סיומנה? ענת? מה שלומכן?

מקווה שהחזרה ללימודים (משני צידי "המתרס") הייתה טובה.

אתמול עברתי חויה מצמררת. עיבדתי שליטה על האוטו (היום במוסך הסבירו לנו שזה היה מחוסר אויר בגלגלים) עברתי מצד אחד של הכביש לצד השני ובחזרה. מזל שלא היה אף רכב אחר על הכביש כי זה היה ניגמר אחרת. בכל אופן כשהאוטו סוף סוף נעצר הגוף שלי התחיל לרעוד ללא שליטה ולא יכולתי להפסיק לבכות. היה ממש נורא. ממש הרגשתי שקיבלתי את החיים במתנה. (כל מי שמאמין רשאי להגיד בירכת ה"גומל" בשמי). חוץ מזה יש קצת הדרדרות במצבה של תום. יש לה יותר כאבי בטן, יותר "פיקים" של חום. אבל לעולת זאת יש לה פחות שילשולים. היא מחסירה המון ימי בי"הס . בשבוע הבה אנחנו בביקורת ברמב"ם. זהו מאחלת לכולם סוף שבוע נעים. ענת

וואו. חוויה מפחידה.. אני מקווה שזה ילמד את כולנו לקח שלנפח אויר בצמיגים מדי פעם זה לא דבר זניח או לא חשוב. בכלל, בניגוד לשיר שמכניסים לילדים הרכים לראש בתוכנית "פרפר נחמד" - אוטו זה ל-א בסך הכל קופסה שנוסעים בה, ומסתבר שצריך לטפל בו כמו שמטפלים בבריאות של עצמנו, כי זה החיים שלנו שתלויים בזה שכל החלקים עובדים טוב

היי ענת מקווה שהתאוששת. אני יודעת כמה החוויה הזו מפחידה. הרבה בריאות סימונה

היי ריקי תודה על ההתעניינות. קבלתי בשבוע האחרון פרדניזון ועליתי 6 ק"ג במשקל. התקפי הכאבים נמשכים ואתמול הרופא שלי אמר לי להפסיק את הסטרואידים. הפסקת הסטרואידים זה הדבר החיובי היחיד שיש לי כרגע. הוא אמר לי אתמול לקחת שוב כדור אחד של מורפיום וביום ראשון אדבר איתו שוב והוא יחליט מה הלאה. אני מפחדת שהוא ישקול שוב אישפוז. למרות כל הכאבים אני מתפקדת מצוין בכתה. אך יש ימים כמו אתמול למשל שמהבוקר אני מחכה שהיום יגמר ואוכל ללכת הביתה. נורא קשה לי להיות בעבודה כשיש כאבים חזקים. היום בבוקר המנהלת שלי שאלה אותי מה איתי ועניתי לה ש"על הפנים". היא ענתה לי שאני נראית טוב. אז אמרתי לה מזל שאני שמנה ומזל שיש צבעי טמבור (התכוונתי לאיפור כמובן). אני חושבת שמה שעוזר לי להתמודד זה שאני לא נכנעת למצב ולא ממהרת לקחת ימי מחלה ומקפידה על איפור, לבוש תכשיטים תואמים כך שלמעשה המסכה הזאת היא לא רק כלפי הסביבה אלא גם עוזרת לי להמשיך הלאה. הרבה בריאות לכולם סימונה

אני ממש מעריצה את ההתמודדות שלך. בתקופות הקשות של הבן שלי הוא לא הלך לביה"ס ומצאתי את עצמי תוהה מה הוא היה עושה במצב דומה לו היה מבוגר יותר ועובד. אני חושבת שהיכולת שלך להתגבר על הקשיים ולבצע את העבודה למרותם מעורר התפעלות. אני מקווה שאת לא פוגעת בבריאותך (הפיזית והרגשית) לטווח הארוך. מזכירה לך שלפעמים כדאי לעשות פסק זמן קצר ולא לגרום לגוף STRESS מידי גדול, שעלול לבוא לידי ביטוי בקריסה לא צפוייה. איך את מפרשת את התגובה של המנהלת שלך? האם דו הייתה תגובה של חוסר הבנה (? מה את מקטרת - את דווקא נראית טוב...") או שזו הייתה תגובה של הערכה ("כל הכבוד, למרות שאת מרגישה רע, לא רואים עליך...") אני מקווה שזו הייתה תגובה מהסוג השני, כי אם זו תגובה מהסוג הראשון שראה לי שהמנהלת זקוקה לשיחת הבהרה. אגב, מה זה אומר להפסיק עם הסטירואידים? האם מדובר על ירידה הדרגתית, כפי שהבנתי שמקובל תמיד או הפסקה מידית, כפי שמשתמע מדברייך. שיהיה לך שבוע הרבה יותר טוב ריקי