פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום חשוב לי לשתף אתכם, הפעם בקצרה, בסיפור שלי בתקווה שזה יעזור לאנשים אחרים. אני קוראת די קבועה של הפורום הזה. אני בשנות השלושים לחיי, נשואה ויש לי ילדים. מתמודדת עם דיכאון וחרדה הרבה מאוד שנים. הייתי כשבע שנים בטיפול פסיכולוגי וכיום מטופלת בתרופות. אני רוצה להעביר מסר שיש אופטימיות ותקווה גם למי שסובל מאוד, כמו שהרבה אנשים יבינו למה אני מתכוונת. אני הייתי במצבים מאוד קשים, חוסר תפקוד ומחשבות אובדניות שלא פסקו. חוץ מהטיפול הפסיכולוגי עם הפסיכולוג שלי שהוא אדם נפלא (במילה אחת) התחלתי לקחת גם תרופות שסייעו לי מאוד ואני רוצה להמליץ לחוששים ומתלבטים לגבי התרופות, לנסות להתגבר ולקחת תרופות בנוסף לטיפול הפסיכולוגי. אם אתם מחליטים לקחת תרופות, אני ממליצה לבחור פסיכיאטר אנושי, לא שיפוטי ואדם שמקשיב שאפשר להתייעץ איתו ושלא נתפס לאבחנות. כיום אניכבר לא בטיפול פסיכולוגי, אני נוטלת את התרופה. לא תמיד הכל ורוד אבל ככה זה בחיים. אני מרגישה מאושרת! מאחלת כל טוב

תודה רבה שכתבת...זה נותן אור ותקווה..וכל הכבוד למקום שהגעת אליו, זה לא מובן מאליו...יכולה לומר לך שאני אישית פוחדת מתרופות אבל טוב שיש אותן למי שיכול להעזר בהן....ושמחה לשמוע שאת לוקחת את החיים בפרופורציות הנכונות...זה חשוב!

אחרי כל מה שקורה בטיפול הגעתילמפגש האחרון, והגענו למקום סגור שאני חייבתלבחור אחד משלושה האפשרויות שהציעה שאני מזכירה אם לערב ההורים, או טיפול פסכיאטרי או שיחה טלפונית באמצע השבוע ואשלם עליה. לא הסכמתי כי לכל אחד יש לי סיבותבאמת מצדיקות ובקשר לשיחת הטלפון באמת אין לי כסף לשלם לה עוד, אז החלטתי להפסיק את הטיפול יצאתימהמפגש נשברת אפילו לא הצלחתי להמשיך את המפגש יצאתי לפני 10 דקות, אחרי כמה שעות באמת היה לי קשה מאוד ושלחתי לה הודה שאני באמת לא רוצה לחיות ולא יכולה להמשיך כך, אז שלחה לי הודעה שהיא חייבת להודיע להורים שלי על הפסקת הטיפול ועל האפשרויות שהציעה לי ואני בכלל לא רוצה את זה אני לא רוצה שההורים ידעו מה שעובר עלייולאותה סיבה הפסקתי הטיפול והיא מחזירה אותי לאותו מקום אז מה היא עשתה בעצם?? הסברתי לה שלא רוצה את זה אמרה לי שהיא חייבת לשמור עליי ואני לא מאוזנת התקופה הזו אז הציעה לי לקבל אחד מהאפשרויות, היא שמה אותי במקום שאני לא רוצה היא רק מכריחה אותי מלחיצה עליי לקבל אחד האפשרויות או להודיע להורים שלי. אני לא יכולה להמשיך איתה פגעה בי מאוד, אפילו בשיחת טלפון היא תמיד מנתקת השיחה לבד, אתמול דיברתי איתה התעצבנה עליי ואמרה לי שאני עכשיו עסוקה בבית שלי וניתקה השיחה ואחרי חצי שעה שלחה לי הודעה אם רוצה לדבר איתה אם לא הספקתי להגיד משהו אז יש לה כמה דקות. אמרתי לה המון תודה לך על היחס שאת נותנת לי ושאני מאוד פגועה ממך והתרגלתי לפגיעה הזו, היא לא התייחסה אפילו. היא רק משאירה אותי עם הקושי מצבי מתדרדר אני מאוד עייפה לא יכולה לתפקד כרגיל, כל הזמן אני בוכה אין לי מה לעשותת כל המשכורת שלי אני משלמת על המפגשים והיא יודעץאץ זה והיא מוסיפה לי עוד, אני מוותרת על כל הדברים בחיים בגלל הטיפול, אני רק עובדת ומשלמת לטיפול לא עושה כלום בחיים לא קונה כלום, מה לעשות אין אפשרות להחיף מטפלת אני לא אתן אימון עוד באנשים, אני אפילו עם המטפלת הזאת לא יכולה להמשיך איתה אם היא תלחיץ אותי עוד ומצבי יתדרדר עוד יותר אני אסכים על שיחה אבל תדע שההחלטה היא מתוך לחץ וכאב אני לא יכולה לתקשר איתה פגעה בי מאוד מאוד אני לא יוגעת מה לעשות אני באמת במצס גרוע מאוד, נמאס לי מהכל מהחיים מהכל תאמינו לי מספיק כבר מספיק, לא יודעת כלום חוץ מכאב ובכי, למה היא עושה כך למההההההה?? איזה משירה זאת?? אני רוצה סודיות לא רוצה אף אחד שיתערב תנו לי רק את הטיפול להיות לי, תעזרו לי מה לעשות התעייפתי רוצה לנוח. האם מותר כל הסבל שהיא עושה לי??? באמת תהיו איתי כנים ותגידו האמת, מותר לה להמיד אותי במצב הזה?? להפסיק את הטיפול??? תסבירו לי אני מתחננת..

מה יהיה? את כותבת על זה המון..סימן שזה מאוד מאוד קשה לך, אני מבינה ואני רואה אותך...דעי לך שהמטפלת רואה אותך גם..היא רואה את הצורך בשמירה עלייך..כל ההצעות שלה הן כדי להגן ולא לפגוע...הלוואי שתביני ושלא תתנגדי כל כך..היא ממש נראית לי נלחמת עלייך...מנסה לפחות...בבקשה נסי לטובתך לראות גם אותה ובחרי לך אחת מהאפשרויות שהכי מתאימות לך..בטח שאת עייפה, אני בטוחה שגם המטפלת יכלה להיות עייפה ממך אבל היא נלחמת בשבילך, למענך!!! הטיפול הוא שלך כמובן וחבל אם את רוצה באמת באמת לשנות תצטרכי להפנים שאין ברירה..אי אפשר לאיים באובדנות בלי התערבות...זה מדאיג! ואת משחקת באש... וזה לא עובד ככה....

האם קשר עם מטפל הוא "מעבדה" ליחסים עם אחרים לדעת המטפל שלי כן ואני חולקת עליו הרי בטיפול היחסים חד צדדים ויחסים אמתיים לו, איזו גישה טיפולית זו?

כואב לי. ובינתיים אני לא מצליחה להרגיש או להיות משהו מעבר.

מילים שאלת, אנסה. את הדבר הבסיסי ביותר - להתקיים - קשה לי לעשות. אני בת 20, התקופה הזוהרת בחיי או משהו שכזה. ובכל זאת, אני צולחת, אבל בקושי, את השירות הצבאי שלי, שכל כך חשוב לי, אני בטיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי ובכל זאת לא מצליחה להתמודד עם עצמי, אפילו המוות שיכול להיראות לי כמו פיתרון, מפחיד אותי מידי בשביל להיות אופציה ריאלית. זה לא איך שזה אמור להיראות. משהו בי מקולקל מהיסוד. אם אני לא טובה בלחיות ולחיות לא טוב לי, אולי נפלה כאן איזו טעות? לא יודעת מי כאן טעה, אבל זה מכאיב לי...

מבחינתך נאמר ולא ניתן למחיקה.......ואני לא זוכרת איך כתבתי...כי כתבתי מהר.....כדי שלא אתחרט וזה בדיוק מה שקורה עכשיו..מתחרטת קצת.....שמא לא תבין, וכל מי שקורא כבר לא ממש יחשוב שאני "מדהימה" או לא משנה...ואוף....קשה לי מאוד.......אם מישהוא עובר משהו כשהוא קטן וזה לא משפיע כל כך לרעה אלא כאילו להיפך זה כאילו עושה טוב.....אז זה הופך את הדבר הרע לטוב??????????אוף......ומה אסור ומה מותר??????מרגישה כמו ילדה קטנה.......הצילו!!!!!!!מבולבלת........

אני קוראת סמויה פה, נכנסת לקרוא כמעט כל יום אבל כותבת פחות... והייתי חייבת להגיב לך: "וכל מי שקורא כבר לא ממש יחשוב שאני "מדהימה"- את בעיני מדהימה, אמיצה, חזקה!!! אני מאוד אוהבת לקרוא את הדברים שלך...את השירים שלך...זהו רק שתדעי שהצלחת לגעת בי עם מה שאת מביאה לפה...שולחת לך המון חיזוקים- תרגישי טוב:)

אודי שלום, בושה זה ממש לא התחום שלי..ומסתבר שממש אני מתביישת בעצמי, במי שאני, ברגשות שלי...הפעם הראשונה בטיפול ירדתי הכי עמוק שאפשר לכאב שלי..והכי נמוך (תרתי משמע, ישבתי מקופלת על הרצפה בלי להביט בה עם הראש למטה)ועשיתי לעצמי פאדיחות!!!לא מתחשק לי פתאום בכלל ליצור קשר איתה בין הפגישות כמו תמיד(אולי לטובה)...ובא לי להעלם..נפתחתי..תגיד מצויין זה מה שטיפול אמור לעשות.....ממש לא!!!פאדיחות זה מה שיצא לי משם...איך לעזאזל אלמד לקבל את מי שאני? כמו שאני? ושזה אולי לא כזה נורא????היא אומרת שאני אמיצה...חחח.....גיליתי שאני חרדה מקרבה רגשית כי היא מובילה אצלי למצב "אסור".... אני דתיה נשואה ("נורמטיבית")זה קצת בעייתי מבין????? ספרתי שעברתי בטיפול איתה "העברה ארוטית" או איך שקוראים לזה.....וזה קרה לי גם כמה פעמים עם אנשים שהיה לי קרבה רגשית אליהם....אני ככה נמשכת למי שיש לי רגש כלפיו (כן גם נשים וגם גברים..).........אוף.........ואז אני חייבת להפרד ולחתוך קשר כי זה מפחיד אותי כי זה משהו שאולי לא יכול להתממש והוא בגדר אסור ככה היא פרשה...........כנראה זה בגלל שחוויתי משהו בעבר...זהו גיליתי לך ולכל עם ישראל.............רק לשאול אותך האם יש תופעה מוזרה שכזו? האם זה באמת בגלל חווית העבר עם מישהוא קרוב אפילו שזה קרה מזמן מזמן..בגיל של ילדה???????ומאז ועד היום יש ריחוק מסויים ממנו........תמיד שומעים על ההפך.כלומר אף אחת לא רוצה קרבה שכזו....ואני כאילו מחפשת אותה ונמשכת.....עוד דבר אני מרגישה כל חיי ילדה.ילדה שמשחקת ולא התבגרה..האם יש קשר?????????ואל תפנה אותי אליה בבקשה חשוב לי שתענה לי איך זה יתכן שככה הדברים קורים ויש דרך לשנות??מקווה שהבנת.....זה לראשונה בחיי שאני אמרתי לה דוגרי..ולעצמי..בלי לכתוב ברמזים ממש או בשיר........

היי אני בת 39, רווקה, ללא ילדים. יש לי חבר בן 47, הוא גרוש + 2. הוא האדם הכי מקסים שראיתי בחיים שלי, אוהב , מתחשב, רגיש, חם, מעניק, מפרגן. הענין הוא שהוא ציין בפני שאם אני אכנס ממנו להריון, אני אצטרך להיות חד הורית, כלומר לגור בנפרד ממנו והוא יעזור קצת כספית. ויבוא לבקר מידי פעם. אין לי מושג מה זה להיות חד הורית ולגדל תינוק לבד. ואולי תהיה לתינוק פגיעה בהתפתחות בגלל המחסור באב? המצב כרגע הוא כזה, שאין גבר שמוצא חן בעיני או שמצא חן בעיני בעבר. אם אני אפתח קשר עם גבר אחר, היחסים יהיו קרים. ואולי עדיף להיות לבד? ומישהו ירצה אותי גם אם יהיה לי תינוק? ואם אני אכנס להריון מגבר אחר, שפנוי יותר, אבל שאני לא אוהבת אותו ולא נמשכת אליו , ייתכן שאנחנו נפרד אחרי שנה, ואני אמצא את עצמי שוב לבד. אני מבינה שרוב הקוראים יגידו לי לא לקחת סיכון עם האדם שאמר לי שאני אצטרך להיות חד הורית בנפרד ממנו, אבל הוא ציין בפניי שאם תהיה בינינו אהבה מטורפת אז אנחנו נגור ביחד כזוג לכל דבר. ויש ביננו אהבה. אבל מה אם יהיה תינוק? הרי יש לו כבר 2 ילדים בגיל ההתבגרות! כדאי לוותר על ילדים תמורת אהבה של גבר שלא היתה לי בחיים? אישה בגלל צריכה ילדים או שעדיף יותר שיהיו לה גברים שאוהבים אותה בחייה? הרי ילדים גודלים ועוזבים את הבית . ואולי יש נשים שבכלל לא זקוקות לילדים? אמרו לי פעם שגבר רוצה שיהיו לו ילדים ולא אישה. אבקש אם אפשר תשובה כמה שיותר מפורטת מהקוראים...

במבי! הוא לא באמת "רואה" אותך ואת הצרכים שלך.... את רווקה, כמהה לתינוק - ולא "נוח" לו לגדל תינוק בגיל שלו או במצב שלו. אבל גם את קיימת כאן! וזה קריטי בשבילך! אני כן מרשה לעצמי לאחל לך למצוא גבר שתאהבי בטירוף, ושיתן לך ילד - ותהיו משפחה שלמה מאוחדת ואוהבת. לא נראה לי שיש פה על מה לוותר. כי זה לא באמת "ויתור" על הגבר האהוב. כי משהו בו בטוח לא "נקי" ושלם - כמו שאת רואה (או לא רואה) במצב שלך.

התלבטתי אם לשאול...אבל אני חייבת...יש סיבה שבגללה לא פירסמת את ההודעה שלי...שכתבתי ביום שישי???חיכיתי ביום שישי,חיכיתי היום אבל היא לא???למה וסליחה!!!

הבנתי.... וסליחה... גיגית

בכל פעם צץ משהו חדש..מטריד.. בתשובה האחרונה שלך אלי מאד הרגעת אותי..יש לך תמיד רעיונות חכמים..והחלטתי ליישם.. עד ש..התחלתי לפחד שיש לי יכולות להזיק..מחמיאה לאיזה ילד והוא נופל ונזקק לתפרים..כועסת על מישהו ואז הוא מקבל מחלה קשה.. וזה הדבר האחרון שקרה עכשיו..נפגעתי ממנו..כעסתי וקינאתי וחשבתי שהוא מושלם וחייו מושלמים ופתאום הוא נפל למשכב..וכמו שאתה מבין..לא סתם שפעת..וזה קורה לי לאחרונה הרבה עם אנשים..מפחדת לכעוס.. שלא אפגע באחרים ולא אפגע בעצמי..אף פעם לא האמנתי ב"שטויות" כאלה של'לפתוח פה'.. וכל מיני אמונות תפלות.. ועכשיו מרגישה שהשתגעתי..אולי אני סוג של מכשפה?? מפחדת מעצמי ורוצה להרחיק את עצמי מאנשים. למה אין לי מנוחה??!! רוצה ש ק ט .. מה קורה לי??? אני מתביישת במחשבות האלה ויודעת שזה אולי מופרע.. פסיכוטי?!??..אודי אתה יכול להבין אותי? להסביר לי את עצמי?? לה ר ג י ע ?? בבקשה אודי

תודה..לא יודעת איך להיפטר מזה..כי זה רק מחריף.. מרגיע שיש לזה שם.. מפחיד שאין לי שליטה על המחשבות..שלא מצליחה לישון רצוף בלילה..פתאום מתעוררת מאיזו מחשבה מטרידה ולא מצליחה להירדם בחזרה..וגם ביום..זה מעיק..ומרגישה ילדותית ותלותית..מתקשה להיפרד מאנשים..ומרגישה שאנשים רוצים כבר לחתוך ומתעייפים..מפחדת להיות לבד עם עצמי..ו..אודי.. טוב שאתה כאן! ..אשמח אם תתן לי עוד עצה חכמה איך לא להכביד כל כך על אנשים..כי יש גבול גם ליכולת ההכלה שלהם.. מקווה שאתה עוד יכול..יודעת שקשה איתי..מתנצלת.. ועוד משהו..יש הודעה למטה שנראית כדחופה עם הניק "בלי שם" שקיבלה מענה מ"אחת" מקסימה ומיוחדת.. אבל נראה שמחכה גם לתשובה שלך.. אודי תודה!

o עברתי סימולטור של מבחן אישיות אשמח באם תחווה דעתך התוצאות היו 1. לרוב אינו טיפוס לחוץ עקב קשיים או לפני אירועים חריגים. 2 אדם שמחובר לרגשותיו לעיתים יפגינם ברבים .רגשותיו משפיעים על תהליך קבלת ההחלטות שלו. 3. אדם בעל סובלנות רבה כלפי אנשים אחרים . 4. איננו רגיש לא נפגע בקלות מקבל ביקורת . 5. רמה ממוצעת של ישירות ומוחצנות . 6 אדם צנוע שבדרך כלל נמנע מלדבר על הישגיו . 7. בעל יכולת גבוהה בלהתאים ולשנות את התנהגותו על מנת להשתלב בצורה חלקה בסיטואציות חברתיות .לאורך זמן ייתפס "כזיקית ". 8. אדם מתחשב ואכפתי המסוגל להפגין תמיכה והבנה בנושאים רגישים . 9 .דומיננטי ברמה ממוצעת . 10 . אדם עם ביטחון חברתי גבוהה מאוד מרגיש טבעי בחברת אנשים וכאשר מדבר לפני קהל .יכול להיתפס כבעל ביטחון עודף . 11 .אדם אקטיבי ודינמי שחיי חיים עמוסים . 12 . מעדיף שיגרה ובדרך כלל ימנע משינויים . 13 . נהנה משיחות תיאורטיות ומחשיבה על מושגים מופשטים. 14 בעל עניין רב בתחום האומנות והאסטטיקה. 15 .אדם יצירתי וחדשני שנהנה למצוא פתרונות מקוריים . 16 . אדם פרקטי המחובר לקרקע . 17 אדם מאורגן ומסודר מתמקד בפרטים הקטנים ושיטתי בהשגתו . 18. אדם חרוץ מאוד תמיד עומד בלוח זמנים .ומשלים פרויקטים עד הסוף. 19. שאפתן ברמה הממוצעת 20. יכולת תכנון גבוהה מתכנן דברים מראש ולרוב לוקח גישה ארוכת טווח .

שלום רב!! אני אמא צעירה ל-3 ילדים,כל הזמן בתחושה שאין לי בשביל מה לחיות וכל יום מתכננת איך להפסיק את הסבל הפנימי שלי (והמבין יבין). קשה לי מאוד. היה לי אפילו התקף חרדה קשה. חוץ מילדי מרגישה שאין לי בשביל מה לחיות ובאמת מאמינה בכך. אין לי כמעט חברה, קשה לי מאוד לקשור קשר חברתי במיוחד עמוק ואמיתי. אני אוהבת להיות בבית ושם מרגישה מוגנת. לפני יציאה למקום הומה אדם, אני נתקפת חרדה. יש לציין שלבן זוגי קשה מאוד להוציא ממני מה עובר עלי כי קשה לי מאוד לדבר על זה. יש ימים שאני ממש בדאון ויש ימים טובים יותר. יש לציין שאני דתייה. אשמח לתשובה מהירה אני ממש נואשת תודה רבה רבה

שלום לך יקרה! קשה ומפחיד מאד להיות עם המחשבות האלה לבד, הסבל שלך נשמע ומורגש. מהנסיון שלי הסבל והכאב מתעצמים ככל שאנחנו משאירים אותם בתוכנו, מפחדים לשתף אחרים כי לא רוצים לפגוע בהם או לא חושבים שיוכלו להבין. זה משא כבד מידי. אני מחזקת אותך לפנות לטיפול ולא להישאר עם הדברים האלה לבד. זה לא חייב להימשך כך, הלא טוב הזה יכול להשתנות, גם אם זה יקח זמן. לפעמים צריך לגייס הרבה אומץ כדי לפנות לעזרה, זה לא פשוט פתאום לשתף בדברים האישיים והקשים גם את האנשים הכי קרובים לנו, לפעמים אפילו יותר קשה לדבר על הדברים האלה עם אנשים קרובים ועם מישהו חיצוני יש יותר חופש ואפשרות. כשמוצאים את האדם שמצליחים להתחבר ולהרגיש נוח איתו זה יכול לעזור מבחינה משמעותית. נגעת בי בלב ואני דואגת לך.

למי עלי לפנות לעזרה לאיזה סוג עזרה, פסיכולוג פסיכוטרפיסת? יש משהו מיוחד למיגזר שלי? תודה רבה רבה על ההקשבה עזרת לי מאוד רואים שאיכפת לך יום טוב ושוב תודה

כל כך רוצה לחזק אותך!!! גם אני אמא לילדה וגם לי לא קל וגם אני לא מספרת יותר מידי לבעלי...ותתפלאי גם אני דתייה :)אני רוצה רק לבקש ממך, אל תתמודדי עם הדברים לבד, אם קשה לך- תרימי דגל!!!תבקשי עזרה, מותר לך וזו זכותך להיעזר. מה עם לפנות לטיפול? אולי זה משהו שיכול לעזור לך? ואם קשה לך בשלב הזה לפנות לטיפול, אולי תשתפי מישהו/מישהי שאת יכולה לסמוך עליו? אני יכולה רק לומר לך שלפעמים במצבים קשים ניראה כאילו ששום דבר לא יכול להשתפר, שהכל אבוד, שרע, כואב, עצוב ומה לא??? אבל חשוב לזכור שזה באמת זמני,שיש גם רגעים של אושר, באמת שיש!!!!תרגישי טוב

לאחרונה אני שמה לב שיש עלייה בגזענות כלפי פליטים וערבים בארץ. יכול להיות שאנחנו מגיעים למצב של היסטריה המונית? מאז המקרה ההוא בחניון כולם מדברים על גירוש פליטים מוות לערבים ועוד דברים נוראיים כאלה. אני לא רוצה לתת דוגמאות אבל כבר היו מקרים של התפרצויות שנאת הזר במדינות שונות בעולם וזה אף פעם לא נגמר טוב. מה אתה חושב על זה? שיטוט רנדומלי לחלוטין בפייסבוק בשלוש לפנות בוקר השאיר אותי המומה לחלוטין. גם אתה רואה את העדריות הזאת? למה אנחנו כל כך חרדים לבורגנות הנעימה שלנו? אנחנו באמת מעמידים ערכים כמו אסתטיקה מעל חיי אדם, כל אדם? למה פליט שישן בגינה ציבורית מחוסר ברירה הוא האויב? אז נלמד את הילדים שלנו על ערכי החמלה האנושית ולא לפחד מכל מה שהוא לא לבן ונקי! זאת רק אני או שאנחנו בעיצומה של היסטריה המונית?

שלום, אני נמצאת בטיפול כבר שנה וחצי בערך וסה"כ טוב לי לאחרונה המטפלת הציעה שנעבור ל2 פגישות בשבוע זה הלחיץ אותי כי זה נתן לי הרגשה שאני במצב קשה . היא אמרה שלהיפך שזה אמור לאפשר משהו חדש. אני לא יודעת איך להתסכל על זה ... 2 פגישות בשבוע נראות לי המון ומצד שני אולי זה באמת יכול להפוך את הטיפול למשהו אחר. מנסיונך, באיזה מצבים בטיפול עוברים לפעמיים בשבוע ? ומה היתרונות שבכך ? תודה

יש גם שעוברים פסיכואנליזה 5 פעמים בשבוע :) ואכן, זו חוויה חזקה מאוד... :)

שאלה אישית: שמי שני ואני בת 23.סטודנטית.עובדת.משכירה דירה עם שותפות..הסיפור שלי בקצרה: אני גדלתי בלי דמות אב.ובלי משפחה ממש.גדלתי אצל כל מיני שכנים אקראיים שהסתובבי אצלם.אמא שלי הייתה אלכוהוליסטית וסבתא כל הילדות רק אמרה לי כמה שמנה ומכוערת אני.אמא שלי כשהייתה שיכורה הייתה כל הזמן מביאה גבר אחר הביתה והם היו שוכבים.מגיל קטן הייתי שומעת צעקות ולא מבינה מה קורה.פעם מבגיל 9 צאתי אצל אמי סרט פורנו שהיא שמה בטעות עם הקלטות ילדים.וניסיתי לעשות עם חברה מה שראיתי בסרט.וגם מצאתי דילדו.גם איתו ניסיתי לעשות כמו בסרט.ואותו גיל כבר התחלתי להתעניין בבנים.רציתי שישכבו איתי.למרות שלא הבנתי מה זה אומר.בכיתה ז' ילד חתך אותי עם אולר שאני לא אזוז.ומאז גיליתי שאני אוהבת כאב.ניסו לאנוס אותי כמה פעמים.לא הצליחו.גדלתי בפנימיות.גם שם ניסו לאנוס אותי.אני מפלרטטת עם כל מה שזז.אין לי שליטה בזה.אני לא באמת מחפשת מששהו.לא הייתי הולכת לבית ספר.ולאף אחד לא היה אכפת.ניסיתי הרבה סמים.גם אקסטזי.בשביל להרזות.ואז עוד יותר ניסו לאנוס אותי.נהייתי מכורה לשליטה.גם כשהייתי שותה הרבה או מסוממת-הייתי עדיין בשליטה.אף פעם לא איבדתי את ההכרה.מכיתה ז' אני שומעת חברות מדברות על סקס שלהן עם חבר שלן.א ני פעם ראשונה שכבתי בגיל 18.עם 2 אנשים זרים.והרגשתי שאונסים אותי.לא באמת רציתי.סתם היה מעניין על מה כולם מדברים.אחרי זה היה לי חבר חצי שנה.זרקתי אותו.הוא בגד בי.ושום קשר לא החזיק יותר מחצי שנה.הייתי עם 10 גברים.היו גם סטוצים.עכשיו אני כבר חצי שנה מנהלת קשר עם בחורה.גברים-אין מישהו כמו שאני רוצה.אני עדיין מחפשת אקשן.מכות.ספורט אקסטרים.אני מתה על סקס.מכורה לתחושת האופוריה הזאת.אוהבת להיות בסטלה.יש רק בעיה אחת: כשאני לא מצליחה להירדם אני מחפשת סרטי פורנו על אונס או קטינות ששוכבות כי אין להן ברירה.כל מיני סרטי סאדו מאזו.זה לא מחרמן אותי.אבל אני אוהבת לשמוע אוצן גונחות.זה מדליק אותי. איך אני מפסיקה לראות סרטי פורנו מגעילים כאלו? אני ממש מכורה לזה? במקום לישון לעבוד ללמוד זה מה שאני רואה :סרטי מין אלימים שאני אפילו לא נהינת מהם אפילו נגעלת . אבל זה מעניין אותי לראות את כל הגואל הזה.ואיך אני מפסיקה להייות חולת שליטה?

תודה רבה :)

אודי, בבקשה תעזור לי...אני כבר ממש מפחדת, כואבת, מבולבלת..אני התחלתי טיפול לפני 3 וחצי חודשים. מאוד נקשרתי למטפלת, אני מרגישה שם נוח, מרגישה שאני יכולה לספר לה הכל, את כל מה שהסתרתי הרבה מאוד זמן (בעצם כמעט את הכל) והיא תמיד תקבל אותי,תמיד תבין...מצד אחד אני שמחה שיש לי אותה ומצד שני אני באמת סובלת, אני חושבת שפיתחתי סוג של תלות, אומנם אני שומרת היטב על הגבולות,לא היה (ומקווה שגם לא יהייה) שום ניסיון מצידי לפרוץ אותם, אני שומרת עלייהם כי אני יודעת שזה מה שיכול להגן ולשמור עליי, אבל אני מרגישה שזה לא פייר, אני מגיעה לטיפול, משתפת, מוציאה, בוכה (לפעמים הבכי יוצא החוצה לפעמים הוא נשאר עמוק בפנים) ואז אני יוצאת החוצה, לחיים, מתמודדת עם הכל לבד וכאילו זה לא מספיק אז נוסף להכל גם יש לי את הכאב הזה של התלות הזו, אני חושבת על הטיפול המון, על מה ששיתפתי, חושבת המון עלייה, על מה שהיא אמרה. מה זה הדבר הזה???? אני לא יכולה להמשיך ככה. זה הגיע למצב שאני כבר שואלת את עצמי- למה???למה בכלל התחלתי עם זה!!!אני יודעת שתמליץ לי לדבר איתה...אז העברתי לה (בכתב כי בעל פה קשה לי) קצת ממה שאני מרגישה, והיתה רשומה שם גם המילה תלות ואני לא מרגישה שנעשה עם זה משהו...ולדבר על זה ממש, זה עדיין קשה לי, באמת שקשה לי...אני מפחדת שהיא תתרחק, או שתעיף אותי, ותנטוש ואודי (אני מתחילה להרגיש את הדמעות בעיניים)- אודי, אני לא יכולה שהיא תנטוש אותי,לא עכשיו,אני תינוקת, רק הרגע נולדתי..אי אפשר לנשוט אותי עכשיו...בבקשה!!!!!!!!!!!

..לפעמים..פשוט הולכת ומסתבכת..(כמו בשיר). מרגישה למשל שאם מישהו מסנן אותי ומתעלם מטלפונים והודעות..מרגישה שהוא כבר לא רוצה להיות איתי בקשר..שנמאסתי..לפעמים שואלת..לפעמים מתרחקת..כשמדובר בפסיכולוגית..כשהיא "מסננת" אותי.. אז אני בטוחה שתשמח אם אבטל פגישות..ואז שואלת..והיא (שוב) לא עונה..וזה מחמיר את הלופ..ואני כבר מתכננת לא לבוא..כי זה הרי מה שהיא רוצה..ואם היא לא עונה.. אז אולי גם לא להמשיך איתה בכלל.. לא מוכנה יותר להיות מושפלת..שיתייחסו אלי כמו אל עלוקה..ולא יודעת אם לא עברתי לקיצוניות האחרת.. אבל נמאס לי מה"תסמונת של הילדה המוכה" שרגילה להשפלות.... ולא יודעת מה נכון.. ומה בסרטים שאולי מייצרת.. והיא.. לא אובייקטיבית.. כי כבר נכנסה בעבר לתפקיד "המטפל המכה"..ופגעה בי קשה.. ומפחדת מחוסר היציבות שלה.. ולא יודעת באיזה קצה אני.. ואם לסמוך על עצמי שכן רואה דברים שכן קיימים.. כאילו.. הלכתי לאיבוד????

שלום .קוראים לי אלכס .אני בן 29.אתחיל מזה שאני בן אדם נורמטיבי לחלוטין.יש לי רישיון נהיגה.אני עובד.יש לי הרבה תחומי התעניינות.הבעיה אצלי שאני לא מצליח ליצור קשרים חברותיים עם אנשים.הגעתי למצב שאני מרגיש לבד בעולם.אין לי חבר שאני יכול לצאת איתו סתם ככה בכייף.אני כבר לא מדבר על זה שאין לי בחורה.שזה מאוד מתסכל.תמיד באינטרקציות עם אנשים יש תחושה שאני משדר לחץ.וזה מרתיע את מי שעומד מולי.מן מצב פנימי שקשה לי לשנות אותו.לכן אני פונה אליך .היתי רוצה לשמוע מה דעתך בנושא.וכיצד אפשר לשנות דברים אחרי שנים של קיפאון גם בפן האישי וגם בכל מה שקשור לזוגיות ?איך אפשר לשנות את המצב הנפשי ופשוט להינות מהחיים ביומיום?

אם אפשר קצת יותר בפירוט איזה סוג של טיפול יכול לעזור?מה אופי הטיפןל?ומה משך הזמן שדרוש לשינוי אמיתי?תודה

אם אפשר תן לי בבקשה רשימת מטפלים באיזור בת ים תל אביב שמיומנים בנושאים האלה.

יש לי מבחן אישיות בעבודה שלי ערכתי מבחן אישיות קטן אשמח לניתוח פשוט של הדברים ואולי תוכלו להסביר לי איך להציג עצמי בבחינה הקרובה 23/5/2012 מבחן אישיות - משוב מסכם : - 16/05/2012 המשוב הבא משקף את תוצאות שאלון האישיות האחרון עליו ענית לחץ על הקישורים למטה על מנת לראות את הפרטים בתוכם [-] תקציר תכונות אישיות - להלן תקציר המסכם את התכונות השונות שנבדקו. תכונות ציונך משמעות רגישות ופגיעות 9 רגיש מאוד לביקורת ולוקח אותה באופן אישי גם כשאין צורך. נפגע בקלות. מבחן האישיות הקצר שביצעת הינו דוגמא למבחן אישיות הבודק תכונה אחת בלבד. במקרה זה בדקנו את מידת רגישותך ופגיעותך. תוצאות המבחן מצביעות על כך שהנך אדם הנפגע בקלות. הנך רגיש מאוד לביקורת ולוקח אותה באופן אישי גם כשאין בכך צורך. פגיעות גבוהה מאוד כפי שמצטיירת במבחן זה מקשה על ההתנהלות ותפקוד יומיומי במסגרת הארגונית. ציונך במבדק מצומצם זה יקשה עליך להתנהל במסגרת ארגונית טיפוסית מאחר והוא מעיד על פגיעות וקושי לקבל ביקורת באופן ענייני. היכולת לקבל ביקורת חשובה מאוד בכל מסגרת תעסוקתית מאחר וממנה לומדים ומתפתחים וארגונים יתקשו לקבל לשורותיהם עובד המתקשה להפנים ביקורת. עיצת הפסיכולוג: למטה מופיעים מספר שאלות טיפוסיות הבוחנות את מידת רגישותך. התבוננו במשפטים אלה ולימדו להכירם וחישבו היטב עד כמה באמת כל משפט משקף אתכם. כשמבקרים אותי אני נמנע מלקחת זאת באופן אישי כאשר מעבירים עליי ביקורת בציבור אני בדרך כלל לא נפגע באופן אישי אני לא מוטרד מדעתם של אחרים עליי כשאני מרגיש שמישהו לא אוהב אותי אני חש פגוע אני חש מאוד שלא בנוח כשאני מרגיש שאנשים אינם מחבבים אותי יש לי נטייה לקחת דברים ללב כאשר 'יורדים' עליי אני מגיב בנינוחות לדעתי אנשים פגיעים ורגישים מדי וזה יהיה לטובתם אם הם יתקשחו לידיעתך: במבחן האישיות המקיף המוצע באתר, יבדקו למעלה משלושים תכונות בעזרת ארבעה שאלונים שונים המייצגים את מכלול מבחני האישיות הקיימים בשוק. בנוסף, יבדקו דפוסי מתן תשובותיכם. מדפוסים אלו ניתן ללמוד מספר דברים רב כגון האם אישיותכם קיצונית, האם יש לכם קושי להתמודד עם השאלון, האם יש לכם נטייה לרצות את הסביבה ועוד. בנוסף, תקבלו דו"ח אישיותי רחב המותאם לענף המקצועי אליו אתם משתייכים. לדוגמא, אם הנכם מועמדים לתפקיד מנהל מכירות אך כושר ניהול המשא ומתן שלכם ירוד אזי תקבלו משוב על כך.

מחשבות נכתבות, מצבורי רגשות, תקופה ארוכה של גילוי והסתרות. יום רודף יום, מחפשת משמעות למילים, מחפשת מקום, השבילים מתפתלים, פורצות מתוכי כל מיני מהומות, שאותן אי אפשר בקלות לכבות. פוחדת לגדול, פוחדת לצמוח, יותר לא נותרו בי עוצמות ,אין בי כוח לשוחח על מה שחשוב באמת, או פשוט להיות ולהקשיב כעת? מוצאת את עצמי לא פעם חושבת, אולי היה כדאי לעשות זאת אחרת? בלווי שקט, בקול רגוע, במקום שנותן, מאפשר כידוע לעיתים נפגש במקום חשוך לא מובן, לעיתים רק ארצה להחזיק את הזמן מתלבטת אולי לא הכול הייתי יכולה לך לומר, אבל יש דברים שהם אינם יכולים....אפילו לנייר..... אומץ בתוך סערות רוגשות, מילים ריקות ומחשבות רחוקות.... השמיים גבוהים מלגעת בעננים, איך חשבת להגיע, ילדה קטנה במעמקים? משוטטת בלי הרף מתחבטת בעצמה, ילדה קטנה, אינה יכולה........גם אם אינה לבדה.. מילים זורקת לחלל האוויר, בלי לחשוב לרגע, בלי להבין, לעיתים עוצרת, מובנת? לא מובנת? משחקי המילים הנזרקות לחלל...לא נוגעת בכלל...... קרובה...רחוקה.....הכל מעורפל.......... חסרת הגנה בתוך המעמקים קראתי אלייך ילדה קטנה במעמקים חיבקתי, קיבלתי אך שוקעת למטה במקום להפנים........ "אומץ" כן מכאן הכל התחיל........ובזה הכל נגמר........ אומץ בתוך סערה, מחשבות מתוך מעמקים של ילדה אבודה........ אבדה.....הדרך, הגישה......הכל נעלם במעמקי הילדה.

ממש אוהבת את השיר הזה...כנראה נכתב בהשראתו...עידן רייכל אומן מדהים!!!! תודה אודי! אתה פשוט אלוף!!! והעלת את מצב הרוח שלי... שאילת השאלות...היו לי חלומות "לגעת בענן" כאילו שהטיפול יפתור הכל ויהיה כזה מושלם ולא אהיה במעמקים כלומר בתחתית.....אבל איך לומר החיים מורכבים..לא מושלמים כמובן אך הילדה שבי קצת ניפצו לה את החלומות..אבל אתה מגשים את חלקם בהבנה שלך..בהכלה שלך...שאני בסדר...שמותר כאן ואפשר כאן זה כזה בטוח..מבין? וואו.....ממש להתאהב בך..במובן אפלטוני ווירטואלי כמובן :) (לאור השאלות בהתאהבות במטפל..חחח)

על התגובות המיוחדות והמדוייקות שלך. אתה מצליח להחזיק אנשים בטיפול - ולתת להם כוח לקבל את מה שרוצים לתת להם. המילים שלך קולעות בול לתוך הכאב, לפעמים כמו יוד שורף שאחרי כמה זמן מרגיע ומרפא. לא התאפקתי. הייתי חייבת להיכנס לתוך השרשור של מיכל ולכתוב לך. מאיזשהו מקום ב'מעמקים' שלי... אופטימית.

הי מיכ, מקווה שזה בסדר, להתערב ככה... למרות שאולי ממקומות שונים מאד - נגעת בי במילותיך, (ולא בפעם הראשונה) בילדה הקטנה שאני. אכן אומץ בתוך הסערה... אני שמחה שהיה לך, ומנסה לשאוב ממנו קצת... ומוסיפה גם שיר משלי, שעלה לי http://www.youtube.com/watch?v=BKmFr6e3-tI

זה יותר מבסדר, שמחה שהגבת...וואו לא חשבתי שאגע כך במישהוא במה שאני כותבת...והפתעת אותי...תודה על השיר היפה, יש למירי הרבה שירים יפים על ילדה...האומץ ישנו לפעמים הוא חבוי ורק אחר כך יוצא החוצה...מאחלת לך שתוכלי...

מיכל! חזרתי עכשיו מהפסיכולוגית שלי, כולי מעורבבת בעיסת רגשות דביקה. הצלחת להזיל ממני דמעות שעמדו לי בקצה העיניים המון זמן... את מיוחדת בהבעת הרגשות בתוך מעטפת של מילםי מקצועית! תודה על שהוצאת לי את המילים מהפה, והוזלת לי דמעות משחררות. הרגשתי שאני זו - שכותבת את המילים. אני בטוחה,ש גם לך נהיה 'קל' יותר אחרי שהצלחת להביע באופן כל כך עמוק וכן ומיוחד את רגשותיך. תודה לך שהייתי לי ל'פה' ושיקפת את ליבי גם כן. אני מרגישה אותך, ילדה מתוקה, מתוך המעמקים. שימי לב - במעמקים הללו יש אוצרות! קחי אותם אליך, הם יעזרו לך לעלות למעלה. יגיע יום ותצחקי מבין העננים - השמים יהיו לך הגבול, ואז - תזכרי את הימים הללו, ותכתבי שיר חדש. מחבקת אותך אופטימית.

קודם כל איזה יופי של שם בחרת לך..מזמן רציתי לומר...בדרך כלל בפורם בוחרים שמות כאלה פאסימיים..(כמו מיכ......)ואת הלכת על הטוב...מקסים! תודה על מילותייך ושאת חושבת שאני מיוחדת..זה נעים...וואו ממש נגעתי בך? הפתעת אותי מאוד מאוד בתגובה שלך!!! תודה לך!!ותודה על האמון בטוב. לא האמנתי שמישהוא אחר יגיב חוץ מאודי...

שלום ד"ר, יש לי שאלות בקשר לבעיות דימוי עצמי, אשמח אם תוכל לענות לי: 1. האם תמיד דימוי עצמי נמוך ינבע מבעיות ילדות או משקעי עבר חבויים, במידה ואין סיבה אחרת גלויה וברורה יותר? 2. מנסיונך, האם ניתן לטפל בבעיות דימוי עצמי תמיד, או שרק ברוב המקרים? כלומר, האם יש מקרים שבהם לא ניתן לשפר דימוי עצמי של בן אדם? 3. בעקרון, איך מטפל מוסמך אמור לטפל בבעיות דימוי עצמי נמוך כתוצאה ממשקעים ישנים/ ילדות בעייתית? תודה

הי אודי, לפני מספר ימים העלתה כאן SIGAL שאלה בנוגע למטפל שנמשך אל מטופלת שלו. תשובתך הייתה "כללי האתיקה מדברים על הפסקה מיידית של הטיפול ועל תקופת צינון שלאחריה - אם עדיין תחשבו שנועדתם זה לזו - תוכלו לממש את אהבתכם." http://www.doctors.co.il/forum-6/message-869930#message-869930 עיינתי בקוד האתי, ולא מצאתי שם סעיף המדבר על אפשרות כזו. להיפך. יש סעיף מפורש האוסר זאת לחלוטין: "פסיכולוגים יימנעו מקשר מיני עם מטופלים שלהם בעבר." האם תוכל להסביר את תשובתך הנ''ל?

למען הסר ספק :-) התכוונת שאין לקיים יחסים גם עם מטופלים לשעבר, נכון?

אתה צודק. עיינתי בקוד האתי של ה APA, ואכן מדובר שם על פרק זמן של שנתיים לפחות מסיום הטיפול. א-ב-ל - - - בהמשך יש רשימה מכובדת למדי של הסתייגויות, וגם מודגש: Psychologists do not engage in sexual intimacies with former clients/patients even after a two-year interval except in the most unusual circumstances. למען האמת, לא כ''כ ברור לי מה נכנס לקטגוריה של most unusual circumstances, ואשמח אם תוכל להסביר, אך ללא קשר, אני חושבת שבסוגיות כמו אלו, לא כדאי לתת תשובות העלולות להתפרש באופן שגוי. נ.ב. על כל פנים, תודה על ההפניה. היה מעניין לעמוד על מספר הבדלים בין הנוסח הישראלי לאמריקני... :-)

חשבתי להסביר לך..אבל עדיף בטיפול...או במה שנשאר ממנו....גל האלימות הזה משפיע נורא!!!!

רציתי להסביר את ההרגשה שלי...וכתבתי לך ממש מצבורי רגשות...אבל מחקתי הכל.........כנראה שאני לא מסוגלת ככה לפני כלם...בפורם זה קצת יותר מדיי.........סליחה שלא הבנת....ובטיפול זה נוגע כל הזמן.....ובכל זאת.........אוף................. מה ששומעים בחדשות.....קצת קשור לזה......זהו...וקצת הבנתי אולי לא נכון ממנה שהיא חושבת שאני אשמה במשהו....וכעסתי עליה מאוד.......וקבעתי פגישה נוספת.......בקיצור בלאגן היה לי...בלבול נוראי...אז אולי שוב ממך אני צריכה רגיעה.אולי.......שאדע שאוכל אולי פעם להסביר גם לך.......האם אוכל????????קצת מזכיר את ההודעה "זה כואב" בלי הסבר.כי זה ככה כואב.......

אז זהו שהיא מאשרת שהאישיות שלי פתולוגית..הראש שלי פגוע גם פיזית..רק שלא השלמתי את הבדיקות..מתוך פחד..לא יודעת איך..לא יודעת מה..לאמסוגלת..אין לי בשביל מה..בשביל מי..משותקת..מאימה........

שלום אודי, אמנם יתכן והבעיה שלי היא פופלרית בקרב בני נוער, אך בכל זאת הייתי מעוניין לקבל תשובה חד משמעית ממקצוען. לפי תאוריית ההתפתחות בשלבים של אריקסון, כרגע אני אמור לסיים את שלב ההתבגרות ולמצוא "מי אני" -את הזהות שלי. יכול להיות שבגלל חוויות רעות אינני מצליח להבין עדיין מי אני ולאיזה כיוונים אני הולך, מה יותר מתאים לי ומה פחות. אני מרגיש מבולבל לגבי תפקידיי, שאיפותיי ויכולותיי. האם בשלב זה אני צריך לעבור כמה שיותר סיטואציות וחוויות שיאתגרו אותי ולבסוף אני אבין יותר? האם תהליך זה אי פעם נגמר? לעצות ותגובות אודה. שלך

ד"ר שלום! גיליתי שבן זוגי החדש מטופל בציפרלקס, האם המרכיבים הכימיים מהתרופה יכולים "לעבור" ברוק או בנוזלי גוף אחרים למערכת שלי?

אני בת 38 ויצאתי כרגע מקשר עם בחור שכנראה סובל מהפרעת אישיות גבולית.אני מאוהבת בו מאוד ולא הצלחתי להבין את ההדרדרות בקשר..התחיל מדהים,אהבה גדולה עם תכניות גדולות. סיפר לי שהיה במשבר כשלוש שנים, אישפוז יום,כדורים,זריקות.אמר לי שהמשבר קשור לעבר ועכשיו הוא בסדר. עברנו לגור יחד ומאז גיהנום מתמשך..התקפי זעם על בסיס יומי,גם על שטויות. רצה אותי כל הזמן לידו,כל הזמן.ניסה לנתק אותי מכל החברים והחברות וגם בהדרגה מהמשפחה.האשים אותי בכל דבר שקורה ולא לקח אחריות על כלום! טען שאני לא אוהבת אותו למרות שניסיתי להסביר לו שאני מאוד אוהבת אותו.איים עליי כל יום שיפרד ממני כי אני לא מבינה אותו ואני, חסרת אונים נחלשתי מיום ליום.לפני כשבועיים "נטש" אותי באכזריות בעיצומו של ויכוח טפשי ביותר וביקש ממני לא לחזור לעולם! כשנפרד ממני אמר לי שהוא כבר לא אוהב אותי ארבעה חודשים כשרק שבוע לפני הפרידה אמר לי שהוא מאוד קשור אליי ומאוד אוהב אותי ולא מוכן לוותר על האהבה. בבקשה,אם יש כאן מישהו שיוכל להסביר לי מה קורה.אני שבורה וכואבת ומתגעגעת ואין עם לדבר. תודה רבה .

הכאב עצום וגם הגעגוע! הכל מובן ונכון וכדאי להמשיך הלאה אבל הלב מדמם וזה נורא.

עזרה?..

היי, התחלתי בפברואר ללמוד לתואר ראשון ומאוד התלהבתי מכך. מאוד נהנתי ללמוד בתיכון ולא יכולתי כבר לחכות ללימודים, ובמיוחד אחרי שהייתי בטיול אחרי צבא וראיתי כל מיני סטודנטים נוסעים ללימודים. אני כרגע חודש לפני המבחנים ואני במצב של לחץ וחרדה, אני יושבת ללמוד וברגע שאני רואה שלא הולך לי במשהו אני נכנעת ומרגישה מאוד רע עם עצמי, מה שגורם לי להימנע מלהתקרב לנושאים האלה, למרות שזה הרי אמור להיות ההיפך לא?- ברגע שקשה משהו אמורים לשבת על זה יותר ולהשקיע יותר, אבל אצלי זה ההיפך. המצב הזה גורם לי להיכנס לחרדה שאני לא אעבור את הקורסים האלה, אפילו הגעתי למצב של בכי מהרגשת התסכול הנוראית הזאת. מה אני יכולה לעשות כדי לשנות את המוטיבציה שלי ללמוד?, האם זה בכלל אפשרי או שזה כבר מובנה עמוק מדיי באישיות? אני מרגישה כל כך מטומטמת, למרות שאני יודעת שזה לא נכון, אבל קשה לי מאוד כשלא הולך לי משהו כמו שצריך, במיוחד כשאני יודעת שהבנתי את הנושאים האלה בשיעור אבל מרוב ריבוי נושאים אני מרגישה שאני לא מספיקה להגיע להכל ולא מספיק יסודי. אני לא מבינה, זאת בעיה של הנעה פנימית, חוסר ביטחון או מה?..

שלום בזמן אחרון עובר עליי משהו מוזר,כאשר אני הולכת לישון בצהריים לשעה שעה וחצי,אני חווה משהו מוזר,כאילו אני מסה להתעורר ולא מצליחה לפתוח את העיינים,פותחת אותם קצת רואה הכל צף,מטושטש,ומעורפל,והעיניים נעצמות לי..וכך אני נאבקת עם עצמי,תוך כדי מנסה להוציא קול ולא מצליחה,גם מרימה יד בקושי רב ולא רואה את היד שלי,מנסה ללקום על הברכיים ומרגישה שאני כמו שיכורה,מתנדנדת ונופלת בחזרה,וכל זה מתלבה בפחד ולחץ.זה קרה לי בערך 4-5 פעמים ורק בצהרים בשינה קצרה..פעמיים חלמתי שנוכח בחדר שאני ישנה בו,בן זוג שלי..אני מצפה שיעזור לי להתעורר,מנסה להגיד לו שעובר עליי משהו,בפעם אחרונה שוב הרמתי את היד ולא ראיתי אותה,שאלתי אם הוא רואה אותה,הוא אמר שכן...בחלום אני מאוד מודעת למה קורה,זה תמיד קורה במקום שאני ישנה בו,המציאות היא כמו שהיא ולא כמו שבדרך כלל בחלומות..אני יודעת על מה שקורה איתי עכשיו,חושבת על פרטים,נגיד כשמעתי את בן זוג שלי חשבתי לעצמי מה הוא עושה פה(הרי אנחנו לא גרים ביחד) גם ידעתי שבדרך כלל בשעה הזאת הוא נוסע לחדר כושר,אז אני חושבת לעצמי שבטח הוא בא אלי במקום....הכל מרגיש לי נוראה מציאותי ולא כמו חלום..זה מאוד מלחיץ אותי,זה גורם להלם אחרי שאני בסופו של דבר מתעוררת..מה זה יכול להיות?

אני בת 38. יש לי חברה מהילדות. הייתי מחוננת ותלמידה טובה ואחר כך נפגעתי בת.ד. בראש (במח?) והייתי הרבה זמן בבית חולים והיו לי קשיים בזיכרון וקשיים בזיכרון וקשיים בלימודים. העבירו אותי לעיר אחרת ולתיכון פחות מלחיץ. עשיתי בגרות רגילה . היו לי הקלות קטנות . חברה שלי עד היום בטוחה שאני נפגעתי במח ושאני נהייתי לא כמו קודם כי היא זוכרת שאמא שלי אמרה לה פעם ככה. בקשר לעינייחם שלי היא זוכרת משהו שאמא שלי אמרה לה שאני זוכרת שאני ביקשתי מאמא שלי להגיד לה, ולא מאמינה למה שאני ניסיתי להגיד. אמא שלי כבר לא זוכרת הרבה דברים ונורא כועסת עלי כשאני מבקשת עזרה בזה. זה מרגיז אותי ופוגע בי. שנים הכריחו אותי ללכת לפסיכולוגים ולא היה לי צ'אנס להסביר שזה לא טוב לי ושאני רוצה ריפוי בעיסוק ושלמרות שאני הולכת לטיפול אין מי שישמע אותי. מה שהכי מעצבן אותי אצל חברה שלי זה שהיא אומרת שהיא אוהבת אותי ושהיא זוכרת מה שאמא שלי אמרה ושהיא זוכרת איך הייתי קודם ושהיא זוכרת כל מיני דברים שאנרתי אחרי התאונה שלחלק מהם לא באמת התכוונתי. הייתי במצב מאוד מסובך. בכמה מצבים מסובכים לאורך תקופה מאוד ארוכה שלא איפשרה לי להגשים את עצמי.

זאת היתה הודעה עם הסברים

אז לא משנה. אני לא אחזור על עצמי עוד פעם. אין טעם. גם בטיפול פסיכולוגי שלא מבין אין טעם וזה לא עוזר.

לא ממש הבנתי, נסי לפשט את הדברים...ואם את רוצה תגובה מאודי אני ממליצה לפתוח הודעה חדשה..חבל שזה ישאר באוויר ושתרגישי לא מובנת...נסי שנית מניסיון שלי עם אודי..הוא יבין...ונסי שוב גם בטיפול..אל תתיאשי! מקווה שתוכלי להעזר...

להגיע מספיק מוקדם כדי לבקש כמה מילים רכות?

רציתי להודות לך, על הרוגע שאתה משרה בתשובותיך אליי ובכלל לכלם, על הסבלנות, האיכפתיות, שליחת השירים המדהימים ועוד... הלגיטימציה לרגשות שונים...הכל נעשה בפורם דרך מילים זה מדהים אותי כל פעם מחדש שגם פה נוצר קשר...ואני חושבת שאני מצליחה באמת יותר...לא בורחת, מתמודדת כבר המון זמן וכשאצטרך לבד מקווה שאוכל גם עם זה להתמודד ולמצוא את הכוח שבי...ויש לך חלק בזה חוץ מהטיפול שלי :) תודה

אני צריכה עצה פרקטית, אני בהריון עם שאריות של הפרעות אכילה שנמשכות כבר שנים בגלל ההריון אני משתדלת לאכול מאוד בריא אבל לפעמים ברגע של הסך דעת כשאני מתיישבת לאכול אני מרגישה שהראש שלי פשוט צורח עליי עד אני מתעשטת.. אני משתדלת ישר לתפוס את עמי בידיים ולהתנתק ולהמשיך פשוט לאכול, אבל זה לא פשוט. זה אי פעם יגמר? מה אני יכולה לעשות כדי להפסיק את זה? חשבתי דווקא על היפנוזה כי זה מרגיש כמו דמדומים כמו רגעים לפני מודעות מלאה.. ועוד משהו, מנסיונך האישי אפשר להגמל לגמרי ממחשבות אנורקסיות? אין לי כוח יותר להתמודד מול זה.. הייתי בטיפול, הייתי באישפוז אפילו ואני כבר במשקל תקין שנים אבל זה לא עובר כמו רעש לבן בראש שלי שמדי פעם מתעצם..

בזמנו יצא לי לקרוא שפרויד טען שהנאה ואלימות הם שני דברים שכרוכים זה בזה ביחסי מין הקשר הזה מלווה את האדם גם מחוץ ליחסי המין? למשל אם יש הרבה יחסי מין-יש הרבה אלימות או ההפך או אם יש מעט הנאה יש הרבה אלימות וכו וכו

היום היא חזרה מחו"לולפני כשבועיים ביקשה ממני שאדבר איתה היום, אבל לפני שנסעה כעסתי עליה מאוד, היא תמיד מנתקת את השיחה כי אומרת לי שזה מכניס אותי למקומות קשים וקשה לי לסגור הטלפון אז היא חותכת את זה ולא חשוב לה מה אני מרגישה ואם בוכה או לא, בפעם האחרונה אני ניתקתי השיחה כי התעצבנתי עליהץ עם כל זה היא לא שאלה עליי בכלל אפילו בהודעה והיא יודעת באיזה מצב הייתי, לא אכפת לה מה קרה איתי?? מה אני עוברת??מה אני מרגישה??? היא רק אומרת שאכפת לה ורוצה לעזור בדרכים הכי קשים ולא מקובלים עליי כמו לדבר עם אבא, אני רוצה האכפתיות שלה שתשאל עליי מה קורה איתי, כל פעם אחרי שהיא יוצאת לחופשה וחוזרת יש אכזבה כי היא לא שואלת והיא אומרת שבתוכי אני יודעת שצריך לדבר איתך איזה שטיות היא אומרת, אני בטוחה שאולי אולי לפני המפגש ביום היא תתקשר לוודא אם אני מגיעה או לא. כמה זה כואב כמה קשה שלא אכפת לה כבן אדם אלא רק המפגש. באמת לא בא לי לראות אותה ולא לדבר איתה כי היא רק מעיקה ומכניסה אותי בלחף שאני צריכה לבחור בטיפול תרופתי או מעורבות של אבא בטיפול או להפסיק אותו, בינינו למרות הקושי והכאב אני מעדיפה להפסיר הטיפול ואם נתקלתי בקושי רב אני אחשוב מה אעשה אולי אמות ואנוח. אגיד לך משהו בשבועיים שלא הייתה בארץ לא נפלתי לא נשברתי הייתי חזקה עברתי המון משימות מלחיצות ועברתי אותם בהצלחה רבה רק כשהיא איתי אני נשברת,מה זה אומר מאיפה הבעיה, יש לי המון כוחות ועובדה ממה שעברתי לאחרונה, אני מזכירה שלפני זה אני הייתי במשבר גדול וכמעט מתאבדת אז מה קרה??? איך נסבירים את זה בכלל, אני רואה שהטיפול טיפשי ולא עוזר אלא רק מעיק, היא לא יודעת לטפל בי, אני לא מאמינה לה יותר כועסתעליה ברמות זורקת אותי כמו כלבה ולא שואלת :@:@:@:@

התרגשתי מאוד לקרוא את תגובתך לטאלוש. אני קוראת זמן מה את מצוקותיה.הן זועקות כל כך ..ואיכשהו לא הצלחתי למצוא אף לא מילה אחת אליה.אולי גם פחדתי ??? לא יודעת.. ואני קוראת את תגובתך שכל כך מכבדת,נותנת מקום,מכילה . ואני מרגישה תודה גדולה כלפיך. שלך-במבי.

אתה יכול להסביר איך..להזדקק לטיפול.. ובתדירות מוגברת.. זה דבר בריא?..הרי אדם בריא לא צריך טיפול..אני פשוט לא מבינה..מרגישה אבודה..

שלום אודי, אני חדשה כאן בפורם, הוגעתי אליו מתוך מצב בטיפול שאני נמצאת בו זמן רב - מצב שמבלבל אותי בקשרים שלי עם המטפלת. אני נקשרת אליה, ורוצה להתקרב אליה - אבל במקום הזה אני פוחדת. פוחדת מתלות. פוחדת מבגידה, פוחדת מאכזבה, מהתפכחות... קראתי את הדברים שלך, ואני מבינה שהזדקקות למישהו - זה דבר חיובי. אבל איפה העובר הגבול? מה הסימן שיהיה לי - שיגיד לי - זה תקין וזה לא תקין? איך אדע אם התחשובות שלי לא עוברות כבר לצד השני? אני ידועת שאולילא הייתי ברורה מספיק בשאלה שלי, אבל מקווה שתבין, ושתוכל לענות לי. ותודה על הפורם הנהדר, יש לי תחשובה שיעזור לי לעבור את הטיפול בשלום - אל חיים בריאים ונורמליים.

מה עושים שאני לא ממש מרגישה בשלבים של פרידה..והיא אומרת שהיא רואה שאני מתמודדת עם דברים..והיא "כמו הורה שרק רץ אחרי האופניים שהילד יודע כבר לרכוב" כתבתי לה "לפחות אחת מאיתנו חושבת שהילד כבר יודע לרכוב"....טעות..אני כתבתי לה השבוע בסוף נשברתי......התכתבנו קצת.....וזה היה הסוף.. משפט המחץ.......היא אומרת את זה כנראה בשביל לחזק אותי אבל זה לא נכון אני עדיין זקוקה לה וממש לא חושבת שאני מוכנה לפרידה ואם כן אני מרגישה שאני לא רוצה שלבים רק לברוח ממנה כמה שיותר מהר........טעות היה לבקש לעזוב? אולי אני צריכה אומץ ולגייס כסף למען מטרה להשאר?????? אוף.....ומדוע מה שכתבה מרגיש לי כאילו אמרה לי "את לא באמת צריכה אותי את יכולה לבד..." או "את כבר ילדה גדולה"...וזה קשה לי להיות "ילדה גדולה"............

שלום , יש לי שאלה . אני בחורה ביישנית ואין לי הרבה חברות ואני עדיין מחפשת עת עצמי ולאן אני הולכת , אני עדיין גרה אצל ההורים ואני לא עובדת . כרגע סיימתי שנה ב' לתואר ראשון בהוראה . צבא לא עשיתי מטעמי בריאות . מעולם לא היה לי חופש ארוך כמו צעירים לאחר צבא . יש לי התלבטות האם לצאת עכשיו לחופשה מעט ארוכה בת 14 ימים לבד כדי לחשוב ואחר כך לעבוד ולהשכיר דירה או קודם כל לעבוד ולהשכיר דירה ואחר כך לצאת לחופשה ? (יש לי כסף שחסכתי ) אשמח אם תענו לי ולא תפנו אותי ליעוץ . תודה .

שלום רב, אני בת 38, אמא לילדה, גרושה ונמצאת בזוגיות חדשה מזה קרוב לשנתיים, אנו גרים יחד שלשתינו מזה כ 8 חודשים. יש לנו זוגיות טובה, הוא מעניק לי המון: בזמן, צומת לב, פרגון, הוא מפרנס אותי, וזה מאפשר לי להרגיש ביטחון כלכלי, (לפני שהכרתי אותו הייתי במצב כלכלי מאוד קשה וסבלתי הרבה בעקבות זה). אני מעניקלו המון תוכן לחיים, שמחה וחיווה של בית. אנחנו אוהבים וגם הוא וביתי אוהבים. הקשר בינינו הוא לא מאוד עמוק, קצת חסרה לנו תשוקה לטעמי, אני הרבה יותר מינית ממנו, ובכל זאת הסקס בייננו טוב. הבעיה מספר אחת: אני סובלת מחטטנות, אני מנצלת כל הזדמנות כדי לבדוק לו את המיילים, את המזרונים, את ה skype, את הwhatsapp , את ה facebook, את השיחות יוצאות, נכנסות....(אני מכירה את הסיסמות). אני משקיע בזה זמן ומחשבה. זה גורם לי להרגיש בושה. אני מרגישה כמו מכורה שרוצה לגלות עוד משהו ועוד משהו... שאלתי: האם זאת בעיה מוכרת בפסיכולוגיה? האם אפשר לטפל בזה? להתפטר מהסבל שזה גורם לי? הבעיה השנייה: מי שמחפש, מוצא! הבן זוג שלי מנהל זוג של קשר-לא יודעת איך לתאר אותו- קשר אפלטוני עם בת זוגתו לשעבר, מדובר בקשר המשמעותי בחייו (אין להם ילדים משותפים), הם מתכתבים, מכנים זה לזו אהובי/תי ומבטים רגשות של אהבה וגעגוע ובנוסף הם מתייעצים בנושאים הקשורים לעבודה. הוא טוען שהם לא מתראים ושאין להם קשר, חשפתי בפניו שאני קראתי את המיילים והוא טוען שאין לזה משמעות, שזה רק מילים רקות ושהוא כותב כדי לגרום לה להרגיש טוב כי הוא אדם יקר לליבו. הוא לא מייחס לזה חשיבות בכלל. הוא אומר שהוא כל היום מסיבי והוא אוהב אותי ואין כלום כלפיה, שהוא גר איתי ולא רוצה אותה. אני לא מפסיקה לחשוב על זה ולנסות למצאו כל רגע עוד מידע נוסף. לארונה אני לא מוצאת התכתבויות, רק פה ושם, האם בעקבות שהודעתי בפניו שאני קראתי את המיילים הוא התחיל למחוק? שאלתי: אני לא סומכת עליו, זה ברור, איך אפשר להתמודד עם זה? אם הדברים הם כפי שהוא אומר, זה מקובל לנהל מערכת יחסים נוספת כזאת? מה את חושבת על זה? הזוגיות הזאת חשובה לי, ואני יודעת שאנו יכולים לבנות יחסים ומשפחה מדהימה, אך אני מרגישה נבגדת ולעתים קשה לי לאמין שהוא אוהב אותי למרות שהוא מראה זאת כל הזמן בביצועים קטנים וגדולים. מצפה להתרשמותך, בהערכה רבה ותודה מראש. d.c.

הפסיכיאטר אמר שיש לי בעיקר OCD אבל גם נרקסיסטיות אספרגר פסודו פילוסופיה פסיכואפקטיזם והקואוצ'רית הזכירה בעיקר freak control מה זה כל זה? והאם לעשות ניורופידבק?

עוד מילדות ויותר כשהיא בלחץ נפשי או חום. היא מגיעה למצב שהיא ישנה מגיעה לסלון זורקת איזה דיבור לא הגיוני וחוזרת לחדרה.אני מקבלת זאת כתופעה. השאלה יש טיפול. אני מוצאת שזה מסוכן לה אם תצא לטיול .או לחו"ל או בבניין עם חלון פתוח חוסר המודעות שלה לסיבוב ,שהיא עושה.בגלל זה גם לא קניתי לה בילדות מיטת קומותיים. למה יש התנהלות כזו .

אחרי הסקס עם החבר שלי הוא נוטה לבכות ואז לברוח או להתעלם ממני כדי שלא אראה אותו עצוב, כשאני שואלת אותו הוא אינו עונה לי. מה יכולה להיות הסיבה לכך?? יכול להיות שהוא עבר בילדותו התעללות מינית.

הוא אינו אוהב לדבר על נושא זה ולכן אין לי תשובות. אך פעם הוא סיפר לי שהוא עבר בילדותו התעללות מינית, האם זה יכול להיות קשור להתעלמות שלו ממני אחרי הסקס??

היי אודי. אולי אתה זוכר אותי מפעם קודמת. כששאלתי מה לעשות עם הפסיכולוגית שלי שמאז שחזרתי מחו"ל לחצה עלי לחזור ל-2 פעמים בשבוע בטיפול. ושההצעה הזו התפרשה אצלי כלחץ [לא היה לה הסבר מאחוריה] וגרמה לי לשתוק כמה שבועות. מאוד חששתי לפתוח את העובדה שזה פגע בי מולה. כי ניסתי פעם וזה לא הלך. אז בפגישה האחרונה העזתי. היה נראה לי שהיא מיד הופכת ליותר קשוחה כששאלתי שוב למה. היא אמרה מיד שאסביר במה זה נגע. הסברתי שזה מאוד פגע בי ושאני מרגישה שזה העלה לי חזק את העניין של אכפתיות או לא בכך שהרגשתי שהיא לא התחשבה בבקשות החוזרות שלי לא להעלות את זה ושלא היה לה הסבר מאחורי ההצעה. היא שתקה הרבה זמן. אמרתי לה שאני מחפשת הסבר אחר למה שהיה. ולא שהיא הציעה והתעקשה בגלל מה שזה נשמע [הלו"ז וכלכלית]. אז היא אמרה: אין לי הסבר לתת. את חייבת להבין שגם פסיכולוגיות לפעמים טועות. כמו שאר בני האדם. עכשיו הבחירה אצלך או להמשיך למרות מה שהיה לתת אמון נוסף ונכון שיש בזה גם סיכון כי יכול להיות שאטעה שוב או שאת מחליטה שזה גדול עליך ושנפגעת יותר מידי ומאוד הגיוני שתחשבי כך. היה לי מאוד עצוב לשמוע את הדברים שלה. כי חששתי שזו תהיה התגובה. שהיא תגיד שהיא טעתה ואכן לא חשבה עלי במקום הזה. מה שהרגשתי. וגם כי לא ברור לי מה עכשיו: מרגישה כאילו היא נותנת לי לבחור ועוד מחזקת את הצד שאומר לעזוב. היא רוצה שאעזוב? אולי במילים אחרות: איך אני ממשיכה מפה? מרגישה שאחרי ששמעתי את זה החשש שלי שלא אכפת לה באמת התממש. רציתי להישאר אצלה. אך איך אפשר טיפול בלי אכפתיות? בבקשה אל תגיד לי לדבר איתה שוב כי נראה לי שאין על מה לדבר עוד. מבחינתה נראה שהנושא סגור.

הרעיון שלא אכפת לה נובע מכך שביקשתי ממנה הסבר למה לחצה עלי. אמרתי לה שאני רוצה הסבר אמיתי מדוע לדעתה 2 פעמים בשבוע היו טובות לי. כי ההרגשה שלי היא שזה נבע מסיבות שלה שלא קשורות אלי. היא שתקה ולאחר שביקשתי תגובה היא ענתה שמטפלות עושות לפעמים טעויות ועוד [כל מה שרשמתי בהודעה הקודמת]. כך שהמשמעות היא שאכן כנראה לא ראתה אותי והציעה את זה מסיבות שלה. מה שמעלה את העניין שכנראה לא אכפת לה ממני. [גם בגלל עצם ההצעה ללא הסבר שקשור אלי. וגם בגלל שחזרה עליה ברצף בלי להתחשב בבקשותי לא להעלות אותה שוב].

היי, אני בטיפול פסיכולוגי כחצי שנה. הוא מאוד מקצועי, למרות שהוא עשה טעויות לאורך הדרך, אבל החלטתי להמשיך הלאה בטיפול, למרות הטעויות שהוא עשה. הבעיה היא שאני לא ממש מחבבת אותו. אני כן מנסה לשתף אותו בדברים שעוברים עליי, אבל אני לא מרגישה אליו חיבה, איני מרגישה קשורה אליו, כשאני אצלו אני יותר מרגישה כמו ילדה קטנה שנוזפים בה. הייתי לפני שנים רבות בטיפול אצל מטפל אחר ואותו מאוד מאוד אהבתי, הוא היה מקסים בעיניי. אני מניחה שזה ילדותי, אבל הייתי רוצה לדעת שבאמת אכפת לו ממני, שאני לא סתם עוד שעת עבודה. אצל המטפל הקודם לא היה לי ספק שאני לא עוד מטופלת, ידעתי שבאמת אכפת לו ממני. ולא... אני לא מסוגלת לדבר איתו על זה... מודה לך

כל כך קשה לי הזרות שלי מעצמי, חוסר הקוהרנטיות, השבריריות של משהו שאמור להרגיש שלם. אני לא יודעת, לפעמים נדמה לי שאני מגזימה, מה כבר כל כך נורא בזה? ובכל זאת, מחפשת נואשות דרכים לאחות את עצמי לעצמי. בינתיים מוצאת רק את הפגיעה בעצמי. כואב ומדמם בפנים, כואב ומדמם בחוץ, הרגש מוביל למעשה ובסוף שניהם שייכים לי. גם אם בסוף הדרך הטיפול יוכל לאחות אותי, בינתיים אני רסיסים. מה גם שאני מרגישה יותר ויותר את המילה אם. אם לדבר את זה זו באמת הדרך. אם היא תוכל לשאת אותי מדברת. אם אני אוכל לסמוך עליה לחלוטין. אם רק הייתה דרך להבטיח שהיא לא תנסה לפגוע בי בשום שלב... אני מרגישה כפויית טובה, שאני לא מסוגלת לסמוך עליה מבפנים, למרות שאני רואה ומרגישה את האהבה שלה ואת הרצון שלה לעזור. אני חושבת שזה לא תלוי בה בכלל, אבל זה בטח פוגע וקשה. איך זה מהכיסא שממול? אתה מרגיש לפעמים, מעבר לפגיעה, גם את התחושה שיש כאן משהו מעבר לקשר הנוכחי ונפגע קצת פחות? זה בטח מייאש לנסות להתקרב ולעזור ולהידחות בלי קשר למה תעשה...

אבל לא נורא..אתה כאן וזה מה שחשוב...השבוע הוא שבוע ללא פגישה כי אני לא יכולתי להפגש ולא יצא..וזה קשה כי החלטתי לתרגל את ה"אין" שלה...לנסות להתרגל בלי...לחשוב שיש לי כוחות...ואני צריכה לעבור את כל השבוע...ואז אראה האם אני מסתדרת בלי שיחות וקשר איתה...לא להתנתק לשם שינוי אלא פשוט לנסות לבד...תירגול לפרידה הקרבה... מה השיטה הטובה ביותר לתרגל את ה"אין" את החסר? למלא במשהוא אחר???לנסות להאמין בעצמי יותר? לחמול הייתה המילה שלה...שתהיה לי יותר חמלה לעצמי..זה מה שהיא מאחלת לי נראה לי......שאז יהיה בסדר, היא אמרה שזה שונה מלרחם...נראה... מה אתה מציע למטופלים לעשות אחרי שנפרדים? כיצד להרגיש טוב עם הפרידה? וזאת פרידה ביוזמתי כלומר שזה לא שננטשתי..אוף הנטישה שלי...... בלית ברירה....האם אני נוהגת נכון? מנסה לבד השבוע כאילו כבר נפרדנו...

שלום, רציתי לדעת כיצד עליי לדעת איזה סוג טיפול מתאים לי.. למדתי פסיכולוגיה.. ואני מכירה את סוגי הטיפולים הקיימים אך לצערי אינני מצליחה להחליט. יש לי מספר בעיות קונקרטיות שעליהן הייתי רוצה לדבר ואולי אף לפתור.. אשמח לשמוע לעצתך תודה

שלום אבא שלי בנאדם מקסים אוהב ודואג,אבל לא יודע איך להתמודד עם כעס ועצבים,במיוחד על אחי בן ה20 שאובחן כבעל קליין לוין-חוסר מצברוח,שינה מרובה,דכאונות,עצבים וכו... בכל פעם כשאחי נכנס להתקף (שלוקח שבוע) אבא שלי מתעצבן,יושב בדיכי,אין לו מצברוח והוא מוציא את הכעסים על אחי... אנחנו מנסים מאוד לשכנע אותו ללכת לטיפול אבל הוא לא מוכן לשמוע בשום אופן-בטוח שהוא צודק ובטוח שטיפול זה שטויות... אמא שלי צריכה להתמודד עם שניהם ומאוד לא פשוט לה... מה אפשר לעשות? נא עזרתכם או רעיונות תודה