קוליטיס

טליה שלום, אודה לך אם תשיבי לי בהרחבה. הבן שלי בן 19 לאחר שנת שירות ולפני גיוסו לצבא. התכוון להתנדב ליחידה מובחרת. מזה חודשיים סובל משלשולים ולאחר בדיקת גסטרו היום נקבע שיש לו קוליטיס. אין ספק שמבחינתו הדבר מהווה שוד ושבר. גם מבחינתי כאביו אני בשוק. לאחרונהמזה כשלושה חודשים היה בלחץ נפשי. האם יכול להיות לכך קשר להתפרצות המחלה? האם ניתן להדבק, או יותר נכון איך חוטפים את המחלה? אודה לך על תשובתך מניח שבעתיד אשאל עוד.. תודה

חיים שלום! קראתי את הודעתך, והרגשתי צורך לכתוב לך, או בעצם לעודד את בנך. אני בת 19 גם, ועברתי כבר כמה וכמה טיפולים ועניינים במעי, ברור לחלוטין שהוא מקבל את זה קשה. אשמח לעזור, מעט ככל האפשר.. :-)

האם יש לך קוליטיס? תודה

חיים שלום, אני בהחלט יכולה להבין את ההלם שמתלווה לגילוי מחלה מסוג זה, אבל צריך באמת לאסוף מידע בצורה מסודרת ואז הכל נראה פחות מפחיד ונורא. קוליטיס היא מחלה שמוגדרת כמחלה כרונית. היא איננה מידבקת בשום אופן, אבל לפעמים היא מתחילה לראשונה לאחר זיהום מעיים חריף או מחלה כגון דיזנטריה. מהלך המחלה הוא בדרך כלל של התלקחות-התפרצות, שמטפלים בה ומביאים את המחלה לרגיעה. הרגיעה נמשכת תקופות המשתנות מאדם לאדם, בין מספר חודשים ועד שנים רבות. מבחינת הצבא, בנך יצטרך לתכנן מחדש את השירות שלו, ואני מקווה שיקח את זה ברוח טובה ככל שניתן ויבין שניתן לשרת את המולדת, אם רוצים, בעוד דרכים חוץ מיחידה מובחרת. קוליטיס "תעניק" לו פרופיל של 24 או 21, תלוי בחומרתה, אבל בדרך כלל ניתן להתנדב לשירות. יתכן אפילו שמבחינת כושרו הגופני הוא יכול לשרת בקרבי, אבל הוא צירך לזכור שכשהגוף חולה, הוא צריך לשמור את האנרגיות שלו להחלמה, ולא להעמיד בפני עצמו אתגרים גופניים ונפשיים קשים. עם כל הרצון לא לתת למחלה לנהל לנו את החיים, צריך לתת לעצמנו זמן להרגיע את ההתלקחות, וללמוד לחיות עם המגבלות (שטיבן תלוי בחומרת המחלה) שהיא גורמת. צריך לזכור, גם בגילו הצעיר, שהבריאות היא הדבר הכי חשוב בחיים. הרבה יותר חשוב מכומתה בצבע מסויים, או מ"מה יגידו", או מהרבה דברים אחרים שעשויים להראות בגיל הזה כסוף העולם. אשמח אם בנך יכנס גם הוא לפורום, וישאל כל מה שבא לו בעצמו. לפעמים, וזה מנסיון אישי ושל חברים וחברות לצרה, אנחנו לא מספרים הכל להורים כדי שלא ידאגו יותר מדי, ולכן כדאי שיבוא וישאל בעצמו, בנוסף לכל שאלה שיש לך כאבא שלו. טליה