איך מתמודדים עם השלשול בזמן העבודה

אני מאובחנת כחולת קוליטיס מזה כחמש שנים. למזלי, בצורה קלה. מעת לעת יש לי התקפים, אך כעיקרון המחלה בשליטה ("רמיסיה"?). רציתי לקבל עצות, איך אתם נוהגים בזמן התקף, כשיש שלשולים רבים. אני עובדת במקום עבודה מסודר, משתתפת בישיבות ארוכות עם המעסיק ועם לקוחות. מאד לא נעים לי לקטוע פגישה ולרוץ לשירותים, שוב ושוב ושוב. קשה לי לומר למעסיק: "אינני שולטת בצרכי". מישהו יכול לתרום עצה או טיפ מניסיונו?

כל אחד חייב למצוא את הפתרון המתאים לו. אני למשל כמעט שלא עובד בחוץ כי אני עובד בלהיות בריא קודם כל ופשוט צריך לקבל את המציאות ולרכז כוחות לבריאות ואולי אם הייתי מפסיק קודם לעבוד ומתרכז בטיפול בעצמי היה נגרם פחות נזק. הטיפול לא נכון אם את סובלת וזה אומר שצריך לחפש פתרון. כדאי היתיעצות וליווי נטרופטי לדעתי. ספרי תוצאות כי זה חשוב לנו. כל טוב,שבת שלום

שלום נעמה! יש כל מיני פתרונות והתאמתם אלייך תלויה בסוג העבודה, ובאופי של הבטן שלך... אצלי למשל, בישיבות ארוכות עם מעט אנשים קורה שאני מבקשת "תסלחו לי אני כבר חוזרת" (לא צריך לתת תירוצים, אנחנו אנשים מבוגרים) והולכת לשירותים, ומשום מה בישיבות חשובות באמת עם אנשים בכירים ממני, כמעט לא קורה לי שאני צריכה לצאת, אבל גם אם כן - אז אותה שיטה טובה גם לבכירים. ואם מישהו שואל מה קרה תמיד אפשר להגיד בחיוך משהו כמו "מצטערת, שתיתי יותר מדי קפה.." או "אכלתי משהו לא טוב". לא צריך להכנס לתיאורים גרפיים או לסיפורים רפואיים. בנוסף, אני משתדלת, למשל, א לקבוע ישיבות ארוכות אחרי ארוחת הצהריים, ולא שותה קפה במהלך ישיבה. בכל אופן, הנסיון שלי מלמד אותי שאנשים מבינים, ולא מחטטים. ואם יש יום שממש נורא ומהבוקר אני רצה כל חמש דקות לשירותים אז ניתן גם לבטל ישיבות ולקחת יום מחלה. העולם לא יתהפך בגלל זה. כולם חולים מדי פעם. זה גם נכון, שיש עבודות שפשוט לא מתאימות למצב כזה. למשל, פעם מזמן עבדתי בעבודה שבה איישתי לבד משרד ומוקד הזמנות טלפוני. אם הלכתי לשירותים - היינו מפסידים הזמנות של לקוחות והבוס בצדק לא התלהב מזה. גם אני לא. עזבתי את העבודה הזו די מהר כשהתחילה התלקחות של המחלה, וגם חשבתי לעצמי אחר כך שבאמת מאד לא אהבתי את העבודה הזו וסבלתי בה, והגוף כנראה מצא דרך (מעצבנת למדי אבל כנראה נחוצה) כדי לגרום לי להבין את זה. בנוסף, אחת הסיבות שבחרתי לא לעבוד בעריכת דין בייצוג לקוחות בבית משפט, היא כי מאולם בית המשפט קצת קשה לרוץ החוצה באמצע דיון ולמלמל "סליחה שתיתי יותר מדי קפה"... וגם קצת יותר קשה לקחת יום חופש כשסתם מרגישים לא מי יודע מה.

מתוך הכרות עם עצמי למדתי שכאשר לא אוכלים גם לא משלשלים. לקראת נסיעות או ימים ארוכים מחוץ למשרד אני נמנעת מאכילה. לא קל לי עם זה, כשאני רעבה אני עצבנית וקצרת רוח, אך אין לי ברירה אחרת. בישיבות עבודה קל יותר, תמיד אפשר לקום ולצאת למספר דקות. בנושא העבודה קשה לי יותר דוקא עם השרותים ההמוקמים בקרבת מקום, אך אינם מאווררים. כדי להמנע ממבוכות ומבעית הריח אני רצה לשרותים מרוחקים, ובזמן הריצה מתפללת שלא תקרה שום פשלה.