סתם יום של חול
דיון מתוך פורום גסטרואנטרולוגיה - תמיכה
היי לכולם. פתאום אני מרגישה בחסרונכם. לא התכתבנו כבר כמה ימים. אצלינו הימים נכנסים לאיזו שיגרה. הבקרים מלווים במלחמות ובצרחות אבל בסוף איך שהו אסף יוצא עם כולם מהבית. אני מאוד מרחמת עליו אבל אין לי ברירה אני חייבת לרוץ לעבודה. לשמחתי אני יודעת שאחר כך בבי"הס הכל נרגה והיא נכנסת לענינים בשימחה (למרות שהיא לא מודה). שאר הילדים ממש חמודים. בקיצור מתחילים להתרגל. יש לי רעיון לכל ההורים. אני כותבת לכל אחד מהילדים איזו ברכה קטנה על השקית של הסנדוויץ'. הם מאוד נהנים. גם אסף מקבל ברכה. זהו לבינתיים מקווה שכולם בסדר ענת
היי ענת מקווה שכל הימים ימשיכו להיות "סתם ימים של חול"- למרות שלא יזיקו מידי פעם ריגושים חיוביים. האם הצרחות של הבוקר זו תופעה חדשה אצל תם? האם ניסיתם לדבר איתה על כך בשעות אחר הצהרים או הערב? שמחה שהילדים האחרים לא מצטרפים ל"חגיגת הצרחות" ומאחלת לכם מוסיקה יותר נעימה בבקרים. שבוע טוב ריקי
היי סינפונית הצרחות של תום לא התחילה בעיקבות המחלה. תמיד היה לה קושי עם התעוררות. כמהשלא דיברנו וניסינו להגיע לאיזו החלטה שהיא תקום כמו שצריך זה לא עוזר. אתמול בערב סיכמתי איתה שאני אעיר אותה עוד יותר מוקדם כדי שיהיה לא יותר זמן מכולם. הבוקר זה שוב לא עבד. היא נשארה במיטה וחיכתה למשיח. כמובן שהיא לא הספיקה לצאת איתי ואני לא יודעת מה היה אחרי שהלכתי. בדקתי את התיק שלה ומצאתי את האינשור שהיא היתה אמורה לקחת בבי"הס. אני לא יודעת איפה היא עכשיו וממש אין לי כוח למריבות. חזרתי לפני שעה מהעבודה. מה עושים. אם היא לא הספיקה בבוקר לקחת אינשור זה אומר שהיא לא לקחה ביכלל היום. זהו שוב יצאה לי מגילה ושוב אני מקטרת אבל בשביל זה אנחנו כאן לא?
היי ענת. בשבוע שעבר התקשרתי אלייך אך לא היית בבית. אני גם שמחה שאתם נכנסים לשיגרה. שיגרה לדעתי היא מצב מבורך. כשרון ובעלי חלו ולא ידעתי אם מי להיות קודם, פשוט ייחלתי לשיגרה. עכשיו שהשיגרה חזרה לחיינו אני מברכת אותה יום יום, מקווה שהכל ישאר כמו שהוא ולא ישתנה. אצלנו כולם חזרו למסגרות החינוכיות ובעלי לא מקטר שהוא היחידי שקם בבוקר. בעבודה שלי לחץ לחץ לחץ אבל כך זה כל תחילת וסוף שנה ולמדתי שאין בכוחי לשנות את המצב ואני מאוד משתדלת לא להלחץ יותר מדי. אני מקווה שתום מרגישה טוב ומסתדרת בבית-הספר שיהיה לכם שבוע טוב ונעים. זמיר
היי אני שמחה שכולם נכנסו לשיגרה אצלינו היום זה לא נראה ככה. אני מרגישה כמו עם תינוק חדש. כל יום משתנים ההרגלים. אתמול תום לקחה את האינשור, היום לא ואני לא בטוחה שהיא לקחה בבוקר. אני יצאתי כרגיל יותר מוקדם. היא מבחינתה חיכתה עד לרגע האחרון ויצאה בבכי מהמיטה. וזה עוד אחרי שהערתי אותה ריאשונה כגי שיהיה לה מספיק זמן. חזרתי לפני חצי שעה מהעבודה ואני לא יודעת איפה ביא. אין לי על מי לכעוס. מה עושים עם זה? הרי אני לא יכולה להיות לידה כל הזמן ולהשגיח? איך פתרפם את זה עם רון? מה אתם עושים בראש השנה? אנחנו נהיה באיזור רעננה. ביי בינתיים ענת
