פעילות גופנית

אני בת 17 ומחלת הקרוהן החלה אצלי לפני כשנתיים.כתוצאה מירידה בערכי הדם, חוסר תזונה וחוסר פעילות (שנגרמו מחולשה) הפסקתי לעסוק בפעילות גופנית גם במסגרת בית ספרית וגם מחוץ לה וזאת למרות שהרופא אמר שאני יכולה לעסוק בפעילות גופנית ללא קשר למחלה. כיום המחלה אצלי רגועה פחות או יותר אך אני עדיין לא עוסקת בפעילות גופנית וזאת משתי סיבות: האחת היא שלאחר קבלת הטיפול שכלל סטרואידים עליתי במשקל וזה הקשה עליי והסיבה השנייה היא שבגלל שהגוף שלי היה חלש תקופה ארוכה ולא קיבל טיפול השרירים שלי "התנוונו" ולכן איני מסוגלת/קשה לי לעמוד במאמץ גופני כגון עלייה במדרגות ועד לריצה,כפיפות בטן וכ'ו. לכן הייתי רוצה לדעת מה המשמעות של פעילות גופנית לחולי הקרוהן, מה הקשר בין זה לבין המחלה ואיך אני יכולה לשפר את המצב הגופני שלי?

לכל החולים כדאי לעסוק בפעילות גופנית מתונה. לאחר תקופת מחלה בלי פעילות צריך כמובן להתחיל לאט לאט ולא להעמיס בבת אחת על הגוף. מנסיון, פעילות שמתאימה מד לכך היא הליכה, וחלק ממליצים על רכיבה על אופניים למרות שלי אישית זה עושה בעיות. זה יכול להיות בחוץ או על מכשיר הליכה או אופני כושר בבית. הכי חשוב - לא להכנע לעייפות ולהתמיד, ולא לנסות הכל בבת אחת. לחזור בהדרגה לכושר, וזה יעזור גם בירידה במשקל העודף שגרמו לו הטיפולים.

טיילתי המון במסגרת חוגי סיור, באותה תקופה טופלתי ע"י ד"ר צילי צנגן (אחלה רופאה עברה לארה"ב וחזרה לפני כשנה). בשלב מסוים שמנו לב לכך שאני מתקשר אליה לפחות פעם בחודש עם בעיות (פעם בחודש זה לא רק מה שיש לבנות, זו גם תדירות הטיולים בד"כ בחוגי סיור) בשלב מאוחר יותר (לאחר שהייתה החמרה מסוימת שלא עצרה אותי מלטייל היו מספר פעמים שבמהלכן פשוט נאלצתי להפסיק את הטיול באמצעו (באחת הפעמים טיפסנו ממרגלות הכרמל (צומת עתלית- מערת אצבע) במעלה הכרמל, למחרת היציאה לדרך (היו דברים לעשות ולכן התעכבנו) פצחנו בעליה, לבסוף נשברתי עקב שלשולים וכ'ו, בטיולצאחר שנמשך יומיים וחצי נשברתי באמצע ופוניתי ע"י ג'יפ מעין עקב תחתון למדרשת שדה בוקר...) לאחר שהעזיבה המוקדמת שלי את הטיולים חזרה על עצמה החלטתי להוריד פרופיל עם הטיולים. מן הון להון יצא שלא עסקתי בפעילות ספורטיבית כלל... לפני שנה וחצי התחלתי לרכב על אופני הרים בהתחלה קטעים קצרים ועתה בד"כ קצת יותר... מאז שהתחלתי עם הרכיבות המצב הכללי שלי השתפר (גם הבטן גם הרוח). אבל... בתחילת כיתה י"ב היו מבחני כושר, נתבקשתי (כמו כולם, לא ניתנו לי המוון הנחות...) לעשות כפיפות בטן, לאחר מכן במשך שבוע לא הגעתי לבהי"ס,ו לא ביצעתי כפיפות בטן נוספות :) אמיר (עם אולצרטיב כוליטיס)

לבת ה- 17 שלום. אמנם אינני רופא אך דבר ידוע הוא כי פעילות גופנית מבוקרת טובה לבריאות ואף מסייעת פיזית ונפשית בהתמודדות עם מחלות. באופן עקרוני הייתי ממליץ לך להתחיל בפעילות גופנית בעצימות נמוכה כלומר התעמלות שתעלה את טונוס השרירים שלך אך לא תגרום לך קשיים מרובים (בגלל מצבך הגופני הירוד ) ותכין אותך לקראת אימונים קשים יותר המשלבים גם אימוני שרירים ופעילות לב ריאה (כגון ריצה או עליית מדרגות כמו שציינת) . ככלל הייתי ממליץ לך לפחות בתחילה להכנס לתוך מסגרת מסודרת שתספק לך תמיכה מתאימה ומקצועית. קיימים מכונים שאולי יתאימו לך דוגמת מכון C (קבוצה למתחילים), אפשר גם לברר בקופת החולים או במרכזים הקהילתיים, אולי יש קבוצות להתעמלות מבוקרת (גם קבוצות להתעמלות מבוגרים יכולה להתאים בהתחלה ). במידה ואת מתחילה להתעמל בצורה מסודרת, רצוי שתתחילי בדיאטה (הכוונה לא לדיאטת הרזייה דווקא, אלא לאכילה מסודרת ומבוקרת ) מכיוון שבגלל הקרוהן ספיגת החומרים היא נמוכה, על מנת לסייע לגוף בבנייה שלו צריך לדאוג לספק את כל החומרים דרך המזון או בדרך של תוספים ( את מה שצריך והדרך המתאימה לך בררי עם הרופא שלך ). דבר אחרון ( בעצם אולי הראשון ) זיכרי שצריך רצון חזק והתמדה והתוצאות יגיעו. בברכת הצלחה ובריאות.