קטע מבאס

סיפור על אי הבנה גדולה עם רופא: כפי שסיפרתי , לאחרונה התגלה אצלי טפיל. כיוון שהשלשולים עברו נשלחתי לבדיקות נוספות לפני מתן אנטיביוטיקה. רק שהשבוע הבודד הזה בו כן היו לי שלשולים כנראה הרע לפי הטבעת. היו לי לפני כמה ימים כאבים שמאוד הדאיגו אותי. אבל לשמחתי ביומיים האחרונים הם די נעלמו. אבל אתמול והיום הסתכלתי בפי הטבעת וראיתי פצע עם דם(דווקא לא היכן שהיה הניתוח) . ידוע לי שהיום יש קבלת קהל בבית חולים בו נותחתי- זה יום בשבוע שבו חולים שלא הגיעו עדיין להחלמה מלאה מגיעים לביקורת. רצתי לשם ברגע שיכולתי עם טופס 17 כדי שיבדקו אותי. לצערי הגעתי מאוחר מדי (11:30) וכל הרופאים שקשורים לנושא שלי הלכו. הפעם הבאה שיש אפשרות לראות רופא היא ביום ראשון. התחלתי לחשוב מה ניתן לעשות.נזכרתי שהרופא שניתח אותי (שאליו אני הולכת באופן פרטי בדרך כלל ומשלמת בכל פעם את הסכום עבור בן אדם שאינו בא פעם ראשונה-500 ש"ח!) עובד בבית החולים הזה. כמו כן נזכרתי במילים המתוקות של המזכירה שלו בקליניקה הפרטית: "אני אתן לכן את הסוללרי שלו, אין שום בעיה להתקשר אליו לשאול שאלות" ובהצעות שהציע לי בעבר לקפוץ אליו למרפאה כדי שרק יציץ לראות עם הכל בסדר. אני התקשרתי אליו ושאלתי מה כדי לעשות. הוא אמר שאינו נמצא כרגע בבית חולים הזה אלא בבית החולים ליד ומכיוון שכדאי שמישהו יראה אותי הציע שאלך למרפאות כדי שאחד הרופאים יראה אותי. אבל אז לצערי התנתקה השיחה ולא הצלחתי להשיג אותו יותר. חשבתי לעצמי- מה יש לי ללכת למרפאות הרי נותחתי לפני חצי שנה מי זוכר אותי שם בכלל? כיוון שלא השגתי אותו עליתי למרפאות במחלקה בה נותחתי ואכן לא היה בזה שום טעם. האחיות אמרו שאם עבר כל-כל הרבה זמן מאז האישפוז הם כבר לא בודקים. לאחר מכן הצלחתי סוף סוף להשיג שוב את הרופא שניתח אותי בטלפון. התנצלתי על כך שהשיחה התנתקה והסברתי לו שאין כל-כך אפשרות להבדק במחלקה. באותו רגע הבן אדם חטף קריזה והתחיל ממש לצעוק עלי שאיך אני מעיזה ככה לטרטר את כל העולם רק כי לי יש בעיה ומה פתאום עליתי למחלקה הרי מי מכיר אותי שם? נשארת בשוק, הרי הוא זה שהציע שאלך למרפאות?!. העזתי לאמר לו שהוא זה שיעץ לי לעשות כך. מסתבר שזה רק גרם לו להתעצבן כפל כפליים : הוא הכחיש בכל תוקף שכך אמר לי לעשות וטען שיש לעשות את הדברים בצורה מסודרת אם תור. ניסיתי לאמר לו שיש מצבים שלא כדאי לחכות ושתור יש רק אחת לשבוע. פתאום גם נפל לי האסימון שכאשר הוא יעץ לי ללכת למרפאות הוא התכוון ללכת לקבלת קהל. גם את האי הבנה הזו ניסיתי להסביר אך לא היה מי שיקשיב. והדובדבן בקצה הקצפת היה המשפט: "אני לא מסכים שתתקשרי אלי לפלפון בשביל שטויות להתראות. צליל ניתוק". מיותר לציין עד כמה הייתי מבואסת ומדוכאת לאחר הארוע. למעשה זו לא פעם ראשונה שאני נכבת ממנו. היו לי איתו אי הבנות בעבר. יש לו נטייה כזו לתת לבן אדם מסר אחד ואז מסר אחר. הסיבה שאני הולכת אליו היא שהוא פשוט ה כי טוב בתחום. נבדקתי אצל הרבה פרוקטולוגים הוא היחיד שבודק מספיק בעדינות. הוא באמת יודע מה עושה. וגם כישרון יש לו בשפע. עוד לו קרה לי אף פעם שהיה משהו שהיה שווה לי לסבול בשבילו יחס כל-כך נורא. אבל בשביל הבריאות שלי אני מוכנה לסבול את זה. אם הייתי מוצאת מישהו טוב כמוהו הייתי עוברת אבל פגשתי כמה פרוקטולוגים בחיי והתאכזבתי מהידיעות שלהם. כשהיה לי אבצס הלכתי להתייעץ עם רופאים מאוד מומלצים בבית חולים מאיר. הם גם היו מקסימים באופיים ומאוד נחמדים אבל הם יעצו לי ללכת לעשות בדיקת mri שצריך לחכות לה בערך חודש וזה כאשר אני במצב אקוטי שבו צריך לפעול מהר. בנוסף הבדיקה שלהם הייתה כואבת ביותר! ואילו לרופא הזה יש ידי זהב וגם עיני נץ-הוא רואה הכל . אשמח לכל תגובה רק בריאות מיכל

איך קוראים לרופא הזה. אני תיכף הולך להרביץ לו. חצוף ! סת...ם. האמת שזה עצוב לשמוע שרופאים לעיתים חסרי רגישות לחולים שלהם. הרי לא התקשרת סתם לשאול מה נשמע... היית בבעיה אמיתית. לפחות מנחם לדעת שהוא מקצוען ולא מכאיב (שילוב רצוי מאוד בתחום הגסטרו'). בריאות.

הי מיכל. לא יכולתי שלא להתרגש למקרא ה"באסה". אני חושבת שאחד הקשיים הגדולים שלנו הם שאין לנו כתובת להתקשרות מידית בשעת מצוקה. אחד הקשיים הגדולים הוא שמספר חולי הקרוהן והכוליטיס הוא כל כך גדול שהרופאים לא מסוגלים להיות איתנו בקשר אישי, עד כדי מתן טלפון נייד למקרים שאינם מקרי חירום. ייתכן שהדרך היחידה למנוע אי נעימויות כאלה היא לבדוק עם הרופא מראש באלו מצבים ניתן להשתמש בטלפון האישי. אני מאמינה (מתוך התיאור שלך את הרופא ואת הסיטואציה) שהוא נתון להרבה פניות במצבים שאינם נוחים לו ושאת "אכלת" את התגובה הכללית שלו, ולאו דווקא כעס כלפייך אישית. אני, בבואי במגע עם רופאים רבים, שומעת את התלונות שלהם על החולים הפרטיים שחושבים שבגלל שהם באים אליהם למרפאה הפרטית ומשלמים 500 ש"ח, כבר חושבים שהם "קנו" את הרופאים... אני מצטרפת לדעתו של אלדד שלפחות מדובר ברופא מקצועי ועדין בחלק הרבלנטי.... והכי חשוב, מה שלומך? האם מישהו ראה אותך בסוף או שאת באמת נאלצת לחכות עוד כמה ימים?

היי מיכל סיפור מדהים. אחד העקרונות שמנחים אותי בחיים הוא לקבל יחס מינימלי שמגיע לי בתור בן אדם. נשמע טריוויאלי אבל כולנו יודעים שזה משום מה קשה להשגה לפעמים. אני אישית הייתי מעיף את הרופא הזה מהחיים שלי גם אם הוא מומחה הדור. אבל זה רק אני. בהחלט יכול להיות שקיבלת מקלחת צוננת של כעס מצטבר. קרה גם לי ולמרות שאין לי ספק במומחיותו של הרופא ולמרות שהאנשים שראה לפניי בוודאי עיצבנו אותו עד לרתיחה, אותו אני לא מתכוון לראות יותר. בהצלחה ותעדכני. נ.ב אני קיבלתי אישור לטיפול ברמיקייד לצורך סגירת פיסטולה. נאמר לי כי בזכות האישור הזה התרופה (3 אמפולות) ללא תשלום.

הי מיכל, אני מאוד מזדהה עם הסיפור היות וזה קרה גם לי. אבל... אני לא חושבת שזה הזמן להחליף רופא. קודם תפגשי אותו, תטפלי בעניין של הפצע המדמם, ואז כשהכל יעבור תחשבי על עתיד יחסיכם. אפשר גם לחשוב על זה ככה- תחשבי כמה זה מתסכל אותו לעסוק כל חייו בישבנים ופי- טבעת של אנשים. יכול היה לבחור תחום עיסוק מלבב יותר...