הרהורים קיומיים וסרטן המעי הג

בביקור האחרון הרופא שלי הלחיץ אותי, כהרגלו בקודש, ואמר לי שסיכויי לחלות בסרטן המעי הגס, תוך 10 שנים מהרגע שאובחנתי, יהיו גבוהים פי חמישים (!!!) מבאוכלוסייה הכללית. היות ואני מאוד מפחדת ממנו, חששתי לשאול מה הסיכויים באוכלוסייה הכללית. מישהו יודע? אני אמורה להתחיל להכין צוואה תוך כמה שנים? אני יודעת שאני פסימית כרונית, אבל נראה לי שהרעיון לעשות משפחה, כשתוך 6 שנים בערך סיכויי לחלות בסרטן מאוד גבוהים, עלול להיות קצת אגואיסטי. כלומר, לעשות ילדים, ואז כשהם ממש קטנים לאלץ אותם להתמודד עם מחלה סופנית וקשה? אני קצת צינית, אבל האמת שזה באמת גרם לי לחשוב על העתיד שלי. אם לא נותר לי כל כך הרבה זמן, אולי באמת כדאי לעשות איזה מפנה מחשבתי.... אשמח לתמיכה

למיכל. אכן אנחנו בסיכון בקשר לסרטן המעי הגס וזה מאד מפחיד, כל פעם שאני נכנסת למחשבות נוגות מהסוג הזה אני מיד עוברת למחשבות נגד כמו למשל: אחת מכל 9 נשים עשויה לחלות בסרטן השד, זה אומר שבעצם היותי אשה כבר יש בזה איזה סיכון לחלות בסרטן אז מה אני אשב ואבכה למה אני אשה ?גם אלה שמעשנים יודעים שהם בסיכון לגבי סרטן ולא ראיתי שאנשים כל כך פוחדים, אני מכירה הרבה רופאים ואחיות שמעשנים והם בוודאי יודעים את הסיכון של זה. ולבסוף, בגלל שאנחנו בסיכון אנחנו עוברים בדיקות באופן קבוע וממה ששמעתי בגילוי מוקדם הסיכוי להחלמה גבוה , כך שמבחינה זו אנו יותר בטוחים מאוכלוסיה רגילה שלא ממהרת למשל לבצע קולונוסקופיה ולו פעם בחיים. אז מיכל, כל פעם שאת נתקפת במחשבות רעות חישבי על מה שכתבתי. אני מקווה שזה יעזור. ביי דבי

אין לי מספרים מדוייקים אבל ברור וידוע שסטרן המעי הגס הוא אמנם מצד אחד - אחד היותר קטלניים שיש, ומצד שני - כשמגלים אותו מוקדם (ולנו יש בכך יתרון אדיר על פני האוכלוסיה הכללית) - הוא בין היותר ניתנים לריפוי מלא. בנוסף - יש "מחלוקת פוסקים" בסוגיה האם באמת הסיכון הוא כה מוגבר או שפשוט אצלנו החולים שעוברים בדיקות כל הזמן - ומודעים מאד לכל שינוי בתפרוד המעיים - יש יותר גילוי כולל גילוי בשלב הטרום-סימפטומטי. המשמעות היא שיתכן שיש הרבה מאד אנשים בעולם שהולכים לעולמם מהתקף לב, או משבץ מוחי, או סתם מזקנה, שיש להם גם התחלה של סרטן המעי הגס אבל אף אחד לא יודע מזה כי עוד לא התחילו הסימפטומים. כשהסימפטומים מתחילים זה בד"כ כבר שלב די מתקדם של המחלה. לעומת זאת - כאשר חולה קוליטיס עובר קולונוסקופיה כל כמה שנים ולוקחים לו ביופסיה - ניתן לאתר את השלב הטרום-סרטני, אפילו עוד לפני תחילת המחלה ממש - וכבר אז למנוע. ככה שיש שני צדדים למטבע הזה.

מיכל שלום חולי קרוהן או קוליטים עוברים בחייהם לא מעט קולונוסקופיות כך שגילוי מוקדם תמיד חשוב או כמו שטליה אמרה לך ניתן ניתן אפילו לאתר תאים טרום סרטניים רוב חולי סרטן העי הגס המגיעים כבר לשלב קשה במחלה הם אנשים בריאים שכלל לא נבדקו והגיעו לבדיקות לאחר {לא עלינו }הופעת סימנים מחשידים {כאבים, צואה דמית וכו} כמו כן ידוע במחקרים ששימוש ה כדורים כמו פנטסה מקבוצת ה-5 אס''א מפחיתה משמעותית את קבלת המחלה לחולי קרוהן וקוליטיס עצה שלי-תחליפי רופא בהצלחה אלכס

מכיוון שאני עונה אחרי אלכס, התגובה הראשונה שלי היא שאני לא מסכימה להצעתו להחליף רופא - בכל אופן לא בגלל העובדה שהוא התריע מפני סרטן. אני בטוחה שכוונתו הייתה שיש צורך לבצע בדיקה שגרתית באופן קבוע ובכך למנוע התפשטות המחלה ולהציל חיים - פשוט כמשמעו. אני מכירה אישית את שני צידי המטבע. בסביבתי בעשרים השנים האחרונות אובחנו מספר אנשים בסרטן המעי הגס. אחד מהם אובחן בשלב שהרופא אמר לו שהסרטן כנראה קינן במעי שלו כבר 20 שנה (בבחינה רטרואקטיבית של תופעות מהם סבל). שנתיים לאחר מכן, ולאחר טיפולים קשים , הוא נפטר. שימו לב, שתחילה הוא חי תקופה ארוכה חולה, אך ללא טיפול! לעומתו, מכרה אחרת עשתה בדיקה שגרתית של דם סמוי, ומתוך בריאות שלמה אובחן אצלה סרטן המעי הגס. היא נותחה, טופלה טיפול כימותרפי מונע (כשבמהלכו הקפידו שהיא תרגיש טוב- כאשר הרגישה קצת רע, עשו לה הפסקה של הטיפול, כי מצבה לא היה חמור וניתן היה להתחשב באיכות החיים), והיא הבריאה לחלוטין. למעט בדיקות מעקב שגרתיות, היא בריאה! אני מקווה שהדוגמאות שהבאתי מדגימות, איך התייחסות מעשית יכולה למנוע מחלה - וזו אולי התועלת שהוזכרה בתשובות האחרות של מעקב קבוע "בזכות" הקוליטיס או הקרוהן. אגב, בן משפחה אחר שלי - שאמו נפטרה מסרטן המעי, כבר 20 שנים מבצע קולונסוקופיה מידי 3 שנים במטרה לאתר המחלה טרם התפשטותה. הוא רואה עצמו בר מזל שיש לו האופציה הזאת. למזלו, עד עתה הבדיקות היו תקינות. נקווה שגם בהמשך, אבל אם לא - בהיותו היום בן יותר - 50, הסיכוי שלו להינצל הוא גדול, גם אם יגלו אצלו חלילה התחלה של גידול.