לימודים

שלום לכולם,, אני בת 23 ואני מתכוונת ללמוד בשנה הבאה הבעיה היא שאני עדיין לא החלטתי אם אני רוצה ללמוד קרוב או רחוק. נכון לחלקכם אולי זה יישמע קטנוני - שהמחלה (קרוהן) משפיעה על אורח חיי הרגיל אבל אני באמת אובדת עיצות. התקבלתי לאוניברסיטת בן גוריון בנגב (לביואינפורמטיקה - אם זה אומר למישהו משהו), וגם הגשתי בקשה לאוניברסיטת תל אביב (להנדסה). הבעייה שבתל אביב עדיין לא קיבלתי תשובה - אני בהמתנה - ואני מפחדת שלא אתקבל. אני תושבת המרכז ולכן אוניברסיטת תל אביב תהיה נוחה יותר. אני חולת קרוהן כבר די הרבה זמן ובדרך כלל אני לא נותנת למחלה לנהל את אורח חיי: נסיעות לחו"ל טיולי טבע וכד'. אבל בשנתיים הארונות אפשר לומר שאני לא ממש ברמיסיה (למרות שלדעת רופא הגסטרו אני גם לא ממש בהתקף). מה שאני בעצם מנסה להגיד, זה שאני חושבת שאני מעדיפה להישאר במרכז: קרוב לרופאים שמכירים אותי וכדי לא להתחיל לספר את כל הסיפור (הארוך יחסית) לרופאים אחרים. אתם חושבים שזו סתם קטנוניות? או שאולי יש בזה משהו. חשבתי אפילו לדחות את הלימודים בשנה ולנסות שנה הבאה או לסמסטר הבא להתקבל למשהו פשוט יותר. שגם יהיה נוח וגם לא יהיה או עומס (כמובן שזה יהיה משהו שכן יהיה לי בו עניין) מחכה לתשובה.........

למעין היקרה. 1.כאשר תמחילים לדחות פעם תמיד תיהיה סיבה אחרת לדחיה-לכן עצתי לא לדחות-כיון שבשלב מאוחר יותר ניכנסים למחויבות (כמו משפחה זוגיות)ואז דוחים עוד יותר. 2.לאוניברסיטת תל אביב צריך לבלבל את המוח לצערי פשוט מימקרים שניתקלתי בהם לאחרונה. 3.ומה יקרה ולא היתקבלת האם זוהי סיבה לפחד?????????????.. 4. באר שבע זה לא בקצה העולם, 5. מעין רק את יכולה להחליט בשביל עצמך ורק את יודעת מה טוב לך ,ומה מתאים לך אין מיבחינת לימודים או מחלה. מעין אני מאחלת לך הצלחה בכל דרך שתיבחרי. בידידות מרגלית

קודם כל - אני ממש אבל ממש לא חושב שאת קטנונית. כמו שמרגלית כבר כתבה - אין טעם לדחות כי זה יהפוך לדפוס קבוע, ואם עד היום לא נתת למחלה לשבש את חייך, אין שום סיבה שתתני לשיבוש כזה להתרחש עכשיו דווקא בשביל מהלך כל כך משמעותי. זה אולי מייגע לספר לרופאים החדשים את כל הסיפור מהתחלה, אבל אם זו הבעיה העיקרית זו בעיה חד פעמית, אחרי שתספרי להם את זה כבר תהיי אחרי הבעיה וזה בטח יקל עלייך יותר. בוודאי שזה עדיף בהרבה מלדחות לימודים. תרגישי טוב ובהצלחה.

יש כמה דברים - קודם כל אני מסכימה עם הקודמים לי, מרגלית וארי, שאם לא נתת למחלה עד היום לשבש לך את החיים, אין סיבה שתתחילי עכשיו. שנית, מה את מעדיפה ללמוד? ביואינפורמטיקה, או הנדסה? זה הרבה יותר חשוב מאשר איפה ללמוד ואיזה רופאים.. אם את מעדיפה ללמוד ביואינפורמטיקה ולעשות זאת בבאר שבע, אז - באר שבע היא אכן לא סוף העולם, וארצנו הקטנטונת היא יתרון בעניין הזה. היום יש רכבת ותוך שעה את בתל אביב. חוץ מזה, מנסיוני, רופאים רבים אינם נשארים במקום אחד כל השנים, ועוברין ממקום למקום בארץ, כך שאת עלולה למצוא שנשארת בתל אביב בשביל ד"ר X, ואחרי שנה תגלי שהוא עבר לסורוקה... בבאר שבע יש רופאים טובים מאד, מהמיטב שבארץ, ופעם אחת לספר את הסיפור לרופא חדש זה ממש ממש ממש לא כזה אסון. ולפעמים, כמו שאמרו חז"לינו - משנה מקום משנה מזל? אולי דוקא הריחוק והמקום החדש והאויר האחר, יעשו לך טוב?

היי מעיין אני למדתי בבן גוריון והקמפוס שם נחמד מאוד (אני גם מכירה מישהו שילמד איתך שנה הבאה ביואינפורמטיקה בב"ש. ) אני לא החלפתי רופא במהלך הלימודים שלי שם, והחלטה זאת התגלתה כחכמה, כי בסוף השנה הראשונה קיבלתי התקף והתאשפזתי וכיוון שלא עברתי לסורוקה גם לא התאשפזתי בסורוקה, אלא קרוב לבית כך שכולם יכלו לבקר אותי, ולא היו צריכים לנסוע עד לדרום. אם את לומדת בב"ש את גם גרה בב"ש, ואם את שוכרת דירה אז זה בכלל לא נורא ואפשר להסתדר עם המחלה, יש שם גם בתי מרקחת (מפתיע!). מה גם שכמו שטליה אמרה, ב"ש זה לא סוף העולם, ואם צריך תוך שעה ורבע (ברכבת) את במרכז. אבל זאת החלטה שלך ויכול להיות שיש עוד גורמים שמעורבים בהחלטה שאנחנו לא יכולים לדעת עליהם, לכן תלכי עם ההרגשה שלך. ואיזו החלטה שלא תחליטי תהיי שלמה איתה. בהצלחה.

לנטע אמרת שלמדת בבן גוריון - מותר לשאול למה עזבת/הפסקת???