סיפורי קולונוסקופיה..

ווווובבבבבככככןןןןן.... ההכנה היתה גועלית אבל לא נוראית, ראו סיפורים למטה.. הבוקר הגעתי למכון הגסטרו, ובגלל שהגעתי מוקדם חיכיתי קצת בתור, אבל נכנסתי אל הבדיקה כמעט בדיוק בשעה שנקבעה לי - 9:15. אמא שלי רצתה להכנס איתי כדי לראות אבל ביקשו ממנה יפה לחכות בחוץ (והאמת די שמחתי שלא נתנו לה להכנס) והבטיחו לקרוא לה מיד כשאצא לחדר התאוששות. נכנסתי לחדר הבדיקה, ואחרי שחתמתי להם על כל הטפסים נשכבתי על הגב על מיטת הבדיקה, הרופא שם לי את המחט בזרוע בשביל חומר הטישטוש (ביקשתי "הרבה", אז הוא צחק ואמר לאחות - "מנה עם פעמיים חריף!"). אחר כך ביקשו ממני להסתובב על צד שמאל, ועשיתי זאת בקושי מסויים כי הטשטוש כבר התחיל לעבוד, ואז... התעוררתי בחדר התאוששות, ואין לי מושג ירוק מה קרה באמצע. ככה זה צריך להיות!! :-)) לא זכרתי כלום, ולא רוצה לזכור כלום. ישבתי שם עוד איזה שעה וחצי שעתיים עד שיכולתי ללכת ישר בלי להתקל בקירות, ואכלתי משהו קטן להרגיע את הבטן, ואז חזרתי הביתה, וישנתי עוד כמה שעות בהפסקות. כמובן שבאמצע פה ושם הייתי חייבת ללכת לשירותים לשחרר את כל האויר שהכניסו במהלך הבדיקה. ולמי שתוהה מה התוצאות- אז ככה: הרופא מופתע לטובה ממצב במעי הגס שלי, שנראה הרבה יורת בריא ממה שהיית מצפה אצל מישהי עם 12 שנה של קוליטיס ותלות בסטרואידים מיד אחרי התלקחות. יש "בצקות" באיזור של עד 30 ס"מ, אבל אין פיליפים או גידולים או סימנים מדאיגים אחרים. לקחו לי ביופסיה לכל מקרה, אבל בשורה התחתונה - אני בסדר. וזהו להיום!

יופי טופי שהכל בסדר. לא עניין אותך להסתכל במוניטור לראות מה ענינים שם? האם הרופא עשה "שוטים" (STILS) של צילומים והדפיס אותם אח"כ להראות לך?

עניין אותי, בטח, אבל במאזן בין "מעניין אותי" לבין הרצון "לא להרגיש כלום" - הרצון שלא ארגיש כלום גובר בנוק-אאוט :-) לא קיבלתי תדפיסים. האמת, שכחתי לשאול אפילו אם בכלל זה אפשרי. זה לא ממש אכפת, ברגע שיודעים שהכל בסדר שם בפנוכו.