מעשה שהיה היה

אז ככה, יש לי חבר כבר קרוב לשבוע, ומתי כשאנחנו שוכבים במקום לשים קונדום הוא שם את השקית ניילון הזו של האוכל שאמא שלו מביאה לו לביה"ס. בהתחלה הרגשתי עם זה לא נוח וכל הסיפור הזה, אבל הוא הסביר לי שככה זה נהוג בתרבות שלו ומכיוון שהמורחב שלי זה סוציולוגיה הבנתי ללבו ולא ביקשתי ממנו שיפסיק. בכל אופן, יום אחד כשחיכיתי לו במכללה שבה אני לומדת, עבר ממש לידי אוטובוס של ילדים עניים. הנהג ירד כל כמה תחנות וביקש מהעוברים ושבים ברחוב שיביאו להם כל מיני דברים שהם לא צריכים כתרומה לעניים. אז אני עמדתי במקום מחכה לחבר שלי, וכשניגש אליי הנהג לא יכולתי שלהתעלם ממנו והייתי חייבת לתרום לו משהו. אז שאלתי אותו אם הוא יכול להחזיר לי את מה שאני אביא לו בסוף היום, והוא ענה שבשעה תשע בערב אני אפגוש אותו בסמטה חשוכה מאוד והוא יביא לי את מה שאני אתן לו בחזרה. אז הבאתי לו את התיק של חבר שלי, כי גם ככה הוא סיים ללמוד, ומאוד רציתי לשמח את הילדים העניים, וחוץ מזה, לא היה לי מה לדאוג כי ידעתי שהתיק יחזור אלי גם ככה, אז ידעתי שהחבר שלי לא יכעס מהעניין. אז נתתי אותו לנהג של האוטובוס הזה, הוא הודה לי והלך משם. חמש דקות בערך אחרי שהוא הלך החבר שלי הגיע. הוא בדיוק הוציא את הסנדביץ' שאמא שלו הביאה לו להפסקה, אז הוא הוציא מעליו את השקית ניילון, ואמר לי "את רוצה?" ואמרתי לו "מה אני אעשה בשקית ניילון??" אז הוא אמר לי "לא התכוונתי אם את רוצה את השקית, התכוונתי אם את רוצה שנשכב". אז אמרתי לו "מה אתה משוגע?? פה?! מול כל האנשים??? מה עובר עליך??" ואז הוא התחיל לבכות. אז ניגשתי אליו ואמרתי לו "די די, תפסיק לבכות" והוא אמר לי "*סניף*, אבל ככה זה נהוג בתרבות שלי... את מרחיבה סוציולוגיה, את צריכה להבין אותי...*סניף*". "אבל שם שמור במערכת, אתה אמור להבין שפה לא שוכבים, כולם מסתכלים עלינו...". -"זה בדיוק העניין! בתרבות שלי נהוג לשכב כשכולם מסתכלים עליך, זה בסדר גמור!" הוא ענה לי. "אמממ... אוף..." התייפחתי, "סוציולוגיה מחורבנת... נו, טוב. אני אשכב אתך. אבל תגיד, מה התרבות שלך בכלל?" שאלתי. "אני מהתרבות הסודית. זה כמו אצל הדרוזים בערך" הוא ענה. "אני מרגישה שאתה מתחמק ממני שם שמור במערכת" חשדתי. "אני נשבע לך שאני אומר את האמת!" הוא קרא, "זה כמו אצל הדרוזים, סודי מאוד! אני לא יכול לספר לך!". "טוב טוב, אני מאמינה לך, אני לא מפגרת!". בקיצור הוא עלה עליי ועכשיו אמור לבוא מעיין תיאור ארוטי שכזה, אבל אני לא יודעת לתאר תיאורים ארוטיים אז בשביל להבין מה בערך קרה כנסו לכאן: www.erotica.com . בכל אופן, אחרי שכל הקטע הארוטי הסתיים, ואחרי שהשקית ניילון נקרעה כמו בכל פעם, הוא התחיל לנשום בכבדות. "יש לך עוד אורגזמה?" שאלתי. "לא לא," הוא ענה תוך כדי נשימות כבדות, "זה ההתקף אסטמה שלי. תביאי לי בבקשה את המשאף מהתיק שלי". "הממ..מאיפה להביא לך את המשאף?" שאלתי. "ווואח וואה ווואח וואה" הוא ממש נאבק לנשום, "מ..מהתיק שלי בבקשה! אני מת פה! אין לי אוויר! תמהרי!". "אה, שם שמור במערכת, אההה...לא סיפרתי לך עדיין, אבל... התיק ?..?" -"כן כן, התיק!!! מה את לא קולטת?!" הוא צעק בקושי כי לא היה לו אוויר. אני לא מאמינה שהבאתי את התיק לנהג ההוא של העניים, עכשיו בטח איזה עני מלוכלך אחד שלא ראה משאף בחיים שלו דוחף את האף שלו לתוכו ולוחץ עליו! וואי וואי, מה אני עושה??? שמעתי אותו ממש מצפצף מהריאות. הוא נשמע לי כמו דולפין והעניין היה די משעשע. "אתה רוצה דג?" שאלתי בחיוך. "מה דג?!" הוא צפצף כמי שנחנק מפלפל חריף. הוא גם התחיל להזיע ואמר בשארית כוחותיו "תיק!! משאף!!". "שם שמור במערכת, אני חייבת להגיד לך שהתיק שלך איננו". (בקול ממש חנוק) "מ...מה.. אינ...איננו??!?!" אמר ונפל על הדשא. הוא התחיל לפרפר קצת וירק מים. הוא שרק כמו דולפין מת. "אל תדאג! אני אקרא לעני שיחזיר לך את התיק! חכה לי פה!" אמרתי ורצתי לסמטאות חשוכות בתקווה למצוא את הנהג. בחיפוש אחריו נאנסתי אולי איזה 9 פעמים, אבל היתה לי מטרה קדושה להציל את חברי בעל התרבות הדרוזית וונאבי, ועמדתי על כך שאממש את משימתי! אז המשכתי לחפש בכל הסמטאות אבל לא מצאתי אותו. אבל לא התייאשתי, כי על הרצפה של אחת הסמטאות מצאתי תרופה! זה היה מזרק כזה עם מחט וטיפת דם עליו, והיה בו עדיין איזה 13 CC של חומר תרופתי, אז רצתי למכללה איפה שהחבר שלי שכב בכדי להביא לו את התרופה שיחזיק עוד קצת מעמד ואז אני אשיג לעצמי עוד זמן לחיפוש המשאף שלו! בכל אופן, מצאתי אותו מפרפר על הדשא ונושם כמו דולפין בדיוק כמו שעזבתי אותו. "אל תדאג! יש לי פה תרופה בשבילך!" "המ..המ..המש..המשאף שלי?" הוא שאל חנוק לגמרי. "לא, זה לא המשאף, אני כבר אשיג לך אותו, זו תרופה אחרת! אני אתן לך אותה!". "בס..בסדר גמור!" הוא ענה. הזרקתי לו לתוך הריאות את כל תוכן המזרק שמצאתי זרוק על רצפת הסמטה. "מרגיש יותר טוב שם שמור במערכת?" שאלתי. "אני...אני...מר...מרגיש כ..כמו.. חול...חולה...איידס" הוא אמר בקושי רב. "חחח! חולה איידס!" צחקתי, "מאיפה אתה מביא את השטויות האלו? חחח! אתה כזה מצחיק אפילו כשאתה גוסס! חחח! LOL LOL LOL!!". "מה לול עכשיו יא פוסטמה?!" הוא הצליח לומר משפט רצוף, תעשי עליי קדיש לפחות! תתאבלי עליי! משהו!!!". "מצטערת", עניתי לו, "אבל אני לא יכולה לומר עליך קדיש. זה לא נהוג שאישה תאמר קדיש בתרבות שלי". "מה הקשר לתרבות עכשיו?!" הוא השתעל ונהיה כבר ממש אדום. "אני מכבדת את התרבות שלך, אז אתה תכבד את שלי" אמרתי לו. "איזה תרבות ואיזה נעליים?!" הוא צעק, "אני סתם ניצלתי את התמימות המטופשת שלך יא נעל!". "כן בטח", עניתי לו, "אתה לא תצליח לעבוד עליי. אני יודעת שאתה אוהב אותי". "לא לא!!!" הוא צרח, "אני שונא אותך! אני רק אוהב לשכב איתך! זה הכל!!! תמותי!!!!". "חחח!" צחקתי, "LOL!! אתה ממש חמוד כשאתה גוסס, אבל לא תצליח לעבוד עליי". שמעתי אותו וראיתי אותו דופק את ראשו בדשא הירוק של המכללה. טראח טראח טראח, שלושה חבטות חזקות נורא. הוא שכב על הדשא, לא זז הרבה, הביט בי ואמר "ש', אני שונא אותך". "חחח!" צחקתי. "שקרן שכמוך. אתה אוהב אותי" נתתי לו נשיקה על הפה. "צאי לי מהפה...אני לא יכול לנשום גם ככה יא בלוק" זה מה שנראה לי שהוא אמר, אבל לא בטוח, כי המשכתי לנשק אותו מאהבה. אחרי 3 דקות של נשיקה רצופה הוא מת על הדשא. בלילה הלכתי לסמטה חשוכה, וראיתי שם את הנהג דוחף את המשאף של שם שמור במערכת לאף ולוחץ עליו. "הו, הגעת!" הוא אמר ואנס אותי. "כן, הגעתי" עניתי. "אני יכולה בבקשה את התיק שהבאתי לך?" "הו, כמובן!" הוא ענה ואנס אותי, הנה התיק". לקחתי את התיק, הנחתי אותו על קברו של שם שמור במערכת, ואמרתי עליו קדיש. אל תספרו לו, אבל בעניין הקטע הזה שאסור לי בגלל התרבות שלי, סתם ניצלתי את התמימות שלו.