איך התגעגעתי אליכם!

דיון מתוך פורום  גסטרואנטרולוגיה - תמיכה

03/01/2002 | 23:28 | מאת: נטע ט

היי כולם! הצלתם את חיי בערך! אני נמצאת עכשיו בבה"ח בלינסון (מיום שני בלילה), לאחר שהתייבשתי בגלל התקף חוזר של קוליטיס/ קרוהן או אלוהים יודע מה, כי הרופאים לא יודעים! אני מקבלת הידרוקורטיזון דרך הווריד מיום שני בלילה והתחילו תופעות הלוואי!!!! אני כבר לא מצליחה להרדם. כואבות לי הבירכיים ותחושת הסוטול מתחילה להשתלט עליי, או שזו רק עייפות. אז התחלתי להסתובב לי ברחבי בה"ח כדי לא להתחיל להשתגע. קראתי כבר ספר, עיתון, מלאתי תשחצים, שמעתי מוסיקה וראיתי טלוויזיה. אפילו ניסיתי ללמוד. ודי כבר, אני כמעט משתגעת. ואז פתאום בסיוריי בקומה הראשונה, מה אני רואה?????? עמדת מחשבים, עם חיבור לאינטרנט!!!!! הייתם מאימינים? על מי ישר חשבתי?? עליכם!! מי עוד יכול להבין אותי במצבי הנוכחי חוץ מכם? אז זהו, שום חיידק, ולא קלקול קיבה, אלא התקף. הייתי אצל אותו מטפל שכתבתי עליו. הוא הציע לי טיפול בדיקור, הדרכה בתזונה, וצמחי מרפא. יש לו סיפורי הצלחה, זה מה שהוא אומר, אבל מצבי כבר היה גרוע מידי. כי באותו ערב כבר לא יכולתי לשירותים בלי לראות לבן בעיניים. אז הגעתי לכאן. שום דבר כמעט לא השתנה כאן בשנה וחצי שלא הייתי פה. חלק מהאנשים אבל רובם לא. והם אפילו זכרו אותי. אז הרופא שלי החליט שיש לי קרוהן (לא על סמך בדיקות חדשות) ושאר הרופאים פה חושבים שיש לי קוליטיס. בכל מקרה אני מקבלת פלג'יל והידרו קורטיזון. עכשיו כשמצאתי אתכם אפילו פה (רעיון גאוני,אני אומרת לכם. יבורך מי שחשב עליו!) יש לי פרוייקט חדש. לעבור על כל ההודעות שפספסתי מאז האשפוז. זה יהיה קצת קשה כי אין כאן כסאות וקשה לי לעמוד, אבל אני אעשה זאת! יש לי מטרה חדשה לאשפוז. חבר'ה, אני באמת צריכה עידוד פה, לפעמים זה בסדר, זה נסבל ולא כל כך נורא. אבל לפעמים (כמו עכשיו) זה נראה כל כך מייאש וחסר עתיד, וברירה. משום מה ללילה יש תכונה נוראית להקצין את כל הרגשות, אתם לא חושבים? תודה על ההקשבה. נטע.

03/01/2002 | 23:37 | מאת: נטע ט

ביקשתי מהם לתת לי סידון, אבל משום מה במחלקה הם חושבים שזה מיותר, אז אני קונה לבד. למישהו יש מושג באיזה חלק של המעי הסידן נספג? או איך אפשר לברר את זה? אני קונה מחר קלציום של סולגאר, אמרו לי שהוא נספג טוב יותר. זה נכון? עוד מישהו שמע על זה? ועוד משהו, אתם חושבים שכדאי לי להסתיר את זה מרופאי המחלקה? תודה, נטע.

04/01/2002 | 15:24 | מאת: בעז

לא נראה שסידן יכול להזיק אבל כדאי לוודא את זה. בכל מקרה למיטב ידיעתי הסידן של GNC נספג טוב יותר

05/01/2002 | 21:29 | מאת: בתיה

אם זה עדיין מעניין אותך, הסידן נספג במעי הדק בחלקו העליון. וחוצמזה, ממש הצטערתי לשמוע איך שאת מרגישה. אני השתחררתי מבי"ח שבוע שעבר, אחרי חודש וחצי שהייתי מאושפזת, וכנראה שאני אצטרך לחזור בשביל ניתוח. לא נורא! יהיה טוב! תרגישי טוב!

04/01/2002 | 00:07 | מאת: אורן

היי נטע... את צודקת לגמרי לגבי הקטע של הלילה ובמיוחד בבי"ח. אני לא מאמין בקלישאות אז אני בטח לא אתחיל עכשיו. אני רק יכול להגיד לך מה חשבתי כשהייתי בדיוק (אבל בדיוק) באותו מצב: "זה מה יש, אין ברירה, נעבור את זה ומתישהו יהיה בסדר" מאוד פשטני. אבל היי, אני לא איזה חכם סיני, סה"כ חולה קרוהן ישראלי. והמשפט הזה הוא נכון, אין מה לעשות. גם אם זה (99 אחוז מהזמן) לא נראה קרוב ולא כ"כ עוזר לתחושה הכללית. אבל בבי"ח ?. זאת כבר הכרזת מלחמה. של המחלה עלינו ושלנו בחזרה. ובמלחמה כמו במלחמה, האמת הפשוטה ביותר היא המנצחת. מקווה שהבנת משהו ממה שאמרתי. אני הרי בסופו של דבר כותב את זה תחת השפעת תרופות :) תהיי חזקה ותתעודדי ! ותמסרי לרופאים בבלינסון שזה לא אישי אבל אני מקווה לא לפגוש אותם שוב בקרוב... תרגישי טוב.... נ.ב. באיזו מחלקה ?

04/01/2002 | 03:26 | מאת: רון

היי נטע, אח שלך אמר לי שאת בבית חולים ואז הוא התנתק והשאיר אותו בלי לדעת מה קורה איתך... אני מקווה שהמצב משתפר ועוד ישתפר...דיברתי על תקווה רק אתמול והמחשבה שיום יבוא והכל יחזור להיות כמו שהיה פשוט הורסת אותי אבל אני לא נותן לה לחדור... מצטער על התקף הדיכאון החולף :) בכל אופן תרגישי טוב! ומהר. ותעופי משם. ותדווחי לנו מה קורה שלא נדאג. יאללה ביי רון.

04/01/2002 | 08:29 | מאת: טליה

אני מאד שמחה שמצאת עמדת אינטרנט בבית החולים - כן ירבו! כל זמן שלא חושבים על ניתוח, אז באמת לא ממש משנה אם זה קרוהן או קוליטיס כי הטיפול די דומה. אבל תגידי להם שיחליטו כבר! (אולי שיזרקו מטבע? ) אני לא יודעת בדיוק איפה נספג הסידן במעי אבל בכל מקרה - תגידי לרופא שאת לוקחת על דעת עצמך. אולי יש לו סיבות טובות נגד. אם זה סתם "לא חיוני" אני מניחה שהוא לא יתנגד שתקחי לבד. שבת שלום ותרגישי טוב מהר!!

04/01/2002 | 09:05 | מאת: נטע ט

אתם הצורה הכי טובה לפתוח איתה את הבוקר הנורא הזה. ישנתי שעתיים. והעיניים שלי נראות כמו הצרות שלי. כאילו בכיתי שבוע. אורן- הבנתי מה אתה מנסה להגיד, תודה. לפעמים האמת הפשוטה והנוראה היא מה שצריך לשמוע, ולא לייפות דברים. כי סה"כ איך אפשר לייפות את זה. אני מאושפזת במחלקת רקנאטי. רון- יש עליות וירידות במצב הרוח גם בזמן שיפור. לא להתייאש, נראה לי שאתהבדרך הנכונה. טליה תודהרבה. מפה אני הולכת לקנות את הקלציום. אני אגיד בביקור רופאים שאני מתחילה. הם גם מצאו לי חיידק במעיים בנוסף ולכן הוסיפו לי פלג'יל. אני מקווה שביום ראשון או שני יתחילו לדבר איתי על שחרור. נראה איך תעבור השבת. פחתו לי השלשולים, אבל הבירכיים שלי נורא כואבות. תודה רבה לכולכם. אני אהיה בקשר עוד היום.אתם נורא מעודדים אותי. אוהבת, נטע.