מפוחדת

שלום לכולם אני חולת קוליטיס כבר כמה שנים ללא הפוגה. לפני שלושה ימים עם עם חום,אין לי כאבים חזקים בבטן או משהו מיוחד שלא היה לי במשך השנים. האם החום אומר שיש דלקת חזקה או שיש סרטן בכלל? אני כל כך מפחדת!! אך אפשר לדעת אם זה סרטן בלי לעשות בדיקה בנתיים איזה סימנים מצביעים על סרטן? פשוט כל כך נמאס לי מהכל בא לי למות לא רוצה לחיות כבר המחלה הזאת הורגת אותי!!! אני לא מגיבה לשום טיפול אני כבר מיואשת כל טיפול חדש רק עושה לי יותר גרוע.רופאים לא רוצים לטפל בי. כבר נמאס לי אני רוצה למות

אני ממש מבינה שאת מפחדת! כולנו מפחדים כשאנחנו חולים ובזמן התקף. והייתי רוצה להגיד לך שזה יעבור כשתרגישי טוב יותר, אבל את אומרת שכבר שנים את לא מרגישה טוב. אני לא חושבת שחום מעיד על סרטן! ואת זה אפשר לבדוק ע"י קולונוסקופיה, שתיקח דגימות מהמעי ותראה מה קורה שם בדיוק. אם את מפחדת תעשי את הבדיקה. אני יכולה להמליץ לך על רופא שכן יסכים לטפל בך, ולא יסרב! קודם כל מה שאת צריכה לעשות זה לפנות לעזרה! הרי אי אפשר להתמודד עם כל הפחדים והמחלה הזאת לבד, ללא רופאים, או ללא עזרה מבחוץ (נפשית אולי). ודבר שני לא להתיאש ולהמשיך לחפש משהו שיצליח להוציא אותך מזה. אם את לא רוצה לראות רופאים, תנסי שיטות אחרות. תנסי הומיאופתיה, או דיקור, או דיאטה, אולי צמחי מרפא, או כל דבר אחר שנראה לך שיוכל לעזור. רק אל תתיאשי! החיים בנויים מתקופות. הכל משתנה כל הזמן. וגם זה יעבור. אני מבינה שזה נמשך זמן רב, אבל יכול להיות שאת צריכה סבלנות. כדאי שתנסי למצוא מישהו שיוכל לעזור לך. מקווה שעזרתי קצת. נטע.

אמר מי שאמר - והעיקר לא לפחד כלל. זה לא תמיד קל אבל זה חשוב. חום הוא מנגנון אזעקה כזה של הגוף אבל יכול להגרם מכל דבר החל בוירוס חולף ועד מחלות יותר קשות. בודאי שלא כל מחלת חום צריכה לגרום לך חרדות כאלה. חשוב להיות במעקב של רופא משפחה ולעשות מדי פעם בדיקות דם שיוכלו להתריע על מצבים חמורים שמתפתחים, כגון סרטן, שבד"כ מתבטאים בצורה כלשהי בדם (כדון ספירה לבנה נמוכה במיוחד ועוד).

מרוב שיש לי מה להגיד לך אני לא יודע מה להגיד לך... אני יודע מה את מרגישה, ולא רק פיזית. הייתי שם. עם כל הפחדים והייאוש. אין כח, אין תקווה, לא רואים את הסוף. אבל את חייבת להיות סבלנית. לא להישבר. תנסי דרכי טיפול שונות, תתחילי לעשות הליכה 20 דקות ביום, להתאוורר, לראות אנשים, שמש, לשנות טיפה מצב - רוח. מתישהו, אפילו אם זה יקח עוד זמן וימשיך להיות קשה, וזה יקח זמן ויהיה קשה, זה יהיה יותר טוב ואפילו תתחילי לחייך שוב, שלא לדבר על להיות ממש שמחה.... :-) יהיה לך יותר קל אם תמצאי מישהו לדבר איתו, לכתוב פה בפורום או באופן יותר אישי להתכתב עם מישהו. תהיי חזקה ואני מקווה שאחרי שתקראי יהיה לך איזה חיוך קטנטן על הפנים ותקווה בלב....

תודה לכם אתם כל כך עשיתם לי טוב על הלב. היום אני מרגישה קצת יותר טוב. מנסה לחשוב חיובי ולא להיות בדיכאון ,למרות שעדיין מאוד קשה לי. אני ככה בדיכאון כבר יותר מחודש אחרי שאיבדתי מישהי מאוד מאוד יקרה לי, קיבלתי את זה קשה. פשוט הרמתי ידיים, קשה לי מאוד לקחת את עצמי בידיים. ועוד גם ההדרדרות במצב הבריאותי , הוסיף לדיכאון שאני נמצאת בו. אני אקשיב לעצות שלכם ואשתדל להיות חזקה. עוד דבר שרציתי לחלוק איתכם זה שבנים לא רוצים אותי בגלל המחלה, גם לכם זה קורה? אך שהם שומעים שיש לי בעיה בריאותית הם פשוט נעלמים. זה מאוד מדכא ופוגע! כבר נמאס לי מכל זה, התיאשתי כבר. דרך אגב אופיר במה אתה חולה? אני אף פעם לא ראיתי אותך בפורום הזה? אני מבקרת קבוע בפורום אבל זאת הפעם הראשונה שאני משתתפת פה.אך אתה מטפל בעצמך? אך אתה מרגיש עכשיו? אז עוד פעם תודה לכם...