רעיון למחשבה....

הרי ידוע כי הקוליטיס הכיבית שייכת למשפחת מחלות ה-AUTO IMMUNE SYSTEM שהן בעצם תופעה (גנטית לדעתי) של כשל במערכת החיסונית. לפיכך הגוף מייצר נוגדנים התוקפים ריקמות רכות, ללא אבחנה אם הן שייכות לגוף או לא ובכלל זה את רקמות דופן המעי הגס. מה היה קורה לו היינו מחלישים את מערכת החיסון באופן קל יחסית לתקופה ארוכה של שנה לערך, כמובן תוך כדי פיקוח רפואי או מחקרי-קליני, וזאת על מנת שלא להידבק במחלות אחרות תוך כדי הטיפול. בכך הייתה מתאפשרת הבראה ובנייה מחדש של דופן המעי הגס (תלוי כמובן מה היא מידת הנזק שנגרם). אני רוצה להעיד על עצמי כי כאשר אני תופס וירוסים למיניהם,שפעת, אנגינה וכו', המצב הבריאותי שלי מבחינת הקוליטיס משתפר פלאים - ממש כאילו לגוף יש משהו אחר להתעסק איתו והוא שוכח מהמחלה הבסיסית. ותחשבו על זה..

המחשבה שלך עלתה גם במוחם של כמה חוקרים, וזהו בדיוק מה שמנסות לעשות התרופות ממשפחת האימורן, 6MP וכדומה - שהן תרופות המחלישות את מערכת החיסון. יש עוד חולים בודדים שנתקלתי בהם, שבזמן מחלה אחרת (שפעת או אפילו אבנים בכליות), הקוליטיס פתאום נרגעת. במחשבה שלי זה נכנס לקטגוריית ה"מוזר ומעניין", ולא מעבר לזה, בגלל שזה קורה ממש אצל בודדים בלבד, ולא כתופעה כללית.

לא רק האימורן ומשפחתה אלא כל התרופות שניתנות לחולי הIBD הן אנטי דלקתיות, ולכן הן כל כך דומות לתרופות של אנשים שעברו השתלה, מתרת התרופות היא הרגעת המערכת החיסונית... אמיר

אמת. זה בדיוק מה שעושות האימורן והפורינטול (6MP) כפי שציינה טליה. אגב, אני לא משוכנע שאכן ידוע בכזו וודאות שהמחלות הן אוטו אימוניות. זו השערה רווחת וחזקה, אבל בהחלט לא חד משמעית, ככל הידוע לי.