקרוא את המאמרים במקור כדי לבדוק מה באמת בדקו. יש הרבה חומר סותר בעניין ובסה"כ רוב החומר המחקרי אינו מצביע על סכנה בטיפול ב SSRI בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, יש לי בעיה. אני בת 24 ועליי לעבור טיפולי פוריות בחודש הבא. הבעיה היא שברגע שרופא נשים נוגע בי אני נעשית היסטרית. אני מבינה כמובן שזה רק לדקה-שתים, אבל בגלל ב"התנגדות" הזאת שלי הבדיקה תמיד לוקחת המון זמן, ובסוף הרופא - עצבני (אפשר להבין אותו!) ואני - בוכה. איכשהו הצלחתי לעקוף בדיקות גינקולוגיות: שיקרתי שאני במחזור כל פעם, עד עכשיו לא עשיתי בדיקת פאפ (שצריך לעשות כל חצי שנה)! קיוויתי שזה יעבור לי לבד עם הזמן... כשהייתי בת 17 עברתי ארוע שאפשר להגדיר אותו כאונס. אחרי זה לא יכולתי לקיים יחסי מין עד אחרי החתונה... היה לי ואגיניסמוס (השרירים באותו מקום התכווצו בצורה בלתי רצונית ולא יכולתי לשחרר אותם גם כשרציתי) ולכן גם פעולות של רופאי נשים וגם של בעלי כאבו לי יותר ממה שהיו אמורות. ידעתי שאני זקוקה לטיפול פסיכולוגי, אבל הייתי סטודנטית ולא היה לי כסף. עכשיו אין לי בעיה עם מין - לא כואב ואני די שולטת בשרירים האלה. הבעיה היא שאצל רופא נשים אני "קופצת" כל הזמן ואיך הוא מצליח לבדוק אותי - אלוהים יודע. וטיפול שאני עומדת לעבור מצריך מנוחה מוחלטת, אחרת אלולה להיות פגיעה ברחם. זה מפחיד אותי מאוד כי מצד אחד ברור לי שאני חייבת לעשות את זה ומצד שני - אני מבינה שזאת משימה בלתי אפשרית. וכמה שאני מתקרבת לתאריך - אני מפחדת יותר ויותר. יש לציין שאני כבר לא סטודנטית אבל עדין מובטלת ולכן זה יקר לי ללכת לפסיכולוג פרטי (אלא אם כן זה חיוני לדעתכם). האם יש משהו שאני יכולה לעשות? האם יש תרופת הרגעה (חזקה) שתוכל לעזור לי להשתחרר, שאותה אוכל לקחת כל פעם לפני שאני הולכת לרופא (פעמיים בשבוע - בזמן הקרוב)? עיזרו לי בבקשה!

סבטלנה שלום יש כמה דברים שאת יכולה לעשות. ראשית לגשת ולהיעזר במרפאת הנשים בבי"ח ליולדות ליס שבבי"ח איכילוב. הם מתמחים בהפרעות בתפקוד מיני אצל אנשים ולאור ההסטוריה שאת מתארת תוכלי להיעזר בהם. שנית, יש מספר רופאי נשים שהתמחו גם בטיפול בהיפנוזה הכוללת טכניקות הרגעה שונות שמקלות על הטיפול. אולי תוכלי להיעזר באחד מהם, רצ"ב קישור לאתר האגודה הישראלית להיפנוזה ותוכלי לחפשם ברשימת החברים. יש אפשרות להיעזר בהיפנוזה ותרגילי הרפיה גם במסגרת פסיכולוגית, את הכלים שתרכשי תוכלי להפעיל בעת הטיפול הרפואי. לבסוף, בהחלט אפשר לבקש מהרופא המטפל תרופות להרגעה. את כל הטיפולים הנ"ל אפשר ולנסות לקבל דרך קופת החולים או המרפאות הציבוריות. בברכה ד"ר אורן קפלן

חוסר המזל עם נשים אחת אחר השניה מוציאה את החשק וטעם לחיים. ממש מברש עזרה בנושא.

שלום פנייתך מאוד כללית ולכן קשה קצת לתת לך יעוץ בנושא. בסופו של דבר בחוסר המזל קשה לטפל בכלים פסיכולוגיים. השאלה האם יש כאן משהו שקשור לדעתך אליך ולהתמודדות שלך עם הנושא. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום, אני מחפשת פסיכולוג באיזור חיפה שיוכל לסייע לבני בן ה- 14 שיש לו טוראט סינדרום ועכשיו בגלל ניתוח רגיש נכנס למצב של חרדה, לחץ, ודיכאון עמוק. זאת, למרות שהניתוח הצליח. לאור נסיוני עם פסיכולוגים שאינם יודעים מה זה טוראט, למצוא פסיכולוג הבקיא בסינדרום המורכב הזה. בתודה מראש, yy

שלום לצערי אינני מכיר פסיכולוגים בחיפה. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי בעיה מנשים שגורמת לחשוב על שינוי טקטיקה ביחסים איתם. הגישה שלי היא שאני מכבד אותם נותן להן יחס רגשי ולעיתים אני עוזר להן לפתור כול מיני בעיות. הקשורות למוצרי חשמל או מחשבים. אני מסוג האנשים שיפתח את הדלת של הרכב לבחורה.(לא תמיד אני עושה זאת). אבל שזה מגיע לתחלס להיות בקשר רומנטי או לפחות מין. אני נדחה בצורה די אלגנטית מהן. שני נשים גרמו לי זאת בשנה שעברה. ואז הרגשה שלי שיצאתי מנוצל. ועוד משהו אני רואה חלק מאנשים שאני מכיר שמזלזלים בנשים ובמ שהן אומרות ומתנהגים אליהן די בגסות. יש לציין שאני לא מכוער שאז יש הסבר לתופעה. אותה בחורה אחרונה נמצאת באובססיה עמוקה למצוא חבר שלה לשעבר שניצל ופגע בה. לא מבין את זה. כמו כן חבר טוב שלי אמר לי שאני הופך לחברה שלהן ולא מתנהג כגבר. אולי הוא צודק ואני חייב לבדוק ולחקור רת דרכו בחיים כי לפחות הולך לו עם נשים יותר טוב ממני. אני שוכב עם נשים רק לעיתים נדירות ובדרך כלל אני מרגיש שאילו נשים שאני לא רוצה לראות.(מראה חיצוני רע או טיפשות) נשים שאין לקשר כזה עתיד ובדרך כלל ההרגשה היא כמו ללכת לזונה. אני רוצה קשר משמעותי עם מישהי אבל זה לא יוצא לי השאלה הנשאלת למה?

חוסר הצלחה שלי עם נשים ברצף של אחת אחרי השניה מוציאה את חשק וטעם לחיים. כי אכזבות אדם יכול לספוג. מבקש עזרה בנושא. אולי ממשהו שהייתה לו בעיה דומה והוא פטר אותה. יש לציין שגילי מבוגר יחסית 29 ואני מתחיל לפחד שאני ישאר כמו הרווקים הזקנים המסכנים.

שלום קראתי את הודעותיך והתרשמתי שיש בלבול מסוים שאתה נמצא בו. הדברים מציפים אותך ואינך מתמקד באמת בשורש הבעיה. מצד אחד ברור שאתה רוצה קשר ויש לך משאלה שתמצא אישה מתאימה ובמהרה. מצד שני ברמה הפרקטית קשה לך לקיים קשר צריף ותקין עם אשה ונשים מעוררות בך אפילו דחיה. השאלה האם יש לך קצה חוט המסביר את הקונפליקט הזה ויכול לכוון אותך למה בעצם עוצר אותך מקשר משמעותי עם אשה. האם יש סוג של חרדה שמרחיק אותך מקשרים שבאמת יכולים להתממש? בד"כ מצבים כאלה הן תוצר של שנים רבות וקשיים בקשרים שהתחילו לפני זמן רב. לכן בהחלט יש מקום לבירור רציני שלך עם עצמך או בעזרת איש מקצוע מתאים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני בת 21 וסובלת מאכילה כפייתית...אני חושבת. לאחרונה יותר מתמיד - אני אוכלת כמויות שפשוט מפחידות אותי.... אני נתקפת בבולמוסים האלה מדי יום. אני עושה את זה בסתר , בד"כ מחוץ לבית - כך שאני גם מבזבזת הרבה כסף עד שאני מסביאה את תאוותי הרגעית. ואז אני מתחרטת על כך כל כך...ומרגישה נורא... ולא בקושי יכולה לזוז - ובד"כ פשוט חוזרת הביתה ונרדמת. אני נורא רוצה לצאת מהמצב - אך אני כבר לא מאמינה לעצמי - מאחר וכל יום אני אומרת לעצמי שמחר אני מתחילה מחדש ולא נותנת לעצמי להיגרר להתקפים האלה. אך זה קורה שוב...ואין לי שליטה. האם יש לי סיכוי לצאת מהמצב בעצמי? או שאני חייבת איזושהי קבוצת תמיכה ? או מפגשים עם פסיכולוג? תודה מראש, שירה.

שירה, ניסית ללכת לאכלנים אנונימים? עדי

היי עדי, לא. לא ניסיתי. את מכירה את זה? זה עוזר? אני קצת מתקשה להאמין בטיפול קבוצתי. זה עולה כסף? שירה.

שירה שלום אני מתאר לעצמי שאת כבר מבינה שזה לא האוכל, ולכן לא תעזור כאן דיאטה כזו או אחרת. האכילה כמו מניעת אכילה הן דרכים להתמודדות עם משהו נפשי ופנימי. סגנון האכילה שלך קשור להתמודדויות שאת צריכה לעשות עם עצמך ועד שלא תטפלי בשורש העניין המשימה תהיה קשה ולא תעזורנה ההחלטות היפות שממחר הכל יהיה אחרת. אני בהחלט ממליץ לך לפנות לטיפול פסיכולוגי אישי, וניתן לשלב גם מסגרות קבוצתיות כדי במקביל להפחית את האכילה. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש מרכזים מיוחדים שמטפלים בכך כמו קבוצות תמיכה של OA אכלנים כפייתים תחפשי מידע ותגשי לקבוצות אין סיבה לסבול

היי יש לי בעיה רצינית מאוד מאחר והיא גם עקשנית וגם פוגעת בכל תחום בחיי בצורה עמוקה. אני לא אוהבת מחוייבות. זה התחוור לי לאחרונה לאחר שעשיתי חשבון נפש עמוק ונוקב עם עצמי לגבי חיי. לא מדובר על מחוייבות בסיסית לעבודה צבא לימודים וכ... כי אני עובדת בעבודה קבועה כבר 4 שנים ושירתתי שרות צבאי כשנתיים ללא בעיות מיוחדות ובימים אלה אני סטודנטית. אז היכן הבעיה? תמיד אבל תמיד מגיל קטן מאוד כשהיה צורך להגיע להחלטה או עשייה של משהו שמדבר מהנפש פנימה נמנעתי. למשל לצייר משהו בועדת קישוט בכיתה או להכין משהו יצירתי להצגת סיום, או לבחור מגמה או תפקיד בצבא או אפילו חוג לימודים באוניברסיטה- השתדלתי להתחמק עד כמה שאפשר מלהחליט, ואם החלטתי מה לעשות אז התחמקתי מביצוע. והיום כשאני מנסה להבין מהיכן זה נובע, אז יש איזשו שד קטן-גדול בתוכי שמפחד ממש מלתת דרור ליצירתיות. למשל, למה להתחיל לצייר , הרי ברגע שאני לוקחת את העיפרון ליד יש כל כך הרבה רעיונות והטוטאליות שבי כשהיא יוצאת אני כל כך טוטאלית למה שאני עוסקת בו- שאני מפחדת מכך שאותו יור יסחוף אותי לתוכו ולא יניח לי להנות מהחיים הפשוטים המשעממים. למשל ציור קיר שאני רוצה לעשות בחדר אני יודעת שברגע שאתחייב לו אני עלולה להיעלם למשך ימים ארוכים מהחיים- עד שאסיים אותו, וזה אומר כמעט לא לאכול לא לישון וכ... או השאיפה הכי גדולה שלי ועמוקה היא להיות שחקנית. אבל אני לא יפה, והביטחון שלי נמוך מאוד. אני משחקת יופי כי למדתי בנעוריי והשתתפתי בהצגות. אבל מתה מפחד לפתח את זה- כי ברגע שאגע בנפש באותוט מקום שרוצה לשחק- לא תהיה לי דרך חזרה ואהיה מחוייבת לעצמי- עד להצלחה ואם חלא תגיע ההצלחה- חיי לא יהיהו חיים. לכן אני בוחרת בלימודים אוניברסטיים, מחליפה חוג כל שנה, ולא מוצאת את עצמי. מסרבת להתחייב למשהו באקדמיה ומסרבת להתחייב למשהו באופן כללי בחיי. אם לא הייתי ברורה הדוגמא הכי מתאיהמ לתאור מצבי היא למשל, אם צעירה בתחילת הקריירה שלה, שרוצה להביא ילד לעולם עם בן זוגה. היא יודעת שהיא בשלה לכך ויש את כל התנאים, אך יש לה חשש שאולי בשל אהבתה הרבה לילדים- הבאת הילד כל כך תסחוף אותה שלאחר היוולדו- היא תזניח את הקריירה לא בשל קשיים כלכליים אלא בשל העובדה שהילד- נפשית יתפוס את כל עולמה. כך החשש שלי מפני מחוייבות- חשש שאם אתמסר ללימודים- זה יסחוף את כל עולמי כולל בילויים וכ...אם אתמסר ליצירה זה סוחף אותי. וביום יום- כאשר אני לומדת לבחינה- אני מחכה עד לדקה התשעים כי אני יודעת שברגע שאתחיל ללמוד בצורה עמוקה- לא אוכל להתנתק מהספרים וזה מלחיץ אותי לכן אני לומדת רק בלילה שלפני הבחינה. וכאשר אני צריכה להגיש עבודה- גם בדקה התשעים כי האובססיה בעשיית העבודה היא מטורפת וכל עוד מועד ההגשה רחוק- אני עלולה לשנות ולהוסיף רבות לעבודה- עד שאהיה מסופקת. לכן אני דוחה את עשייתה לדקה התשעים- שלא אסחף ואשתגע במשך ימים בגללה. בקיצור דווקא בגלל שברגע שאני מאפשרת למשהו שיוצא ממני מהנפש פנימה להתבטא- זה גורם לי לטוטאליות בהשקעה שלו- דווקא בשל כך אני נמנעת מראש מהכלא הזה של הטוטאליות וכך נמנעת ממחוייבות. איך יוצאים מהפלונטר הזה? תודה רבה רעות

רעות שלום לפי תיאורך נראה שישנה חרדה פנימית בתוכך שגורמת לך לנקוט בשיטה של הימנעות. ההימנעות אינה כרוכה רק במחוייבות אלא גם באיומים שונים, למשל, להיכשל. כל עוד אינך לוקחת את הדברים ברצינות עד סופם תמיד תוכלי לנחם את עצמך שלא באמת ניסית. כמה כואב זה יכול להיות אם באמת תשקיעי את כל כולך ותכשלי. את מספרת שיש לך בטחון עצמי נמוך וזה בהחלט משתלב עם התמונה שתיארת. בינתיים את משכנעת את עצמך שיש לך בעיה עם מחוייבות, למרות שבעצם את בהחלט נמצאת במסגרות שונות בצורה די מחייבת ורציפה. יש לי הרגשה שיש רובד נוסף שאת צריכה לחשוף בתוכך שיספר לך את הסיפור האמיתי ויוכל אולי גם לעשות את השינוי לו את מייחלת. בברכה ד"ר אורן קפלן

הי רעות העלית בעייה מעניינת וניתחת את הדברים בצורה מעניינת לא פחות מאוד יכולתי להזדהות איתך, אני מודה שאף פעם לא חשבתי על ההסבר שהעלית כאן. מצד שני קיים הסבר נוסף, שקרוב בעצם יותר למה שדר קפלן רשם לך, שאותו שמעתי באחד הטיפולים שבהם הייתי-, כל עוד אתה לא מחליט, אתה בעצם חי במעין פנטזיה , שאתה "כל יכול". אומניפוטנט. ברגע שאתה בוחר,- למעשה הכרעת בין האפשרויות, ואז אתה בהכרח מתייצב מול המגבלות של עצמך, מול המציאות, והפנטזיה התרסקה לה. מקווה שאני מובנת. מה דעתך? אני נוטה לקבל את דברין של דר קפלן לגבי ההימנעות. נראה שיש כאן הרבה פרפקציוניזם ואובססיביות, אגב יש הרבה כתבות באתר על נושאים אלה. טלי

היי אני בהחלט מסכימה עם התאוריות שהעליתם ומאמינה שיש יסוד של היתלות בפנטזיה ופחד מהמימוש ואולי מכישלון. אבל, ד"ר קפלן איך מטפלים בזה? אני כבר נוטלת סרוקסט וזה עוזר לי קלות, יותר בתחום של להיות קלילה בחיי היום יום אבל את הטיפול האמיתי זה לא עושה. לפסיכולוג אין לי כסף ודווקא בגלל שזה תובעני הטיפול הפסיכולוגי אני לא רוצה להתחיל ולהפסיק. ולמה התכוונת כשאמרת שיש רובד אחר בתוכי? מעבר לחרדה, יש עוד משהו? תודה רעות

מה ההבדל המדוייק בין השנים?

נתי שלום עובד סוציאלי למד עבודה סוציאלית ופסיכולוג למד פסיכולוגיה. אלו שתי מקצועות הקשורים לעולם הנפש ויש ביניהם דברים דומים, אולם שניהם שונים זה מזה. האורינטציה של עובדים סוציאלים היא יותר לכיוון החברה (סוציאלי) ואורינטציה של הפסיכולוגים היא יותר פנים נפשית (פסיכה). עם זאת אנשי מקצוע שונים מפתחים גם גישה אישית ולכן קשה להכליל את כולם תחת אותה מטריה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בת 31 נשואה אם לשתי בנות, בריאה בזמן הריון סבלתי מהתקפי חרדה כעת כעבור כמה שנים אני מרגישה עיפות, דופק מהיר, הרגשת מחנק התחושות האלו פוגעות בתפקוד ואני פוחדת שלא אוכל לטפל בבנותי...אני רוצה לדעת אם יש טיפול לא תרופתי ורצוי אלטרנטיבי.

שלום התופעות שאת מתארת מזכירות חרדה, רצ"ב קישור המתאר את אבחנות החרדה העיקריות. בהחלט אפשר לטפל בחרדה באמצעות טיפול פסיכולוגי. http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm ד"ר אורן קפלן

תודה על תשובתך האם ישנם טיפולים אלטרנטיביים פרט לטיפול פסיכולוגי? ומהם? הזכרה בפורום שיטת המדיטציה....אילו עוד שיטות נמצאו יעילות? ושוב תודה על תשומת הלב.

שלום עד אתמול עבדתי כשבועיים במקום חדש,העבודה נחמדה למרות שאין הרבה כי אני עדיין לא הספקתי להכיר את כולה ואתמול הבוס שלי פיטר אותי בגלל שהוא טוען שהוא לא צריך אותי בגלל המצב הוא היה ממש כנה איתי אך אני עדיין חשדנית ואני ממש טוחנת את הנושא כי זה פגע לי באגו ומשום מה כל העבודות שאני עובדת בהן הן ממש הופכות לזמניות כל פעם בגלל סיבה אחרת וזה משגע אותי. כשהגעתי לעבודה הזו השתדלתי כל כך בשבוע הראשון שכבר נעשיתי חסרת ביטחון ושפיתחתי מודעות לכך, הורדתי לחץ ועשיתי עבודה טובה. הבוס שלי לא מפרגן ולא מעביר ביקורת כך שלא ידעתי מה הוא חושב עליי באמת אבל שאלתי אותו מספר פעמים אם זה בגלל משהו שעשיתי לא בסדר והוא טוען שלא למרות שבתחילת השיחה הוא טען שהוא מחפש מישהי מבוגרת יותר ומנוסה לסוג משרה אחר לשיווק. אני ממש לקחתי את זה קשה וזה הוריד לי את הביטחון קשה לי להירדם ואני לא מסוגלת לחשוב על עצמי יוצאת שוב למירוץ המטורף של חיפוש עבודה מאיפה להביא את הכח והסבלנות לקבל ? תודה

שלום ליהי. אנחנו כיום נמצאים בתקופה קטסטרופלית מבחינה כלכלית. על כל מישרה פנויה יש יותר מועמדים מאי פעם והעובדה שקיבלו אותך לעבודה דווקא אומרת שעשית רושם טוב. מאחר שהבוס אומר לך שאין לו תלונות כלפיך, את יכולה בהחלט לקבל את דעתו. יכולות להיות מיליון סיבות מדוע נשכרת לעבודה ומדוע פוטרת ואין לזה בהכרח קשר אליך. לגבי התחושות הלא נעימות שלך הן די טיבעיות כי פיטורים מכל סיבה יכולות בהחלט לעורר תחושות כאלו. זה בהחלט פוגע באגו גם אם בדרך כלל אין לפגיעה באגו הצדקה רציונלית. אז חלילה מלהתיאש ופשוט לחזור ולחפש עבודה במהירות. הדבר הכי גרוע שאת יכולה לעשות לעצמך זה לחשוב שמשהו לא בסדר אצלך ובכך הבטחון שלך יורד, מה שלא יתרום לך ברעיון העבודה הבא שלך. מצד שני, זה גם תלוי בהכשרה שלך ובנחיצות שלך במקום העבודה. אלו שאינם מקצועים יהיה להם יותר קשה ומומלץ להם לרכוש מקצוע. לאלו שיש להם מקצוע ברור שככל שהם יחודיים יותר והמקצוע שלהם מבוקש יותר ווהתרומה שהם יכולים להביא למקום העבודה יחודית, ככה יהיה להם יותר קל.

ליהי שלום זו בוודאי תחושה לא נעימה לקבל דחיה, ולא משנה הסיבה. לקוח כמה זמן לעכל את זה, בוודאי אם זו כבר תקופה שאת מרגישה שדברים לא מסתדרים לך. כפי שכתב גם קודמי, המצב בשוק כיום גרוע וקשה למצוא מקומות עבודה. במידה ואת מזהה דפוס שחוזר על עצמו במקומות עבודה שונים ואולי במסגרות נוספות שווה לחשוב האם יש משהו שאת עושה שתורם לענין. במידה והרגשתך שאין מדובר במשהו שקשור בך אלא לביש המזל שליווה אותך לאחרונה עזבי את זה. תני לעצמך כמה ימים להרגע ממה שאירע והמשיכי הלאה לחפש מקום חדש. בברכה ד"ר אורן קפלן