פורום פסיכולוגיה קלינית

סוריקטה יקרה, השבוע הוא שלך, ואני מזמינה את כל המשתתפות ואת אודי גם לברך אותך ליום הולדתך. מאחלת לך בריאות טובה והרבה כוחות להתמיד במסע הלא פשוט שלך. מי יתן ותצליחי להאיר את דרכך כפי שאת מיטיבה להאיר לאחרים. שלך שירה

מזל טוב יקרה שתמגנטי המון טוב לתוך חייך שהאור יגבור על החושך שהשמחה תגבור על העצב שאהבה תעטוף אותך ברכות מזל טוב אשה יקרה

שירה את מתוקה! יום הולדת זה יום קצת קשה לפעמים..חשבון נפש, משקעי העבר..סוריקטה הזכירה אותו כדרך אגב וקבלה מבול של מזל טוב :) אני לעומת אחרות לא כתבתי לה על כך...קצת התלבטתי... אז סוריקטה יקרה, אאחל רק שיהיו ימים טובים ושקטים ותרגישי משמעותית בכל מעשה ידייך, נכון, עצוב שלא ניצלת את יכולותייך המדהימות, אבל ניצחת והצלחת המון, זכרי איך היית פעם מזמן ולמרות כל מה שעברת את מדהימה ורגישה ויש בך המון נתינה! לצערי חשבתי שנועדתי למקצוע שלי לא רק מתוך אמונה בעבודה (שתמיד הייתה) אלא מתוך מקום נמוך..שבמילא לא יקבלו אותי לכלום, שאני לא טובה בכלום רק להיות עם ילדים.....מתחברת רק לילדים...סיימתי בהצטיינות את התואר אבל המעטתי ממש אמרתי שזה במילא כל כך מקצוע קל עם נתוני קבלה נמוכים...זה עצוב אבל היום אני ממש גאה במקצוע! ולא מתחרטת, מקווה שתמצאי שלווה בכל מעשה ידייך, גם ללא תואר רשמי...אני יודעת שאת מחוננת, כבר כתבתי לך זאת לא פעם. (יש לי ילדים מחוננים אז אני יודעת :) ) אוהבת, מיכל

יפה שלי, נטעת עבורי עץ :-) מאחלת גם לך התחזקות ובריאות ואור. תודה לך ולכל המצטרפות - רוני, מאי, אביב (אלו מי שאני מצליחה לראות שמופיעות כרגע בעף הנוכחי). מקסימות שאתן, שלכן, סוריקטה

מזל טוב שתמצאי אושר ומשמעות בכל יום בחייך.

מזל טוב וכל שתבקשי לו יהי :-)

מאחלת לך שתשתחררי מהעבר ותרוצי קדימה בגאווה ובנחישות ותצברי חוויות מעצימות ומאושרות. איתך תמיד! הופ

מצטרפת לכאן. מברכת אותך ומקווה יחד איתך ובשבילך שתמשיכי בדרך שאת טווה עבורך. דרך ומקום שיהיו טובים בשבילך והלוואי ותצליחי ותתקדמי. ושיהיה בעיקר טוב! (כי "רק טוב" זה אולי בגדר אשליה...) את מקסימה ומיוחדת ואני אוהבת לראותך כאן. שולחת חיבוק ונשיקה לכבוד היומולדת.

העמסתי על עצמי יותר מידי .....טריגרים ולחצים .... לא יודעת איך אעמוד בזה אני לא רוצה לוותראבל חולמת על הקורס הזה ...פוחדת שאתנתק בלימודים ליד כולם ....זה יהיה זוועה ....

אביב יקרה, איכשהו הרשי לי להאמין בך ובכוחותייך. ייתכן שיהיו ניתוקים. אך זה לא אומר בהכרח שהסביבה בכלל תדע או תרגיש. מאמינה גם שאחרי שישנה התעשתות שהיא - מתנגנים הדברים בראש, נקשרים חוטים ואת נזכרת. מה את אומרת? אפשרי? סוריקטה

מאוד תלוי בניתוק . ולא רוצה להתנתק כי יש חלקים שאין לי שליטה עליהם ואז כן כמו קוריים אני נזכרת מה עשיתי וזה בדרך כלל דברים שאני לא גאה בהם :( יותר מזה מהלחץ אני נעשיית ערומה ומדברת ופשוט לא רוצה לחשוף את עצמי. ואני מחכה לראות מחר מה יהיה פשוט זה לא יהיה זה בטוח .לא היה פשוט בשעור הראשון כמעט והתנתקתי .פסתי את עצמי בוהה בחפץ מסויים והבנתי שאני בסכנה מטורפת. תאמיני לי שמי שיביט בי יקלוט שהתנתקתי ואם הוא לא יבין משהו יראה לא מוזר ביותר . אני אחזיק בידיעה שאני לא לבד .תודה על התמיכה .

רוצי אביב רוצי, את יכולה, להפך, בגלל שתהיי עסוקה בדברים שאת אוהבת תתחברי ולא תתנתקי.

פיספסת את הכוונה הניתוק יבוא מהתכנים שעולים בשעור .לא פשוט זה בטוח.אבל תודה על האמונה שאני יכולה

את מפעימה אותי עם עבר לא פשוט הווה גם לא כולו דבש, ובכל אופן יש בך כל כך הרבה עדינות ורגישות, וחשיבה, זה לא מובן מאליו, כל כך יפה לראות כיצד למרות ועל אף הכל יוצא ממך פוטנציאל כל כך חם. אוהבת לקרא אותך

ערב, קראתיך גם למטה. הוספת את דרך ראייתך, וזה היה מאד חשוב ומוסיף עוד פן לבניית התמונה. תודה, שלך, סוריקטה

היי..אני קוראת אותך ונראה כאילו כל דבר כל כך מובן לך ואת יודעת הכי טוב ומה פסיכולוג אומר, אני לא באה בהאשמה או משהו, רק לסבר לך את האוזן ושתשימי לב לכיצד הדברים נשמעים מהצד... לאו דווקא התובנות שלך הן הנכונות, יש עוד דרכים לעזור..אני מבינה שלא מתאים לך אנליזה אבל יש כאלה שכן מתאים להם. כתבת ואני מצטטת "נאמר אם מטופלת מספר לפסיכולוג כיצד אמא שלה רודפת אותה, והוא נותן לה כלים איך להגן על עצמה ולהיות אדישה לאותן פגיעות כדי שלא יזיקו לה. ואם נאמר שהאמת היא שהאמא לא פוגעת, אלא רק מבקשת לחנך אותה, והילדה פורקת כל עול, ולא רוצה לקבל כל מרות, הטיפול שיתן המטפל רק יחמיר את המצב... נקודה למחשבה" אז מאיפה את יודעת שכך הפסיכולוג יגיד לה? דווקא המטפלת שלי ממש עזרה לי להבין את הצד של הוריי...שיש בהם גם צדדים אחרים לצד הדברים שפגעו והיא מראה לי שזה באמת ההסתכלות שלי וישנה עוד דרך להסתכל על העולם, זה לא אומר שהיא לא מזדהה עם הכאב שלי, פשוט היא מראה לי גם צדדים אחרים..והיא מציבה מולי מעין "מראה" על ההתנהוג שלי ודרכי ההתמודדות שלי, מבינה? יש לך דעה וכך נראה לך שפסיכולוגים מטפלים..לדעתי את טועה יש שיטות שונות ודרכים שונות להגיע למטופל ולעזור לו ולא להחמיר את המצב בכלל!!!, נקודה למחשבה. יום טוב, מיכל

מה שאת אומרת לא סותר את מה שאמרתי, להפך. את סיפרת נרטיב מסוים למטפלת, על מה שסיפרת היא ניסתה לעזור לך להבין את ההורים שלך, לייצג לך את הצד שלהם, אבל משום מקום היא לא נסתה לשים סימן שאלה על מה שסיפרת! לדוגמא, אם סיפרת לה שהוריך לא מרשים לך לחזור הביתה לאחר עשר בלילה, ואם את חוזרת יותר מאוחר, משאירים את הדלת נעולה. (כמובן שזה רק דוגמא קיצונית שאני נותנת בלי קשר אליך). אם מביאים את הסיפור הזה למטפלת היא יכולה לעזור לך להבין את הצד של ההורים שדואגים, שחושבים שיש פושתקים בחוץ, שרוצים לגונן עליך וכו' וכו', אבל הכל מותנה על הסיפור שסיפרת. עכשיו נניח שהסיפור הזה לא היה ולא נברא, מעולם לא נעלו את הדלת עליך ולא נשארת בחוץ, המטפלת בכלל לא מנסה לראות את הנרטיב שלך אמיתי אם לאו, זה לא מעניין אותה. מה שלה חשוב זו ההרגשה הסוביקטיבית שלך, והיא תנסה לך למצא את עצמך, ולהבין את החברה על פי הרגשות שלך. לעומת זאת, אם זו הייתה עובדת סוציאלית, היא מייד הייתה מנסה לברר האם זה נכון, האם השאירו נערה בת 14 (לשם הדוגמא ברחוב, הייתה בודקת, רוצה לנקוט באמצעים, וכו'. נקודת המבט היא שונה לחלוטין. בוודאי שפסיכולוג כפי שאמרתי רוצה שכל אחד יקח אחריות על מעשיו, מתוך אותה זוית ראיה שהמטופל רואה את המציאות, משם, שיקח אחריות. את המטפל בכלל לא מעניין האם נקודת המבט הזו יש לה אחיזה במציאות אם לאו, אם כך מרגיש המטופל זה מספיק, ועכשיו מנסים לתת לו כלים להעזר בתחושות שלו. הפסיכולוג לא שיפוטי, רוצה להכיל, ולתת כלים להתמודדות עם זוית הראיה של המטופל.

לא הבנתי מה רע בזה? ולמה שזה יזיק? להפך, לי זה ממש עוזר. חבל שאת חושבת שזה מזיק...אני מוצאת את העצמאות והדרך שלי דרך הטיפול וזה מחזק והרבה שינויים לטובה קרו בחיי!!

פעם, באחת הפגישות המטפלת שאלה אותי: "הילדה הקטנה שבך – מה היא צריכה?" ואז ממש רציתי לצחוק. לא הבנתי מה היא רוצה למה שתהיה בי ילדה קטנה???? אני הרי אדם בוגר, ורציני ושקול. אין בי שום ילדה קטנה ומטופשת... ילדה קטנה ובודדה – שמחכה כבר ללכת לישון כדי לדמיין שיש לה כוחות על. ילדה קטנה ועצובה – שהיא ואמא שלה לא מסתדרות. וכל הזמן צעקות וכעס ובלאגן. ילדה קטנה ומוזנחת – שהייתה מתביישת בעצמה וזוכה להרבה לעג מצד הבנות . ועל בנים – אין כלל מה לדבר. היא הרי שונאת ונגעלת מהם כל כך. אף אחת לא רוצה להיות ילדה כזאת. אז אמרתי למטפלת שהיתי מדברת עם הילדה ומסבירה לה שכך וכך אסור לעשות– כי זה מה שהיא צריכה. ואז היא אמרה..."זה מה שהיית עושה? מדברת עם הילדה ומסבירה לה?" "כן , זה מה שהיא צריכה" "מה עוד הילדה הקטנה שבך צריכה?" "חיבוק, אבל אני לא מרגישה שיש מי שיחבק אותה" "אולי את? את מסוגלת לחבק אותה?" "זה קשה לי"

בתחילה שדברו על הילדה קטנה שבי זה היה נראה לי תת רמה ופיקציה שאין לה משמעות, הסתכלי על זה בצורה צינית וסקפטית אבל כאשר קלע בול למה שהיה חסר לילדה ונתן דרכים איך להרגיע אותו וזה הכניס אותו לשבוע של סערת רגשות שאי אפשר לתאר אפילו, הבנתי שזו לא פיקציה, היא קיימת שם, ואפשר גם לדבר אתה.

אני אוהבת לקרוא אותך ומוקסמת ממך. נטע.

מאחלת לך שתחבקי את הילדה הזאת..היא זקוקה שיאהבו אותה, אני אוהבת אותך, את כולך, את מדהימה! קבלי בינתיים חיבוק וירטואלי לילדה.. אם מתאים, למדתי לאהוב ולקבל את הילדה שבי ומאחלת לך גם, זה בסופו של דבר נעים ולא מרתיע...מ.

עשיתי תספורת חדשה עם צבע וגוונים וקניתי בגדים חדשים. והייתי באירוע ביום שישי. 3 דברים שלא עשיתי ממזמן. וההרגשה טובה. שיהיה שבוע נפלא בעשייה ובאחווה.

סחטיין עלייך

איזה יופי נפלא ..תמשיכי לעשות דברים עבורך תיראי איך זה ישפיע על כולם סביבך. לילדים זה בטוח עןשה נעים לראות אמא מאושרת

וואו!!!!!! איזו התרגשות!! תהני מכל רגע!

תתחדשי

נשמע מרענן ומחייה.

הי הופ, מהפך - יופי. שמרי עליו. גם אני חושבת שעושה טוב לילדים לראות אמא מטופחת. אמא מטופחת ומטפחת. תתחדשי! סוריקטה

שכחתי גם לשאול..יש לי המון חלומות כמו פעם כשלא היה לי טוב בטיפול...מה זה אומר? חולמת גם עליה...וגם על תינוקת נטושה..חושך ועוד...עצוב לי.

אודי יקר! אתה כותב לנו לנח היטב ולאגור כוחות...כמה אני זקוקה לזה עכשיו. השבוע אצטרך לאגור כח ללכת אליה למקום הזה החדש שבחרה..הוא כל כך שונה מכל מקום אחר שבו בחרה עד כה. כידוע עברתי איתה שלוש פעמים כל פעם לבית..הבית האחרון היה במקום שליו כל כך..שקט..יורדים במדרגות לחדר כניסה ואני ישבתי בחדר בקצה..אולי היחידה שבקשה להיות בחדר הזה..מוקפת בצעצועי ילדים רכים(השותפה עבדה עם ילדים) והיה לי שם בטוח כל כך מכל מקום אחר!! קשה לי כל כך...היא עוברת כי היא עובדת גם דרך קופ"ח ושם התנאי הוא לקבל במקום נגיש עם שרותי נכים. כל כך עצוב לי שבארץ שלנו כמעט ואין מקומות כאלה..בתים כאלה..כי צריך שרותים של נכים...ורק שם במקום הכי מרכזי בעיר מרכז מסחרי עם חנויות ומשרדים של רופאים עצמאיים...זה שונה. מסדרון עם חדרים. כל חדר משרד...אוף..מקום קשה עבורי. רחוק מבית!!! היא מתלבטת איזה שלט לשים על הדלת...אמרתי לה שבאמת קשה כי היא יכולה להיות גאה ולכתוב פסיכולוגית קלינית..היא סיימה בהצטיינות.היא משתלמת המון..היא מאוד מקצועית ובכל זאת אני רוצה שתשמור עליי....היא יכולה סתם לכתוב את שמה שאומר המון!!! אוף אודי. אני לא רוצה לבוא לשם..שם נפרד אולי..שם אחליט מה לעשות..אם לבוא פעם בחודש או להמשיך או לעזוב...ביקשתי שתתכונן לפרידה...דבר נוסף כשאמרתי שזה כמו בילדות...הוריי לא שיתפו כשעזבנו בית..לא הייתי ילגה כבר אבל הם ארזו בשבילי. החליטו לבד והיה קשה כשהרסו את בית ילדותי.....אני כתבתי בצניות מה חדש..אך אתה בתבונתך שאלת מה חדש..אז שזה לא ממש בית..אבל מצאתי אצלה בית לנפש.....מה שאחליט..תחשוב עליי..טוב? תודה וסליחה שיצא ארוך...

שולחת כוחות ...מחבקת בעדינות איתך

את מקסימה

בוקר אור לאודי ולבנות המתוקות, ואם יש בנים נוספים - אז גם - המטפל שלי חלה. התבטלו פגישות, הבטחות אחרו להתקיים, מצאתי את עצמי מגיבה באופן שהיה קשה לי להתעשת. קשה מאד. ואז אני נזכרת בחלקים הפחות בריאים שלי. אולי אפילו חולים ממש. אלה שתולים את קיומי שלי בפני עצמי בקיומי אצל הזולת. מחשבות על נטישה. מחשבות על מוות. מן המוכר כאן. זה קצת מסביר את הקנאה שהזכרתי בכמה מהודעותיי האחרונות, שנכתבו בסופ"ש ועתידות לעלות, בכ"א מקווה שכך. עשיתי חיפוש קטן, אודי, חיפוש לשיחות ביננו. מצאתי וראיתי - אחת אחת הגבת אליי בהודעות נפלאות. ואני, בראשי, שפכתי את הכוס. היא הייתה מלאה למדי, מסתבר. אמרת לי פעם שאף פעם זה לא מספיק. ואני יכולה להבין. התחלתי את הבוקר במעין עצב מהול. השבוע יש לי יומולדת. יצא שקבענו פגישה בדיוק ביום הזה. ואני, גם נזכרת בפנטזיה שלי מתחילת הטיפול שתהא איזו מילה, שכבמעין קסם תרכך את הנפש. מבקשת מהמטפל – והוא מניד בראשו. אז ניסיתי לבקש גם כאן, אבל כנראה שזה באמת לא זה. עד כמה שנשמע מצער. שבוע טוב, סוריקטה

את עקרבית ? יום הולדתך חל בנובמבר ? רגע.... תגידי לי סוריקטה ... את זוכרת את ילדה/אשה מפעם ? לא שוכחת אותה... פעם, כשנפגעתי מבנות רבות בפורום.. זה היה ממש ממש בהתחלה כשנכנסתי.. זוכרת, נכון ? כשאודי.. טוב, לא משנה עכשיו.. זוכרת סוריקטה ? ואני לא אשכח לילדה/אשה שהיא היתה איתי.. הזמינה אותי לתת לה יד וללכת איתה לשבת ליד המעיין, לשמוע צפורים.. ילדה/אישה שיתפה שיום הולדתה חל ב 5 לנובמבר.. ואני זוכרת את זה בגלל שיום הולדתי חל ב 7 לנובמבר... כן.. אוטוטו... אל תגידי לי שאת זו ילדה אישה ? זו את ? אחותך-במבי.

הי במבי'לה, כן, עקרבית :-) בוודאי שאני זוכרת את ילדה אישה ואת חמלתה בתחילת הדרך שלך כאן. הייתה לה משפחה, בעל, ילדים, היא הייתה אמא. דיברתי איתה רבות. יש לנו תאריך יומולדת משותף, אך גילנו אינו זהה. אההממ... לא התכתבתי עם עצמי בכינויים שונים :-P אכתוב לך עוד בהמשך, תודה ממי שלי, סוריקטה

מאחלת לך שכל הטוב יבא לך, שתרגישי מלאת שמחה וסיפוק, שאור גדול ימל אאת לבך, שיהיה לך מספיק שפע כלכלי ושפע רוחני, ושתמיד תהיה לך סבה לשמוח ותדעי לשמוח ולהרגיש את כל הטוב. שולחת לך חיבוקים עזים, עם הרבה תקווה לעתיד טוב, מגיע לך!!!

הי סנדיי יקרה, תודות רבות, קראתי ולקחתי כל מילה, חיבוקים בחזרה. שלך, סוריקטה

איתך בעצב בכאב וגם במומולדת שזה תאריך כזה טרעגרי שמח עצוב ... יושבת ליידך ומזכירה לך שזה בסדר שקצת עצוב ולא בטוח וגם את הכוחות...ואני שמחה ככ שבסוף פשוט כתבת הודעה כזו שהיא רק שלך ולא בעצים אחרים כזו שמגיעה לך לנפש שלך .. אוהבת אותך כל כך ומחבקת עדין ועוטף אם נכון לך

אביב יקירתי, את צודקת, יש רגעי עצב מהולים. מקבלת באהבה שולחת בחזרה חיבוק עדין ועוטף, שלך מן הלב, סוריקטה

קראתי לפני זמן מה את הודעתך והמילים שלך לגבי יום הולדתך צדו את עיני והתייחסתי רק אליהן.. (אגב, שתינו עקרביות... מזל מורכב ביותר לפי האסטרולוגים.. מכירה מה הם אומרים ?) קראתי עכשיו שוב את הודעתך ו... רוצה להיות על ידך.. מסכימה ? בא לי לתת לך איזה מקל קסמים כזה שתחזיקי ביד, תניעי אותו קלות ומשאלות ליבך יתגשמו.. סוריקטה סוריקטה... אחותי שלי המדהימה .... שלך-במבי.

הי חמד שלי, מכירה מה הם אומרים, האסטרולוגים :-) בוודאי שמסכימה ליד ביד, שלך ואיתך, סוריקטה

הזדהיתי עם התיאורים שלך שבוע מקסים שיהיה..

הי יקירתי, גם אני יכולה להזדהות רבות עם תיאורייך, ומשם, אני חושבת גם מגיעה הכתיבה שלי ותגוגובותיי אלייך. הן תורמות גם לי. שבוע מקסים שיהיה, הלוואי :-) שלך, סוריקטה

כולנו מחפשים מרפא לנפש...אני אוהבת שאת קוראת למטפל רופא הנפש, כל כך נכון ומדויק...אני הבנתי שהמרפא יגיע ממני בסוף כשאלמד לרפא קצת את עצמי..ימים יגידו..

הי מיכל יקרה, כמה טוב שהצטרפת. אני חושבת שאת בריאה למדי. אולי כמה באגים (למי אין?) ובס"ה את בסדר. מסכימה? (ולא, לא שכחתי את הילדה ולא שכחתי את הכאב). שלך, סוריקטה

את יודעת? יש בי משהו ששמח שאת מצליחה להוציא כאן את הכאב שלך קצת החוצה... חושבת שלי יהיה נעים אם יהיה לי טיפול ביום ההולדת שלי, מקווה שגם בשבילך כך. מאחלת לך שבוע טוב!

את יודעת חנה יקרה, יש לך את הקסם הזה לומר ישר, גלוי ברור. זה יופי בעיניי. שבוע טוב בהחלט! שלך, סוריקטה

אהלן יקרה! נכמר הלב לקרוא את דבריך, שמתחשק לי שיהיו לי את המילים שלך בשביל לכתוב לך משהו משמעותי, מחזק, שיהיה כמו מילת הקסם הזאת שכנראה שלא באמת קיימת. אני גם מרגישה שאחת התימות שמלוות אותי בחיים היא המלחמה בין כוחות האור וכוחות החושך, עד כמה אני בריאה ויכולה לחיות חיים מלאים או עד כמה אני חולה וצריכה ללמוד להשלים עם הנכות הזאת... ואת מספרת במעט מילים כ"כ הרבה, על התלות באחר, שאני לא בטוחה שהיא כ"כ נוראית, נכון שהיא צורבת כשמשהו משתבש והאחר לא שם, אבל אם לרוב היא מספקת משענת בטוחה, שאיתה אפשר לחיות, אז אולי אפשר לשרוד את הפיספוסים? ואת כותבת על קנאה ועל מוות ועל החלקים החולים האלה שתמיד יהיו שם, אבל אני חייבת לומר לך גם שכשמסתכלים על איך שאת כותבת, יש בכתיבה שלך משהו מאד משלים, עם המורכבות ועם הסבל ועם האכזבות, משהו שאולי כבר למד ורכש פרספקטיבה שזה חלק מהחיים, שעכשיו דברים מרגישים ככה, אבל עוד קצת מעבר לפינה מחכות תחושות אחרות. ויומולדת זו בכלל הזדמנות לשינויים, בינתיים אני מאחלת לך את מה שלא מזמן ביקשת- ביטחון כלכלי ופרנסה יציבה, ואגב גם אני מאמינה בעזרה לבני אדם, מישהו לא מזמן דיבר איתי על הניצוץ האלוהי שיש בכל אדם, ונראה לי שיש אנשים שמצליחים לחזק את הניצוץ הזה באחרים כשהוא נחלש, ואת אחת מהם:) שולחת חיבוק גדול גדול, בשמי בשם כל אלו כאן בקבוצה שחיזקת להם את הניצוץ ובשם הכלבים והחתולים שקיבלו ליטוף וצידה לדרך. 3> גלי

גלי יפה שלי, כתבת מדהים. מדהים מדהים מדהים. כן, השנים מראות אותותיהן, והטיפול גם עזר, נראה לי שלאיזו פרספקטיבה, כפי שאת מזכירה. איחולים חשובים כל כך לך, מקשיבים כל כך. תודה מעומק הלב, ממני ומהיצורים הרכים גם, שלך, סוריקטה

לא רוצה להיות יותר אני הכל צורח ובועט לבה מבעבעת צרחות ובכי וקולות רעים כל זה אני הבלתי נסבל שחייב שמישבו יחזיק את הכאב חזק איתי ילחץ חזק חזק להפסיק את הדימום.חזק כמו הצרחה. אודי לא היה פשוט בבית וגם היה מרגש. הפער בין החוץ לפנים כל כך קיצוני שזה בלתי נסבל. שבוע טוב שירה

כל כך מבינה דברי איתם עם כולם תרגיעי תחבקי תערסלי תהיי שם עבורם הם פוחדים וכואבים ....אני איתך יקרה מקווה עבורך לימים קלים יותר שולחת חיבוק וכוחות

יקרה, אני לא רוצה אותם לא מצליחה לחבק אותם לא רוצה ךחבק או לשמןע אותם, רק רוצה שיעלמו, רוצה להרוג אותם. ככה אני מרגישה. לא מצליחה להתחבר לדבר הזה. שלך שירה

זה עצוב כל כך כי ההודעה הזאת מזכירה לי את עמליה שלא איתנו

יקרה, זה עצוב ונורא הסיפור של עמליה. עשיתי חיפוש בפורום וקראתי. אני מניחה שיש באמת נקודות דמיון. אולי סיפור הילדים והאשפוז. אני עוברת לאשפוז יום, התקדמות מבחינתי. למרות שבפנים הכל עוד צועק ורחוק מלהיות מווסת, אני כנראה בשליטה. ומה שלומך? שלך, שירה

מחפשת פסיכולוג טוב שיוכל להכנס לנבכי נשמתי ולעזור לי, אם יש כזה באזור אשקלון, אשמח להצעות

הי תפרסמי כתובת מייל ואז אם למישהו יש המלצות ישלחו לך למייל. אסור להמליץ על גבי הפורום.

הדרך לאיתקה לא מדברת על שלווה או הנאה כל שהיא היא מדברת על הלימוד וההנאה מהדרך עצמה ללא קשר להישג כלשהו . ככה שברור שלכל אחת הדרך שלה ולכל אחת ההנאות שלה ולכל אחת הפחדים שלה בדרך הרעיון הוא להיות ולהנות מהדרך ... זה קשה להיות שם כי כולנו רוצים להגיע למשהו ,בנקודה הזו לאיתקה , אני לאיזה נורמליות זהירה ושיפור האני כשאנחנו שמים לב לדרך זה הרבה יותר קל ונעים ...הסוף (איתקה ) היא רק מטרה סוג של כיוון ... הדרך לאיתקה מאת קונסטנטינוס קוואפיס (1933 – 1863) כי תצא לאיתקה בקש כי תארך דרכך מאד. שתהיה מלאה הרפתקאות, שופעת תגליות. ליסטריגונים, קיקלופים, פוסידון הזועם – אל תירא מהם: לעולם לא יקרו אלה בדרכך כל עוד מחשבותיך נעלות, כל עוד רגשות נשגבים מדריכים את נפשך ואת גופך. ליסטריגונים, קיקלופים, פוסידון הפראי – לא תפגוש בם אלא אם כן תישאם בקרבך, אלא אם כן רוחך היא שתקימם לפניך. בקש כי תארך דרכך מאד. מי ייתן ותתעורר אל בקרי קיץ רבים, ובשמחה רבה, בחדווה, תדרוך כף רגלך בנמלים אותם תפקוד לראשונה. מי ייתן ותחנה במחוזות המסחר הפיניקיים ותרכוש את הטובים שבטובין, אם הפנינה, האלמוג, הענבר וההובנה, גם בשמים משכרים מכל המינים – בשמים משכרים ככל שתוכל לשאת. ומי ייתן ותפקוד ערים מצריות לרוב ותלמד, ותוסיף דעת מחכמיהם. ותהא איתקה לנגדך תמיד, להגיע לשם זה ייעודך. ועל הכל, אל תאוץ לך הדרך. ולוואי ותארך מאד, שנים הרבה, ותגיע אל אותו אי ואתה שבע ימים, עשיר ככל אשר אספת בדרכך, ובלי לצפות שאיתקה תעשירך עוד. איתקה העניקה לך את הטיול המופלא. אלמלא היא לא היית יוצא כלל למסע. אין בה עוד.

לא כל כך הבנתי את הפילוספיה, ניסיתי אבל לא הצלחתי. יש דרך ויש מטרה כמובן שהאמצעי גם הוא חשוב בדרך להגיע למטרה ואם האמצעי הוא לא נוח וטוב, והוא בעצם משרת אותנו רוב ימינו, אז המצב לא טוב. אבל אמרתי שכל אחד רואה הנאה ונוחיות בצורה אחרת, למרות שה אמצעי, ולא המטרה, כל אחד יהנה מדרך אחרת, אחד יהנה מדרך שלווה ושקטה על חוף ים, שני יהנה יותר בסערות, טרקים, חוויות, כן הדרך, ולא המטרה אצל כל אחד תבחן בצורה אחרת, זה מה שאני הבנתי, וכמובן שבלי לקשר למטרה שכל אחת מציבה לעצמה

שלום אודי, תרשה לי לשאול לשלומך? אודה לך אם תוכל לענות על שאלותי בבקשה לא בשאלה ובטח לא בציניות (תודה) 1. האם אתה עונה למטופליך כשהם שולחים הודעת sms? 2. כיצד היית מגיב או מתייחס למטופל "שמעניש" אותך בכך שקובע פגישה ומודיע שאינו מגיע (ומבקש שירשם כפגישה) כדי שתחשוב על איך התנהגת כלפיו? 3. לגבי הרישומים: מדוע בעצם לא לשתף את המטופל? הרי תוכנו היא המטופל, והרישומים הם חלק מהטיפול, האם זה בגלל הדברים הרעים שהמטפל רושם על המטופל ?אחרת למה לא להראות? 4. באיזה שלב בטיפול אתה חושב שלמטפל כבר נמאס ממטופל? או כעבור כמה זמן? 5. האם למטופל כזה תאומר שאין ביכולתך לעזור או פשוט תמשיך כי נוח עד שהמטופל יבין בעצמו? 6. איך משפיעה עליך פגישה? האם פגישה קשה מלווה אותך או שאחרי הסיכום אתה שם את הדבר בצד ושוכח עד הפגישה הבאה? לתשובתך אודה גולם וכנראה שאני גולם גמור אם אני נמצאת מעל שנתים בטיפול ולא התקדמנו ב"שיתוף" בדבר, אלא בעיסוק תמידי של בדיקת גבולות, בניית אמון ושבירתו . אודה לך אם תחווה את דעתך בנושא.

תודה על הסבלנות במתן התשובות... ;)

בקשר למה שרשמת לאודי ולגביי.., אז רק להגיד מצדי, שזה ממש לא נכון. לא "נפלתי" עלייך ביום לא טוב שלי.., ועלכן את לא קורבן של זה. מה שעבר עליי לא טוב.., זה בדיוק מה שכתבתי לך, ובנוגע למה שהפריע לי ולאחרות. זה הכל. אני גם אמנע מלהוסיף, כי באמת מרגישה ,וכמו שאת אומרת..,שזה "וויכוח" עקר, וכנראה גם לא באמת משרת שום דבר,אם הכל רק נהדף. אז אוקיי. שכל אחד יחיה באמונתו הוא..., מאחלת לכולנו יותר שלווה ושקט.

יתכן שכדאי לך לקרא את ההודעות שלך שוב, ולקרא אותן בצורה אוביקטיבית, ותראה כיצד היית מרגישה אם את היית הנמנענת שימי לב להודעה שכתבת שמה שכתבתי לגלי היה הזוי ובזוי, אולי את יכולה להסביר מה בדיוק היה שם הזוי ומה בזוי? גלי התיחסה לאוכלי בשר כאל רוצחים שרצחו את הבהמה, זה היה ביטוי שהיא השתמשה בו, מה ראית הזוי או בזוי בתשובה שלי? וכיצד מילים אלו יכולות להחשב כהערה בונה ולא כהערה שמטרתה לפגוע?

חשבתי על אנטגוניזם שיכולים דברי לעורר, גם מקום שלא פגעתי. אני חושבת שכל אח מסתכל על דברים בצורה אחרת, ואולי לכן כאן בפורום מצפים למשהו אחר. אני חושבת שהמקצוע של פסיכולוגיה בעיקרה היא סוביקטיבית, כאשר האמת האבסולוטית לא מעניינת אותה. למשל, אם ישנה מישהי שתתלונן שתמיד נטפלים אליה, תמיד מתחילים אתה, ההורים לא בסדר, מורים לא בסדר, שכנים לא בסדר, כולם מטרידים אותה ופוגעים בה. כשהיא תגיע לפסיכולוג, בכלל לא יעניין אותו האם האינפורמציה היא אמתית אם לאו, האם היא באמת מופלית לרעה או לא, האם פגעו בה או לא, מה שיענין אותו זה איך שהיא מרגישה, בלי קשר למה שבאמת קרה, והוא ינסה לתת לה כלים כדי לקחת אחריות, ולבנות לעצמה עולם טוב יותר. אם אותה אחת הייתה מגיעה לעובדת סוציאלית או לחוקר משטרה, הוא היה רוצה לבדוק בדיוק מה נכון ומה לא נכון, מה עשו לה, ואיך לדאוג לה שלא יעשו לה זאת שוב, למצא לה מקום מוגן שלא תהיה חשופה לפגיעות אם אכן יש פגיעות, אך אם יגלו שאין פגיעות, והכל פרי דמיונה לא היה מתייחסים לתלונות, ועל כל פנים, גם כאשר מגלים שמה שהיא אמרה זה נכון לא היו מנסים לתת לה אחריות על מעשים אלא לגונן עליה. אם הייתה מגיע לעורך דין, הוא ישר היה חושב כיצד היא יכולה להפיק כסף מכל אותם התנכלויות. אם הייתה מגיעה למגשר, הוא ישר היה חושב כיצד אפשר להשכין שלום בינה לבין כל האחרים, הוא כן היה רוצה לשמוע גם את הצד האחר, ולנסות לבנות קונספציה שתוציא את כולם מרוצים. אם הייתה מגיעה לאומן, היה חושב להנציח את הפרצוף האומלל שלה. ועכשיו לענייננו, אני חושבת שמי שכותבת די רגילה לקבל 'שקוף' למה שהיא אמרה, שכל הנחת יסוד שהיא אמרה, יוצאים מתוך הנחה מקבלים בתור עובדה, ומנסים לעודד אותה במצב הסוביקטיבי שהיא חשה שהיא נמצאת בו מבלי לנסות לבדוק את העובדות. הפורום הוא פורום של פסיכולוגיה, ואני חושבת שרוב התגובות הן בהתאם. אני לא באה משטח הפסיכולוגיה......

נקודת מבט מעניינת...

מתוך רצון שלא להחשף אני לא אנקוב מניין אני באה, אבל יש לי יותר מכובע אחד, בכובע אחד אני מנהלת את משרדי, בכובעי האחר אני נבחרת ציבור אבל לא במובן המצמצם של המילה, אלא במובן רחב שלה. בשני הכובעים יחדיו יוצא לי להכיר הרבה מאד אנשים, על שלל בעיותיהם והרצון לעזור להם. נותנים בי אמון, אני מנסה לעזור, לפעמים מצליחה יותר לפעמים פחות, אבל אני מאד לומדת להכיר כל מיני שכבות באוכליסיה, במצבים שונים, לפעמים זה פשוט מרתק כתבתי לך הודעה מימה, שעדיין לא עלתה, על הערכה שאני חשה כלכפי התגובות שלך למה שכתבתי

הי סנדיי, אני לא כל כך בטוחה שמה שציינת לגבי הפסיכולוגיה מתאים למה שהתרחש בטיפול שלי. אכן הייתה הסתכלות על העולם הפנימי, אך היה גם עימות עם המציאות. ובהחלט נאמר לי שלעתים חוויתי דברים שאין בינם לבין המציאות כל קשר. לעתים קיים דבר מה במציאות, אך אינו בעוצמות בהן חוויתי את הדברים או הדרך מרחיקת הלכת בה תפסתי אותם. נראה לי שאוי לי אילו היו משאירים אותי בבועה. אולי אפילו סוג של עבודה בעיניים. היעדר אמון. סוריקטה

לא כל כך הבנתי מה שכתבת, אם היו משאירים אותך באיזו בועה? את רוצה לומר שהמטפל הביא אותך להכרה שאותה מציאות שהייתה קיימת היא לא כפי שאת ראית אותה?

אמרת שהכינוי שלי מעלה בך תחושות, תוכלי לפרט?

כשהייתי ילדה, הייתי מאוד מאוד חלשה בלימודים.. בני המשפחה כינו אותי לא פעם בכינוי :"גולם, טיפשה" ועוד.. איתך, במבי .

הם מפגרים... סוריקטה

להתחבר לחיים עצמם

מגיע לך ...לחיות ולהנות

הלוואי, מחזיקה לך אצבעות..שתפי בטוב הזה.

מקווה בשבילך, זכרי - לא לעשות פניית פרסה :-) שלך, סוריקטה

הי אודי, הבת שלי - היא כנראה תגדל להיות אישה מאוד מוצלחת. כבר בגילה (והיא ילדה) היא דורשת ממני כל מיני תסרוקות, היא רוצה להחליט מה היא לובשת, יש לה העדפה לבגדים מסוימים. היא אפילו מדברת עם חברות שלה על כל מיני דברים של בנות. ולפעמים עצוב לי , שאני לא מהאימהות הנשיות האלה - שיודעות לעשות תסרוקות יפות, שמבינות בבגדים... זה ממש לא התחום שלי... והייתי רוצה לשמש לה דוגמא בזה. שלא יהיה לה קשה כמו שלי. שיהיה לה מודל. ושתהיה מי שתדע לסרק אותה יפה. אני לא מבינה בדברים האלה. פעם אחת האימהות אמרה לי שאני אימא "קולית", אולי בגלל שיש לי אולסטאר ושממש לא אכפת לי לשבת על הריצפה,במילא הבגדים שלי הם לא הכי יפים... אתה יודע אודי, לפעמים אני מרגישה , שאני והבת שלי - אנחנו באותו שלב. שנינו מנסות למצוא את הסגנון הייחודי שלנו, "לגלות את עצמנו". ואני רוצה לאפשר לה את זה. (כמובן בגבול וכו וכו') אני אפילו גאה לראות אותה כך. אבל לפעמים היא מרגישה לי קצת פתאטית. אני פוחדת לפשל איתה... אני פוחדת שהיא תהיה חסרת ביטחון וגרועה כמוני. ילדים הם לוח חלק.

לא יודעת, אהבתי שאת אומרת ששתיכן באותו השלב- ומנסות לגלות את עצמכן.. לא יודעת, הרגיש לי אמיתי כזה.

הי כולם, כך, נראה לי קל יותר לגשת אליו: http://tinyurl.com/nnugnvn "הילד שבי" בביצוע דוד לביא (המדהים!) סוריקטה

כמוך כמוני... והבת שלי כפי שתיארת את בתך, אבל אני לא רואה בזה משהו רע להפך... נכון שיש נושאים או דברים שלנו שקצת יותר קשה מול הבנות שלנו אבל אני מעדיפה להרגיש בנוח ולא להוסיף מעטה נוסף של תחפושת , מי אמר שכדי להיות אישה צריך לסבול על עקבים?

מיקה, אני חושבת שגם אמהות 'מאד מוצלחות' לא קולעות בדיוק לטעם של בנותיהן בלבוש, את יכולה להיות אמא מאד תומכת ואוהבת, אם תאפשרי לה את מה שהיא רוצה בגבולות שאת מציבה. ז שאת לא 'מתגנדרת' בכלל לא צריך להפריע לה בהתתפחות שלה. כל אחד והטעם שלו. אני בטוחה שאת לבושה בצורה מכבדת, ואין לי ספק שהיא תעריך אותך על מה שאת, גם אם כרגע יש ל 'יפורים בראש'. אגב מוצלחת וגינדור לאו דווקא הולכים ביחד. הייתה לי מרצה באוניברסיטה, שלאמר שהייתה לבושה בפשטות זה אנדרסטייטמנט, לבשה ממש עלוב, הייתה מאד מבריקה, ומחזיקה במשרות מפתח. לפעמים ממש לא הבנתי איך היא מתלבשת כך, כי זה היה ממש ברף התחתון, אבל זה לא הפריע לה, ואין לי ספק שאין לה חוסר כסף! הייתה לי מרצה אחרת שהייתה נראית כמו דוגמנית, אבל ממש, ולבושה בהתאם, ורוב השיח אודותיה היה על הלבוש שלה והצורה שלה, אני חושבת שדווקא זה גרם פחות להתייחס אל היכולות שלה, שביננו לא היו מי יודע מה, והשמועות התהלכו איך היא קבלה את מעמדה...

לי יש רק בנים...מעולם לא רציתי בת, יודעת למה? בגלל שפחדתי..והנה לך יש בת, יש לך מזל והזדמנות נדירה לתת לה להיות כל מה שהיא רוצה, אנחנו לא רק מהוות מודל לחיקוי, מספיקה לעיתים התמיכה בגדילה והיא תמצא את דרכה :) אגלה לך סוד שגיליתי בטיפול , פתאום דווקא היה יכול להיות נחמד אם הייתה לי בת, שינוי מרענן בחשיבה...אז היום מאוחר מידי לבת לעצמי אך אולי תהיה לי נכדה ביום מן הימים :)

מיקה, לי יש בנים. אין לי בנות. גם אני, מאוד מאוד שמחה שיש לי בנים ואין לי בנות.. תמיד פחדתי שאם תהיינה לי בנות לא אצליח לאפשר להן מרחב, חופש.. אפחד לאפשר להן לצאת החוצה, אפחד להשאיר אותן ללא השגחתי הצמודה 24 שעות ביממה.. על בגדים, נשיות.... מי בכלל הגיע לזה ? :))

זו סוג חוויית גדילה אחרת לחלוטין כל אחד מאתגר מכיוון אחר, לא הייתי רוצה שיהיה לי רק מין אחד. נהנית מהגיוון, וגם באינטראקציה של בילדים , בין הבני לבנות, זה מעניין ומוסיף הרבה מאד.

חייתי הרבה שנים בקרבת אדם עם הפרעת אישיות, ובעמם בכלל לא משנה מה הדיאגנוזה שלו, אבל הוא היה חייב, אבל ממש חייב, לפגוע בסובבים אותו לפחות פעמיים ביום. כמו הצורך הנורמלי לאכול. אז לא משנה מה עשית - אתה תקבל את זה, וחזק, ובמקום הכי כואב. ויש כאן בזמן האחרון מישהי שמחזירה אותי למקומות האפלים האלה. אנחנו צריכים ללמוד להגן על עצמינו, לא להיות נמושות. יש לנו מספיק חזיתות גם ככה. יש אנשים שכל מה שתעשה עבורם, וכמה שתנסה לרצות אותם, שוב דבר לא יעזור. אז להתרחק, ומהר...

ישר, קולע, עם הרבה עומק מחשבתי, וזאת במינימום מילים!!!

הי לאה, אסוציאציות שלי, אם אפשר, אודי דיבר על 'מחנות', ואני מניחה שמדובר בבמבי VS סנדיי (?) דווקא בא לי לומר משהו בהקשר מתוך שאני מרגישה באווירה באופן כללי. אני חושבת שבשתיהן באו לידי ביטוי באופן עוצמתי החלקים היהירים. הנוקשים. הבלתי מתפשרים, חד ציריים. גם החלקים האלה. במקביל אליהם ניתן לראות בכל אחת חלקים של חמלה רבה (מעין משהו הפוך). לעתים חלק כזה או אחר גלוי יותר ומובהק, לעתים נסתר. כל אחת מהן נפגעה מהשנייה בשל הזדהות עם החלקים הללו, מתוך שהן קיימים, להבנתי, בכל אחת מהן באופן מרעיש מאד פנימית. אני מניחה שחלקים כאלו קיימים בכל אחד מאתנו, ברור שגם בי. באנליזה שלי למדתי, קצת, איך להתמודד איתם, בי. כיצד להרגיע ולהירגע. מייד אמשיך בהקשר זה. את יודעת, בשנה האחרונה עבדתי אצל אנשים, שהיו בהם צדדים רכים ויפים, אך לעתים די מזומנות חטפתי מהם שליפות מעליבות ומבזות מאד, שבכלל קשורות לעולמם הפנימי, אולי מעין שחזור של הקשר המעוות עם ההורים שלהם, הסבתות. בכל פעם שקרה דבר כזה מולי התפרקתי מאד מאד (בשקט, בפנים), אבל בשונה מהעבר התחברתי תוך זמן סביר. היות שגם הכרתי את הסבתות והיה לי קשר גם איתן, איתן - יכולתי לדבר. כפי שכבר הזכרתי – מאום לא החזרתי לכיוונם, ובוודאי לא מול הילדה שלהם, בה טיפלתי. אפילו להיפך, הפניתי אליה יותר רוך, עטיפה, חיבוקים ונשיקות. אמרתי לעצמי שטוב שיש לה אותי. אותי אחרי האנליזה. אחזור לכאן - ראשית – יש מקום לכאב של שתי הבנות. בראייתי, מבחינת כל אחת מהן הופלו פצצות. לשני הכיוונים. אתייחס רגע להצעה של במבי לאנלז את הביטוי שנפלט לסנדיי. בעיתוי הזה, של רגישויות היתר, הייתי חושבת שסנדיי עלולה לראות בהצעה כזאת משהו תוקפני. כאילו ניסיון להפשיט אותה בכוח בפרהסיה. אולי איזה שימוש באנליזה לשם פירוק לגורמים, אך ללא חיבור מחדש. (מה שאנליזה אנליזה כן עושה - האיחוד). זאת, למשל, יכולה להיות אחת מהתחושות, שאני מציעה לחשוב עליה. במבי – אני כל-כך שמחה שאת מביאה אותי לפני אמא צביה. תוכלי גם להעלות את השערתי זאת, אם תרצי. אני מוצאת עניין רב בדיבור הן עם סנדיי והן עם במבי, וכמובן שעם משתתפים נוספים. ועוד משהו – אני מאמינה שאנשים חושבים שאודי לקח צד. כמו שאני מכירה את אודי – אני מצליחה לראות כמה הוא מנסה לאזן. כתבתי על הקנאה בבמבי, אבל אני גם מקנאה, בה במידה, בהשקעה שלו בסנדיי. יש מה ללמוד. אני רואה את ההדעות רק בבקרים שאחרי, ואנחנו כבר בפרק מנוחת סופשבוע ולכשהודעתי תופיע יהיה שבוע חדש, אז אאחל שבוע טוב לכולם, שלכם באהבה, סוריקטה

... לא עניתי לבקשה שהפנית לכולנו ... אין לי כ"כ מה להגיד.. סוריקטה... (אנחה..) וואוו.... וואאוו..... סוריקטה אחותי הגדולה ,הענקית שלי... ראשית רוצה לומר לך שאני מתכוונת להדפיס את ההודעה שלך.. מתכוונת להביא את השלל הזה לאמא צביה.. גם את תגובתי לסנדיי, זו עם ההצעה שאת מתייחסת אליה.. כתבתי תגובה להזמנה של סנדיי אותי לדיאלוג.. וואוו.. אודי עדיין לא העלה אותה וכתבתי רגע לפני יציאתי מהבית כך שאני לא זוכרת במדוייק מה כתבתי לה אך רוח הדברים... וואוו סוריקטה... כמה שאת חכמת ראש ולב... איזו ראייה עמוקה... מדהים !!!! ואת יודעת סוריקטה ? מדהים אותי עד כמה שהמון פעמים יש קשר בין רגשותי כלפי אמא צביה לרגשות שיוצאים פה. לפעמים בעוצמה כזו של קשר ישיר מהאנליזה לפה... אנחנו (אמא צביה ואני) בקטע לא פשוט בכלל כתוצאה משינוי הסטינג (הפחתנו את מס' הפגישות השבועיות מחמש לארבע) סוריקטה , אני חייבת לרוץ שוב לעבודה... מאוד מאוד אשמח לתגובה שלך לתגובתי לסנדיי לגבי ההזמנה שלה אותי... האמת היא שעכשיו אני קצת חוששת ואולי גם קצת מצטערת על התגובה שכתבתי לה ??? לא כ"כ זוכרת כבר מה כתבתי.. מקווה שלא הגזמתי.. שלך-במבי.

אבל אני לא חושבת שיש כאן מחנאות ביני לבין במבי, להפך אני חושבת שדווקא מה שאירע הביא לקירוב לבבות. גם השאלה של במבי, הייתה לדעתי, לא על מנת לערטל אותי, אלא כדי להשיב לה את שלוות הנפש, הרצון לדעת כיצד היא מצטיירת. ואני... אענה לה אבל בדרכי שלי ובכביש עוקף ולא ישירות, כדי שלא נגיע למקומות שיכולים לפגוע. ואני ממש לא מבינה מדוע קרן ולאה יצאו פגועות. ואודי לא חושבת שהוא לוקח צד בתחילה הוא לקח צד, אבל לדעתי אז הוא לא בדיוק קלט את מלא ההיקף לאחר מכן הוא לא לקח שום צד, נתן לנו להסתדר בעצמנו, ואני חושבת שעשינו את זה. תחילתה של הפאזה הייתה במתקפה של במבי עלי, מבלי שאני כלל פניתי אליה, ולבסוף אני חשבתי שהצדק הוא לא תמיד הפואנטה, צריכים לראות את המכלול של מי שעומד לפניך, ולכן היה לי חשוב לדעת שהפגיעה במבמי לא הייתה קשה מאד. זה הכל לא מבינה מדוע צריכים לעשות כאן מחנות וכו', כל אחד עבור כולם וכולם עבור אחד

לאה כותבת שהרבה שנים היא חיתה עם אדם עם הפרעת אישיות שבכל יום היה פוגע באחר. היא אמרה כאן את העובדה הזו, כאילו וזו אקסיומה שאף אחד לא בודק את אמיתותה, ואולי להפך, פגעו באותו אדם, ואולי זלזלו בו, ואולי קנאו בו? אבל מטבע הדברים של פסיכולוגיה היא מניחה את ההנחה הזו. לאחר כן היא מחליטה שאחד הכותבים בפורום (כנראה אני) מזכיר לו את אותו כותב. כל האינטראקציה שלי עם לאה היה אני חושבת בחמש מילים, שבוודאי לא הייתה בהם כל פגיעה, אז מה מפריע לה? מה פוגע בה? הרי האמת האוביקטיבית היא שממני היא לא נפגעה, ולכן צריכים לחפש את הדברים במקום אחר... ושים לב לדבר מעניין, כל אלו שמדברים על פגיעות מרגישים שזה בסדר גמור אם הם פוגעים, לא נראה להם כל פגם בזה. יש לי הרגשה שזו קנאה ולנסות לפגוע במי שהם חשים נמצא במקום שהם היו רוצים להיות... אז אם לא נמצאים שם, לפחות לשלוח בליסטראות לכיוון. את מה שקורה בפורום רואים בדיוק, הכל נמצא, וזה מן קוסמוס למה שקורה גם בחיים, וגם ל'פגיעות' האחרות. שוב, אני יודעת שזו עבודת הפסיכולוג, להתיחס לתחושות של המטופל בלי כל קשר אם יש להם קשר למציאות אם לאו. אבל.... לפעמים אני חושבת שהקשר למציאות הוא כן נכון. נאמר אם מטופלת מספר לפסיכולוג כיצד אמא שלה רודפת אותה, והוא נותן לה כלים איך להגן על עצמה ולהיות אדישה לאותן פגיעות כדי שלא יזיקו לה. ואם נאמר שהאמת היא שהאמא לא פוגעת, אלא רק מבקשת לחנך אותה, והילדה פורקת כל עול, ולא רוצה לקבל כל מרות, הטיפול שיתן המטפל רק יחמיר את המצב... נקודה למחשבה לא שאני יודעת איך לפתור את הבעיה!!! ואני לא מתכוונת שלי, אני מתכוונת במובן הרחב שלה.

תובנות, מחשבות, תהיות. מה הרגשתן? מה נראה לכן?

הי יקירתי, באיזה הקשר? בהתייחס למה שקרה עם המטפל המיתולוגי? עשיתי קצת חיפוש בפורום של הודעותייך, כדי לקבל איזה רצף בסיפור. נתקבלתי בהודעה אחת בה ציינת שאותו מטפל בנה אותך מאפס. ובכן, הרשי לי לשים סייג. לא מאפס. הגעת שבורה, אמנם, אבל היה בך איזה שלד, שאלמלא כן, לא היה יכולה לטפל בך כלל. גם אותם מי שאת מתארת כ'שטנים', כביכול היו שותפים לבנייה של הנפש שלך. ואני מניחה שכמו שהם אינם שטנים גמורים (בסיכוי גבוה מאד - ניתן למצוא בהם חלקים טובים ויפים), כך גם אותו מטפל אינו אידיאלי מושלם. מאמינה שמטיפול כזה אפשר ללמוד לבאות, כן, אולי באמצעות טיפולים חדשים, ואולי במספר ניסיונות, ואולי בהפרשי זמן. מחשבות ראשוניות, סוריקטה

כמה אירוני!!! התובנה הראשונה היא שאני חושבת שאת צריכה לעשות חשבון נפש עם עצמך, את מתקיפה אותי, גם בלי לומר את הניק, וכל כך למה? הרי מעולם לא פגעתי בך! במבי תקפה אותי ותקפתי חזרה, והסאגה הזו מאחורינה. לפני מימה רק הנחתי עובדות יבשות העולות מתוך מה שהיא כותבת, לא התקפתי אותה, יעצתי לה גם לקבל טיפול תרופתי, מתוך מחשבה שזה יועיל לה מאד, וחבל על החיים שלה. אבל נראה לי שהשאלו הנוקבות שלי למימה, במיוחד בכל הנוגע לביטוח לאומי, פגעו בכאלו שאולי השאלות שלי צריכות להישאל גם אותן. אני בהחלט חושבת שבגלל שאני שואלת שאלות רציונאליות, שבעצם צריכים לתת עליהן תשובות רציונאליות, לא כל כך נעים לכמה בנות. אז ראשית, אף אחת לא מחויבת לענות על שאלות, במיוחד כאשר זה מופנה למישהי אחרת. דבר שני, לא רואה את הלגיטימציה שיש לך או לקרן אור, לנסות לפגוע, כן, זאת היא כתיבה שמטרתה האחת ויחידה והיא לפגוע, ואת הגדלת לעשות שרצית לעשות מחנאות, ומן חרם כיתתי, וזאת למרות שלא נעשה כנגדך וגם כנגד אחרות דבר. לכן אני בהחלט חושבת שכדאי שתעשי חשבון נפש, לא רק לגבי הפורום, כי הפורום זה השלכה של החיים האמיתים, וחשבי, אולי גם מי שאת תוקפת בחיים האמיתים, ההתקפה שלך היא לא במקום? אולי ההתקפות שלך אינן ראויות, נסי לבחון אותן בעין אוביקטיבית. ואגב, לא כל תגובה שאינה מוצאת חן בעיני מישהו היא התקפה. איך את היית רוצה שיכתבו כנגדך כפי שכתבת כנגדי?

לאה כתבתי לך אבל זה ניכנס לשרשור אחר ...קראתי אותך ומצטערת שלא מסוגלת להגיב לך ההודעות שלך נופלות על הפחד הכי גדול שלי כרגע . הקושי שהוא מאוד אובייקטיבי בטיפול הקושי שלה להמשיך והקושי שלי להיות ולקבל שקשה לה ...אז מצטערת יקרה . אבל תמשיכי להוציא את הכאב הזה שהוא כמו רעל בדם ותנסי להשתחרר ממנו כי מגיע לך ...

בקשר למה את שואלת?

צריכה לקרוא ולנסות למצוא אותם בתוכי. יש שם הרבה מן התבונה שרק מי שמחוץ ממני יכול להגיע אליו. כמובן שלא מספיק להיות רק מבחוץ, צריך גם להבין ולהרגיש. מתחברת לכך שלא הייתי אפס, ויש בזה מה שאמור לתת לי את החוזק שאני זקוקה לו עכשיו: יש בי מספיק משהו שיכול לשרוד. והשטנים???? מי שכבר שטן הוא כמעט כולו שטני. האחרים, היו אולי מהנמנעים, אז אולי לא מן הראוי לקרוא להם שטן. ומה העניין למצוא באנשים הרעים האלה נקודות טובות???? ושאלת השאלות: איך מחזיקים מעמד לבד?????? ותודה אביב והופ.

הי לאה, להבנתי קיים עניין למצוא נקודות טובות, גם אם אלו צימוקים קטנטנים, ולא לראות דמויות כמפלצתיות גרידא, כדי לראות את עצמך וחלקיך השונים. טובים ורעים גם יחד. עם מי את מזדהה, ואיזה קול להעצים כדי להיות במקום מאפשר יותר. סוריקטה

במבי, הייתי רוצה לנהל אתך לאט לאט שיחה שקטה נעימה, כדי להבין כמה דברים. כולנו, אוניברסיטה הטיפולית מכירים את הילדה הקטנה שבנו, יודעים עד כמה הבוגרת מושפעת מהילדה. איך את רואה את הילדה שבך מבחינה זו שאיזה מקום את נותנת לה בהוויה שלך? האם את מנסה להרגיע אותה? האם את נותנת לה בתור אגו להיות בקידמת הבמה, איפה היא נמצאת? את כמובן לא חייבת לענות לי, רק רציתי להבין כמה דברים, אבל אם ז חודרני מדי, אם זה לא לטעמך את לא חייבת כלל לענות לי.

הי, לא כ"כ הבנתי את ההודעה ששלחת.. * למה את מתכוונת במשפט "כולנו, אוניברסיטה הטיפולית".. מי זה כולנו ? למה/ למי את מתכוונת באוניברסיטה טיפולית? * למה כוונתך "האם את נותנת לה בתור אגו להיות בקידמת הבימה ? לא הבנתי למה כוונתך ?... כמו כן, לא כ"כ הבנתי את העדפתך לנהל איתי דו שיח ולא רב שיח עם משתתפות נוספות... אני לומדת המון מתגובות המשתתפים הרבים והשונים.. דרכם אני מרחיבה את פריזמת ההסתכלות שלי... גם לא הבנתי את כוונתך באומרך לאודי ש" כוחות השוויון ביננו במציאות החיצונית אינם שווים " איך את יודעת על כוחות ותפקודי האגו (האני) שלי במציאות החיצונית .... ? במבי.

'האוניברסיטה הטיפולית', נאמרה להיות בהומור על כל אלו שעברו טיפול, כל מי שנמצאת בפורום עברה או עוברת או חושבת לעבור טיפול, לכן כללתי את המידע שלנו מתוך הספקטרום של טיפול. כמי שהייתה אצל כמה וכמה מטפלים, הרבה מהם משתמשים 'בילדה הקטנה' שלנו, אחרים מגדילים לעשות, ופונים להרבה מאד אגואיים שנמצאים בתוכנו. יש הסוברים שבגיל הילדות ריאקציות שלנו יוצרות תגובות מסוימות החוזרות על עצמן, והופכות לאגו, כאשר האגו הוא לא במובן שאני מכירים אותו, אלא במובן של תגובות מסוימות שלנו שמקבלות דפוס התנהגותי מסוים שיאפיין תגובות שלנו במשך החיים על דברים שיהיו טריגר של אותה סיטואציה. לפי אותה שיטה בכל אחד ישנם הרבה אגואיים, חלקם כמעט ולא נשמעים, חלקם פעילים יותר, וכאשר אנו מגיבים למשהו מסוים, זה בעצם אגו מסוים שלנו שמגיב. למשל את יכולה מאד לכעוס על אדם מסוים, אבל את יכולה גם לכעוס על עצמך שאת כועסת. לפי אותה שיטה אין זה סתירה או בלבול שלך, אלא אגו אחד, אולי הוא אגו 'מגונן' והוא מרגיש מאוים ולכן הוא כועס, ועומתו יש אגו 'נדיב' שרוצה כן למלא את אותה משאלה, ואותם אגואיים לא מסכימים האחד עם השני על צורת התגובה. כאשר מטפלים בהיפנוזה משתמשים הרבה מאד בשיטה הזו של האגואיים ומנסים להעלות אגואיים לא פעילים ולעשות דו שיח בינהם. לא כל מטפל יורד לרזולציות הללו, אבל את הילדה הקטנה כולם מחפשים. לא הייתי אצל מטפל שלא התייחס לאותה ילדה קטנה, גם כאשר לא בהיפנוזה מדוע בקשתי דו שיח ולא רב שיח? מכיוון שרציתי מאד למקד את מה שאני רוצה לומר, ולתקשר איתך, ולא איזה רעיון שחשוב לי לשמוע מה כולן אומרות, אלא דווקא לשוחח אתך בעניין. ולכן אמרתי, שבתור כאלו שנמצאות בספקטרום של טיפול, כולנו מכירות את הילדה הקטנה, ושאלתי אותך איזה מקום את נותנת לה אצלך, האם היא בפרנט, פעילה מאד, או שהיא לא כל כך משמעותית. בקשר למה שכתבתי לאודי, אני לא מכירה אותך בכלל במבי, כנראה עוד פחות מאשר שאר הכותבים, כל מה שקראתי ממך היה על הכעס שלך על המטפלת שיצאה לחופשה, אין לי שום מושג על סטטוס שלך בחיים במציאות, על גיל, על קשיים, על חוויות, ממש לא מכירה אותך. את עצמי אני מכירה, את החולשות ואת החוזק, את עקב האכילס, את המשברים ואת היכולת לצאת מהם. כאשר כתבת אלי, ואני עניתי, חששתי ששלחתי תחמושת ואני בעצם לא מכירה ולא יודעת מיהו בצד השני שיקבל את אותם כדורים. אני יודעת שנפגעתי מאד ממה שכתבת לי, גם בגלל התוכן אבל בעיקר בגלל העיתוי, אבל למרות זאת, ידעתי שאני כמו נחום תקום, מפילים ואני קמה, לעומת זאת לא ידעתי מה יהיה האפקט עליך, ולכן דאגתי לך, זה הכל. הסבה שהעליתי את כל השאלות עכשיו היה כדי להכין את הרקע להסביר לך בדיוק מה כתבתי ולמה. רצית שנעשה שיח על הדברים, והעליתי זאת. אך נראה לי שעדיף לוותר, כי את בוחנת בזכוכית מגדלת כל מילה, וקשה מאד כך לנהל את השיח הזה, אז נעזוב את זה.

סליחה שמציפה כאן, ובלי קשר, הזוי ההצפות האלו בחלק מהערים כאן בארץ. יש הצפות וירטואליות ויש אמיתיות. היא ענתה לי עכשיו "תודה" ואני כבר שכחתי ששלחתי לה הודעה בכלל. לא נורא. ואני כבר כמעט ולא מתכתבת ב-הודעות סמס רגילות ופתאום שמתי לב שעניתי למטפלת ולא לאחרת שתי הודעות עכשיו. מישהי אחרת שאלה אותי משהו ויצא שעניתי להודעה שלה. אז כתבתי לה אווף שזה היה מיועד למישהי אחרת. והיא ענתה שבכלל לא נרוא ושהייתה בדרך לכתוב לי שהתבלבלתי. ובכלל שהתחלתי לכתוב את ההודעה כאן בפורום עוד לא קרתה "הטעות".. והגיע הזמן שאקום ואזיז את עצמי. אז ערב טוב ושבת שלום, ושיהיה חם ונעים!

קודם במבי.. תודה שאכפת. הרגשה....ניסינו להבין מאיפה היא נובעת באמת..מסתבר שמבית הוריי, אבל מה חדש?

היום חשבתי שבתור קבוצה וירטואלית יש כאן משהו אחר מאוד חם ואוהב כמו להכנס לחדר שכולם יושבים במעגל ושמחים אחד על בואו של השני גם אלו שקצת חוששים מהם וכאלה שקצת נירתעים מהדיבור שלהם עדין שמחים שהם באים ...אז לבולם וגם לאלו שצופים מהצד ואולי חוששים להשאר כי אנחנו ניראים כמו קבוצה סגורה (שמרנו לכם כסאות) סופ"ש נעים רגוע ושקט מלא באהבה מנוחה לנפש ..אודי תודה על המעגל שכאן ותודה שאתה שומר עליינו כל כך .. https://www.youtube.com/watch?v=5gemebkLaYY

ומאד משמעותי בשבילי. תודה על השיר, יפה (:

מוצאת את עצמי מודדת בגדים כדי להחליט מה ללבוש ביום שני בערב. הפגישה הראשונה של הקבוצה... לא נהיה קבוצה גדולה מקסימום 6 אנשים כרגע, מקווה שיעבור בשלום! רק מקווה שאף אחד משם לא יהיה כאן גם...

הי חנה יקרה, נשמע כיף! ואת יודעת, אני שומעת את המשאלה שדווקא כן יהיה שם מישהו מכאן. (חרדות ומשאלות בנות צמד בעיניי). עם זאת, מבינה את הסיבוך הרגשי שיכול להיווצר עקב כך. בהצלחה! סוריקטה

ואני חושבת שאת צודקת, יכול להיות שיש בי משהו שגם רוצה איתי שם מישהי מכאן...

התפזרתי כל כך. מחפשת בי את המבוגר האחראי..

ביחד זה יותר קל אז אני כאן איתך עד שתימצאי ...בנתיים שוקו חם חיבוק

זה כוון אלייך ....באהבה

דווקא החמיאה לי הטעות הזו ;)

ואני רואה שיש תגובות שעלו מהיום, שלי נעלמה או שטרם הועלתה?

כשהיא כתבה לי את הקבלה והיא הייתה עם הגב אליי, שאלתי אותה : "למה יש לך כאן ספה?" אז היא ענתה שכאן הם עושים את הישיבות שלהם וכמה שניות אח"כ- שהיא לא בשביל לשכב עליה (: או ): אבל אני לא הגבתי לה על זה... ואחכ אמרתי לה שאני רוצה שהיא תפתח לי את הדלת בסוף, לרוב היא פתחה אבל לפעמים יצא שהתקרבנו לדלת והייתי צריכה לפתוח את המנעול אני מקווה שהיא לא חושבת שיש לי בעיה (: למרות שמצחיק לכתוב את זה כי אם אני אצלה כנרהא שיש לי כמה, אז זה מה יש. ושלחתי לה הודעה עם המספרי טלפון כי נזכרתי שבסוף לא נתתי לה וזה גורם לי לרצות לשלוח לה עוד הודעות או לרצות כבר שתגיב לי, ואז היא תענה ואני לא בטוח אהיה מרוצה. וסיפרתי לה היום מה קרה עם XX [נערך] וההודעות בטיפול הקודם והיא שמחה שאמרתי לה. אמרה שנצטרך לחשוב על כל הודעה או שיחה האם הייתה לה באמת צורך.

תודה על המילים שעזרו לי היום להרגיש עוד יותר עטופה ופתאום גם מחוברת למקום הזה. שיהיה סופש נעים ורגוע שירה

התחיל בזה שהגעתי עם מטריה ולא ידעתי איפה להניח אותה ואז נהיה עניין סביב זה, כי היא הציעה לי להניח את זה בדלי של מטריות ולי זה כבר היה מאוחר מדי כי כבר הייתי בדרך לשבת ולהניח אותה לידי... ואני נעלבתי ממשהו... הגעתי עם סוג של מעיל ואוטומטית כשהתיישבתי הנחתי אותו עליי, ז"א על הראש. והיא התחילה לשאול ולדבר איתי על זה שלא נוח לה לשבת מולי ככה ושבוא נחשוב למה זה קורה. אמרה שאם זה היה קורה בחוץ אז בסדר שגם אצלה אבל מכיוון וזה לא אלא רק בטיפול רצתה לדעת למה.. לי בתוכי זה כאילו ברור, אבל מרגישה שזה לא נכון עבורי. אז יצא שדיברנו על זה ואז היא אורמת לי אני לא יכולה לא להתייחס לזה כי כאילו זה משמעותי בשבילה, אמרה כבר 25 דקות אנחנו מתייחסות לזה ואמרתי לה שאני הייתי רוצה לשבת בלי זה ושתעזור לי. אז אמרה לי יאללה תורידי ותשבי. ואכן עזר... לא רוצה שיצא כאילו היא רעה או לא מטפלת טובה. טוב? "חמתנו" היום על ההסכמות כמו שקוראים לזה בטיפול, וגם חתמתי לה על הסכם ויתר סודיות כדי שתוכל לדבר עם הפסיכולוגית והפסייכאטרית בקשר לטיפול התרופתי כדי להבין יותר- לשם מה לקחתי, סביב איזה נושא, כי תכלס זה לא באמת משפיע עליי ואני פשוט מפחדת להפסיק לבד. היא בהתחלה ביקשה את המספר של הפסיכיאטירת אבל אני אמרתי לה שאולי עדיף שתדבר עם הפסיכולו' כי היא תכלס יודעת יותר. ורציתי להגיד לה שתמסור לה ד"ש ממני, אבל לא אמרתי.

אני רוצה לספר לכם אבל אני נורא עצובה שלא יכולה אפילו לספר. אני בסדר מתפקדת כרגיל רק קצת עצובה אודי אתה בטוח יכול לנחש.. חורף חמים

כש התגובה שלי תעלה כבר יהיה שבוע חדש מקווה שהעצב יעבור וילך ...איתך

מקווה שמצאת לך מקום בלב להכניס קרן אור, שתגרש מעט את החושך האופף אותך

חוזרת על שאלה שכנראה פספסת עשיתי מחקר אצל ד"ר גוגל על הרעד שלי, נראה היה לי שזה הכי מתאים לתיאור של essetial tremor' חוץ מהגיל שאני מדי צעירה לפי התאור, אך הסימפטומים ממש מתאימים,יחסית עכשיו יותר רגוע, כנראה בגלל שאין לי התקפי חרדה בכלל, בגלל התרופה. אבל רציתי לשאול אותך, באם ההבחנה שלי נכונה, אתה עדיין חושב שהיפנוזה יכולה לעזור? אתה מייחס זאת למשהו נפשי? ראיתי שכתוב שקפאין יכול להגביר זאת, שתיתי המון XL מי יודע אולי גם זה תרם. בכל אופן הפן הנפשי בעניין מעניין אותי, ואם אתה חושב שיש לי יכולת להשתלט על זה דרך הפינוזה אנסה זאת.

בא לי להתנצל על איזה מיליון הודעות שנדמה לי ששלחתי אתמול בלילה. הייתי במצב רוח הזוי. אני בעצמי לא מבינה מה התכלית של הכתיבה שלי פה. זה לא תורם. לפעמים דווקא יותר תורם לי כשאני קוראת תגובות להודעות של אחרים. ובכל מקרה אני צריכה להפסיק לפחד מקשרים ומהתחככות עם החיים.

בקטע עם במבי, אני פשוט חששתי שאין שוויון במציאות ולכן דאגתי ממש. (לא רוצה להרחיב מטעמים מובנים) ולא בגלל סיבות אחרות

אודי אני מצליחה לתפוס את קצה הניתוק רגע לפני שאני נבלעת מביטה במשהו שוקעת העיניים מתהפכות ואיננה .אבל הניתוקים הקטנים משבשים את חיי ..היום זה יום כזה של מליוני ניתוקים קטנים מה שמהצד יחשב חאישה מרחפת ...ככ מחדד את השוני את הפגיעות את זה שאני לא כמו כולם כי אני חיה עם הפרעה מוזרה שכזאת שעל פניו לא רואים כלום ואף אחד לא מבין איך זה לחיות עם זה.. רק מי שממש שם יכול להבין כמה אנרגיות אני צריכה כדי לחיות לעבוד ללמוד להיות ... אוף לא הוגן ....

אביב... כל כך שם ומבינה ואת מיטיבה כל כל לתאר שלרגעים נדמה שזו אני. ההתנתקויות הקטנות בהחלט משבשות חיים ושיגרה ודורשות אנרגיות מטורפות כדי לקיים שיגרה. איתך שירה

מניחה שאת אבן מבינה תודה שהגבת זה המון בשבילי...סתם יום מלא ביציאות וכניסות וחוסר הבנה איפה אני ומי אני ומי זה במראה...יצאתי מטומטמת היום ברמות אבל די רגילה...למשל שפתאום תופסת את עצמי מדברת בקול עם עצמי ברחוב ועושה כאילו אני בטלפון . ועוד הזויים...תשמרי עלייך

מצטערת שלא מגיבה לך .קראתי את כל מה שכתבת זה קשה לי צידי בגלל הקושי עכשיונבטיפול ועם המטפלת ...אז ממש מתנצלת והכי מבינה את הקושי שלך

הזכרת את התגובות של קרן אור והופ. מה שנפל לקרן אור אני לא יודעת, אבל אני מאמינה שעבר עליה עצמה משהו לא טוב, והמילים שלי הפריעו לה, כנראה דרכו לה על יבלת. הופ היא סיפור אחר היא כתבה במפורש שהיא שונאת את השכנים שלה כי טוב להם, כי הם יותר מוצלחים ממנה!!! לא מקנא אלא שונאת! ולדעתי זה הסיפור כולו, ולכן אני לא טורחת אפילו לענות לה, יש רזולוציות שלא נכנסים אליהם. אני כותבת את דעתי, לא תמיד פוליטקל קורקט, אבל היא אמיתית, כנה ובדרך כלל ממקום של איכפתיות, אלא אם כן אני בקנטים ודרכו לי עצב פתוח! לא ראיתי תשובה שלך בקשר לדיאגנוזה שעשיתי לי על הרעד, ואם אתה חושב שלמרות זאת היפנוזה יכולה לעזור

אני גם שמה לב לה, יש לי מחשבה מדוע, אך אעלה את זה בפעם אחרת.

לא נפגעתי. רק הייתי עצובה. אני מאד אוהבת לקרוא אותך את מתוקה:) זה בסדר..

שוב... צר לי. באמת שצר לי .. במבי.

מה זה בדיוק בולמיה-התקפי זלילה באופן כללי או רק כשמקיאים בסוף?

אודי, לא הצלחתי לישון כל הלילה בגלל סוף השבוע המתקרב. אני מתרגשת. אני חושבת שחלק גדול מהכעס שהצטבר והפך לממאיר נבע מחיים בסביבה שלא היה בה מקום לכעס שלי והוא הופנה פנימה. לפעמיםצזה מרגיש כמו המון אנשים קטנים בהתקפי זעם שכלואים בקוביות קטנות בתוכי. גם לסביבה המשפחתית היום קשה לבסס עמדה אמפתית, מפני שאינם רגילים או מאמינים או יכולים. בן זוגי אמנם נקרא לא אחת למפגשים, אבל כמו שאביב אמרה אי אפשר לשנות את הסביבה. הוא משתדל אבל זה לא מחזיק מפני שהוא נשאר הוא. המרקם המשפחתי, זה שעמלתי רבות להקמתו אבל גם הוא אינו פשוט וכולל גם ילדים ביולוגיים וגם לא (מקווה שאני לא חושפת אבל מרגיש לי נכון לשתף), דורש ממני להיות ברמת תפקוד גבוהה ובשליטה... שנים של שליטה הכלה וכמובן הדחקה מטורפת של סודות. אז הנה הכל מתמוטט פתאום (בתהליך ארוך של קריסה של קירות פנימה וכשלא נשארו קירות התנתקתי) ורב הימים קשה לי לראות איך אחזיר את עצמי למעלה ואני מרגישה שעדיף לי ולכולם שאמות ולא אהיה נוכחת בתפקוד הלקוי הזה. נוכחת נפקדת. נראה שמעגל הסביבה האמפתית הראשון, שהוא אני, לא מצליח לתפקד. אני מנותקת מחלקיי ואין בי חמלה כלפי אותם חלקים נושאי הכאב האשמה והבושה. שלך שירה

פסיכולוגית קלינית בכירה עם 'תעריפים' יושבת מולי מחייכת מול המצוקות הקשיים והכאבים. מחייכת!!!!! משתעשעת!!! נאצית מ*** קלינית בכירה. בעצמה לא מבינה מול מי או מה היא יושבת. אני משתפת אותה בקושי. היא מחייכת. אומרת איזה משפט. עובדה של מציאות. מציינת איזו עובדת מציאות שסתם ככה משאירה אותי לבד עם הקושי שניסיתי להסביר. אפס תמיכה נפשית. אפס תמיכה. מביעה איזו תקווה כמיהה. היא שותקת מולי. משאירה אותי לבד עם עצמי. מביטה בי. סתם ככה. משתעשעת לה. על חשבוני. תרתי משמע. לא מסבירה לי כלום. לא מסבירה לי כלום על הקשר בין בולימיה למיניות פגועה חסומה. על הקשר בין חרדות וקשיי תפקוד לבין טראומות מוקדמות. על מערכת ההקשרות הרגשית של הנפש (יכולת ליצירת קשרים בהמשך החיים) והשלכות של פגיעות מוקדמות בפעולתה התקינה.. היא לא מסבירה כלום. היא לא מסבירה לי על זכויות סוציאליות. היא לא מסבירה לי על סיוע אפשרי כלשהו. היא יושבת מולי מחייכת. מנתקת מנכרת ואוטמת את נפשי. עד שהוציאה לי את המיץ של המיץ ועשיתי לה 'אקטינג אאוט' באחת הפגישות. ואז נהיה לה מן מבט כזה שהיא כבר לא מחייכת. היא קצת המומה ומופתעת . היא אומרת לי 'זה? זה כמו לתקוע סכין בגב. ככה אני מרגישה'. ואני אמרתי לה 'לא בטעות את מרגישה. חשבתי לשלוף חרב ולערוף למישהו את הראש'. יצאתי משם. עכשיו אני מחייכת. עכשיו אני עם הכח להחזיר לך. אבל בסוף בוכה מי שבוכה אחרון. ואני זאת שבכיתי שם. חזרתי ואכלתי אותה. חזרתי אליה ואכלתי אותה. הייתי צריכה 'לפרוש בשיא'. ככה זה 'מערכת ההקשרות'. הופכת אותך לעיסה נזקקת בלי עמוד שדרה משל עצמך. ומאז אני מפחדת להקשר ולהצטרך. ככ מפחיד. לא מבינה מה רוצים ממני מתי שמנסים להתקרב. כשאני ניסיתי להתקרב אליה רק דחיות היא הסבה לי בצורה של שתיקות וגבולות ומגבלות. כאילו אני לא בן אדם. היא גרמה לי להרגיש כאילו אני לא בן אדם. הייתי צריכה 'לפרוש בשיא' ולהשאיר אותה ככה עם הפרצוף המופתע והלא ככ מחייך שלה לשם שינוי.... היא בכלל לא הבינה מול מה / מי היא יושבת. ככ הרבה חוסר אמפתיה שם והדם שלי הגיע לסף רתיחה והלב נכבה. והרגש נאטם. והזעם זעם. ופסיכופתיה שכזאת לשבת מולי ולומר לי במילים או לשקף 'זה מרגיש אכזרי?' כאילו עושה לי בכוונה. אם זה מרגיש אכזרי אז למה היא עושה? ומה היא עושה???? אם היא הייתה מסבירה לי מה ולמה הכל היה יותר טוב. הכל . הכל היה יותר טוב. כי אני לא הבנתי שם כלום. רק אחכ נהייתה לה פתאום נפרדות. אנליזה לנפרדות? נפרדות. כדי לראות את האחר מבחוץ. לראות גם את עצמך קצת יותר מבחוץ... עין פנימית או חיצונית? עדיין לא הבנתי מה בדיוק מפתחים שם. ולמה עדיין ככ קשה לי לאפשר שיתקרבו אליי מדי. מפחדת שיחשף לי הכאב. והברנש ההוא הקליל שעבר לידי במשך שנה שלמה רקד לו בכיף. מסיבות ובנות וחברים ושאיפות והעולם בופה שלם של הזדמנויות. חי. ככ חי. והוא מסתכל עליי ואומר לי "את לא חיה. אני לא אומר לך בשבילי. מה אכפת לי אני? אני נהנה מהחיים שלי. אבל את לא חיה. תחיי כבר. את צריכה מישהו שיזיין אותך. זה מה שאת צריכה'. ככה הוא אומר לי.... מטומטם :/ ממתי 'לחיות' ו'להזדיין' זה אותו דבר?. רק אהבה אין בעולם. אהבה אמיתית של מישהו שרוצה אותך. פשוט רוצה אותך. נלחם להוכיח לך ומרוויח אותך. זה אין. מנסים לזיין אותך ועוד קוראים לזה 'לעשות חיים'. לא מצליחה להבין. האם הוא באמת נהנה יותר ממני או שזה הכל סתם נראה ככה רק כלפי חוץ? הוא באמת נהנה יותר ממני. עושה מלא שטויות ונהנה. אני רק מבלבלת את המח כאן. התעגעתי אליו . מגעיל שכמוהו. לפחות היו לו אנרגיות חיים משוגעות כאלה. מדביקות. לא כמוה צנונית סתומה שיושבת שותקת. התעייפתי מעצמי. יאללה הלכתי. אין לי מושג למה יש לי את הצורך הזה לרשום פה בכלל. צריך לגמול אותי מכאן. זה הרבה יותר מדי הודעות בלילה אחד.. אני אלך להעסיק את עצמי במשהו אחר. מן מצב תודעה שכזה.. 'לחשוב פה בקול רם'. בשביל מה אני עושה את זה... מה זה משנה אם אחשוב פה בקול רם או עם עצמי לבד?? כנראה שבאמת עדיף לי לעזוב פה , לא? המחשבות שלי לא מעניינות אף אחד. לכל אחד חיים משלו שהוא עסוק בהם ועניינים משלו.. מה זה מעניין 'המחשבות של מימה'. נו באמת.. איף. הלכתי.

ראית את התשובה שללי אליך בעמוד הקודם?

קראתי את תגובתך אלי. קראתי גם את הבקשה שהפנית לאודי בקשר לצנזורה.. סנדי.. לי אישית אין צורך מיוחד לשמוע את הפרשנות שנתת למילים "עלובת נפש" זה לא מטריד אותי-כפי שכתבת. כן חשבתי שאפשר לעשות פה אולי איזושהי עבודה קטנה דרך התבוננות מעמיקה על מילים שיוצאות לנו ללא מחשבה.. יוצאות לנו בהינף קולמוס.. כשאני מאמינה שלמילים. גם למילים שאנחנו אומרים "סתם" , יש משמעות . ואני מאמינה שלפעמים,דרך המילים . גם דרך מילות ה"סתם" , הנפש שלנו מספרת לנו על חוויה בסיסית, שדרכה, דרך החוויה הזו אנחנו תופסים את העולם. את עצמנו והאחרים.. וחשבתי שאולי את רוצה שנתבונן ביחד על המילים ומשמעותן האפשרית. לאור תגובתך אלי עזבתי את הקטע הזה... במבי.

נעזוב את הדברים כעת אולי בזמן אחר אוכל לאמר לך ביתר חופשיות דברים לא נאמרים סתם, זה וודאי, אבל לא תמיד הפרשנות שהקורא נותן היא הפרשנות של הכותב, ובמקרה זה, אני יכולה לומר לך בבירור שהפרשנות שלנו לא זהה, לחלוטין לא. אז לעת עתה נשאיר את זה כך.

מה שלומך? נשיקות ואנרגיות

שלומי טוב ומה שלומך את ???

שירה סליחה שמנחסת לכאן תשובה של אודי אלייך אבל זאת שאלה שנוגעת בי ובאמת מנסה להבין. אודי כתבת לשירה בשאלה על הכעס שיש שתי אפשרויות האפשרות השנייה כללה שינוי סביבה . לא ממש מבינה ? כשזה ככ טבוע בי האם הסביבה אשמה ...או שזה דפוס שחייבת לעקור מהשורש הרי תמיד יהיה מי שלא יבין,יטרגר, ילחץ על הכפתור הלא נכון ....אז מה כל הזמן נשנה סביבה

היה ראקטיבי! עאלק אמפתיה.. והיא הייתה קוהוטיאנית למען השם. העוסית אחריה הבינה אותי הרבה יותר טוב.

הי אודי ואביב ושירה גם, חושבת שעשיתי שינוי כזה, משמעותי מאד עבורי, ואפילו סיפרתי עליו. אבל, כנראה, שמשהו לא מספיק ומשהו חסר. משהו חדש. :-( יום נעים, שלכם, סוריקטה

אודי האמת שלא הבנתי אבל נותנת לזה לשקוע כרגע .תודה

אודי יקר, אני מתקדמת... בצעדים קטנטנים (וידיים תומכות) שמאפשרים לי קצת לנשום ולהיות. בסוף השבוע אצא הביתה ואולי אחזור רק לאשפוז יום. שירה

שמחה שברוך השם יש התקדמות, זה בגלל שאת כל כך רוצה, ומאפשרת, כל הכבוד לך.

שירה יקרה עד מאד, אני ממש מתרגשת לשמוע. באמת באמת. דאגתי לך מאד. נשמעת כשמישהי שהחזקה כזאת ממש נדרשת עבורה, והבחירה שלך להתמסר לאשפוז, כנראה הייטיבה עמך. יישר כוח. כן, חלש עדיין, אבל לאט לאט. מחזיקה לך תקווה, שלך, סוריקטה

את מרגשת באמת ..נפלא שאת נותנת לידיים לתמוך ומאפשרת שיעזרו לך .

הי אודי, אני חיה באפשרות הראשונה שהכעס הוא תולדה של האישיות הפגומה שלי. לא נראה לי שחשבתי אי פעם, כמו שהצעת, שהוא קשור לסביבה שמתקשה להבין אותי.תסביר לי מה זה אומר לבנות סביבה שתתאים לצרכים שלי? תודה שירה

אודי, קוראת את מה שמתרחש פה בקבוצה ומרגש אותי האופן בו אתה נוכח.. מרגיש לי שאתה נמצא, מחזיק ויחד עם זאת , מאמין ומאפשר מרחב... הילה ? איפה את ? לאן נעלמת ? ממש ממש חסרה לי ! התחלת את לימודי העו"ס, לא ? נהנית ? קשה ? מסתדרת ? והעבודה על המורכבות שבה ..? ובכלל.. מה שלומך הבוקר ? מיכל... הקול שלך ממש חסר לי.. קוראת את הודעותייך ולא מגיבה בד"כ למרות שכואבת איתך את הקושי, והמורכבות לגבי חברות/סודות/גילוי סודות ותשלום המחיר עם הסודות/הגילוי... מורכב... כן.. מי אמר שהחיים פשוטים ?... רוני, (אחותי ל...) כל כך אוהבת את האותנטיות של ההודעות שלך.. את ממש מותק !!! וכאילו בא לי להגיד לך שמבחינתי את תמיד נוכחת.. וזה לא משנה אם אקטיבית יותר/פחות .. גם את חנה, חושבת שלא מפספסת הודעות שלך.. יש בהם צרכים כ"כ ראשוניים.. אוהבת לקרוא את הודעותייך.. גם הקול שלך חסר לי בזמן האחרון.. אולי זה בגלל שאת שקועה ב d.b.t ? שם אין כרית, שמיכה וכאלו, נכון ?... אביב מתוקה.. כמה את רגישה.. פה בקבוצה את מחזיקה בתפקיד רגשי כ"כ מרכזי... שאפו עלייך.. ואולי גם בתזמורת הפנימית שלך תקחי את התפקיד הזה ?כולם ייצאו מורווחים.. כפי שקורה בפורום.. :)) נטע.. קוראת את הודעותייך ו.. כששיתפת פעם שאת הולכת למטפל גבר (לאור המיידע שאני יודעת עלייך) שאלתי ואמרתי לעצמי.. וואו.. בחיים, בחיים לא הייתי מסוגלת ללכת למטפל גבר.. איך את מצליחה ? אני מלאת הערכה על האומץ שלך.. (וכן, קוראת את המורכבות והקשיים איתם את מתמודדת בקשרים מולו ) ויש בי גם קול שאומר:" למה היא (נטע) היתה צריכה להסתכן מלכתחילה וללכת למטפל גבר ?... מעניין.. אודי קצת גורם אצלי לריכוך באקסיומה הזו.. הרי אודי מטפל גבר, אבל וירטואלי :)) ויחד עם זאת זה הרי מרגיש כ"כ אותנטי... אבל עם שמירה נוספת.. מה שבטוח.. :)) וסוריקטה אהובה ! רוצה שתדעי שקראתי את תגובתך.. לא עניתי כי הוצפתי.. כ"כ שמחה כשאת פה... קסם של בן אדם !! פספוס למכון הפסיכואנליטי ובכלל לאנושות שלא קיבלו אותך בזרועות פתוחות לעבוד שם .. אמרתי לך כבר.. שלפעמים בא לי שאמא צביה תלך אלייך קצת להדרכה :)) זהו לעכשיו.. וגלית, אין לי מה לומר לגבי בע"ח, לכן לא אומרת.. ושירה... שירה.. כאבה לי מאוד הודעתך על הגשם שיורד והילדים שצריכים אותך עם המרק החם.. גם שירה הקטנה כנראה שהיתה זקוקה לזה ולא קיבלה... הלוואי ועכשיו תקבלי המון המונים של "מרק חם" תרתי משמע... תתחזקי ותוכלי גם להכין לילדייך המון המוני מרק חם... וסיגלל.. הגיחות הקצרות שלך מזכירות לי משק כנפי פרפר.. וגולם..קוראת אותך ומדמיינת אותך עם ניק אחר/נוסף.. אצלי הקונוטציה לניק שלך מעורר תחושה ..? וגילת(21) זוכרת ,למרות שמרגיש נוגע, לא נוגע.. קצת כמו שפעם אביב כתבה לך... שלכם-במבי.

לפעמים נראה לי במבי , שאת פשוט משוררת ! תודה לך <3

תודה לך אני מנסה הניתוק בן חלקי התזמורת מקשה ...אודי עוזר לחבר . וככ מתחברת למטפל גבר חשבתי על זה אתמול שכמה שאני מרגישה לאודי קרוב סביר להניח שבתור מטופלת זה לא היה פשוט עד כדי בילתי אפשרי . ואולי אני טועה...(אודי יודעת שאתה קורא אז זה לא אישי נגדך או נגד מטפלים גברים ...זאת השריטה ) במבי שמחה שחזרת מה שלומך ????

:(

צר לי. באמת צר לי שנפגעת/כאבת/נעצבת ? שהעובדה שלא הזכרתי בהודעתי גם אותך עשתה לך לא טוב.. כתבתי במהירות לפני יציאתי מהבית, בנות רבות לא הזכרתי. לא הזכרתי גם את הופ, מימה, סנדיי, לאה, רחל, עפרה, קרןאור ועוד רבות.. לא כתבתי את ההודעה הזו כשמול עיני כל הקבוצה.. דאגתי להילה ומשם המחשבות כבר נדדו הלאה... וחוצמזה, לא רואה את עצמי כ"דבק מלכד קבוצה" וחוצמזה אני ממש ממש מצטערת שלא הזכרתי את כולן.. אני משערת שאם הייתי קוראת כזו הודעה ואני לא נכללת בה, הייתי ממש ממש נפגעת ומרגישה אולי דחויה, לא רצויה, שקופה.. מצטערת... אולי עדיף באמת שאכתוב לכל נמענת שאני רוצה, הודעה נפרדת.. צר לי איה...

איך את עושה אייקון? מאיפה מגיעים לאיקונים כאן, או שאת עושה זאת ידנית עם סוגריים?

כפרה עלייך!!:-)

הי מתוקה, היום אני עצובה מאד. וחשבתי, ואולי זה קשור למה שכתבת - אני עובדת כל כך קשה, וכל כך משקיעה את הנשמה. למשל היום יצאתי מוקדם בבוקר וחזרתי לא מזמן, ואני מרוויחה מעט. פחות מהשכר החציוני, בוודאי שפחות משמעותית מהממוצע. אז זה קצת עצוב. כי עולות המחשבות שאולי יכולתי להיות כל מיני, אבל אני ממש לא. טוב, אז לבינתיים, שלך, יקירתי, סוריקטה

מענת לבמבי אבל תרשי לי להגיב, כל כך הצטערתי לקרא לשמוע שמנצלים אותך... זה כל כך מכעיס, ולא מגיע לך... יש בך כל כך הרבה חכמת חיים, וחן בהליכותיך, רוצה לראות אותך מחייכת ושמחה, כי מגיע לך!

במבי על החיזוק ועל הודעתך המאירה והמלאה באנרגיות טובות

התרגשתי לקרוא אותך, איך את מכניסה ללב שלך את כל מי שנמצאת ונמצא כמובן (: כאן ולתהיותייך (: - כרגע אני על הכורסא מולה, האמת שיש מעין ספה ליד, אבל עוד לא העזתי לשאול אם אפשר להיות עליה..ודווקא הייתי רוצה נראה לי, יש כרית שאני מניחה אותה עליי שהיא חלק מהכורסא והיא עוזרת לי ונותנת לי הרגשת בטחון. בהתחלה חשבתי שזה יהיה טיפול אחר ושונה ממה שהיה לי והכרתי ויש חלקים שהם אולי כך, אבל עצם זה שאני נשארתי אני ושטיפול הוא טיפול, אז מרגישה שאני נמצאת במקום שהוא כן מוכר ואולי אפילו טוב בשבילי.

במבח ממי, אני כנראה צריכה ללמוד ממך. גם כשיש כשל את מצליחה להסביר כאן את עצמך, בעיקר לאודי, ונוצרת התאמה מופלאה, בעיניי. אני מקנאה ונשבר לי הלב שאיני מצליחה בדרכי שלי בעצמי. ואולי אני כן, אבל החוויה שורדת זמן קצר מידי. בא לי לכתוב שוב - היי, גם לי יש נפש. גם לי. בוקר אור, סוריקטה (חבל שאיני יכולה לרשום את שמי האמיתי)

הי במבי, באתי היום לביקור בפורום ופתאום מצאתי אותי בתחתית הודעתך... :) ומה שלומך? את מתכוונת שאני נוגעת-לא נוגעת? פה בפורום? כי זה נכון בהחלט ולא רק כאן. ("בזמן האחרון אני נוגע לא נוגע, ואם נגיד את האמת, אני הולך ומשתגע...") במבי, נבונה, ונוגעת, מאד נוגעת בלב של הדברים... את יודעת שאני במעין אנליזה? פתאום זה הפך למשהו כזה... חתיכת דבר... אני מקנאה בך שאת יכולה לגעת. ושיש לך מילים. ונעים שראית אותי, למרות ה"נוגע לא נוגע". גילת

החלטתי לכתוב משהו טוב כל יום כדי לשפר את מצב רוחי. אז הנה אני מתחילה: אתמול הייתי במסעדה מפנקת ואכלתי אוכל לא משמין. נו קצת חטאתי. זה התחיל.במרק עדשים עם ירקות מרק מדהים ומחמם את הלב. והשאר תדמיינו. זה היה כיףףףףףףףףףףףףףף

כל הכבוד על ההחלטה שמחה שנהית שיצאת תמשיכי לאגור לתוכך חוויות חיובית זה ידביק בכל פעם עוד חוויה ועוד ..וכמו כוס ככל שיהיו בה חוויות טובות לאניהיה מקום לרעות ומבאסות :)

הי הופ, כלל לא מובנת מאליה היכולת להנות. אשרייך! וכן, זה בא לצד רגעים פחות פשוטים בחיים, שגם הם חלק. בוקר אור, סוריקטה

הכוונה לא היתה ,לא להתקיף אותך ובטח לא לפגוע בך, (כשלכולנו לא קל..,וכל אחת עם ההתמודדויות שלה). אלא להאיר(גם ב ע'), ולהפנות את תשומת לבך לאופן בו את מגיבה ואיך זה מתקבל ומשפיע ..(כשכבר כמה בנות נפגעו). אני מבינה שזה לא קל לשמוע ...,ואם בחרת להדוף את דבריי לחלוטין ולייחס את כל הנאמר "אליי". אז אוקיי,כנראה שלא צלחתי , אבל אולי במשהו.. זה בכלזאת הצליח לשקף לך. הרבה טוב לכולנו...

קרן אור אם כך את כובת כשאת לא מתכוונת לפגוע אלא רק להאיר ולהעיר מעניין איך זה נשמע כאשר את מתכוונת לפגוע, מקווה שהמקלטים אצלכם פנויים ומוכנים להתקפה כשאת רוצה להתקיף מישהו ולא רק לשקף לו!

את המקלטים צריך להכין שאת בסביבה. כי המילים שיוצאות ממך רק יורקות אש. קרן אור הייתה עדינה איתך.

היי, קראתי את מה שכתבת לאודי - על כך שבשאלות שלנו אנחנו יכולים לחשוף את המטפל.. לפני שכתבתי את השאלה, דווקא די התלבטתי - כי הבטחתי לעצמי לא לכתוב כאן יותר מדי על המטפלת. אבל בעבודה יצא לי להכיר עוד אנשים שמתעסקים ביוגה \פילאטיס או כל מיני חוגים לטיפוח הגוף - אז הרגשתי שזה נפוץ . ומניחה שדווקא המטפלים בנפש, מאוד מקפידים שלא להזניח את הגוף. כך שזה לא יחודיי לה.. כתבת לי גם לגבי הפחד להיטמע בה. אז בהתחלה חשבתי שאת לא צודקת, אלא ככל שאני מכירה אותה יותר, כך אני נעצבת שאני לא כמוהה.אולי כמיהה להיטמע, ואז הלקאה עצמית שלי על כך. ואז הבנתי שזה די דומה למה שכתבת לי(וגם אודי) אבל, אני באמת מרגישה שהיא עוזרת לי - להכיר את עצמי ואת מה שמתאים לי וגם את מה שלא מתאים ולא נוח (אפילו שלה כן) בקיצור, תודה לך...

הי מיקה, במה שכתבתי שם למטה ביטאתי את משאלתי הפרטית שיזהו מי המטפל שלי, כי אני רוצה להשוויץ בו. דבר שני - אני מעלה רעיונות, הצעות. הן יכולות גם לא להתאים. בוודאי שאני שמחה אם הן כן, או, לפחות מעלות מחשבות. לפעמים המטפל שלי נותן לי הצעות לפרשנות ואני מוצאת משהו מדויק יותר. ולפעמים הפוך. תודה לבבית על מילותייך, שלך, סוריקטה

אודי תודהה על השיר המדהים והיפיפה הוא עזר ועשה עבודה מעולה ומדוייקת. נכון שהבנתי שהחשיפה שלי גורמת לאיזה פיזור אולי בזה שאני פותחת את האינטימיות הייחודית שלנו ככה בגלוי ובכל זאת משתפת שהיה מרגש לא פשוט מקדם ואני כבר מתגעגעת אלייה:) אז פשוט תודה על היותך וועל זה שאתה ככ מאפשר. אודי פעם כבר השארתי לך אותו אבל באמת בשבילך ..אנשים טובים של רמי קלינשטיין