לטליה מפשוש בהמשך לתגובתך !

טליה הי , יש לי שאלה אליך , איך מתמודדים עם כאב ? אני גם אגיב לשאלתי , אם כאב לא תמיד אפשר לעצור , אבל אפשרי נקרא לזה "להדחיק אותו " , כאב - לוודא דווקא כאב בטן , זה יכול להיות גם דיכאון. האם בחוסר מעש הכאב חלש או חזק יותר ? בטוחני שלהיות אקטיבי ככל האפשר נותן לך להדחיק חלק מהבעיות אבל אם לא תעשה כלום אתה תסבול . כאשר אני רואה אנשים חסרי רגליים הולכים עם חייהם וממשיכים הלאה במקרה היתי באיזה מקום והיו בו אנשים בעלי מוגבליות גדולות והם חיים ועובדים לפרנסתם וזה פשוט מדהים באותו רגע ישר נזכרתי בחברתי לשעבר אמרתי לעצמי היא חייבת לראות את זה , אני גאה באותם אנשים שנלחמים ולא נותנים לשום דבר לעצור בעדם . אני יכול לתת עצה לחברה אבל אני לא יכול לשנות אותה , מה יותר חשוב בעולם מהבריאות של אותה בחורה ? ההורים ? החברים ? אני מסביר כאן עד כמה אני לא אוהב הרמת ידיים והנה אני בעצמי ותרתי על חברתי כולנו יודעים שהחיים קצרים ולכן לפעמים צריך גם להמשיך הלאה . אני מצטער אם חטרתי לדברים שלא היתי צריך להכנס לא העלה נושאים אלו שוב , אני חייב לציין שלאחר הפרידה שלנו חברתי לשעבר לקחה את עצמה קצת בידיים ואני גאה בה ומקווה שתמשיך ותמשיך ... האם המפשט " רק החזקים שורדים" נכון ? פעם לא האמנתי בו היום אני כן . תיהיו חזקים !

לכל אחד, גם לחזקים ביותר באופי, יש תקופות קשות, ואצל חלק הן ארוכות וקשות יותר מאשר אצל אחרים. אם כבר נתת את הדוגמא - יש אנשים בלי רגליים שלוקחים את עצמם בידיים (תרתי משמע) וממשיכים את החיים באופטימיות, אבל יש גם לא מעט שנכנסים לדכאון ולא רוצים לחיות ועושים את החיים אומללים לעצמם ולסובבים אותם. ויש כאלה שפעם ככה ופעם ככה. אין שני אנשים זהים, ולא ניתן להראות לאדם סובל, אדם אחר שהתגבר ולהגיד לו "הנה, תראה אותו - גם אתה יכול!". זה לא עובד בד"כ. אבל בהחלט כן ניתן לעזור למישהו שסובל - למצוא את הכוח הפנימי שלו ולהתגבר, גם אם זה לוקח הרבה זמן. לא כל אחד מסוגל לחכות שזה יקרה או לקחת על עצמו את התפקיד להביא לזה. לא כל אחד מוכן להקריב את האושר של עצמו, אפילו באופן זמני, כדי להציל מישהו אחר, ולפעמים - בהחלט יתכנו מצבים שדוקא החיבור בין שניים משאיר את אחד מהם "למטה" בדכאון, כי נוח לו שם עם אותו בן זוג במצב שבו הוא מטופל ומתפנק או מקבל תשומת לב וכו' (ואני לא אומרת שזה מה שהיה איתכם). מהנסיון של עצמי אני יודעת שהיו לי בני זוג שאחרי זמן הבנתי שכל אחד מאיתנו בנפרד הוא נפלא ומלא פוטנציאל אבל ביחד אנחנו שתי בטטות חסרות אמביציה. וזה בלי שום קשר לקוליטיס. אני לא חזקה במתימטיקה אבל למדתי שבזוגיות - אחד ועוד אחד זה לא הכרח שניים. זה יכול להיות הרבה יותר, או הרבה פחות. וואו. קראתי עכשיו את ההודעה ומצד אחד בא לי למחוק חצי ממנה אבל מצד שני אני חושבת שזה היה קצת זרם של תגובה אינטואיטיבית מהבטן, ושישאר ככה. אם זה קצת לא ברור או לא ממוקד - סליחה. מילא . גם החיים לא תמיד ברורים וממוקדים :-) וגם לי מותר להתברבר לפעמים.

חטפת פעם קילקול קיבה? חולה קוליטיס בהתקף חריף מבקר בשירותים כ15 20 פעמים וזה לא נמשך יום יומיים.אם תלך לשירותים הרבה (אפילו בלי "לשבת") תוך יומיים תתעייף. כאבי בטן, רמת ברזל נמוכה דימומים מעייפים ולאורך זמן אם אין שיפור זה מתסכל. אל תחמיר עם חברתך ...ההשוואה למוגבלים ברגליים לא נכונה כאן.

אני מבין את מה שאת אומרת , סביר להניח שחברתי לשעבר תקרא את ההודעות אז עדיף שלא נפתח דיון , אי אפשר לדון במשהו בלי לדעת את כל הסיפור . בכל מקרה אני יודע שהיא יכולה , עובדה קצת עקבתי אחריה מהתקופה שנפרדנו , ושהיא היתה איתי היתה כמו אבן , האם צריך בן אדם לחכות לפרידה סופית ? לא משנה נעצור זאת כאן . המון ביראות ואושר