תמיכת בן הזוג
דיון מתוך פורום גסטרואנטרולוגיה - תמיכה
שלום אני חולת קרוהן כבר 4 שנים. לאחרונה חבר שלי התחיל להטריד אותי בהערות על המחלה כמו "קשה להיות חבר של חולת קרוהן" או "מה יהיה" ו "כל הזמן כואבת לך הבטן" וכו'. ברוב הזמן הוא מאוד מבין ומתחשב ואפילו בילה איתי בבתי חולים אבל עכשיו נדמה כאילו שנמאס לו. אני אוהבת אותו ויחרב עלי עולמי אם יעזוב אותי. חוץ מלהעמיד פנים שאני מרגישה טוב יש לכם עיצה בשבילי? דינה
אבל נדמה לי שמוכר לכולנו. תמיד יש את ההתלבטות הזו, אם לספר איך מרגישים, כמה לספר, מתי זה כבר יעורר בצד השני תהיות. מה גם שהתופעות עצמן לא נעימות לתיאור. זו לא שחפת. לי היתה תקופה, אחרי שאובחנתי, שהיה לי ברור שלא יוכל להיות לי חבר עם המחלה. ממש השלמתי עם זה. זו מחלה שמורידה מאד את הדימוי הגופני. אבל תראי, אני אופטימית בקשר אליך. המחלה מעייפת, ברור שגם בן זגוך מתעייף קצת. אם תחשבי על זה, הרי גם את מתייאשת לפעמים. אני בכלל לא בטוחה שזה אומר שהוא יעזוב. זה שהוא בד"כ תומך - זה המון. בהצלחה
תמיכת בן זוג היא חשובה מאד במחלות כרוניות מכל סוג, אבל לפעמים גם בן הזוג צריך תמיכה. בהחלט ניתן להבין שגם לו קשה, שחלק מהציפיות שלו ממערכת זוגית לא מתממשות במלואן, אולי סוגי בילוים שהוא רוצה ואוהב לעשות לא מתאפשרים, או סתם עייפות החומר, במיוחד אם שניכם צעירים. צריך להבין משברים מהסוג הזה, אבל, אם חס וחלילה זה מגיע לפירוד ממש - צריך לזכור שגם זה לא סוף העולם, ושזוגות נפרדים לפעמים גם כששניהם בריאים. בשום אופן לא צריך לראות פרידה מבן זוג, אפילו אהוב מאד, כחורבן העולם. בן זוג הולך, בא אחר במקומו. לפעמים זה לוקח זמן ולפעמים תקופות של יאוש, אבל בן זוג זה לא הכל בחיים. אני בטוחה שיש בך דברים נפלאים ויש לך תחומי עניין ואת יכולה לחיות חיים מלאים גם בלעדיו, אם זו תהיה החלטתו. אני כמובן מקווה שחששותיך הן לשוא, ושתישארו יחד ותתמכו אחד בשני. יתכן, שאם הוא רוצה תמיכה ועזרה הוא יכול גם כן להכנס לפורום זה. אנחנו ניתן לו חיזוקים :)
המון תודה לכן. באמת אתן עוזרות. אני שמחה לגלות שאני לא היחידה שנתקלת במצב כזה. אולי באמת כדאי לי לנסות לדבר איתו בפתיחות ולחזק אותו באופן כללי. אני יודעת שנדרש ממנו הרבה וגם הוא לפעמים סובל אני רק מקווה שלא ירגיש פעם שזה קצת יותר מדי בשבילו. שוב תודה ויבורך הפורם הזה.
