תשובה וחידה חדשה

ראשית, צודק כל מי שכתב שמערכת היכול איננה נחה לעולם. במערכת העיכול יש חיידקים חיים ובועטים. כל הזמן. אותם חיידקים הם בדרך כלל ידידינו ומסייעים לנו בעיכול ואפילו מספקים לנו ויטמינים מקבוצת B וויטמין K. לפיכך יש טעם וסיבה לספק לגוף עוד כמה מהם. במיוחד לאחר שימוש ארוך באנטיביוטיקה ותרופות אחרות שמחסלות את החיידקים הטובים. אומנם כמוסות של מולטי ביליון אצידופולוס זה טוב מאוד אבל לא מספיק מכיוון שהפלורה הטובה במעיים מכילה סוגי חיידקים רבים. לפיכך כדאי מאוד לקבל אותם מסוגים שונים של יוגורט מסוג ביו. (ללא טעמים וצבעים) אגב, מי שפוחד מלקטוז, שידע שביוגורטים אין את סוכר החלב. ועוד כדאי לדעת שבגופו של אדם בריא מצויים 10 בחזקת 14 חיידקים. למעשה עולה מספרם על מספר התאים בגוף ומשקלם עולה על קילוגרם אחד שלם. לפיכך יש חשיבות גבוהה לשיגשוג החיידקים הטובים הללו ובעיקר אצל חולי מחלות מעיים. שנית. למעשה, אף אחד לא ענה את התשובה המושלמת. מערכת העיכול מתחילה באמת, לעבוד באותו רגע ממש שבו אתם פותחים את העיניים ויוצאים מהמיטה בבוקר. במשך הלילה מופרש רוק מ- 600 ועד 1,000 בלוטות זעירות המצויות בכל שטח הפנים של הפה. הרוק הזה מכיל בעיקר מוצין, כלומר רק ריר בכמות מספקת שמשמש ללחלח את הפה כדי למנוע יובש. לעולם אינכם בולעים רוק בזמן השינה מפני שהכמות המופרשת היא מזערית. אולם, כשאתם מתעוררים אתם מתחילים מיד להפריש רוק משלוש זוגות של בלוטות גדולות. רוק זה מורכב מריר, מרכיבים של מערכת החיסון כמו ליזוזים ואימונוגלובולינים ולענייננו, בעיקר אנזימים כמו ליפאז שמפרק שומנים ועמילאז שמפרק עמילנים. כמות הרוק הממוצעת המופרשת ב- 24 שעות נעה מ- 1 עד 1.5 ליטר (כס"מ מעוקב עד ס"מ וחצי מעוקב בדקה.) הפרשה פחותה מליטר רוק ביום נחשבת כמחלת הפה היבש (xerostomia). רוק זה נאגר בקיבה והוא זה שמתחיל לעכל את הפחמימות והשומנים שאתם אוכלים. למעשה, עד 40% מהפחמימות שאתם אוכלים מתפרקים בקיבה והשאר מתעכלים בתריסריון. מלבד זאת, בזמן שאדם אוכל, הוא מפריש רוק בכמות עוד יותר גדולה מסיבות ידועות ולכן יש חשיבות גבוהה לכל אדם ובמיוחד אצל חולי מחלות מעיים לאכול במתינות וללעוס היטב את המזון. כך אתם מקילים על הערכת העיכול והמעיים שלכם שיכולה לעשות עבודה קלה יותר.. אולם החשיבות הגדולה של הרוק התחבאה בין השורות. אלו הם האנזימים המצויים בו. את האנזימים ניתן להשוות לפועלים שמבצעים כל מיני עבודות ובין היתר יש גם כאלה שחותכים, שוברים, מפרקים ובקיצור - מעכלים. בגוף יש הרבה מאוד אנזימים שלכל אחד תפקידים משלו. יש בגוף גם שוליות אנזימים שנקראים קואנזימים. את כולם יודע הגוף לייצר בעצמו. אבל את חומרי הגלם לייצורם הוא אינו יכול לקבל מהאויר. הוא מייצר אותם מחומרים שמתקבלים רק מהמזון. באין מזון מתאים לייצור אנזימים, אין הגוף מייצר את מה שהוא צריך, אין אנזימים מתאימים לעיכול, אין ספיגת רכיבי מזון חיוניים, אין ייצור אנזימים ובקיצור לופ, לולאה שהתוצאה שלה – מחלה..... אמשיך ואכתוב בקרוב על אנזימים וכיצד לייעל את השיטה. אלא שעכשיו יש לי חידה נוספת. החלבונים שמורכבים כידוע מהרבה מאוד "בלוקים" שנקראים חומצות אמינו, מתחילים להתפרק בקיבה בעזרת אנזים בשם פפסין וחומצת מלח מאוד חזקה בשם חומצה הידרוכלורית. אלה מפרקים את החלבון, נניח בשר, לשרשרות של חומצות אמינו שנקראות בשם פפטידים שממשיכים ומתפרקים לחומצות אמינו יחידות בסביבה הבסיסית בתריסריון. החידה היא: כיצד הקיבה עצמה שהיא כידוע בשר, איננה מתפרקת בעצמה על ידי החומצה ההידרוכלורית והפפסין? ועד הפעם הבאה הרבה בריאות.

ובקשר לחידה, אני חושב שהגוף יודע לזהות את הבשר ששייך לו ולכן אין הוא פוגע בקיבה. וזאתי הסיבה שחושבים שמחלות מעיים הם אוטואימוניות. שאז הגוף טועה וכן פוגע במעי.

לקיבה יש דופן שבנוי בצורה כזאת כך שלא יתפרק כשהוא בא במגע עם מיצי הקיבה וכו'. נראה לי שדופן הקיבה מפרישה חומרים שמגנים עליה.

הבטן שלי מפליצה כל הלילה תוך כדי שינה אז איך זה שאתה טוען שמערכת העכול מתחילה לעבוד בבוק ר ? אאאאאאאאאאאאאאאאאאאא.......ה