פורום פסיכולוגיה קלינית

ד"ר אודי שלום רב, אני בת 22 ואני סובלת מפחד רציני ממחטים, לפני 5 שנים מצאו אצלי בעיה רפואית בכלייה וכל הבדיקות הקשורות לנושא היו מלווות בזריקות לאחר מכן גם עברתי ניתוח וכל מה שהטריד אותי בניתוח היא זריקת ההרדמה עד שכבר קיבלתי כדורים מטשטשים כדי להירגע. בדר"כ כל בדיקת דם שלי מסתיימת בבכי, התעלפויות, צפצופים באוזניים ורואה שחור. זה משהו שאפילו שעברתי כל כך הרבה פעמים אני לא מצליחה להתגבר עליו. נשלחתי לעשות בדיקת ביופסיה אשר כרוכה בזריקת הרדמה מקומית והבדיקה עצמה מתבצעת באמצעות מזרק, מהרגע ששמעתי שאני צריכה לעבור את הבדיקה הזו אני לא מפסיקה לחשוב על זה ואני מגיעה למצב של התפרצויות בכי בזמן עבודה ובזמן למידה למבחנים, רציתי לדעת האם יש איזשהי אפשרות לעזור לי בנושא? או האם יש איזשהם תרופות הגעה חזקות או כדורים מטשטשים שאני יכולה לקבל לפני הבדיקה? אשמח לשמוע את דעתך, בברכה,

שלום רב, אני בת 32, נשואה, ללא ילדים. בעלי ואני מנסים להיכנס להריון כבר שנה וחצי ללא הצלחה. אנחנו מטופלים בשיטות השונות אבל כרגע עדיין אין חדש. בנוסף, רכשנו דירה ואנחנו חוסכים את רוב הכסף שלנו בכל חודש עבור משכנתא וחסכון. בבסיס שלי אני טיפוס אופטימי שמנסה תמיד להסתכל על חצי הכוס המלאה. בחודשים האחרונים אני מרגישה שנעלמה לי לחלוטין שמחת החיים שלי. אני רוב הזמן עצובה. רוצה לבכות. מיואשת. אני מרגישה שאני לא מצליחה לעשות שום דבר כמו שצריך. הסביבה שלי אומרת (ובצדק) שאני בלחץ עם עצמי ומקשה על עצמי יותר מידי. זה נכון אבל הבעיה שאני לא יודעת כיצד להיות רגועה יותר, כיצד להחזיר לעצמי לשמחת חיים שכל כך חסרה לי. אשמח מאוד לתשובה, אני

שלום רב אודי, אני מתאר לעצמי שזהו נושא סבוך ושלא תוכל לתת לי תשובה ברורה, אך אשמח אם בכל זאת תאמר לי מהי דעתך בנושא זה. אני בטיפול כבר יותר משנה, ומרגיש משיכה למטפל\ת שלי. נראה שהדבר אינו פוגע בטיפול, אך ייתכן שהוא בכל זאת משפיע מעט על התכנים המועלים על ידי. עם זאת, אני חושש ממצב בו הנושא ייעלה ונצטרך בלית ברירה לסיים את הטיפול. גם אם אין לך אפשרות להתייחס למקרה ספציפי זה, אשמח אם תוכל להגיד כמה מילים על נושא זה באופן כללי. תודה!

אני לא מחכה לתשובה אני אפילו לא מצפה שמישהו באמת יקרא , אני פשוט צריכה לשפוך את הלב , אני בת 29 עוד שלוש שבועות בת 30 והחיים ממש אבל ממש לא איפה שרציתי שיהיו כשהיתי קטנה (אבל בגיל שכבר מבינים) חלמתי על בית קטן וחמוד בעל 4 ילדים שניים תאומים :) מתעוררת בבוקר מכינה לו קפה אורזת לו ארוחה לעבודה מטפלת בילדים מחכה לו עם ארוחה חמה מאושרים ביחד בקן הקטן שלנו מוקפים המון אהבה אחד לשני והנה אני היום בחורה בת 30 נפשית תקועה עדיין בגיל 16 (לטענת המטפל שלי אני תקועה בגיל שבו אמא שלי פטרה כי לא התמודדתי עם המוות שלה) בלי חבר בלי ילדים עובדת בעבודה שאני לא אוהבת (פשוט כי אני לא אוהבת שום דבר ) וככה זה כבר שנים אני שמנה דיכאונית עצובה עצבנית בולימית חותכת הבחורה הכי נחמדה ומתוקה בעבודה וסיוט מהלך עם כל שאר הסביבה בגיל 19 אובחנתי כחולת **** ומאז החלטתי לא לתת לאף אחד להיכנס לי ללב או לחיי עד שאני אבריא כי אני לא מתכוונת לתת למישהו לעבור את מה שאני ואבא שלי עברנו עם אמא שלי והנה פתאום נכנס בחור לחיי ולפתע החיים נהיו טיפה יותר נסבלים אני אוהבת אותו מי היה מאמין שאני עוד מסוגלת לאהוב אבל הוא לא אוהב אותי אני מסתכלת כל יום במראה ורואה את מה שהוא רואה ואני לגמרה מבינה למה הוא לא אוהב אותי וזה בסדר מבחינתי אני אוהבת אותו בשקט לא מבקשת דבר בתמורה הוא בחור חמוד 10 שנים מעלי ואנחנו חברים טובים אני אוהבת אותו הוא לא אוהב אותי אני תומכת בו (הוא עבר כמה דברים מאד קשים ) פתאום זה מתחיל להעיק אני מבשלת לו נמצאת לצידו עוזרת לו מקשיבה לו אבל אנחנו אפילו לא חברים הוא הכניס אותי למשפחה הכיר לי את כל החברים הוא מספר לכולם שאני אישתו לעתיד אבל הוא לא אוהב אותי ואז אני מבקשת ממנו הפסקה אבל הוא מבקש ממני לתת לו זמן למחשבה למה הוא צריך לחשוב? הוא הרי לא אוהב אותי אז אני עדיין לידו (כי הוא עדיין עובר דברים קשים) אבל הוא לא אומר מילה מאד נוח להחזיק אישה צמודה ללא התחייבות וללא תמורה , כי הרי אני אוהבת אותו אבל הוא לא אוהב אותי והקשר הזה התמיד היה חד צדדי אבל בהתחלה עשה הרגשה כל כך טובה כי היה נעים סוף סוף להרגיש הפך לקשה וכואב ומעיק הלב שבור הביטחון העצמי שגם ככה לא קיים לחלוטין נעלם אני שמנה דיכאונית עצבנית עייפה מותשת מיואשת מפוחדת מאוהבת ואין אפילו שנייה של תקווה וזהו זה החיים שלי על רגל אחת הלב שבור הנפש מאד עייפה לא רוצה לאהוב לא רוצה לקום מהמיטה לא רוצה לוותר אבל לא נשאר כוחות אפילו לנשימה עמוקה פשוט מותשת שיהיה סוף שבוע נפלא *

כי אין פה מה להגיד אתה לא יכול להגיד מילת קסם ולגרום לו אהוב אותי או להפוך אותי לבריאה או לגרום לי להיות מאושרת או לראות את החיים האור קצת יותר ורוד , אם אין תקווה אז אין גם התמתנה ואין מקום לשום דבר חוץ מיאוש או מה שיותר גרוע הרבה יותר גרוע כהות חושים אבל אני בהחלט מודה לך על הסבלנות בקריאת המכתב

שלום.. אני היום בת 23 ומהגיל שאפשר להיות מודע, אני נשבעת לעצמי שאני לא אהיה כמו אמא שלי, ולא תהיה לי זוגיות כמו של ההורים שלי. רציתי לדעת עד כמה באמת יש השפעה של זוגיות ההורים השלי על חיי הזוגיות שלי? ההורים שלי הם המודל הכי רע לזוגיות, כאשר שני הצדדים תורמים לעסק וזאת הסיבה שאני ממש מפחדת להיות כמו אמא שלי גם בזוגית וגם בחינוך.. האם האפשרות לצאת המעגל הזה ולא להיות כמו ההורים הוא מציאותי או שבסופו של דבר אנחנו הופכים להיות כמו ההורים שלנו ואין שליטה על זה? אשמח לחוות דעת, תודה רבה...

לקחתי לך את הכותרת:) ..מקווה שאתה לא מתנגד, פשוט רציתי לומר לך שאני מקווה לסוף שבוע רגוע..בעצם זקוקה לכזה..ולמרות כל ההתכתבויות שלי כאן שקצת קבלו הילוך גבוהה אני באמת מייחלת עדיין לסוף רגוע...ובכלל לחיים קצת יותר רגועים...אודי,ליווית אותי המון בזמן הטיפול שלי מקווה שתמשיך ללוות עוד קצת גם אחריו..מצטערת אם הכבדתי בזמן האחרון, איתה אני כבר לא מתכתבת וזה קצת קשה אבל הכרחי כדי שאוכל להתרגל... רוצה הפעם לאחל לך סוף שבוע נעים ורגוע וגם לשאר חברי הפורם...ותודה שאתה כאן :)

מרגיש לי כמו על אוניה בסערה מטורפת בלב האוקיינוס.. כרגע מרגיש לי פתאום איזו תקווה, אופטימיות,(לא יודעת מה יקרה עד לסיום ההודעה או עד למשפט הבא..אולי התקווה והאופטימיות ישקעו במצולות ??? ) ואני רוצה לנצל את הרגע הטוב הזה בכדי לברך אותך בשבת טובה,מוארת ,מלאה באנרגיות חיוביות.. ושתדע לך שאני מכירה לך תודה ענקית על המיכל שלך.. שלך-במבי. וכל כך מבקשת עוד כמה רגעי חסד להרגשה הטובה הזו שנכנסה עכשיו.. עוד קצת..עוד טיפונת..

בתי בת-13 (ילדה עצמאית מנהיגה סוחפת חברתית) עקב ניצול הכח שלה לרעה (פעם אחת התלווה לזה מריבה עם מכות) בית הספר ביקש שאקח אותה לטיפול פסיכולוגי הילדה מקשרת טיפול כזה כאילו היא "מפגרת" (למרות הסברים ושיחות שזה לא) האם יש תחליף לטיפול פסיכולוגי שמלווה בשיחות? שתרגיש שזה מעין "חוג" אבל גם יעזור לה?

חזרתי מפגישה, הוצאתי את כל מה שאני מרגישה, כלפייה, כלפי הטיפול, נחשפתי, שיתפתי, עשיתי מה שכולם אומרים שצריך לעשות...ו..???מה עכשיו??? הבטיחו לי הקלה??איפה היא??ההקלה הזו??אני רק מרגישה יותר רע, יותר מטומטמת, יותר תמימה, למה ככה חשפתי?, אני מרגישה שפתאום לא באמת אכפת לה בכלל, אני גם ככה מאוד ביקורתית כלפי עצמי, ועכשיו כל הרגשות השליליים שאני מרגישה כלפי עצמי, אני מרגישה שגם היא מרגישה כלפיי, גם היא חושבת שאני לא מוצלחת,שאני סתם עוד מישהי...אין לי כוח לזה. בא לי להתקשר להגיד לה שאני רוצה עוד פגישה ומצד שני בא לי להתקשר להגיד לה שאני רוצה ממנה חופש, מהטיפול, לא רוצה להגיע שבוע הבא,מה זה לעזאזל הדבר הזה? זה חדש וזה מפחיד, לא בא לי לחוות את זה...

למה כתבת בכותרת ההודעה "יפה"??? זה באמת יפה???זה תקין? נורמאלי?? אני כבר לא יודעת מה לחשוב. למה הרגשות השליליים הם גם טובים? ולמה כתבת שזה מפחיד? אם זה טוב, אז למה לפחד?? אודי, לפעמים אני מרגישה משהו...ואחרי כמה זמן כבר לא בטוחה אם אני מרגישה את זה או לא..אני מרגישה שאני מנותקת מעצמי, שאני לא חווה את עצמי, אני לא יודעת מה אני מרגישה, מה אני לא, ועוד משהו, יש לי רצון לפעמים להיות במקום לא טוב (מבחינת בריאות) לפעמים בא לי להיות בבית חולים, להיות מאושפזת רק כדי להיראות, להישמע, שאנשים (וגם היא, המטפלת) ידאגו לי.למה אני זקוקה לדאגה הזו?לאהבה הזו? אני לא באמת רוצה שיקרה לי משהו, אני אפילו מפחדת מהמוות של עצמי ברמות מטורפות, אבל בכל זאת בא לי שאנשים יחושו דאגה מטורפת לשלומי... אתה יכול להסביר קצת אודי? אבל בבקשה אם זה לא קשה, אז לא במשפט אחד, אני באמת רוצה לשמוע.... אני מקווה שאתה לא כועס גיגית

אודי,בכלל לא התייחסת לכך שאני כזאת...פראירית...סתם.סוף זה התחלה יופי....ממש....מי אמר שהתחלה זה טוב?????איזו התחלה? לי זה נראה כמו חזרה להתחלה לפני שבאתי....קץ....חחח להקיץ אולי כל הטיפול היה סתם חלום ועכשיו חוזרים למציאות....שבאמת אף אחד לא יכול להיות איתך זאת אשליה...... אשתף אותך במשהו..אולי למדתי כמה דברים....אבל זה חיזק את התחושה שאני רוצה להשאר ילדה....אני מרגישה ילדה בגוף של אישה כבר שנים......משהו בסגנון של טרנסדנג'רים רק אחרת....להיות מבוגר זה רע.......מבוגרים הם נצלנים, מכוערים, מניפולטיביים....ואני טובה מדיי ואנשים מנצלים אותי כל חיי....וכל כך קשה לשנות דפוסים ישנים......לא יודעת איך אבל נקלעתי למצב כזה שוב שמנצלים אותי...אז מה למדתי בטיפול? זה רק חיזק שוב את העמדה שלי...שלהיות מבוגר זה רע........הלוואי שהייתי נשארת קטנה כזו שדואגים לה........אבל עכשיו זה נעלם יחד איתה........ואתה יודע למה התחברתי לבמבי? כי אנחנו ממש דומות בלתת ולתת עד שקשה לקבל.......מרגישה קטנה כל כך.........אבל יודע מה? אולי כן למדתי משהו בטיפול...התחלתי לענות חזרה לאנשים והחלטתי שלא עוד להיות שפוטה של אחרים ועניתי בחזרה פתאום....ואז אני פוחדת עכשיו כל כך שזה יתנקם בי......אוף........איפה המטפלת שלי שצריך אותה???אין מצב שאתקשר אליה עכשיו..רוצה לספר מה היה........עוד מעט זה נגמר......אז כתבתי פה בנתיים...........סליחה אם הכבדתי.....

בחיי שלא שמתי לב שעניתי לך ככה..בחזרה..באמת שזה מפחיד אותי כל זה..האם זאת תוצאה של סוף טיפול? שוב אסימונים שיורדים..מפחדת שם בחוץ..לגדול ולהתבגר..לא רוצה להיות בעולם אכזר.....בעולם מבוגרים.....מפחיד לי....אולי רק להערב להשאר עוד קצת לידך קטנה.אפשר????

וואו..טוב ששתפת אותה!!!גאה בך!!! כשכתבת על חומה נזכרתי בחומה אחרת שחשבת שלא תעברי, נדמה לי שזה היה בקשר לאיזו סדנה שבסוף הלכת אליה לא? אז אולי גם חומות אפשר לשבור...או לפחות להזיז...

את פה גם בתפקיד "הזכרון הקבוצתי"? מדהים..זוכרת משהו עמום כזה...את "חתיכת" מיכל ענקי ..(בצירה) ואגב, בלשתף אותה ,אני חושבת שאין לי בעיה.אני שוכבת על הספה ונותנת דרור לכל מה שיוצא מהפה..לא חושבת בכלל..וזו הרגשה נפלאה.. כאילו אני מדברת לעצמי אך עם הידיעה שהיא מקשיבה ממש ממש טוב ומפעם לפעם מעירה הערות שמאירות.. ואוו..שתדעי שאני כל כך , כל כך אוהבת אותה.. היום פתאום אמרתי לה איך שאני כל כך אוהבת אותה. הפגישה הראשונה שלנו התקיימה ב 10.6.09 ומאז בכל שנה ב10.6 אנחנו חוגגות יום הולדת.. יש בזה משהו כייפי. יום הולדת כזה משותף לשתינו.. :) חיבוק לך מיכל, במבי.

"עוד יום הגיע לקיצו ועוד שבת עברה מחר יהיה יותר בהיר השדרנית אמרה. הערב שאמור להיות נעים ומלטף רובץ עלי כמו הר גדול מכביד על הכתף . אולי ארחץ את הכלים אדליק את המנורה אולי אשתה עוד כוס קפה אראה את הסדרה. אחזיר צלצול למישהו אולי אקבע פגישה אולי אהיה יותר ברורה אולי פחות תלושה..."

היי אודי... אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי כחצי שנה, עם הזמן למדתי לחבב את המטפל. הוא מאוד משתדל, הוא ממש מנסה להגיע אליי. ואני מתקשה מאוד לשתף בקשיים האמיתיים. אני מתקשה עד כאב לשתף, להיחשף. אני באמת שמנסה, אבל זה כל כך קשה לי. הפגישה האחרונה הייתה מתישה מאוד, הוא ניסה לברר מדוע אינני משתפת בקשיים האמיתיים, מדוע כל כך קשה לי להיחשף ולהיפתח. והאמת היא שלא היו לי תשובות בשבילו, אני באמת שלא יודעת. אני תוהה באם אי פעם אוכל לשתף אדם כלשהו בקשיי האמיתיים ובאם אני בכלל מתאימה לטיפול פסיכולוגי, לאור הקושי שלי להיפתח בפני איש טיפול. מודה לך...

אודי יקר...פגישה לא קלה אך לפתע יש לי תובנות על הטיפול ולצערי האסימונים נופלים באיחור..האם זה קורה בפגישות אחרונות? אמרתי לה שהיא היחידה שיודעת עליי הכל ואולי אפילו יותר ממני...אני כותבת יומן סיכום אחרי כל פגישה כמעט ועכשיו אני כותבת פנקס סיכום כזה ואני החלטתי להעניק לה אותו...ובקשתי שהיא תכתוב לי גם...כנראה צורך שהיא תשאיר לי משהו ממנה...........היא הסכימה...יש לי צורך כזה כמו יאלום אולי שכל אחד יכתוב מנקודת ראותו ונוכל לראות מה כתבנו אחת על השנייה...אבל זה יהיה שונה... אולי זה יענה על הצורך שלי לראות את הרשימות שלה... אני בוכה על הפרידה מאוד מאוד....וגם שלא נפתרו חלק מהדברים עדיין...ומצד שני די משלימה איתה...

אתה יודע למה לצערי? כי אני מגלה כמה מעט זמן נשאר, ואי אפשר לפתוח דברים ששוחחנו עליהם....ואני מגלה שהדברים קשורים אחד בשני...וכבר לא יודעת מבולבלת שוב......למה להכנס לסיכומים? זה רק מדכא אותי ואני לא יודעת למה......היום ממש נכנסתי לכאב נפשי שכזה..אוף..חשבתי שאני ממש בסדר...הייתי בסדר, הבטחתי לעצמי שלא אשוחח איתה יותר בין הפגישות ובאמת שבוע שעבר לא שוחחנו..ועכשיו אני זקוקה לה שוב וזה מבאס אותי שזהו.אין יותר שיחות....ואני צריכה להתמודד לבד....הגעתי לבד ותחושת הלבד שוב עולה..במקום להרגיש שהיא איתי ולקחת אותה איתי.להפנים את דמותה....אני ממש מבואסת........כאילו בבת אחת חוזרת אחורה..... ואנשים מצפים ממני שוב שאהיה פראיירית שלהם שאתן להם עזרה..ואני לא רוצה יותר לעזור לאף אחד!!!עושים עצמם מסכנים ומבקשים ודורשים וזה קשה לי....לא רוצה להיות יותר שפוטה של אחרים.לתת ולתת מעצמי....משהיא התקשרה ובקשה שאתן לה את העבודה שלי בקורס שהיינו ביחד...שכאילו אעזור לה כי היא צריכה לעבור ניתוח והיא חולה..ובלה בלה.......נמאס לי להיות פראירית הבנתם?????....למה? עבדתי על זה קשה...יש לי פרצוף שמוותר על עצמו לאחרים וזה נמאס!!!!ואם אני לא עוזרת אני מרגישה רעה, חסרת תועלת......תולעת........נשבר לי ואני רוצה לקבל ממנה..אוף.....למה???? אני לא יודעת כלום....

הי, את צודקת אם הייתי נפרדת רק בגלל כסף אבל זה מסובך, יש פה עניין אחר מדוע אני עוזבת את הטיפול שאני לא שיתפתי בפורמים, אני משאירה זאת לעצמי ולמטפלת שלי שיודעת ומודעת להכל...

היי מיכ, נכנסתי וקראתי את ההודעה שלך באותו יום שהיא פורסמה, הרגשתי כאב בשבילך ולא היה לי יותר מידי מה לכתוב לך...אז העדפתי שלא...אבל נכנסתי שוב עכשיו, והאדום הזה שורף לי, צורם...אז אני לא משאירה את ההודעה אדומה, כי חשוב לי שתדעי שקראתי, ואני מחזקת אותך, באמת באמת, אפילו רק מ"ההיכרות" הוירטואלית פה, שולחת לך המון חיזוקים גיגית

גם אני לא אוהבת את הריבועים האדומים..

אז ככה...היום אני בן 24. עד גיל 18 בערך הייתי וזוכר את עצמי הכי רגוע ומרוכז במה שבא לי, ובמה שאני אוהב ומבין לליבם של אנשים, ולא דואג אם אתחתן ועם מי אצא ועם מי אתנשק ועם מי אעשה את זה. הייתה חברה רצינית והיה לנו הכל. וכל זה בתת מודע לא הייתי מודע בכלל לכל זה, לא מודע לזה שאני פועל אוטומטית כמו זרם בלי מחשבות ורצונות ניגודיים אלא חי חיים מלאים, לא נסחף באמצע שיחה בטלפון או במערכת יחסים זוגית פנים מול פנים לעולמות אחרים, אך היום צריך להתאמץ בכל הכוח להישאר מרוכז כי יש מלא מחשבות, למשל בשיחה עם בחורה שנדלקתי עלייה אני מרוכז אבל יש מחשבות מהעבר שלא הלך וגם עכשיו לא ילך, או - עוברת מישהי מושכת בעיניי המחשבה שלי עוברת לאותה אחת ובא לי להתחיל איתה, וזהו אין סיכוי שאני חוזר לרוגע, ריכוז, ושמחה כזאת שלווה, פתאום אני מפחד שזאת שדיברתי איתה תבחין במה עובר לי בראש אבל גם ככה היא קלטה שמשו לא בסדר בי. בגיל 18 בערך אחרי שנפרדתי מהחברה התחלתי להסתובב עם אנשים לא ילדים טובים ירושלים , אלכוהול, מסיבות, התחלות עם בחורות ששום דבר לא היה יוצא מזה( ובגלל זה ההרגשה היום שמה שלא אעשה ואיך שלא אזום עם אישה זה לא ילך - כמו טראומה) בניגוד אליי אנשים ונשים היו מתייחסות לאלה שיצאו איתי והייתי כמו צופה מהצד עם תחושת קנאה חריפה) מתי בחיים הרגשתי ככה עד אותו רגע? אף פעם. גם נראתי מוזר לסביבה כאילו מישהו אילץ אותי להתנהג ככה , כי חיקיתי מה שהם עשו וחשבתי ככה אשיג משו אז גם אני התנהגתי ככה, ובשנייה אחת עזבתי, הפקרתי, נטשתי את כל מה שהכרתי עד אותו רגע לטובת התנהגויות ושיטות שהם במודע והייתי מודע לזה , ולפעמים גם הייתי מדוכא שהכרתי אותם כי עכשיו אני מרגיש כל מה שאני עושה רואה חושב, עד כדי סבל, ופעם ההתנהלות שלי הייתה לא מודעת כלומר בתת מודע. וזהו ככה זה נמשך תקופה ארוכה עד שזה נהיה אני, ויום אחד זרקתי את כל האנשים קיבינמט, שיום אחד הבנתי מה קרה. מצד אחד יצאתי הרבה לעולם ומצד שני מה נהיה? עשיתי חשבון מה יותר חשוב לי וזהו. > התנהגות מאולצת, מה שבחיים לא עשיתי כי לא הייתי צריך, ומאז אני מת לחזור לאותו אחד "נורמלי" שהיה במערכת יחסים, מדבר שעות בטלפון בלי לחץ בלי רצון עז לסיים שיחה עם כל בן אדם ובעיקר בחורה בטלפון, מה יש לי? האם נולדתי ככה והסביבה בגיל 18 השפיעה חזק והשתנתי בגלל שהייתי כבר במצב רגיש תמיד והגוף רק חיכה למשבר יום אחד ? > כי התמודדתי פתאום עם דברים חדשים בחיים דברים לא מהנים ולא נעימים חברתית? או שזה חרדה חברתית בכלל ולא קשב וריכוז? כי היפרקטיבי אני לא כל כך, והיום אני בקושי במערכת יחסים מה שנראה בלתי אפשרי במצבי אין לי סבלנות לדבר שנייה בטלפון.. ופנים מול פנים חש אי שקט לחץ חזק בפנים וזה מתבטא בדיבור והתרגשות מודעת מאוד בעיקר עם המין השני פעם הייתי עד הבוקר בטלפון עם בחורות.. היום בטלפון המחשבות שלי לא בה ואני חסר סבלנות ואני משדר שאני מת כבר לסיים לא כי אני רוצה כי אני לא יכול אין על מה לדבר למרות שאני מת שיהיה על מה, אבל הלחץ והדאגה מה יהיה משתקים אותי מי יעזור לי פסיכיאטר פסיכולוג? מה יש לי? כי החרדה חברתית שאמרו לי זה כאילו מישו מקצועי אמר שאני לא כזה סומך עליו כי שאני קורא באינטרנט אני מגלה עוד דברים שאני מזדהה לא רק חרדה חברתית, או שזה קשב וריכוז בכלל עם חרדה שבאה כתוצאהה?? תגידו לי בבקשה מזה.. שאני ידע מה לעשות ולא להיות אובד עצות ולהגיד זה דיכאון, חרדה, הפרעת אישיות סכיזואידית, נמנעת? תלותית?? נמאס. מי לעזאזל יגיד לי מה זה בלי לעבוד עליי שאני ירגע, ספציפית לגעת בנקודה הזאת איפה שהחיים שלי מעוכבים, תקועים, מלאי כאב אכזבה, תסכול רב מהמין השני הרבה אנרגיות מבוזבזות בזה שאני יוזם ורוצה מערכת יחסים אינטימית אבל מתלהב יותר מדי מהסיטואציה בהתחלה אם בכלל מתחיל משו עם מישהי,למרות שאני רואה שהמין השני לא מעוניין אך אני בכל זאת ממשיך ללחוץ כביכול "ליצור כימיה" עד שפשוט מתעלמות ממני ובורחות. ואם יוצא משהו שזה מן הסתם עם בחורה שאני לא נמשך אלייה(כמו שאמרתי ברגע שאני יראה מישהי כוסית אני ישכח מכל אחת והמחשבות על הכוסית לא יעזבו אותי כמה ימים, במיוחד אם אני יראה אותה עם גבר) ואז מתחילות מחשבות מה היא צריכה אותי בכלל או מה יהיה ואם אני יעשה טעות והיא לא תרצה אותי, קיצור אי שקט דאגה חוסר אופטימיות לחלוטין, לא רגוע. > שאני מדבר עם מישהי שאני מאוד חושק יכולה לעבור מישהי יותר מושכת והראש שלי מתפזר ואני נהיה לחוץ ולא רגוע מתרוצצות לי מלא מחשבות. > רק אל תגיד צריך אבחון וככה נדע, זה אני יודע ואני לא כותב את זה בשביל צריך אבחון ובדיקה אלא כמו מזה נראה בערך כדי לשלול דברים ובעיות אחרות? לכיוון של מה זה הולך הכוונה? > יש בי לפעמים ביישנות, ולפעמים אני גובר עלייה בתוקפנות ואגרסיביות. > בטבעי שלי פעם כשהייתי "נורמלי" לא יודע אפילו איך הייתי ומי הייתי ומה הייתי, הכל היה בתת מודע, אז לא יודע להגיד, מה שבטוח הרגשתי שיש לי הכל, לרגע לא חשבתי על העתיד או העבר, נהנתי מהרגע. > מה שבטוח היה כיף אמיתי, אושר, בת זוג שאהבה ואני אותה. > כל כתבה כל דבר שאני קורא מדיכאון ועד כל מיני הפרעות גבולית ותלותית וכו אני מזדהה עם כל דבר שאני קורא כי אני מחפש פתרון ולגעת בנקודה ובשורש עצמו של מה זה כדי להתחיל לעזור לעצמי כי איך שאני רואה תעולם הרוב חיים חיים מלאי סיפוק ואושר במקסימום בעיקר הזוגות, ושאני מתמלא בתחושת קנאה ומתפלא איך בחורה אוהבת גבר? זה אמיתי? אז כאילו למה לי אין אם זה יכול לקרות? איבדתי תאמון בזה לגמרי. ואני לא ממצה את הפוטנציאל כי אני יודע מהעבר למה אני מסוגל, אני לא מרגיש חי, כאילו אני מהלך אבל לא מאושר

אם אני עושה טבלה ובטור אחד אני כותב היפנוט ובטור שני הקנטה בעצם אלה דברים ניגודים?

למשל אמון או תרמית היפנוט-שלווה,הבלגה,אמפתיה,הנאה,עניין,חיבה,קבלה,כמיהה,התאהבות היקנוט-עיקצוץ,התפרצות,זעם,שינאה היקנוט-עלבון,דחיה,גועל,סבל,ניכור היפנוט-רצון להמשיך את הסיטואציה-משיכה היקנוט-רצון להפסיק את הסיטואציה-דחיה

באותו עניין...מצטערת שזה עולה די הרבה עניין הפרידה..אבל אודי, אני בד"כ נפרדת מאחרים ללא קשר אחרי הפרידה,למרות שאומרים להתראות אני בד"כ מתכוונת ללא להתראות אף פעם...אם מתקשרים אליי אחרי שנפרדתי אני לא מחזירה טלפונים וגם לא יוזמת... כלומר אין לי חברים מהעבר בכלל...לא חברי ילדות, לא מהצבא, לא מהלימודים וכו' אף פעם גם לא הרגשתי צורך כזה..אני אדם חברותי ומתחברת בקלות לכל אחד...יש לי חברים מההווה בלבד...הבעיה היא שאני לא מתחברת "באמת" כלומר חברות קרובה..בטיפול למדתי מהי חברות עם משמעות..או קרובה כזו...(התקרבתי לחברה אחת מאוד..וגם לבעלי להבדיל)ולכן עכשיו זה נהיה מוזר שבקשתי כן לשמור על משהו עם המטפלת כדי לא לסגור..ההפך מתמיד..וזה פתאום מלחיץ אותי שיצרתי איתה קרבה משמעותית ועכשיו נפרד והיא תחסר לי.והתחלתי לכאוב ולהרגיש אולי לראשונה בחיי מהי פרידה ממישהוא שמשמעותי לי מאוד..(למרות שנפטרו אנשים קרובים לי אבל זה שונה), אני פוחדת מהרגשות האלו, מהכאב הזה ולא יודעת למה.....ואולי גם לא מבינה למה זה נהיה כל כך חשוב לי...ואני כל הזמן חושבת על זה...האם יש עוד זמן לברר איתה? האם זה המשמעות של הפגישות האחרונות? לברר מהי פרידה בשבילי כי אני ממש לא יודעת מהי פרידה איטית..ועכשיו זה יותר מוחשי...ופתאום רוצה לדבר על פרידה משהו שאף פעם לא עניין אותי יותר התעניינתי בהתחלה חדשה והתרכזתי בכך ואולי אף התעלמתי מהקטע של להפרד......אוף קשה לי גם להסביר מקווה שהבנת..פתאום מבינה למה אנשים שונאים פרידות...פעם חשבתי שאני לא שונאת אותן והיום אולי גם אני שונאת פרידות....

במבי יקרה, את כל כך פוחדת מפרידה וכל כך כואבת אותה, אבל היא לא הכרחית, באמת שלא...היא תדאג לך..למה את כל כך לא רוצה הנחה? הלוואי שהייתי מקבלת הנחה משמעותית..אז הייתי ממשיכה אולי...אני חושבת שלך יש עוד אלטרנטיבות חוץ מלהפרד...חשבי על כך, אל תמהרי לסגור ולחשוב על פרידה, יותר נכון לחשוב על אלטרנטיבות...

אני קוראת את מילותייך לגבי פרידה...כן, זה קורע, קשה בטירוף. אני גם קוראת את תגובותייך לאנשים..הרגישות הכל כך גבוהה שלך,האיכפתיות כל כך נוגעים ומרגשים.. תודה לך מיכל.. ומה איתי ????? מרגישה שטובעת בביצה עמוק עמוק.. מרגישה שעוד מעט גם הראש ישקע לחלוטין בביצה.. :((((( מיכל,תביני, אני לא מסוגלת לקבל ממנה הנחה.(האמת היא שבכלל יש לי קושי אדיר מלקבל משהו מאנשים..לתת לאחרים קל לי מאוד אבל לקבל זה סיפור אחר לגמרי...) אני משלמת לאמא צביה את מלוא הסכום שביקשה . זה מרגיש לי שוויוני כזה איתה. היא נותנת לי עולם ומלואו ואני משלמת לה מכספי אותו אני מקבלת מעבודה לא קלה ולא פשוטה בכלל... אבל זה מרגיש לי משהו שויוני כזה. משהו תמורת משהו.. אני מכירה לה טובה ותודה ענקית. לקבל ממנה הנחה מבחינתי זה להרגיש אסירת תודה. להרגיש אסירה אני לא מוכנה !!!! לא רוצה להרגיש "שפוטה" שלה. אמרתי לה שמאוד נגע לי עניין ההנחה שהיא הציעה אבל אני לא מוכנה לקבל ממנה שקל הנחה. גם לא על גופתי המתה. והאמת היא שאני מתחילה להרגיש שהעולם הולך להגמר. משהו כזה של סוף העולם.. תודה לך מיכל יקרה ! (מיכל בחיריק ומיכל בציירה..מתאים ..) במבי. :((((((((

אוף,זה באמת לא קל.כל כך מבינה אתכן, הפרידה הזו....כואבת כל כך. במבי, למה לא לקבל הנחה? אני חושבת שהיא לא היתה מציעה לך משהו שלא היתה שלמה איתו, ואם היא הציעה לך אז כנראה זה בסדר, באמת בסדר מבחינתה. אולי כדאי לשחרר ולתת לעצמך את הקרדיט לקבל גם ממישהו משהו כל כך משמעותי (הנחה בטיפול), לא רק לתת אלא גם לקבל. תשקלי שוב, חבל שתוותרי, עלייך, על הקשר שלכן, על כל מה שאת מקבלת ממנה, מהטיפול. ומיכל- קראתי את מה שכתבת לבמבי: "את כל כך פוחדת מפרידה וכל כך כואבת אותה, אבל היא לא הכרחית, באמת שלא" והדבר הראשון שעלה לי לראש זה לכתוב לך את אותן המילים הללו שעכשיו הן יופנו אלייך,חזרה אלייך ואל ההחלטה לעזוב, אבל כבר דסקסנו על זה בהודעה אחרת. מאחלת לכן כל טוב לילה שקט שלכן גיגית

אני רוצה לשתף אותך במשהו שאולי יעזור ואולי לא...פעם הייתי קונה לה המון דברים או מביאה לה דברים, קטנים כאלו ותמיד הם סימלו משהו כמו מעצור לדלת, צעיף, לא יודעת כל מיני..אח"כ ניסינו להבין יחד מדוע אני צריכה להביא לה משהו והפסקתי להביא מתוך רצון לרצות אותה אז גם הפסקתי...הרגשתי חייבת לה, משם זה נבע..כאילו היא עושה כל כך הרבה ולמרות התשלום זה כאילו לא היה זה... אח"כ הייתי מבקשת מיוזמתי לשלם על שיחות למרות שהיא לא ביקשה, גם כדי שארגיש שאני לא מקבלת בחינם עזרה וגם כי הרגשתי שוב חייבת לה...לאט לאט התחלתי גם את זה להבין תוך כדי שיחות שאני מרגישה חייבת לתת כל הזמן וקשה לי לקבל שבאמת אוהבים אותי או מכבדים אותי ושהיא באמת מוכנה לתת מעצמה לפגישות ללא תמורה ובלי שום הרגשה שאני גורעת ממנה משהו...ושהיא נותנת לא על מנת לקבל שכר בלבד..אני מאמינה שכל מטפל טוב עושה את עבודתו לא רק בשביל השכר אבל יש לו סיפוק מהעבודה אחרת הוא לא היה נותן מעצמו כל כך הרבה כי מטפל צריך מיכל (בצירה כמו שאת כתבת) ענקי כדי להכיל את כלם וזאת עבודה קשה מאוד!!! את נפגשת בטיפול הרבה פעמים בשבוע, טיפול די אינטנסיבי ואני חושבת שהקשר הוא בודאי כזה שיכול להכיל גם הנחה מצידה ומצידך...מכיוון שפרידה תעשה לך עוול צריכים לראות את התמונה כולה, היא דואגת לך (ולומר את האמת גם אני...)והנחה לא אומרת שאת מקבלת חינם ממש לא!!! את עדיין משלמת, וכשתוכלי תחזרי לשלם את מלוא הסכום... ואודי, יש לי הרגשה שהולכת ומשתפרת לגבי תובנות מהטיפול, וגם פה אני עושה מעין סיכומים קטנים דרך השיתוף עם אחרים...שזה נפלא! ומאוד מקווה שלקראת הסוף ממש לא ארגיש רע כמו שקראתי שדברים קצת מתעצמים בסוף..אולי אפשר גם ללכת בשלווה???פוחדת מהפרידה אבל מנסה בכל כוחי להבין ולהשלים איתה ולנסות להיות קצת יותר רגועה ולא לחוצה או מדוכאת..לראות את הטוב...

זאת קוראל, תודה רבה על העזרה, תמיד ידעתי שהיו לי את הבעיות הללו מגיל מאוד צעיר, אך כל פעם שניסיתי באיזשהו אופן לדבר על כך עם המשפחה שלי, אוטומטית שללו שיש לי בעיה "וזה קורה לכולם". בקשר להפרעות ניתוק- אנחנו מדברים על דה-פרסונליזציה, נכון? אצלי זה מתבטא כך: חוסר רגש במצב של צחוק או בכי, חוסר אמפתיה כלפי משפחה וחברים, מוח ריק מתחושות ומחשבות, הרגשה חוץ גופית, גוף מתפקד כמו רובוט, חוסר יכולת להרגיש דברים כשאני נוגעת בהם (מאז ומתמיד היה אצלי), הרגשה כאילו אני באוויר, ניתוק מהעולם, זיוף רגשות ותחושות, התייחסות לכל פרט ופרט, אנשים שהכי קרובים לפעמים נראים לי זרים ולא מוכרים, רגישות לאור לבן (פלורסנטים). זה נישמע מוזר אני יודעת.. אבל זה נכון..

אודי :(((((( איך ????? למה ???? אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף ... .. . אתה יודע אודי ? לא יודעת אפילו מה לומר לך. כתבתי לך הודעה בשלישי בלילה. היה לי כל כך קשה ולכן נשענתי על ההודעה שלך של מנוחת יום שלישי. כל כך הייתי צריכה איזו תגובה ממך. למה התעלמת מההודעה שלי ? אז מה אם חיברתי אותה עם ההודעה שלך ? אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף אני אפילו לא יודעת מה אני רוצה ממך. שתדע לך שרע לי .רע כל כך. שתדע לך ש.. טוב די אין לי גרגר כוח

מתוקה, אף אחד לא דוחה אותך ולא מתעלם...כשההודעות מתחברות להן קשה לראותן, את יודעת שזה קורה...

תודה על המילים את כל פעם מפתיעה אותי מחדש ביכולת שלך לראות ולתמוך

:) אהבתי

אולי קראת בין השורות..אבל כמובן כשכתבתי "הטיפול שלה" התכוונתי לגישה הטיפולית שלה הפסיכודינמית שהיא בחרה בה..ודבקה רק בה.. אבל נחמד לראות את זה מהזווית שלך.. וללא קשר..אני מתוסכלת שלא מובנת..במיוחד בעבודה..נחשבת עדינה.. אבל גם לא נשמעת..גם טכנית יש לי קול עדין ובלתי נשמע וזה מביא אותי למצבים נורא מתסכלים..שאם אני לא צועקת/ מדברת בצורה בוטה.. אז אף אחד לא שם עליי..אבל אז נכנסת לייסורי מצפון..וגם לא תמיד מובנת כמו שרוצה שאובן..כי מי שעדין אסור לו לצעוק..אחרת זה נשמע חוצפה..כי לא רגילים לזה אצלו..ואני מתעייפת ומתחרטת בכל פעם מחדש.. אולי צריכה לעבור פיתוח קול.. או סדנה לדיבור.. יש דבר כזה?? ו.. תודה אודי על הכל

ד''ר שלום רב יש לי בעיה שהתחילה מזמן ואני מעוניינת לשתף בציפייה לפתור אותה או לפחות לנסות. מאז ומתמיד ראיתי עצמי כחברותית במלא מובן המילה, תקשורתית נורא ,יוזמת יציאות חברתיות, אהודה מוקפת, מצחיקה ומצד שני תומכת באנשים ומקשיבה להם כתוצאה מהזדהות ,אהבה , והבנה מדויקת ללבם שזה משהו שגורם לי להמון סיפוק ואני רואה את זה כסוג של שליחות מסוימת .הבעיה מתחילה שאנשים לא מעריכים ובעיקר חברות קרובות שמאוד מאוד אהבתי כל אחת בפרט שהייתי נותנת את הכל בשבילן כלל הכל והן אכזבו אותי מאוד אחת לתקופה לדוגמא חברה הייתה מאכזבת אותי כמה וכמה פעמים הייתי מבליגה ובסוף הייתי רואה אותה כלא ראויה כלומר משקרת ,לא אכפתית ,מרוחקת, דיכאונית יתר על המידה, נצלנית ,קמצנית וכו ופשוט הייתי מנתקת את הקשר בין יום מבלי להתחרט ולחזור אחורה וראיתי בזה כהפסד שלה ובנוסף ראיתי בזה כעונש עבורה והיו הוכחות של אי רצון להתנתק מצידה, מקרים דומים קראו לי עם עוד מספר בנות ..ופשוט הפסקתי להאמין שיש דבר כזה חברות טובות ואמתיות שכולן אך ורק על בסיס אינטרסים ולא חברות במלוא מובן המילה שזה אהבה קבלה תמיכה אמתית הקשבה וכו.. לאור האכזבה כיום אני פחות תמימה ויותר שיפוטית מי כן דומה לי בקריטריונים ומי לא ואני לא מצליחה למצוא מישהי ראויה ואני נותנת המון צ'אנסים גם לבנות פחות אטרקטיביות וקשה לי נורא להוריד ברמה ולשחק את המשחק של האינטרסים כמוהן, אני מעדיפה להיות הרבה בבית ולפתח את עצמי בתחום האישי ובכלל אני מאמינה שכל אדם לפעמים צריך לעשות בדק בית ושיש תקופות שפחות פופולריים וזה בסדר כי זה חלק מהלמידה של החיים בנוסף אני גם ילדה מאוד תלותית ככה שזה יכול לעזור לי להיות עצמאית .. הייתי מעוניינת לדעת את דעתך ואשמח מאוד מאוד אם אקבל תשובה .תודה רבה מראש מאיה =)

שלום . אני אמא לתינוק בן 9 חודשים , תינוק רגוע יחסית עם סדר יום קבוע בד"כ הולך לישון מוקדם בערב ויושן בד"כ לילה שלם 12-11 שעות ברצף , לא בכיין מאוד חייכן ופעיל. בקיצור לכאורה חלום של כל אמא. אך לעתים (קרה בסה"כ כמה פעמים) שאני יוצאת מדעתי ומתחילה לצעוק אליו. למשל הוא לא רוצה לישון במיטה שלו ורוצה לישון רק איתי עד שבעצם קרה שנפל מהמיטה והחלטתי להתעקש על כך להרדים אותו במיטה שלו הדבר נגמר בכך שהוא היה מתעורר כל 15 דקות ונעמד על 4 ושוב הכל מהתחלה עד 3 לפנות בוקר. שכבר אין כוחות וסבלנות. והרמתי אליו כל על כך שהוא לא ישן לבסוף לקחתי אותו למיטה שלי והוא נרדם על הצד בחיבוק. כנ"ל גם כאשר רוצה לישון ולא נרדם,יצאה שכמה פעמים צעקתי אליו( אפשרות לרעב , רטוב וכו נבדקו). אחרי שאני צועקת אליו אני מרגישה רגשות אשם מאוד חזקים ולא מפסיקה לבכות. אני מאוד אוהבת אותו והוא ילד ראשון. גם אני בדרכך כלל מאוד רגוע . אך לאחרונה נהיה לי קשה קשה לשלוט . גם המגע בזמן הזה לתינוק אני מניחה שגס יותר מאשר בדרך כלל . אני מבינה הכל אך ברגעים של ייאוש לא יכולה לשלוט בכעס. מה עושים? תודה

שלום ד"ר, יש לי איזה בעיה לא ממש יודעת ממה זה נובע. יש לי חבר, שנינו בשנות ה 30. חברים כשנה וחצי בערך. מתוכם גרים יחד כמה חודשים. הבעיה היא כזו אני לא מוצאת את עצמי מבחינה מקצועית( למרות שאני עובדת) אבל אני עושה מאמצים בשביל כן למצוא. זו כבר הפעם השניה שבה אני חיה עם בן זוג ואני מתה מפחד קוראת לי תופעה מוזרה שלא קוראת לי כשאני לבד והיא שלאחר תקופה אני נכנסת לעצבות לאחר שהשגרה נכנסת ואז מתחילות לי תחושות כמו " הוא לא אוהב אותי באמת" , לא רוצה להתחתן וכד' אני מתחילה ב "שיחות" אבל זה רק גורם לי להרגיש יותר בעמדה חלשה וחסרת ביטחון וזו בטח לא תחושה מושכת ואז זה מעין מעגל כזה... אני לא מאמינה לבן הזוג שלי שמתחילה לפרש את הדברים שהוא לא עושה כחוסר אכפתיות, זה מכניס אותי לדיכאון ואפרוריות. בנוסף, תמיד כשאני בקשר זוגי אני מרגישה שאין לי מוטיבציה לחיים שלי , תחושה של חוסר החלטיות יותר גדולה, חולשה, בלבול חוסר אונים כמו ילדה קטנה... מה עושים הייתי בטיפול.. זה יכול לעבור הדבר הזה זה מחריב לי את החיים אני לא יודעת איך אצליח אי פעם להקים משפחה. בקיצור הכל מתחיל טוב ואחרי תקופה מסויימת אני מאבדת את הביטחון ומפקפקת שאוהבים אותי וחשה בדידות גדולה ועייפות נפשית.

יש לי עוד שאלה. האם כדאי לי לחזור לאותו המטפל? אני מרגישה בנוח איתו הוא מלווה אותי כבר כמה שנים( כל הזמן בהפסקות), הייתי אצלו גם בטיפול קבוצתי..אני לא יודעת איזה איש מקצוע הכי יכול לעזור לי. האם אתה חושב שיש לזה טיפול? האם אני אוכל לעבור את הבעיות האלה?

בגלל שאני לא מוצא על זה חומר רב אז אני אשאל אותך אודי . . . אולי תדע לומר לי מה זה בדיוק הקנטה ומה פירוש המילה?

לא,לא בדיוק. . .כמו שכתבתי "בגלל שאני לא מוצא על זה חומר רב" במילון אבן שושן של שנת 2000 לא מצאתי לסנוט. . . .אתה אומר אני מכיר את זה כהצקה שינאה .. . תרמית .. . זה יכול להיות גם אדם שמקניט ושנהנה מזה. . . ואף נהנה מסבלו של אחר וזה מתחיל להשמע לי רע מרגע לרגע. בכלל אני לא מכיר את המילה סנוט. . . רק שינאה.

שלום רב, אבי נפטר לפני שבוע וחצי לאחר מחלה נוראית, במשך כ - 7 חודשים אמי טיפלה בו במסירות אין קץ, הם חיו ביחד 46 שנה, חיים מאושרים מאוד. הוא היה כל עולמה. זה שדאג להכול, החליט הכול, היא הייתה סוג של ילדה קטנה בשבילו. כעת משקרה המקרה נפער חור עצום בחייה. היא כבויה מאוד, משדרת אפטיות, לא ממש "כאן". יש לה כמה חברות טובות שמידי פעם מתקשרות, רוצות לצאת, לבלות. זה עדיין טרי, אנחנו עדיין לא מעכלים. אבל מצד שני מאוד פחדנו מהרגע הזה ומה יהיה איתה היות וידענו את התלות שלה בו. איך שקיבלנו את הבשורה על המחלה היא עזבה את עבודתה וכיום גם איננה עובדת ולא יכולה לחזור לשם, היא בת 64 ויהיה לה קשה למצוא משרה. נשמח מאוד לקבל ייעוץ והכוונה ודברים שאולי לא חשבנו עליהם מעבר להתנדבות במקום מסויים .. תודה רבה.

אני בכיתה י"א עולה ל-י"ב, בת 17. רק לאחרונה גיליתי שיש לי הפרעת אכילה, התקפי זלילה (בלי הקאות!). אני אחר כך מרגישה מבוישת, אני מרגישה לא בנוח לאכול ליד אנשים. בשנה האחרונה הבעיות צפות ואני מתחילה להבין את הבעיות שהיו לי מגיל צעיר מאוד (גיל 4). -התקפי זלילה. - רגישות- אני רגישה ביותר לצלילים חזקים, לצעקות, לקללות, קראתי שיש דבר כזה שניקרא HSP- אדם בעל רגישות יתר. (נורא אפיין את מה שקורה לי). - פוביה חברתית: רצינית מאוד אני נרתעת מלהיפגש עם אנשים, אפילו עם משפחה טיפה קשה, אני לא מסוגלת לענות לטלפון.. גם למשפחה קשה לי לענות.. - יש לי בעיה רצינית של ניתוק מהמציאות הדרך היחידה להסביר את זה היא הדוגמא הזו: כמו שרואים טלוויזיה ורואים את האנשים במסך והם אמיתיים, אבל אין אפשרות לגעת בהם לחוש אותם או לדבר איתם כי הם במסגרת ואת לא יכולה להגיע אלייהם- ככה במציאות. כל הזמן שאיכשהו הייתי מנסה להסביר באיזושהי צורה מה עובר עליי (לאחי הגדול), הייתי שמה לב שפתאום המילים נעלמות ואני לא מצליחה לבטא את זה כי אני מתביישת, ואני רגילה שכל הזמן אומרים "גם אני הייתי חסר ביטחון פעם, גם אני הייתי ביישן".. וזה הרבה מעבר לזה.. האם האבחנות שלי נכונות? אשמח לשמוע אם זה נכון .. והאם יש שם ספיציפי לכל הדברים האלה?.. מה שטוב אצלי הוא שאני יכולה לעבור מ-mode כמו כפתור של הפעלה וכיבוי בראש, זאת הדרך היחידה של להתמודד.. אני מאוד חושבת מחוץ לקופסה.. בגלל זה גם אם אני ממש רוצה לפגוע בעצמי אחרי הבושה שאני מרגישה או הבדידות, אני מחכה כמה דקות אחרי שההתקף של הבכי נירגע..(בכי היסטרי)..

אני בכיתה י"א עולה ל-י"ב, בת 17. רק לאחרונה גיליתי שיש לי הפרעת אכילה, התקפי זלילה (בלי הקאות!). אני אחר כך מרגישה מבוישת, אני מרגישה לא בנוח לאכול ליד אנשים. בשנה האחרונה הבעיות צפות ואני מתחילה להבין את הבעיות שהיו לי מגיל צעיר מאוד (גיל 4). -התקפי זלילה. - רגישות- אני רגישה ביותר לצלילים חזקים, לצעקות, לקללות, קראתי שיש דבר כזה שניקרא HSP- אדם בעל רגישות יתר. (נורא אפיין את מה שקורה לי). - פוביה חברתית: רצינית מאוד אני נרתעת מלהיפגש עם אנשים, אפילו עם משפחה טיפה קשה, אני לא מסוגלת לענות לטלפון.. גם למשפחה קשה לי לענות.. - יש לי בעיה רצינית של ניתוק מהמציאות הדרך היחידה להסביר את זה היא הדוגמא הזו: כמו שרואים טלוויזיה ורואים את האנשים במסך והם אמיתיים, אבל אין אפשרות לגעת בהם לחוש אותם או לדבר איתם כי הם במסגרת ואת לא יכולה להגיע אלייהם- ככה במציאות. כל הזמן שאיכשהו הייתי מנסה להסביר באיזושהי צורה מה עובר עליי (לאחי הגדול), הייתי שמה לב שפתאום המילים נעלמות ואני לא מצליחה לבטא את זה כי אני מתביישת, ואני רגילה שכל הזמן אומרים "גם אני הייתי חסר ביטחון פעם, גם אני הייתי ביישן".. וזה הרבה מעבר לזה.. האם האבחנות שלי נכונות? אשמח לשמוע אם זה נכון .. והאם יש שם ספיציפי לכל הדברים האלה?..

אודי שלום,ראשית כתבתי שתי הודעות אחת לחליל ואחת לרוני שכתבה סוף שבוע גרוע...אז אם אתן קוראות קשה לי לשחזר...בכל אופן שלחתי לך רוני את השיר "חשוב טוב יהיה טוב" של אודי דוידי ולך חליל גם כתבתי שזה בסדר גם לא להיות ברור..משהו כזה אז אולי כדאי לבדוק מה קורה להודעות אלא אם כן אתה מוחק את חלקן... ואודי..ממש בסוף הפגישה אמרתי שאני רוצה שלא יהיה נתק מוחלט.... היא שאלה אותי כמו כל פסיכולוג טוב :) איך את רוצה שזה יהיה? ואמרתי שאני רוצה לאחל חג שמח או אפילו להפגש לשיחת עדכון אם אפשר...והיא אמרה שזה בסדר, ושאין חוקים כאלה..וכל מה שאני ארגיש לנכון...לא חשבתי שזה אפשרי וחשבתי שאין מצב לקשר...אז זה נותן לי גם הרגשה טובה כזו ומרווח נשימה שזה לא סופי למרות שאנו מסיימות..אז תודה שיכולתי לשאול...

מה זה "התאבדות אגואיסטית" ?

שמי דניאל. זה שנים שאני מרגיש דיכאון, כולל בעיות קשב וריכוז, דימוי עצמי נמוך, החיים עצובים לי(ללא שום סיבה מוצדקת) קושיי להחזיק מערכת יחסים ארוכה אני אדם תלותי מאד. בעבודה אני לא מחזיק מעמד הרבה חוסר מוטיבציה שוקע במחשבות אני מצטט עמיתיי לעבודה "אתה נראה שפוף". "נראה דיפרסיבי". אני מפתח שנאה לאנשים מבלי להכיר אותם או מבלי שעשו לי דבר. אני מתעצבן מהר מאד. אם אני מתחיל משהו אני בדר"כ לא מסיים. אני פוחד מתגובות של אחרים מה יגידו עלי ומה יחשבו. אני מרגיש מנוהל ע"י המחשבות שלי אני מרגיש שאלה לא החיים שאני אמור לחיות ואיני מצליח למצוא פתרון לבעיות אלה!! באינטרנט יש הרבה "קוסמים" אך אני לא מחפש קוסם. אין לי כסף מיותר אני באמת ובתמים רק רוצה לחיות טוב יותר.

שלום, קצת רקע שכנה שלי לפני כשנתיים עברה לתל אביב הכיר בחור שהיה שייך לכת, גרר אותה לסמים ושלט בה בצורה שאי אפשר לתאר לדוגמא שהיא לא צריכה להתקלח, לצחצח שניים וכו. ההורים שלה החזירו אותה הביתה ולאחר נסיונות התאבדות, אשפוז בשלוותא בכפיה, הובחנה ככל הנראה כסכיזופרנית. כל זה קרה לפני כשנתיים ועד היום היא גרה אצל ההורים אין לה חברות, לא עובדת אך מעסיקה את עצמה במוזיקה וחוג ריקוד. יש לה מידי פעם עליות ומורדות כמו שהיא לפתע מתחילה לדבר בדיבור איטית. מדובר על בחורה צעירה כבת 23 ההורים שלה מאוד רוצים לעזור לה ולשלוח אותה לטיפול פסיכלוגי והיא מסרבת בכל תוקף וטוענת כי הכל איתה קשורה נמצאת במצב של הכחשה. השאלה: מה עושים במצב שהיא נמצאת בהכחשה, רוצים לעזור לה אך היא מסרבת לעזור לעצמה. האם רצוי להמשיך ללחוץ אליה לטיפול פסיכלוגי? או פשוט להניח לזה ולחכות שהיא תרצה? חשוב לציין כי היא אינה נוטלת כדורים באופן שגרתי רק כשהיא מאושפת.

אני בחורה בת 25, חיפשתי המלצות לפסיכולוגית במכבי ולא קיבלתי, אחרי 4 טיפולים אצל פסיכולוגית שבחרתי מהרשימה אני לא מרוצה ורוצה להחליף. אני אשמח לקבל המלצה לפסיכולוגית שעובדת במכבי בראשון לציון, אשמח למישהי צעירה, שגם מדברת ולא רק מקשיבה, שאפשר להחליט איתה החלטות ולדבר איתה גם על נושאים אינטימיים. אני ממש מקווה שהפעם אקבל המלצה, תודה

תודה :)

אני יודעת שאתה לא חייב כלום לאף אחד פה. אבל לא היית אתמול, בלי להסביר כלום באת היום, לא העלת את כל ההודעות ויצאת למנוחה....אני מעריכה את מה שאתה עושה פה אני בדרך!

אודי, :(((( הלב שלי מתפוצץ מכאב. אני יודעת שעד יום רביעי יש כאן דממה.. אני מתגעגעת . מרגישה שהלב כואב, מתכווץ מכאב מגעגועים,מפרידות וסיומים שעומדים אוטוטו להתרחש. אתה יודע אודי ? אפילו ההודעה הזו .הרגילה של מנוחת יום שלישי נחווית לי לפתע כאיזושהי פרידה. אודי, שתדע לך שאני עצובה הכי הכי שאפשר. מרגיש לי כזה כמו שאתה נמצא על חוף הים לבד לבד בזמן השקיעה, מקשיב ושומע את גלי הים שמתנפצים אל הסלעים , ואתה מרגיש שהלב שלך מתכווץ מכאב, געגוע למשהו שאתה אפילו לא יודע למה. למשהו..משהו כזה שאין לו שם, אין לו ??....??? ואמא צביה אמרה לי שאם אכן הכנסותי יצטמצמו בשנה הבאה,היא תיתן לי הנחה בתשלום ונמשיך להפגש כרגיל. אמרתי לה שזה מאוד נוגע לי שהיא לא מוותרת עלי אבל בחיים !!!!! אני לא אסכים לקבל ממנה הנחה.לא צריכה טובות. אם לא יהיה בידי האפשרות לשלם את הסכום המלא נצטרך לעשות סיום. אודי , אני רוצה למות. באמת באמת שאני כבר לא מסוגלת לסחוב יותר. פתאום העולם נראה לי כל כך פאטתי.סתם.ללא סיבה, ללא תכלית,ללא משמעות. וגם אתה כבר הלכת היום. :((((((

אני התפרקתי. לאלפי חתיכות מגעילות ומיותרות. לא יכולה להחזיק אותי:-(

..

.מה הכוונה הפרעת אישיות "לא בשלה"?

שלום, אני בן 32, רווק, ללא השכלה. לאחרונה אני חש שאני מתכנס בתוך עצמי יותר ויותר, פחות יוצא החוצה, פחות פוגש אנשים - לפחות לא מעבר לעבודה, מנתק קשרים, לא טורח לשמור על המעט שיש לי. לפני חודש עברתי ניתוח לתיקון הדיבור שלי בגלל מום שנולדתי איתו, הבעיה שמאז וגם בגלל שלקח לי מספר שבועות להחלים, הפסקתי גם ללכת לחוגי ספורט שהייתי הולך אליהם... אני פשוט מוצא את עצמי יושב בדירה שלי ו"מתחבא" מן העולם, זה משהו שאני עושה כבר מגיל 15... ובהצלחה יתרה. בגין כך אני חש תחושה זיפתית ולא ממש מרגיש שזה עומד להשתנות, ללא שינוי דרסטי, הבעיה שאין לי את כוח ההנעה לערוך שינוי.. ואני פוחד להמשיך להיתקע... רציתי ללכת ללמוד בשנה הבאה, אבל רציתי לעשות את זה גם בשלוש ארבע שנים האחרונות.... אין לי השכלה אקדמאית, ואני חש שזה פוגע לי בתדמית ובסיכויים למציאת בת זוג. כי נדמה שזה פרמטר שכל בחורה מסתכלת עליו... אין לי גם כל כך הרבה חברים, לא יודע למה, אני פוגש אנשים אבל לא מצליח ליצור המשכיות, גם בדייטים, אני מתעייף מהצד השני די מהר ולעתים אחרי מספר דקות אני יודע שזה לא זה, ולא מצליח להגיע לדייט שני - גם אם היא מראה עניין. בסך הכל זה יותר נוח לבד, אבל זה לא נוח... מתוך הבחירה הזו... אני מעדיף להיות בחברת אנשים, אבל לא מרגיש רצון, יכולת והנעה עצמית להיות בקרבתם... ואני חושש שאני מגיע לאיזשהי נקודת אל-חזור, או שכבר חציתי אותה... כך שאני כבר די מיואש, ולפני מספר ימים חבר קיבוץ אצלנו שם קץ לחייו בגלל תחושת הבדידות. ואני פוחד מתסריט דומה, עם שנה הבאה, או עשרים שנה או ארבעים שנה..

בעבר הייתי בטיפולים, כ-14 שנים. 9 עם פסיכותרפיסט, ולאחר מכן עוד 5 שנים בערך עם פסיכיאטר ותרופות. לאיזה סוג של טיפול פסיכולוגי אני צריך לכוון?

ושוב אין שם כלום. שומדבר. ריק. חסר ערך. ריקנות גדולה עם הזמן, גם רוצה פחות.. כבר לא מאמינה שמגיע לי. צריכה להשלים עם העובדה שאני שקופה. שלא רואים אותי, וזהו. כבר שלחתי לפני זמן מה 2 הודעות.. והן נעלמו. בעולם הווירטואלי אין מה להפסיד, אז מנסה... גם אם ההודעה סתומה ולא מובנת.. מה זה משנה?

הי חליל,הרגשתי צורך לכתוב לך, מקווה שלא אכפת לך,הודעות לפעמים נעלמות בפורם,נראה לי שגם בחיים כדאי לנסות לא? אם לא מנסים איך יודעים או לומדים? גם מטעויות לומדים וזה בסדר..כדאי תמיד לנסות לא? דוקא הכותרת שבחרת נשמעת לי נחמדה כזו...וגם אם זו הודעה לא מובנת זה בסדר...רואים אותך כשאת מנסה...

בזמן האחרון התחלתי לקרוא על הפרעת אישיות אנטי סוציאלית - פסיכופתיה ואני רואה דמיון מסוים בסימנים. אני לא מרגישה אמפתיה כלפי אף אחד.תמיד הרגשתי קצת שונה,מגיל קטן אין לי עבר פלילי חשוב לציין ואני אדם רגוע ושקול כלפי חוץ. אבל אף פעם לא נקשרתי למישהו , אפילו לא למשפחה הכל היה למ ען הרווח שלי אם אני מתחברת למישהו זה כי יכול לצאת לי מזה משהו.אני מרגישה שאנשים משעממים אותי לפעמים אני תופסת בהם רק כבובות משחק ולא מעבר לזה.כשאנשים מספרים לי על הבעיות שלהם לא באמת אכפת לי מזה ואני מזייפת רגשות\\אכפתיות,מבחוץ אני נראית אדם תמים לחלוטין,שמחה,חייכנית,חברותית הכל.. אני מרגישה שיש פער עצום לבין מה שאני מראה כלפי חוץ לבין האני האמיתי שלי. נדמה שגם לסבל של אנשים אחרים אני לא מודעת,למשל אני יכולה לנתק קשרים עם אנשים שהכרתי כל החיים רק כי הם הפסיקו לשעשע אותי.או מצאתי את עצמי פעם מתכננת ממחשבת תחילה איך לבגוד בחבר שלי ויצא שבגדתי בו כמה פעמים ונהנתי מזה ולא הרגשתי שאני עושה משהו לא בסדר.המוסר כאילו אף פעם לא היה שם, בתודעה אני יודעת מה נכון ומה לא נכון אבל אני לא יכולה להרגיש את זה אין למעשים שאני עושה שום השפעה עלי מבחינה רגשית . אני לא יודעת אם אני פסיכופתית או לא,אני רואה דמיון מסוים בקטעים שאני קוראת על פסיכופתיה לבין מה שאני חווה ביומיום ובהרגשת הנתק שלי מרגשות ומאנשים.אני יכולה להעיד על עצמי שיצא לי לראות בן אדם שכמעט התאבד,או אנשים שהתעלפו וזה לא עשה לי כלום. אני לא רוצה ללכת לאבחון פסיכולוגי פנים מול פנים כי הדבר האחרון שאני צריכה בחיים זה חבורה שתבחן אותי מכל כיוון אפשרי ותאשפז אותי. אבל אני רוצה לדעת אם אני פסיכופתית או לא בשביל עצמי כי איכשהו כשקראתי על ההפרעה זה נשמע לי בדיוק אני-איך אני יכולה לדעת?האם הסימנים שציינתי יכולים להעיד על פסיכופתיה?

וואו זה ממש מעניין הוא ענה לך?

אודי שלום, רציתי לשאול האם לגיטימי לשאול אותה..או לגיטימי בכלל.. לשמור על איזושהי רמה של קשר אחרי טיפול או חייב להיות נתק מוחלט...כי לפי מה שהבנתי אנשים כן שומרים על איזשהו עדכון בטלפון או אפילו שיחת עדכון..האם אתה חושב שזה בסדר? שזה לא בעייתי לבקש ממנה...האם גם אצלך מטופלים מעדכנים פעם ב...?והאם זה בעייתי בגלל תלות בה? שאני דוקא חושבת שהיא פוחתת עם ההשלמה של הסיום...מה דעתך? וכיצד אתה נוהג לאחר סיום טיפול?

שלום, אני בת 19 מאזור המרכז. רוב חיי טופלתי אצל פסיכולוגים ופסיכיאטרים למיניהם, שרובם המכריע לא עזר לי באמת. אני סובלת מחוסר יכולת כרוני להקשר לאנשים, כל מי שאני פוגשת הוא מבחינתי כלי להשתמש בו(בעיקר אנשים שקרובים אליי) אני חווה מגיל צעיר דחפים לאלימות קשה יחסית וחשיבה ביזארית באופן כללי. כמו כן גם שימוש בסמים מגיל צעיר, גניבה מחנויות ובולמיה או אנורקסיה לפרקים. כל התסמינים האלו רק הולכים ומחמירים ואין באפשרותי כרגע לממן טיפול פסיכולוגי. הייתי רוצה לקבל פתרון זמני וגם אשמח לקבל שם או אבחון כלשהו על קבוצת התסמינים שציינתי לעיל. תודה רבה!!

אודי אני נמצא בשלב שבו אני רוצה לגבש החלטה מה ללמוד ונכנסתי לעובי הקורה בתחום למודי הפסיכולוגיה , ותחום הטיפול מאוד מעניין אותי מה שגם מאוד מושך זו היוקרה של התחום, השאלה היא פשוטה האם כדאי או שיש תחום אחר שהיוקרה היא שוות ערך וגם הנגיעה והעזרה העצומה ל מטופלים ,משום שתהליך ההפיכה לפסיכולוג קליני הוא כרוך במאמץ רב תודה על ההתייחסות

אודי שלום רב, שמי לביא, בן 26, סטודנט מאזור חיפה. רציתי לשתף אותך במספר חוויות שעברתי לפני כמה שנים טובות, במטרה לגלות מה הוביל אליהן. אציין שחיפשתי רבות באינטרנט אודות התופעה שאני עומד לתאר, ועד היום לא מצאתי תשובה ולו חלקית. העניין מאוד פשוט- מתקופת גיל ההתבגגרות המוקדם וכן בהמשך, מצאתי עצמי בכמה סיטואציות שונות של קבלת אורגזמה עקב מצבי לחץ. לדוגמה, כאשר הייתי בחטיבת הביניים וכתבתי מבחן, והרגשתי שאני לא יודע כלום ומסתכן ב"להיכשל", תחושת הלחץ האמירה עד כדי קבלת אורגזמה של ממש (כולל שפיכה).אותו ריטואל חזר על עצמו במצבים שונים ומשונים (פעם אחרונה שזכורה לי- במהלך פעילות מבצעית בשירות הצבאי). האם שמעת על התופעה הנ"ל? מה היא יכולה לסמן? מה הגורם לה? כל שביב מידע יעזור לי מאוד.. תודה וסופש נעים ביא

לחבר שלי יש אקסית מיתולוגית שהם יצאו המון שנים יחד וגרו יחד ... ברגע שאנחנו כזוג יוצאים לאנשהו כמו מועדון והיא שם נמאת כי זה מועדון קבוע שלנו ושלה גם כן היא תמיד באה איפה שאני עומדת תמיד מתקרבת אליי ומנסה כאילו להראות את עצמה כאילו להראות כמה היא טובה יותר או משו כזה וזה מוריד לי תביטחון ואני כל הזמן חושבת על זה ומשווה את עצמי אליה למה היא מתנהגת ככה???

שלום אני מטופלת אצל פסיכולוגית CBT. למרות שמדובר בטיפול שלא אמור להיות ארוך במיוחד , היא מדברת איתי על שנה של טיפול. שאלתי- אני מכימה עם דרך הטיפול שלה ויש שינוי, אך אני לא מתחברת אליה רגשית, מה שגורם לי להיות פחות פתוחה איתה ולא ככ לסמוך עליה. האם זו סיבה להחליף פסיכולוגית. ככ היא טוענת שעלי להגיע פעמיים בשבוע מה שמייקר מאוד את הטיפול.למרות שהסברתי לה על הקושי הכלכלי. אבל דרישתה מעמידה אותי בחשש. אולי אני צריכה פעמיים בשבוע. תודה על תשובותך.

שכחת לענות לי?..

גרוע, לא רגוע:-(

רוני, רוני...מזמן לא כתבתי לך אולי פשוט כי לא ידעתי מה לומר...אולי אם נפסיק לחשוב רע יהיה טוב? לשם שינוי? מכירה שיר שנקרא תחשוב טוב יהיה טוב..של אודי דוידי..אולי זה דתי כזה אך המילים מאוד מאוד משמעותיות...http://www.youtube.com/watch?v=DJJdmJVXptU אין לי מושג איך שולחים קישור אף פעם לא שלחתי אך אני מנסה..אם לא יצא אז פשוט תכתבי בגוגל "תחשוב טוב יהיה טוב"...מקדישה לך את השיר...