נמאס לי

דיון מתוך פורום  גסטרואנטרולוגיה - תמיכה

02/11/2003 | 19:55 | מאת: גילית

נמאס לי !!! נמאס לי כל כך מכל הכאבי בטן האלה פעם עצירות פעם שילשול שלא מפסיקים נמאס לי מהחולשה האיומה שתוקפת אותי כל הזמן ולא מרפה נמאס לי מכך שאני רוצה לעשות אלף דברים כאשר אני קמה בבוקר ובסוף היום אני מגלה כי הצלחתי לעשות בקושי דבר אחד (ביגלל העייפות כמובן) נמאס לי להסביר את עצמי לאנשים חדשים שלא מבינים מה אני מרגישה ואני נראית להם לחוצה ומוזרה נמאס לי לבקש סליחה כל יום מאנשים קרובים כי אני מאכזבת אותם כי לא תמיד אני יכולה לצאת איתם כאשר הם מבקשים נמאס לי לקחת כסף מאמא שלי כל הזמן כי אני לא מסוגלת לעבוד נמאס לי לעשות כל מיני בדיקות מגעילות שלא מקדמות אותי לשום מקום כבר כל היד שלי מלאה בחורים כבר לא נשאר איפה לדקור נמאס לי מכל הרופאים שעברתי בחיי (ותאמינו לי שעברתי הרבה) גם הרופאים הנחמדים נמאסו עלי עם החיוכים המזוייפים שכאילו מבינים ובעצם לא נמאס שאני צריכה לחשוב פעמים לפני שאני מכניסה לפה משהו נמאס לי שהחיים הם כבר לא חיים מצטערת חברה כי זרקתי את כל זה עליכם אבל מה לעשות רק אתם יכולים להבין אותי דרך אגב אני מכירה כמעט את כולכם אבל אני בדרך כלל כמעט ולא משתתפת טליה המקסימה יישר כח שלכם גילית

02/11/2003 | 20:09 | מאת:

אל תתנצלי על זה ש"זרקת" את זה עלינו, הרי זה דיוק המקום לפרוק ת'עצבים והיאוש, להוריד את המטען המעצבן הזה מהגב כשהוא כבר יותר מדי כבד, ולהמשיך הלאה קצת יותר "קלים", עם ההקשבה והתמיכה של החברים היקרים כאן. רק בריאות

02/11/2003 | 21:14 | מאת: אילן מנסה לצאת מהדיכאון לפי

המלצה של אחת מחברות הפורום שלא הזדהתה.. דרך אגב יש פה אחת שאם את בדיכאון אז היא תגיד לך שאולי תצאי מהדיכאון ותפסיקי לקטר ותחשבי על עתיד ורוד או משהו כזה...אבל היא גם לא מזדהה בשמה... דרך אגב לאותה אחת אם את רוצה להזדהות זה האימייל שלי [email protected]

02/11/2003 | 21:17 | מאת: אילן מנסה לצאת מהדיכאון לפי

המלצה של אחת מחברות הפורום שלא הזדהתה.. דרך אגב יש פה אחת שאם את בדיכאון אז היא תגיד לך שאולי תצאי מהדיכאון ותפסיקי לקטר ותחשבי על עתיד ורוד או משהו כזה...אבל היא גם לא מזדהה בשמה... בכלל מה הקטע הזה של לרשום הערות בלי להזדהות...מה הפחדנות...אם כבר אומרים אז עד הסוף בלי להתחבא... דרך אגב לאותה אחת אם את רוצה להזדהות זה האימייל שלי [email protected] ואם נמאס לך גילית...אז בכיף תני לעצמך להינות מהנמאס...וכמו מה שאמרה פה מישהי ..אני חושב ריקי...תמצי את הנמאס לי...רק אל תתני לו לחנוק אותך... שפכי גילית....שפכי את חמתך על המחלה ועל כל מה שנמאס לך....חופשי על הבר... אילן.. :-) והרבה בריאות גילית...הלוואי שהייתי יכול לעזור לך במשהו

02/11/2003 | 21:35 | מאת: קרוליין

אם כבר עושים רשימה של נימאס אז תתנו לי להוסיף: נמאס לקחת 400 תרופות ביום נמאס מהכאבי פרקים נמאס מהפרצוף המודאג של אימא נמאס שאומרים לך שהתרופות צריכות להתחיל לעבוד מתישהו נמאס לחלות במחלה שאין לה מרפא לפעמים נמאס מהכל בעולם הזה תנסי להתעודד ואולי באמת צרת רבים היא נחמת יחיד את לא לבד מתוקה קרוליין

02/11/2003 | 22:35 | מאת: דגן

תחשבי על זה שזה מצב זמני. אני הייתי במצב הרבה יותר גרוע ממך ובמקביל באבל כבד על פטירת אימי. אבל תודה לאל הזמן עשה את שלו ואין סיבה שגם אצלך לא יהיה כך. יגיע יום שהשמש תזרח והכל יראה לך שונה אז תחזיקי מעמד ותדעי שמחר יהיה יום חדש עם תקוה חדשה ושאת עדיין במצב זמני שישתנה למרות שהכל נראה שחור ורע. החלמה מהירה!

03/11/2003 | 00:50 | מאת: דנה

לכולנו נמאס, אז מה. עד שלא תתפטרי מהבושה שאת חשה מהמחלה (כמו הפחד להזדהות בחברה של חולים במחלה כמו שלך) לא תצאי מהדכאון הזה. את צריכה לקחת את עצמך בידיים, להפסיק עם הרחמים העצמיים האלה ובמקום רשימת תלונות תערכי רשימה של מה שהשגת עד היום ולאילו דברים את שואפת. תתחילי להזיז עניינים.

03/11/2003 | 10:12 | מאת: גילית

אנשים יקרים תודה רבה לכם ממש עזרתם לי לאחר שכתבתי את זה הלכתי לישון ולא תארתי לי כי כל כך הרבה אנשים יענו לי אני מודה לכם מקרב לב גרמתם לי להתחיל את הבוקר עם חיוך אוהבת גילית

03/11/2003 | 00:59 | מאת: ויוי

גילית יקרה ברגע שתפסיקי לומר לעצמך נימאס לי כלומר לא תתיחסי לעצמך כחולה אלא תקבלי הכל איך שהוא ותשלימי מצבך ישתפר בהרבה. אני יודעת שזה קשה וזה נישמע כאילו קל אך האמיני לי שכבני הבכור כואב וסובל מהקוליטיס אני באותו רגע סובלת עוד יותר. גם המחלה שלי מתפרצת לי (קוליטיס) בדיוק כשהיא מתפרצת אצלו,, ובנוסף מחלת הלופוס -של מערכת החיסון וכאבי השרירים וכו' ניזכרים גם לתת סימן,, כך שמתרכזים בכאבים ,ו'בנימאס לי ' ,הכל מתקבע יותר. לכן בני הבין שעדיף לו, לא לידע אותי יותר מידי . וכך גם הוא יצא נישכר . כי הוא לא היה צריך להתלונן יותר חיי רגיל ולא חשב רק על המחלה (כמו שהיו בשנתיים הראשונות-היום זה 6 שנים) אני מאמינה שצריך להוציא את הכאב לפעמים לבכות על כתף אוהבת ומבינה , אני מאמינה שצריך לשמור פחות או יותר על הגוף. כל אחד לפי הרגש ולפי ההכרות עם הסימפטומים שלו. ובנוסף-לא לבכות על מר גורלינו -כי זה רק יכניס אותנו לצרות. להיכנס להרגלים מעשיים ולהמשיך הלאה לפי הקצב שלנו, בסוף תתכן ותבוא תקופה טובה פורייה וממצא בחיים. את תראי אני מבטיחה לך חשבי טוב- יהיה טוב והכל בראש בהצלחה ויוי.

03/11/2003 | 10:13 | מאת: גילית

04/11/2003 | 18:30 | מאת: אורלי

זאת הפעם הראשונה שאני בפורום הזה.. קראתי עכשיו את ההודעה שלך ואני מזדהה עם כל מילה גם לי כ"כ נמאס מזה כבר! לי יש קוליטיס אני בת 19 ויש לי את זה כבר שנתיים בערך אני לפעמים מרגישה כאילו אני לא יכולה להתמודד עם זה יותר..כל התרופות האלה..כל הרופאים..וגם בקשר לזה שאמרת שנמאס לך לקחת כסף מההורים כי את לא יכולה לעבוד..גם אצלי זה ככה..זה פשוט מתסכל זה אמנם לא ממש מנחם אבל נחמד לדעת שעוד אנשים מרגישים כמוני..ושיש עם מי לדבר..עם מישהו שמבין

04/11/2003 | 21:44 | מאת: מרגלית

לגילית ערב טוב כל אחד מאיתנו חווה את אותם רגשות וכל אחד בעוצמה אחרת .לכן קל לנו להיזדהות עם הכאב . כמה עצות קטנות הוציאי את המילים נמאס לי מהלקסיקון ,מילה עם עוצמה מגבירה את הכאב . קומי בבוקר ותחשבי על שני דברים ולא על אלף את לא צריכה להסביר את עצמך .זה אני נקודה. תתחילי לקבל את עצמך תחשבי חיובי כי איך שאת מרגישה עם עצמך כך רואים אותך-את לא מוזרה את גלית תשדרי גלית תקבלי גלית כנל לגבי סליחה על אכזבה וכל דבר בקשר לכסף ישנם עבודות שאפשר לעבוד דרך הבית ולהרויח כסף-כמו הדפסות תירגום וכדומה. גילית החיים יפים גם אם לפעמים הם מגעילים ,תאמיני לי לכל אחד יש חבילה או גיבנת על הגב וכל אחד חושב ששלא יותר גדולה משהו אישי לאחרונה נוספו לי כמה תוספות לקרון ואני לא ירים דגל של מיסכנה או אני חולה כי אחרת המחלות יהפכו אותי לחולה גילית קצת מבט אחר ותיראי שהכל ניראה אחרת. מרגלית