דילמה........זקוקה לעזרה

שלום לכולם..... אני חולת קרוהן כבר 5 שנים, כאשר ההתקף הראשון היה לפני 5 שנים ונמשך שנה וכיום אני בריאה לחלוטין כבר כמעט 4 וחצי שנים. אני נוטלת תרופות באופן קבוע (פנטסה ופורי נטול) והכל בלי עין הרע. לפני כשבועיים הכרתי בחור, והוא ספר לי כי הוא לוקה בהלם קרב וכי חיים איתו יהיו בעבורי כמו להכניס ראש בריא למיטה גוססת. המשפחה והחברים טוענים כי ההתמודדות עם מצבו הנפשי תהיה בעבורי קשה מנשוא וחלילה וחס המחלה עוד עלולה להתפרץ בשנית והו אלא יוכל לטפל בי. האם אני נכנסת עם הראש בקיר? אנחנו מאוד נמשכיפ זה לזה, אך נרתעים מהנזק הנפשי שעלול להגרם בחיבור ביננו. אינני יודעת כיצד לפעול, לעצתכם אודה.... נערה64

אחרי שהוא יכיר אותך לא יהיה לו יותר שום הלם קרב במיוחד אם תתיני לו לנקות את האסלה בשרותים כמה פעמים ביום לא יהיה לו זמן להזכר בהלם קרב (עם קרב או לא). לפעמים הרבה אנשים עם בעיות אישיות ונפשיות נתלים בהלם קרב כתרוץ לבעיתם. אחרי שהבעיה נפתרת (כמו מין זמין) הם מתנהגים אחרת ושוכחים מההלם קרב.

חבל שזו התגובה שלך לנושא כל כך רציני................

וחוץ מזה אתה מטומטם

ל64 את שמה לב שיש גם אנשים הלומים בלי לעבור הלם קרב..ברור שזה לא קשר רגיל ואת תדרשי לכוחות נפש רבים בכדי להתמודד עם אדם שעבר חויה כזו. השאלה היא איך הוא מתנהג ביום יום. הוא עובד? מטופל אצל פסיכולוג? הוא מתפקד הוא משתדל לפחות? אתם מקיימים קשר "רגיל" של יציאות ובילויים או שהכל נע סביב היותו הלום קרב? אני בטח לא אומר לך מה לעשות אבל אם מצאת איש שיחה ואת נמשכת אליו כדאי לבדוק כי לא חסר נכויות ומחלות. החיים הם לא פשוטים אם הוא היה אומר שהוא עקר? חולה במחלת מעיים? אין לזה סוף... הכל עניין של רצון ומוכנות מצד שניכם. אולי בסוף תגלי שהקשר לא מתאים לך מסיבות אחרות

הוצאת לי אתהמילים מהפה.הקשר שלנו רק התחיל ומהפחד של שנינו אנחנו לא מעיזים אפילו להפגש שוב. אנחנו עדיין בשלב ההתלבטות, אם לקפוץ למים או לא. בכל מקרה הוא עובד ומטופל אצל פסיכולוג והוא גם יתחיל לימודים בקרוב. הוא נתפס אצלי כאדם חזק ודווקא אני הבריאה שואבת ממנו כוחות.......... אני רק מקווה ששהתקלות על מסטר הייד, תהיה אכן משהו שאוכל להתמודד איתו תודה על התמיכה נערה64

תקופה לא קצרה במיוחד. ולנהל משק בית משותף. אין ספק שהלומי קרב זקוקים לסיוע נפשי במיוחד לאור כניסה לחיים חדשים. משפחה , ילדים- מהווים גורמי לחץ או לחילופין רגיעה מלחצי העבר. אל תפסלו את האפשרות שברגעי משבר תיעזרו בייעוץ. ומעל הכל - תנו צ'אנס לאהבה. בהצלחה לכם.

לא משנה אם זה הלום קרב או חולה אסטמה העיקר שהוא רוצה אותך

לדעתי לחיות ביחד תקופה ולראות איך זה מסתדר...אל אף שמעולם לא גרתי עם משהו אני מאמינה שכאשר חיים עם משהו שנה למשל זה יותר מדי זמן כדי להסתיר חסרונות..והאני האמיתי של כל אחד מתגלה אם הוא רוצה בכך או לא.. אם הבן אדם מתפקד רוב הזמן, עובד ותגלי שהחיים איתו נעימים לך אז למה שאם חלילה תחלי הוא לא יוכל לטפל בך? ברור שקשה מאוד ליעץ מבלי להכיר את הבן אדם אבל יתכן שדעת חבריך פזיזה מדי והוא מספיק בסדר כדי לטפל ולעזור לאדם במשבר. האם עד כה יצא לך בכלל להיתקל באחד המשברים שלו? בנוסף, אל תשכחי שיש עוד אנשים בחייכם שיכולים לעזור.. עליך להחליט בלי לחץ של זמן האם היתרונות שבלהיות איתו עולים על החסרונות או לא! האם ההנאה שבלהיות איתו שווה את החסרונות והמגבלות שעלולים להיווצר? בדרך כלל זו לא החלטה רציונלית אלא החלטה שאיכשהו הלב אמור לעשות.. בהצלחה בכל אופן ורק בריאות פיזית ונפשית לשניכם מיכל

רק נפגשתם לפני שבועיים, ואני מבינה לפי מה שאת כותבת שגם לא נפגשתם יותר מדי פעמים. מה כולם כבר שולחים אתכם לגור ביחד ולהתחתן? כל מערכת יחסים יש בה קשיים, וכמעט לכל אדם יש מגבלות, או יהיו לו יום אחד. החשש לי עבורך נובע לא כל כך מהעובדה שהבחור סובל מהלם קרב או שלך יש קרוהן, אלא מהעובדה שהוא מרגיש כל כך מסכן ושם על הלם הקרב שלו דגש כל כך חזק, שהוא (!!) זה שאומר לך בעצמו שלא כדאי לך "להסתבך" במיטה הגוססת שלו. בלי להכיר את הבחור - כשבחור אומר לך שלא כדאי לך להיות איתו - אני נוטה להמליץ להאמין לו, ולא בגלל המחלה שלו (הלם קרב או קרוהן או סכרת) אלא בגלל שהוא כל כך שקוע בצרות של עצמו ורואה את עצמו כל כך שחור, בלי אופטימיות, ורבים הסיכויים שיצליח לגרור אותך איתו לאותה אפילה. כדי למשוך מישהו החוצה מתהום צריך אהבה גדולה (שלוקח לה זמן להתפתח.. זה היה שונה לו לקה בהלם קרב אחרי שאתם כבר אוהבים) וגם צריך כוחות נפש עצומים. בעצם, בת הזוג במקרה כזה היא מעין "מטפלת" נפשית של בן זוגה - דבר שבעיני לא מומלץ כלל. בנוסף, אומרים שמי שלא אוהב את עצמו לא יכול לאהוב אחרים - וגם על זה אני חותמת בשתי ידיים, מנסיון. אני מצטערת אם אני נשמעת קצת אכזרית, אבל מערכת זוגית אינה מערכת של טיפול - לא בונים אותה מראש על מי יוכל לתמוך במי. המגבלות של בני הזוג אמורות להיות אחת מעובדות החיים בתוך הזוגיות, ולא הדבר שסביבו הזוגיות בנויה. יכול להיות שהוא ילך לטיפול וזה יעזור לו מאד - עד אז אני יכולה להציע שתהיי לו ידידה וחברה טובה ותעזרי לו ככזו - אם זה מה שאת רוצה לעשות, אבל את תוכניות הזוגיות תדחו עד אחרי שהוא יצא קצת מהשחור שלו ויפתח קצת שמחת חיים. זו כמובן דעתי האישית בלבד, ואני שבה ואומרת שזו היהת עצמתי לכל אשה, בלי קשר לקרוהן.