ועוד דבר

עוד מישהו חוץ ממני פיתח סימפטומים נפשיים בעקבות המחלה? אני ממש פיתחתי חרדות. יש מקומות שאני לא יכולה להיכנס אליהם, כי ברגע שאני נכנסת הבטן שלי מתחילה לכאוב ואני צריכה לרוץ לשירותים. בסופרמרקט, למשל, לא הייתי הרבה זמן. היתה תקופה שניסיתי: הייתי מכניסה שתי רגליים לסופר, ומייד יוצאת כי כאבה לי הבטן. בקניון גם. שלא לדבר על שדות תעופה. אני מתייחסת לזה בהומור, האמת. (את חבר שלי זה קצת פחות מצחיק; הוא נאלץ לעשות את כל הקניות)

זו בהחלט תופעה מוכרת, אבל את צריכה לרדת לשורש החרדות ולהבין מאיפה זה בא לכל חרדה יש סיבה, ובמקרה שלנו סיבה טובה, אבל לא בלתי ניתנת לפתרון. למשל - לגבי הסופרמרקט אני יודעת שבתקופה לא טובה, זו עבורי חוויה מעצבנת במיוחד. הסיבות שגיליתי הן אלה: 1) יש מיזוג אויר חזק בסופרים, והקור (במיוחד ליד המקפיאים) גורם לי כאב בטן ורצון ללכת לשירותים. 2) פעולת הדחיפה של העגלה, במיוחד כשהיא מתחילה להתמלא, מפעילה לחץ על כל השרירים הלא נכונים. 3) ההמתנה בקופה מלחיצה, כי "מי יודע מתי אצטרך.." וזה רק גורם לעוד יותר בעיות. ויש עוד סיבות, אולי. הפתרונות שמצאתי: 1) להתלבש טוב יותר כשהולכת לסופרמרקט - שלא יהיה לי קר 2) לפעמים אני מושכת את העגלה במקום לדחוף אותה, או - משתדלת לא לעשות קניות "גדולות" אלא קצת כל פעם. 3) אם מישהו יכול לבוא איתי (חבר?) - אחלה. אפשר גם ללכת עם חברה שגם צריכה לעשות קניות לעצמה ולהפוך את זה לבילוי. 4) בוחרת רק סופרמרקטים עם שירותים לשימוש הקהל. יש היום יותר ויותר כאלה (ושגם יהיו נקיים, כמה שניתן). משאירים את העגלה באיזו פינה והולכים לשירותים אם צריך. לא קורה כלום. והפתרון האולטימטיבי למרות שקצת יותר יקר - לעשות קניות דרך הטלפון או האינטרנט (טלסל/נטסל או סופרנט ואולי יש עוד). זה אמנם יותר יקר, אבל חוסך את החרדות מהביקור בסופר, וגם את הסחיבה של המצרכים, שלא תמיד קלה אם אנחנו לא מרגישים טוב.

כן ,גם אני פיתחתי חרדות ובעיות נפשיות וזאת אחת הסיבות שניגשתי לניתוח אפילו לא היה איכפת לי לחיות עם סטומה קבועה רק כדי לא לראות יותר את השירותים וזה הלך ככה לכל מקום שנכנסים מחפשים את השלט "שירותים" נייר טואלט בתיק את הקניות בסופר עשיתי בצורה הכי מהירה ולא פעם ביקשתי לעבור בתור "כי אני לא מרגישה טוב" את הבחינות כתבתי בצורה הכי מהירה שאפשר והימים שבהם נעדרתי מהעבודה היו בשבילי כמו אויר לנשימה כשחזרתי לעבודה כמה חודשים לאחר הניתוח לא נכנסתי לשירותים בשבוע הראשון אפילו לא לפיפי מרוב הטראומה אם המצב בכי רע -עדיף ניתוח (וכל מי שמכיראותי בפורום יודע שאני נגד ניתוחים) ומי שלא מאמין בריפוי ותומך בטיפול הקונבנציונלי אני ממליצה על הניתוח

אז ככה, כן, חרדות הולכות הרבה פעמים עם המחלה וזה טבעי. לי היו חרדות לנסוע באוטובוס, ללכת ברגל הרבה, לפעמים אפילו לצאת מהבית כשממש רע לי. ואם אני מתחילה להרגיש רע-אז יש עוד מיליון חרדות. מה שאני ממליצה זה ככה: תה מליסה או טיליה להרגעה כללית. שמן לוונדר במבער או למריחה על הגוף, רסקיו רמדי ובכלל פרחי באך לקחת פפאברין חצי שעה לפני היציאה מהבית ללכת לטיפול פסיכותרפי אפילו לזמן קצר. להבין זה חלק מהמצב ולא להחמיר עם עצמך אבל לנסות כל פעם לצאת קצת יותר ולהסביר לחבר. תנסי להסיח את דעתך ולהגיד לעצמך שזה בסדר אם תחזרי הביתה גם אחרי צעד אחד בסופר.