שאלה חשובה (אולי)
דיון מתוך פורום גסטרואנטרולוגיה - תמיכה
שלום לכולם! רציתי שכל אחד ינסה ויאמר אם יש משהו חיובי שנתנה לו המחלה. אני אתחיל. אני חושב שהמחלה הפכה אותי לאדם הרבה יותר רגיש לסביבה ובכלל, וכדוגמה היום אני מסוגל לבכות מאיזה קטע מרגש סרט, שלפני המחלה הייתי יכול להיות אדיש לחלוטין כלפיו. אני חושב שזה משהו מאוד חיובי, ואני מרגיש שלמחלה יש חלק גדול בכך. רק בריאות לכולם!
יכול להיות שיש גם דברים טובים עם מחלות כמו זה שאנחנו נחים יותר, מודעים יותר לעצמנו, אוכלים יותר נכון ובכלל עוצרים לרגע ושואלים למה המחלה הזו הגיעה דווקא אליי. מה עד עכשיו עשיתי לא בסדר ואיך אפשר לשנות את זה. אבל שאתה חווה את כל כאבי הבטן, שילשולים/דם או what ever בצואה, לוקח כמויות אדירות של כדורים בכל שנות המחלה הקצרות וחושש כל יום מהגרוע מכל אתה מפסיק לחשוב על המחלה כ"זכייה" ובמקום זה אתה כועס שרק עלייך נפל התיק הזה שקוראים לו קרוהן ונמאס לך מהביקורים התכופים בשירותים ומהפגישות עם הרופא יותר משסבא שלך מבקר ואתה חושב לעצמך עוד כמה שנים תחזיק עם הסבל הזה?
רק בחשבון הבנק חסר לי כל חודש יותר ויותר כסף ואני מקווה שאבריא כי כשאתה חולה במעיים מתיחסים אליך כמו לפסיכי ואתה מזה רק לבד נהיה פסיכי והכסף בורח ממך וגם הסביבה. מצבי משתפר והיום הרגשתי עוד כמה סנטימטרים יותר בריא כמו בסולם הכינרת,עוד 27 ס"מ ואני בריא.זה מזכיר לי את הגיעו מים עד נפש,הכל קשור להכל ולנפש. לא להאמין. תודה לתגובות מקודם לטליה ורונית ואני רוצה להגיד לרונית כי לדעתי התרופות הן הגורמות למחלות וזה לא צחוק והכל קשור לשינה ואני בזמן האחרון שותה חלב עם קורנפלור וקינמון לפני השינה. ואני לא היחיד שחושב כאן כך וזה בלי לבטל את הרופאים. אני מזכיר כי מי שמרכיב משקפים יותר לא יוכל בלי ואם רוצים תיקון ולא קיבוע המצב צריך למצוא את הדרך ואני חוזר לבלוטות שמייצרות את ההורמונים שמפעילים את מערכת החיסון,פחות מים,יותר פרי טיבעי,אורז מלא ועשבי טיבול שמחסלים חיידקים שהאנטיביוטיקה לא והם ניסתרים וגורמים לפעילות מערכת החיסון ללא הפסקה ,מעי רגיז ואחרי זה קרון קוליטיס ועוד. כל טוב
הדיון הזה עלה כאן כמה פעמים בעבר. הרבה אנשים מוצאים משהו חיובי במחלה, למרות שזה לעפמים מצריך חיפוש רציני ביותר.. כמעט מחט בערימת שחת. אגב - אני חושבת שנושא הרגישות הרבה יותר, בכי בסרטים וכאלה דברים - נגרמו לי לא כל כך כתוצאה של המלה אלא כתוצאה של השימוש בסטרואידים.. אבל כמובן שאם לא המחלה - לא הייתי מטופלת אף פעם בסטרואידים. אני מוצאת שהקוליטיס מאפשרת לי, בתקופות שאני לא ביאוש ממנה - לראות את העולם בפרופורציות הנכונות. להבין שהחיים מתנהלים גם אם אני לא בסביבה או לא מושלמת, ובתקופות הטובות - לזכור מדי פעם להעריך את הדברים הטובים שהרוב לוקחים כמובנים-מאליהם, כמו יציאות מוצקות, יכולת התאפק, ולילה של שינה רצופה וטובה. אם לא המחלה - גם אני הייתי לוקחת את כל אלה כמובנים מאליהם, ולא הייתי יודעת להינות מהם עד הסוף :)
כל כך התחברתי למה שכתבת, כמו מה שכולם כתבו כאן, אני בעצמי זוכר רגעים קשים וכמה לילות ארוכים שבהם שאלתי את עצמי למה כל זה מגיע לי ולמה נפלה עלי הקללה הזאת, והכי חשוב - מתי כל זה יעבור? נכון, המחלה לימדה אותי לקחת את החיים בקצב איטי ובלי להרגיש לוזר, לאהוב יותר להיות בבית, לאכול בצורה מסודרת... כואב לי להגיד את זה, אבל כל היתרונות של המחלה מתגמדים לעומת החסרונות, וזו עובדה כואבת, להצטער או לכעוס זה סתם מיותר, בזבוז של רגש, אין ברירה אלא לשנס מותניים ולהסתכל קדימה בתקווה שיהיה טוב יותר.... תהיו בריאים כולכם!
אחד הדברים שאני קיבלתי מהמחלה, מעבר לפרופורציות בחיים, חיים יותר בריאים וכו' הוא אחד הדברים החשובים מכולם לדעתי: אני יודע היום בדיוק מי מבני המשפחה שלי והחברים שלי עומד לצידי כשרע. האמת היא שנדהמתי לגלות עד כמה אנשים מוכנים לעמוד לצידי ואני יכול לאמר שכיום מערכת היחסים שלי עם אישתי טובה ממה שהייתה אי פעם, עם ההורים אני מסתדר הרבה יותר טוב והחברים שלי מדהימים. לסיכום, תתנו אהבה לסובבים אתכם, כי הסובבים אתכם אוהבים אתכם מאוד. עוד דבר חשוב שלמדתי, הוא שכל אחד מקבל את "החבילה" האישית שלו שהוא צריך לסחוב על הגב. אצל אחד זה קרוהן, אצל השני צרות כלכליות כל החיים אצל השלישי גירושין... דבר אחד בטוח, אני לא מוכן להחליף את "החבילה" שלי עם אף אחד. היום אני יודע להסתדר איתה, מי יודע מה יקרה אם יחליפו לי את החבילה ???
או אחרים, שאצלם החבילה מאוד קטנה? מצד שני, זה יפה מה שאמרת. בסך הכל, את הצרות שלנו אנחנו מכירים, ולמדנו - פחות או יותר - לקבל אותן.
