שאלה בנוגע לתסמונת "המעי הרגיז" , בבקשה תכנסו....

שלום, קודם כל תודה לכל מי שנכנס לקרוא את שאלתי, אני בחור בן 29 שסובל כבר עשור מהבעיה הזאת, ובמילים פשוטות, אני לא חי. מה שלמדתי לדעת במשך התקופה הזאת הארוכה הזאת שאני ממש לא לבדי בבעיה שלי, בהתחלה חשבתי שאני ממש "מיוחד" שבודדים סובלים כמוני אם בכלל, אבל למדתי שזה כלל לא נכון, זאת תופעה מאוד נפוצה לצערי, ובמשך הזמן מקבלים מהמון רופאים תשובה של " אין מה לעשות, צריכים ללמוד לחיות עם זה....." מדהים, מעצבן, מתסכל, נכון שכל אחד מנסה לעזור אבל אין להם מושג כיצד למגר את הבעיה. מה שקורה אצלי זה שאני פשוט "תקוע" בחיי מהנקודה שבה התחילה התופעה, עשיתי צבא, למדתי, אני עובד אבל לא חי, יש שיגרה מתסכלת, בלי לצאת, בלי לבלות,בלי בת זוג, בית, עבודה, ופעילויות שאני עושה לבדי (לצערי), התופעה הרסה את חיי ונראה לי שהיא אפילו תנצח את חיי העתיד שלי, אך זאת לא הנקודה, מה שרציתי לשאול זה האם כל מי שסובל מהתופעה סובל גם מבעיות חברתיות ? כלומר, האם יש קשר עם חברים? איך מוצאים זוגיות עם הבעיה? זה כל כך מתסכל שפשוט בא לי ................ בעבר הייתי עם המון חברים, ונעלמתי להם, כי לא רציתי לסבך אותם בבעיות שלי, הם ניסו להבין, אבל התביישתי, ניתקתי קשרים, בעבודה יש חברים אך רק לשעות העבודה, איך מסתדרים? איך שוברים את מעגל הבדידות ? והתיסכול? אשמח לשמוע חוות דעת ורעיונות, אבל, למדתי גם שלדבר (במקרה זה זה לכתוב) , זה ממש קל, כן אומרים לך , תצא, תתקשר, תדבר, תבלה, איך זה אפשרי כשבזמן שאתה אמור לנהל שיחה נורמאלית, או ללכת לקולנוע, הבטן שלך מתפוצצת, ואתה חייב לרוץ לשרותים מספר פעמים? זהו, שפכתי את ליבי קצת, אשמח לשמוע רעיונות. מחפש תשובה

הגעת לכתובת הנכונה. פה יש מלאי גדול של בנות זוג מתאימות. תשאיר שם וגיל מדויק ואפשר לסגור מועד לפגישה אמיתית לא וירטואלית.

תגיד תודה קודם כל שאתה יכול לעבוד. אני יותר מבוגר ממך ואני פשוט נאלצתי לפרוש מהעבודה ואני כבר כמה שנים בבעיה וגם נפרדתי מאישתי וילדי. שוב אני מתפלא לשמוע את דעת הרופאים כי לא בשביל זה הם למדו,הם למדו בשביל לרפא חולים ולא בישביל להגיד להם שיסבולו.אבל יש מהפכה בעניין,הם עומדים לנחות. אני לא רוצה להיכנס לסיפור שלי אבל רק היום חשבתי שאם אחרים נוסעים לחו"ל בשביל למצוא מזור למחלות למה שאני לא אעשה זאת. למה חשבתי דווקא היום ? כי היגעתי למסקנה שאם רופא קבע שאתה תהיה חולה לתמיד,רופא אחר לא ישבור לו את המילה וכך שבארץ אין פתרון.(קצת הומור אבל הרבה אמת). בכל מיקרה אצלי המצב משתפר מהיום שהבנתי שהרופאים יודעים יותר מידי ובגלל זה הם מקשיבים פחות. בשילוב עם הרופאים (בלי לקבל את דעתם כתורה מסיני) ומה שתקרא כאן בפורום תבריא מהר. לדעתי,תתחיל עם שעה ספורט ביום שאתה ממש מזיע ואם אתה לא רגיל אז תתחיל בהליכה. אכול פלפל חריף,מרק עוף,אכול פחות מהכל אבל שנה את התפריט,שתה פחות קפה,אל תעשן ותוך חודש אתה עולה על דרך המלך. היזהר מתרופות של קופות החולים. לדעתי בלוטות מזיפות משום מה,בגלל חיידקים,או חומר מזיק במזון והן צריכות לשוב לקדמותן. אני די מומחה ואני לא מאמין שמישהו סבל יותר מימני. אחרי חודש אם לא תרגיש שינוי תעשה בדיקות,קולונוסקופיה וגם מלמעלה ויש בדיקה של מצלמה שבוודאי תהיה בקרוב בסל הבריאות.(בין כה וכה מזמינים אותך לבדיקה יותר מאוחר). אותי עודדתה בכך שאני לא לבד ויש בזה מין עזרה בכך שבמלחמה שלנו יש יותר ויותר חילים בצד שלי.(נחמה של טיפשים). כתוב לנו וספר לנו על הצלחות גם.למה פלפל כי הוא הורג את החיידקים הרעים ומקהה חושים ועוד.

למה הכוונה? האם הנך בחורה בעצמך? ומה זה אומר בחורה מתאימה? לבעיה שיש לי? כלומר קצת קשה לי להבין, ושלא תבינו אותי נכון, אני מת פשוט מת להכיר מישהי, שאוכל להיות ביחד, אני רוצה חיים, אבל אם הבחורה "רגילה" כלומר בריאה, היא תרצה לסבול מישהו כמוני? האם זה יהיה הוגן מצידי? אם יש כאן בחורות שסובלות כמוני, ורוצות גם להכיר בחורים או אנשים בכלל, איך מישמים את הפגישות או הקשר כאשר אצלי למשל זה (לדעתי) בלתי אפשרי, זה לא נתפס, זה בתת מודע, המוח שלי לפחות פועל על טייס אוטומטי בנושא הזה. אז שוב השאלה שלי, איך מתמודדים? נניח שבחורה שסובלת מתופעות כמו שלי, איך היא תגרום לעצמה להגיע לאותה פגישה, והכוונה היא לא בלקחת מונית וכו', תכלס. בכל אופן, ולמרות שזה לא הפורום להכרויות, אשמח להכיר כל אחת, ואני בן 29, ושמי כרגע לא הכי רלוונטי, אוקי ?

למחפש תשובה שלום. בפורום מחלות עיכול באתר בריאות+ בYNET היתה ב9.11.03 התדיינות בין כמה חולי מעי רגיז על קשיי ההתמודדות עם המחלה. ממליצה לך לעיין ואולי ליצור קשר איתם לקבלת"טיפים". נסה "לדפדף" גם אחורה בפורום בYNET היו שאלות נוספות בנושא.

היי רוני, תודה על ההתעניינות שלך ועל האיכפתיות, אם את בקיאה בנושא כפי שכתבת, אני יכול להסיק שאת גם סובלת מהתופעה? אני אכן אפנה לאן ששלחת אותי, ואבדוק, אבל אם את גם בעניין, את לא יכולה לעזור במספר "טיפים" בעצמך? בכל אופן תודה, ושבוע טוב מחפש תשובה.

שלום לך מחפש תשובה, הנה הדרך שלי להתמודדות: פשוט למדתי את השגעונות של המעיים הדפוקות שלי: מתי הכי כואב, באיזה שעות ביום אין סיכוי שאוכל לצאת מהשירותים ומתי יש רגיעה, מתי לא כדאי להכניס כלום לבטן (אפילו כוס מים) ומתי אפשר להעיז לאכול אפילו מעדן חלב. ואז התחלתי לסדר את הנתונים שאין לי שליטה עליהם (הלו"ז של הבטן שלי) מול הנתונים שיש לי שליטה עליהם (הלו"ז שלי) ולארגן את סדר היום בהתאם. כדי לא להיתקע בשירותים בדיוק כשאני צריכה להביא את הילדים לגן ולבי"ס, או חלילה להסתכן בהתקף שילשולים בדיוק כשאני ברחוב איתם, אני קמה שעה קודם בבוקר. גם אם לא הצלחתי לרוקן הכל, לפחות הורדתי משמעותית את חומרת המצב. אני עובדת כעצמאית, והפתרון שלי לבעיה בעבודה היה בשכירת מקום עם שירותים צמודים. כבר קרה לי שנאלצתי לקטוע שיחת טלפון עם לקוח ולרוץ לשירותים, וכמובן שפגישות שדורשות יציאה נקבעות לפי שעות הרגיעה היחסית של מערכת העיכול. בשביל לצאת מהבית למרחקים ארוכים יחסית אני משתדלת לרוקן את המעיים כמה שניתן לפני היציאה, ואפילו לצום כמה שעות כדי להקל. לחץ נפשי, אפילו קל, אכן משפיע מאוד על המעיים ואיתו אני מתמודדת בעזרת טכניקות הרפיה ונשימות. בקיצור, כל דבר כשלעצמו הוא בר התמודדות. חבל שתרגיש מסכן או מנותק חברתית. גם לאחרים שנראה לך שאצלם הכל בסדר יש לכל אחד את הבעיות שלו. תרגיש טוב, רותי

היי רותי(החדשה) קודם כל תודה על תגובתך, אבל שימי לב, כל מה שתארת זה סביב הבטן שלך, את אפילו מתכננת את הפגישות שלך לפי רגיעת הבטן, זאת גם דרך להתמודדות מפני שאת שורדת, מתפקדת, אולי לא 100 אחוז אבל בכל זאת, ואני מבין שאת נשואה עם ילדים, נכון שהכאבים והמבוכה והתסכולים שאנחנו מרגישים הם זהים כמעט, אבל אצלך יש בטח מישהו שתומך, שנותן לך תקווה לחיות ורצון לחיות, יש לך מטרה בחיים, וזה ההבדל, נכון, אני מרגיש אולי מסכן, אבל יש לי אחלה סיבות מוצדקות לכך, אין אפשרות להכיר בחורה מבלי להיות הגבר החזק והבטוח בעצמו, שלא לדבר על ניהול שיחה קולחת בכיף בלי להיות מרוכז בבטן, כפי שציינתי, בעבודה אני מסתדר, שורד, אבל מה הלאה? האם כל מה שמחכה לי זה מה שיש לי היום? אז לא תודה. אז אצלך המצב קצת שונה, זה כאילו את שוחה במים ואני צף במקום ולאט לאט שוקע. כתבת על טכניקות הרפייה? איך ואיפה בדיוק לומדים את זה? שאלת את עצמך פעם למה זה מגיע לך? מדוע לא משקיעים משאבים כדי למצוא מזור לבעיה זאת? אז זהו, אני שואל את עצמי כל הזמן את השאלות הללו, ואין תשובה. סה"כ אנחנו אנשים, בשר ודם, אך לפעמים לאור מה שאני סובל ובטח גם אחרים, אני מבין שהרצון שלנו לחיות ולשרוד ולהצליח, הוא חזק מפלדה, אחרת, איך אפשר בכלל לחיות עשר שנים או יותר עם כאלה בעיות? לפעמים אני סתם חושב, ניקח אדם רגיל, וניתן לו שבוע לרוץ לשרותים בצורה לא מבוקרת, עם כאבי בטן שימנעו ממנו לנהל אורך חיים נורמאלי, אפילו לנהל שיחה עם מישהו פנים אל פנים, אז, אולי הוא ידע מה זה סבל, שלא לדבר על אלף דברים אחרים שמנועים מאיתנו וזאת על בסיס יומי למשך שנים. איזו מחשבה עצובה. מחפש תשובה.