כינוס מעניין. מי רוצה לנסוע לסינגפור? :-)

כדאי לקרוא: http://news.walla.co.il/ts.cgi?tsscript=item&path=18&id=142116

טוב אני מוכן לנסוע. אבל מה מצטרף? התגוררתי שם לתקופה של שישה חודשים, כך שיש איפוה לישון. ולבתי הכסא, כתבתי כאן בעבר שבתחום זה נוטלי ההובלה הם היפנים. יש להם בתי כסא עם אסלה מחממת וספוגית שכל כך נוח לשבת עליה. אחרי שכל אחד נאנק וסובל עד ליציאות ישנו מכשיר שבמקום הבידא רוחץ היטב היטב היכן שצריך ואילו המשתמש צריך רק לקבוע את עוצמת הזרם ומטרטורת המיים (שיכולים גם להשפיץ כמו דיאידורנט). שני דברים למדתי שם: א. נשים יפאניות מעדיפות את בתי הכסא שלהן על פני הגברים כדי להגיע לסיפוק ב. הייתה פעם מודעה באונ' בר-אילן, בשם קבוצה חרידית קיצונית בה נכתב "לא מספיק לנגב את הישבן בנייר-טואלייט אחרי ישיבה בבית הכסא" - כנראה שזו הייתה כוונתם - אנכי תמך במודעה בכל ליבו

אישית, במתחם השירותים אני מעדיפה כמה שפחות טכנולוגיה... כמה שיש יותר טכנולוגיה - יש יותר סכוי שמשהו יתקלקל, ואנחנו לא אנשים שיכולים להרשות לעצמם שירותים מקולקלים... ;-) למשל - העין האלקטרונית ההיא בשירותים ציבוריים, שאף פעם לא קולטת מתי באמת קמת, ומתי סתם זזת לרגע מטעמי נוחות.. או כפתורים לבידה עם מים חמים, שני לא רוצה לחשוב אפילו מה קורה אם התרמוסטט מתקלקל... או מתקנים משוכללים לנייר טואלט, שאתה צריך להלחם איתם כדי שיואילו בטובם להוצאי נייר באורך שאתה רוצה, ולא שהם החליטו לבד... גם השירותים הציבוריים האוטומטייים בצרפת עשו לי לפעמים קצת חרדות, כי אחרי 15 דקות הם נפתחים באופן אוטומטי... ואין שום כתפור שעוצר את זה.. (בפועל - 15 דקות זה המון שמן ומספיק להכל, אבל החרדה... והמבט החושש בשעון...).