שלום,

רציתי לדעת אם יhh,fi קשר בין סוג הדם לבין הופעת תסמונת המעי הרגיז. בספר של ד"ר פיטר ג' דאדאמו הדוגל בהתאמת המזון לסוג הדם, נכתב כי לבעלי סוג דם A ישנה קיבה רגישה המתקשה לעכל חלב ובשר (בשל מחסור באנזימי עיכול מתאימים) ולכן, הבחירות התזונתיות שלהם פחות גמישות מאלה של בעלי סוגי הדם O ו-B. מה דעתכם?

שלום לאונור, לגבי התיאוריה של ד'אדמו, הדיעות חלוקות. יש כאלה שבשבילם הספר היה סוג של "הארה" תזונתית ויש כאלה שטוענים שהכל שטויות. בארה"ב התפרסם ספר של ד"ר ג'ואל פורמן (Eat to Live) שבו הוא תוקף את ד'אדמו ממש בלעג וטוען שהאמירות שלו משוללות כל בסיס מדעי וכי המחקרים המדעיים העלו מסקנות סותרות. אני אתן לך דוגמה. ד'אדמו טועם שבעלי סוג דם a מתקשים לעכל בשר וחלב כי אין להם מספיק חומצות קיבה, נכון? הבעיה היא שלא החומצה היא זו שמפרקת את החלבונים. הפפסין עושה זאת. תפקידה של החומצה, בעצם, הוא ליצור סביבה חומצית מיטבית (pH 4-2) להפעלתו של הפפסינוגן והפיכתו לצורתו הפעילה – הפפסין. אילו ד'אדאמו היה צודק בטענתו כי כמות חומצות הקיבה שאנו מפרישים תלויה בסוג הדם שלנו, כי אז לא הייתה לכך השפעה משמעותית – אם בכלל – על תהליכי עיכול החלבונים מן החי. נדיר מאד למצוא אנשים שסובלים מרמות נמוכות מדי של חומצות קיבה. לא ידוע על חולים שסובלים מליקוי חמור כל כך בהפרשת חומצות הקיבה, המונע את הפיכתו של הפפסינוגן לפפסין וכתוצאה מכך מתקשים לעכל חלבונים. עם זאת, גם הוא מסכים עם א'דאמו שיש אנשים עם נטייה גנטית לרגישות למזונות מסוימים. למשל, הוא כותב בספר שאנשים כהי עור ממוצא אפריקאי מתקשים יותר לעכל מוצרי חלב, בהשוואה לאנשים ממוצא סקנדינבי. בקרב אנשים ממוצא אפריקאי ניתן למצוא שכיחות גבוהה יותר של אי סבילות ללקטוז (סוכר החלב). לאנשים ממוצא סקנדינבי קל יותר לעכל מוצרי חלב, בשל העובדה שבמשך אלפי שנים, אבותיהם הקדמונים ששכנו בצפון אירופה ניזונו מכמויות גדולות של חלב. למרות הנטיות הגנטיות, אנחנו נבדלים זה מזה ברגישויות שלנו. אין מנוס, לדעתי, מלבצע טסטים אישיים לרגישות מזון. גנטיקה הרי לא חייבת להיות גורל בלתי נמנע. גם להשפעות סביבתיות יש משמעות, לא? מה דעתך?

לפחות מוצרי חלב הוצאתי מזמן מהתפריט אחרי בדיקה בקופ"ח בה נמצא שאני רגיש לו.ישמבדיקה לרגישות לבשר ? לביצים ? תודה