סיפור על הגל...

אתם נוסעים באוטובוס, רגועים שקטים ומרגישים טוב, עשיתם פיפי לפני היציאה, השמש זורחת והכל יפה. פתאום גל חום, דקירות בבטן ועוד חצי שניה של התאפקות תגרום למכנס הבהיר שלכם לקבל גוון חום משהו... מחפשים בית קפה, קניון משהו.... אבל אין!!! האוטובוס בידיוק עובר בשכונת מגורים!!!! אוי, חם והלב מאיץ את הקצב, אתם חושבים לעצמכם שאם אתם לא רואים משהו עם פוטנציאל לשירותים בקרוב אחת הגינות בסביבה תקבל דישון שלא קיבלה בחיים שלה! פתאום בית קפה שכונתי: אתם מצלצלים בפעמון של האוטובוס בקושי מתרוממים יורדים מהאוטובוס ואתם בקושי הולכים כי כל הגוף רועד מגיעים לבית קפה בשארית כוחותכם מזמינים תה ושואלים בלחץ מתון איפה השירותים הם לא נקיים אבל למי איכפת ורק אז באה ההקלה ושואלים "למה זה מגיע לי?????????"

קרוליין, הסיפור מעורר הזדהות עומקה וחלק גדול מאיתנו עבר חוויות דומות.. אבל - זה לא "מגיע" לאף אחד, לפחות לא במובן של עונש. החכמה היא ללמוד מהחוויות האלה, גם לימוד פרקטי - לא לפחד למשל מגינות ציבוריות.. (גם אם מישהו יציץ ויראה, יש סיכוי סביר שזה יפגע בו יותר מאשר בך.. וזבל אורגני הרי עולה ביוקר..) וגם לימוד לחיים - ללמוד שלא הכל בשליטתנו ואין הרבה מה לעשות נגד זה (נגד זה שלא הכל בשליטתנו.. נגד המחלה יש מה לעשות וצריך).

את רואה איך הכל משתבש לי בגלל המחלה. חוץ מהסבל הרב בכל פעם שאני טס לחו"ל אני מבקש לשבת על יד השרותים והדיילות מסתכלות עלי כמו משוגע.