ביטוח לאומי-דחוף

היי, מחר בבוקר אני הולכת לביטוח לאומי במטרה לבקש קצבה. יש לי מכתב מרופא גסטרו (ששוב לחץ עליי בעניין הניתוח). שאלתי, ע"פ ניסיונכם, מה עוד אני צריכה להביא איתי? אילו טפסים צריך לצרף לבקשה? תודה.

לרונית ערב טוב, למרות שאין לי נסיון עם ביטוח לאומי ,אך לדעתי כל טופס רפואי המצביע על הידרדרות במצבך יכול לעזור .ואל יאוש הם אוהבים לבקש טפסים ולטרטר במיוחד כיום . בהצלחה מרגלית

כל מסמך רפואי שיש לך - נחוץ. תוצאות של בדיקות שביצעת לאחרונה, או אם היית מאושפזת, אישורים על העדרות מעבודה, אם נעדרת, וכל מסמך רלוונטי. מכל מסמך שאת לוקחת לועדה תכיני העתק לתת להם. אני מבינה שאת ק הולכת להגיש תביעה, ולא לוועדה רפואית? אם כך - את הטפסים להגשת תביעה לקצבת נכות כללית יתנו לך בסניף המוסד לביטוח לאומי. אם את כבר הולכת לועדה הרפואית אז שימי לב להדגיש את המגבלות שיוצרת המחלה על התפקוד היומיומי שלך ועל יכולתך לעבוד/ללמוד.

האם הרופא לוחץ עלייך לעשות ניתוח? זה ממש מוזר כיוון שהרופא שלי מנסה להימנע כמה שיותר מניתוח והוא אומר שבמחלת קרוהן הניתוח הוא מוצא אחרון כיוון שזה לא פותר את הבעיה. בהקשר זה אני רוצה לומר כמה מילים: לפני שבעה חודשים התאשפזתי בבית-חולים כיוון שמצבי היה גרוע ממש. במהלך האישפוז היתה התלבטות האם לעשות ניתוח הכירורגים כולם אמרו שכן, והגסטרואנטרולוגים התלבטו ונטו ללא. כך גם הרופא שלי (שכפי שציינתי שמרני במיוחד). אני ומשפחתי התנגדנו מאוד, במיוחד לאחר שהתברר שגם המעי הגס מעורב ויהיה צורך לכרות גם אותו. לקראת סוף האישפוז, כבר כולם הסכימו שאני אצטרך לעשות ניתוח ורק התלבטו על היקפו. באותו בית חולים שהייתי הוחלט לעשות ניתוח ולהוציא רק את החלק הסופי של המעי הדק ללא המעי הגס, ובמעי הגס יטפלו לאחר מכן ב"טיפול שמרני" (תרופות וכד') השתחררתי (כיוון שהייתי צריכה לרדת במינונים של הפרדניזון וכן לעלות במשקל ולשפר את רמת החלבונים בדם), ובהמלצת הרופא פנינו לכירורג בבית חולים אחר. בפגישה הראשונה הכירורג אמר שהוא חושב שצריך להוציא הכל, כולל המעי הגס עד הרקטום (לא כולל). יצאנו בהרגשה כבדה. כעבור שבוע התאשפזתי בבית חולים השני, וקיבלתי TPN (הזנה תוך ורידית) בעקבות זה השתפר חלק מהמעי הגס, ובקולונוסקופיה שעשיתי לקראת הניתוח ראו את השיפור והוחלט שניתן להשאיר את החלק הזה ולהוציא פחות ממה שנקבע. בסופו של דבר עשיתי את הניתוח. כאשר התעוררתי, עוד בחדר ניתוח הרופא שניתח אותי אמר לי שאין לי עוד קרוהן בבטן. ובאמת כך הרגשתי. פעם ראשונה מזה שבע שנים שהרגשתי בריאה. אחרי ארבעה ימים של התאוששות מהניתוח, הפסיקו הכאבים והבחילות. חזרתי לאכול, והרגשתי מצוין. במשך החצי שנה האחרונה עשיתי השלמות (ברזל, ירדתי בסטרואידים עד גמילה וכד') והעכשיו, בבדיקות דם האחרונות הרופא אמר לי שהכל מראה שאין לי דלקת עכשיו. אמנם השילשולים לא נפסקו, אך אין מה להשוות למה שהיה קודם אני פשוט מרגישה מצוין. מה שרציתי לומר זה שאולי כדאי לשקול זאת שנית כי אני באמת חושבת שזה היה שווה וזה שיפר את אורח חיי לאין שיעור. (דרך- אגב, אחרי שעשיתי את הניתוח והרגשתי כל-כך טוב החלטתי שאני אשכנע אנשים חולים שניתוח עומד על הפרק לעשות את זה) סליחה על האורך, פשוט שתביני כמה אנחנו התלבטנו, וחשוב לי שאנשים אחרים לא יתלבטו ויעשו את זה.

לבתיה, תודה על הדברים אני שמחה לשמוע שאת מרגישה טוב. האמת היא שאם הייתי מאמינה שניתוח יכול לפטור את הבעיות, להעלים את הכאבים היום הייתי הולכת אבל אני יודעת שזה לא כך. אצלי המחלה מפושטת ופוגעת בכל המעי הדק מתחילתו ועד סופו. כל כריתה כלשהי של חלק מהמעי לא תועיל במקרה הזה. הניתוח לא אמור לטפל במחלת הקרוהן אלא להרחיב (ע"י חיתוך לא משהו אחר) את ההצרויות שיש (למעלה מחמש). לי נראה שזה לא פיתרון. וגם מה שלא מעודד אותי הוא שרק הרופא הזה להוט אחר נושא הניתוח ומנהל המחלקה הכירוגית למשל אמר שלא כדאי ובאמת הגישה בד"כ שמרנית. אז נכון שהחיים שלי לא מלווים בבריאות נפלאה אבל אף אחד לא מבטיח לי שלאחר ניתוח (על כל סיכוניו) אהיה בסדר. בת דודתי, חולת קרוהן עברה ניתוח אחד ומאז מצבה רק הדרדר והרופאים רוצים לנתח שוב.

אני בכל זאת לא מתלהב.