אחותי הקטנה מרגישה לא טוב

היא אובחנה לפני כשנה, ומאז הרגישה ממש נורמלי. גם כשהיא אובחנה היא היתה כמעט נורמלית, אבל בגלל כמה תופעות ממש פעוטות, ובגלל שלי יש קוליטיס, עשו לה בדיקה והתברר שהיא באמת חולת קוליטיס גם. עכשיו היא התחילה ללמוד באוניברסיטה, ואולי בגלל המתח, היא מרגישה לא טוב. הולכת יותר פעמים לשירותים, ומדממת. נראה לכם שזה אחראי מצדי להמליץ לה על תרופות? כבר העלתי לה את המינון של הרפאסאל מ-3 (שהרופא רשם לה) ל-4 כדורים של גרם ביום, ועכשיו אמרתי לה לנסות חוקן רפאסאל, משהו שעוד לא הציעו לה, או לנסות קורטיפואם. אני חושבת שכדאי שהיא תלך לרופא, אבל לוקח זמן לקבוע תור ובינתיים אני מייעצת לה. פתאום עלה בדעתי שאולי זה קצת לא אחראי לעשות את זה...

מה זה העלת לה את המינון של הרפאסל? את צודקת, זה לא אחראי לקחת אחריות על הטיפול באחותך. לתת עיצות ולהשתתף בכאב שלה כי אתן סובלות מאותה מחלה זה יופי אבל לא צריך להרחיק לכת.

מיכל, זה היה אכן רק"קצת" לא ארחראי כל זמן שדיברת על העלאת המינון של הרפאסל מ 3 ל 4 גרם, ואולי אפילו חוקן רפאסל (מאיפה יש לה? זה שלך?) נכנס עדיין ל"קצת" חוסר אחריות. אבל קורטיפואם זה סטרואידים, ותעשי לה ולך טובה גדולה - שלא תתחיל אם סטרואידים אפילו בקצף אם היא לא ממש ממש חייבת ובלי שרופא יבדוק אותה קודם. במרוצת השנים כל אחד מאיתנו לומד לטפל קצת בעצמו, וזה חשוב שתוכלי לעזור לה ללמוד, אבל בודאי שאת לא צריכה להחליט בשבילה. אם היא לומדת באוניברסיטה אז היא לא ילדה קטנה. תני לה מידע, שתפי אותה בנסיון שלך, אבל אל תגידי לה מה לעשות, ובטח אל תעודדי אותה להשתמש בסטרואידים. מקווה שהיא תצא מזה ותרגע קצת - לימודים זה לא הדבר הכי חשוב בחיים, וצריך לקחת את האוניברסיטה בפרופורציות. אף אחד לא מת מזה שהפסיד שיעור או הגיש עבודה באיחור או קיבל עליה ציון קצת פחות ממאה. רילקס.