הסרת מעי גס-כמה מילים אחרי הניתוח והסטומה

עברתי את הניתוח להסרת המעי הגס, לא כתוצאה מדלקות, אלא מחלה תורשתית. אשמח לענות ולהסביר על הניתוח, והחיים עם הסטומה, כיוון שאני רואה ושומעת יותר ויותר אנשים שעוברים את הניתוח הקשה, וחוששים- ובצדק.

היי יעל! קודם כל אני מצטערת לשמוע שהיית צריכה לעבור את הניתוח. אני מקווה שהוא הצליח. ושאת מרגישה טוב. יש לי כמה שאלות, כי לי הוצע ניתוח להסרת המעי הגס (לא שאני שוקלת את האפשרות אפילו לרגע). קודם כל, בת כמה את? ומתי עברת את הניתוח? כי אומרים שאחרי שנה המצב משתפר מ 8 יציאות ביום ל 3 בערך, זה נכון? את מסוגלת לאכול רגיל? יש לך פאוץ' או שהמעי הדק מחובר לבטן? מה שהכי מעניין אותי, זה עד כמה איכות החיים שלך ירדה? חוץ מהכניסות לשירותים. את יודעת, הדברים הקטנים יותר. שלא מענינים רופאים בד"כ, והם אפילו לא טורחים לברר מהם. אז גם לא לספר לחולים אחרים, למרות שהם ממליצים להם לעבור את הניתוח. אני מעונינת לשמוע כל מה שאת מסוגלת לספר. תודה, והחלמה מהירה, נטע.

נטע את כל כך צודקת הרופאים מאד אוהבים להמליץ על ניתוחים שלא הם צריכים לעבור ....גם אני קיבלתי הסבר טכני על הניתוח שמסתכם "בשלוש יציאות ליום" ואת שאר הפרטים נאלצתי לקבל על בשרי.... תראי לא כל כך יודעים להשתלט פה על המחלה אז אני לא מבינה מדוע "מרפאים" את המחלה ע"י ניתוח כי את הגוף ממש לא מעניין מה שתלו לו בקצה מערכת העיכול : פאוץ', מעי גס, או צינור מפלסטיק אם לא יתבצע שינוי תזונתי וחשיבתי המחלה חוזרת רק שעכשיו יש לה שם חדש: פאוציטיס ,דלקת פרקים וכל שאר התופעות המתלוות למחלה שיכולות להחריף עם הוצאתו של המעי הגס אנשים שסובלים מפאוציטיס חווים התקפים בדיוק באותם זמנים שהיו חווים את התקפי הקוליטיס ונאלצים לחזור לתרופות המוכרות לכם.. ברגע שחיברו לי את לולאות המעי הדק השאלה הראשונה ששאלתי את עצמי מה עשיתי? חוסר שליטה טוטאלית על פעולת מעיים חומצות מרה ששרפו לי את הישבן ודיכאון נפשי שלא הוסיף לבריאות כשהלכתי לביקורת בבית החולים פגשתי בתור לרופא מישהי שעברה את הניתוח ואמרה לי "שככה זה בהתחלה" וזה ישתפר ואכן זה השתפר אני אומרת שניתוח זה פיתרון סופי ובלתי הפיך וצריך להעשות במקרים של סרטן. הניתוח יכול להיות פיתרון לא רע ואם הניתוח מצליח אז פיתרון טוב אבל אם לא מצליח החיים יכולים להיות מאד אומללים כל עוד אין סרטן אני ממליצה על הרפואה המשלימה דיאטה דיקור לא לחכות שהמצב ידרדר כי הניתוח הוא לא פשוט אם את רוצה מידע ממש מורחב תגלשי לאתר של הפאוציסטים אתר גדול ומדברים בו על כל ההשלכות לאחר הניתוח

היי נטע! טוב, אז הנה עוד הוכחה לבלבול ואי-הידיעה המשווע שקיים בקרב החולים. אז נתחיל מזה שאני אהיה בת 19 בעוד חודשיים, ולדאבוני אני לא מהצעירים ביותר שעוברים תהליך פולשני זה, כי נתקלתי גם במקרים צעירים יותר :-(. אני הגעתי מרקע שונה של חשש לסרטן, ולא קוליטיס או מחלות דלקתיות, ולכן מקרים כמו של חלי, שמספרת על חזרת המחלה בשמות אחרים זרים לי, ובניגוד לה, אני שמחה לבשר כי היום, ארבעה חודשים אחרי הניתוח הראשון, כשבאמצע היה ניתוח קשה של חסימת מעיים (לא להיבהל, זה קורה רק ב-5% מהמקרים, מאוד לא שכיח, ובכל זאת מפתיע ולא צפוי, שכן לא הכינו אותי למקרה שכזה לאחר פתיחת הבטן..), וכמובן ניתוח סגירת הסטומה. הסטומה היא דרך היציאה מהבטן (ליד הפופיק) של הצואה, ברוב המקרים היא זמנית, כדי שהמעי "החדש" יחלים. הפאוץ, אלף אלפי הבדלות, הוא הצורה שבונה הכירורג בניתוח מהמעי הגס, וזה ישמש מעתה ככלי קיבול במקום המעי הגס שהוסר. ודאי שהחיים אחרי שונים, אבל המשפט שכל אחד מקבל את זה אחרת נכון מאוד. במקרה שלי, מהתחלה לא נתתי לעצמי להרתע בכל פעם ש"לחץ" לי, ופשוט התאפקתי. אני בשירותים עד 4 פעמים ביום, ואוכלת הכ-ל. פשוט הכל.. זה גם עניין של הרגל. יש המפחדים לתת לבטן חומוס, או "ג'אנק פוד", ואוכלים אוכל פשוט ועדין, אני החלטתי שלא, והבטן מסתגלת. תראי- בהחלט קל "לנאום" על הניתוח מסוג זה. עניין הרופאים הוא בהחלט לא נחמד, כיוון שגם אני, שביקרתי פעמים רבות בביה"ח (פיסורות ופיסטולות בין השאר) נשארתי עם הרבה שאלות ללא תשובות. לבטח שלא התכוננתי להתעורר מניתוח עם גוש בשר אדמדם על דופן בטני- זה המעי הדק, במין לולאה קטנה, ואחות הסטומה בהחלט עוזרת במקרה הזה. תראי- נגעתי על קצה המזלג בנושאים הקשורים, וכמובן שהכאבים שאחרי הניתוח הם קשים מאוד, אבל לדעתי, ניתוח לא צריך להיות אופצייה אחרונה. נתקלתי בהרבה מקרים של מחלת הקוליטיס- אצל אנשים הגוררים את המחלה 10 וגם 35 (!!!) שנים, וחבל, מאוד חבל. הם מגיעים סובלים, מההזעות, התרופות, וכל הכרוך בעניין, ומגלים שהם קיבלו את החיים במתנה, כי מ-60 ו-30 יציאות ביום, הם לא הולכים לשירותים יותר מ-10 פעמים, וגם זה בריבוי. אשמח לשמוע באיזה עיר את מטופלת, ואולי לעזור לך בהתלבטויותיך, כי הניתוח הזה, בין השאר הוא עניין של תזמון, כלומר- אם אפשר לבחור עיתוי נכון שישתלב באורח החיים- אני לדוגמא, חיכיתי לסיום ביה"ס, ולקחתי "פסק זמן" כדי שאוכל להתסגל בלי לחצים. אשמח לשמוע- וכמובן- רק בריאות..