מעי רגיז

ראיתי שחולי קרוהן ניסו למצוא מכנים משותפים באישיות, הרגלים וכו'. נראה לי שזה יכול לעזור גם לנו או שלפחות בטח לא יזיק ושווה ניסיון. אני אציין כמה מאפינים שדומיננטיים אצלי, אולי זה יגיד למישהו משהו... 1.קראתי מחקר שדיבר על זה שמעי רגיז מתקשר עם פחד מביקורת, לרוב ביקורת מצד אחד ההורים (אם הכאבים הם בצד שמאל זה ביקורת מצד האמא ואם בצד ימין- מצד האבא). אם תרצו קצת יותר פירוט, אני אשמח לפרט בהמשך. 2. סף רגישות גבוה מאוד. זה ישמע קצת אבסורדי אבל זה ברמה שגרמה לי להאטם מרוב שלא יכולתי להכיל את הכל. 3.פיתחתי רתיעה מאנשים. אני מתארת לעצמי שזה בעקבות המחלה כי פעם דווקא הייתי מאוד חברותית אבל היום אנשים פשוט לא מענינים אותי. 4.בתור ילדה סבלתי מ"התנהגות כפייתית" (כמו ג'ק ניקולסון ב"הכי טוב שיש") ובאופן כללי אני די חרדתית - למרות שכלפי חוץ אני נראת אדישה. 5.ענייני אוכל - דווקא כל המאכלים הלא בריאים כמו קמח לבן, עוגות, פיצות, צ'יפס, שניצל וכאלה משאירים את הבטן רגועה יחסית וכל הבריאים - קמח מלא, תפו"א, בצל ובכלל ירקות ופירות משגעים את הבטן בטירוף. לא עולים לי כרגע עוד דברים. אם זה מעניין מישהו תכתבו ונראה אם ייצא מזה משהו.

לכל אדם יש תכונות מסויימות מתוך רשימת תכונות שאנשים מסווגים כ"בעייתיות", וכפי שציינת, סימה, חלק מהתכונות הללו את מייחסת דוקא למחלה, ולא להיפך. אני יודעת, למשל, שאם משהוטוב אחד יצא לי מהמחלה הזו, זה שהפרדניזון יצר לי שינויי מצבי רוח שלא הייתי "מרשה לעצמי" בקלות קודם. אז אולי יש משהו דוקא בנושא הזה של לשחרר דברים שבבטן. מצד שני זה גם גרם לי בתקופות של מינון גבוה יותר, שהייתי בוכה מכל שיר עצוב ברדיו.. לא בדיוק התנהגות נורמלית.

היי טליה האם את לוקחת את הפרדינזון קבוע בלי הפסקה?ומדוע ? ועוד שאלה האם ידוע לך במיקרה מזה המושג הזה " רטרו -סטראנאלית ". שלך ויוי.