זוגיות בין 'חולים'- יכולה להיות בריאה

עולה כאן בצורה די שכיחה עניין שמן הסתם מהווה באופן טבעי נושא מרכזי אצל רבים- זוגיות. ברפרוף קל בתשובות קודמות עלו סוגיות של למשל -. לספר ואם לספר על המחלה באיזה עיתוי? -. איך בן/בת הזוג אמורה לקבל את זה? כמו כן עלתה שאלה כללית -. מה עדיף פרטנר חולה או "בריא"? לגבי השאלה האחרונה נדמה שהיתה תמימות דעים שעדיף עם "בריא" (נראה שלכל אחד/ת יש יותר מ'פאק' אחד, היו בטוחים..). וזאת למרות שסוכם שהקושי בהצגת הדברים והתמודדות עם תגובת הצד הבריא היא "פרוייקט בפני עצמו". מה שאופן עקיף מעלה את השאלה החשובה לא פחות... כיצד אנו מקבלים את עצמנן? יש טוענים כי לפני ריצוי הכמיהה הטבעית לבן/בת זוג חשוב שאדם יגדיר את מרכז ההויה של עצמו- אם הוא יגדיר את מרכז הוויתו כאדם חולה ויתרכז בקושי בלבד או בלו הייתי בריא..(אילו הייתי בריא כמו שור ..אילו לסבתא היו גלגלים וכו..) יהיה לו בכל מקרה קשה מאוד למצוא בן/בת זוג. לדעתי במידה ואדם למרות כל הקשיים האובייקטיבים שלו שם את המחלה ב'מגירה' הנכונה (עבה ככל שתהיה) יהיה לו קל יותר לחוות את חייו לעיתים היכולת לצאת לזמן מה במשך היממה מהצרכים האינדוודואלים שלך ולמשל לפעול לטובת שאר החברה בה אתה מתקיים (למרות הקושי הסובייקטיבי הקיים) יכולה לחזק את תחושת המשמעות להוויה האישית. בדרך אגב, כנגזרת למה שתיארתי להלן הסיכוי לעליית מדד האטרקטיביות כתוצאה מכך להיכרויות פורה ואף חשוב מכך ביסוס קשר עם בת/בן זוג עולה פלאים. זוגיות ויחסים בכלל בין אנשים בריאים יותר ובריאים פחות היא עניין שכידוע קיים וימשיך להתקיים אך הפעם אני רוצה להצביע דווקא על יתכנות ריאלית לזוגיות בין 'חולים'. אני מכיר באופן אישי זוגיות בין שני חולים שאורכת כבר 6 שנים ונמשכת עד יום זה. לא ניכנס להם יותר מדי ל'קישקעס' שלהם... אבל בהזדמנות, יצא לי לדבר איתה ופעם אחרת איתו, על הצלחת הזוגיות ביניהם עד כה. הם סיפרו לי שמצד אחד הבעיה המשותפת קירבה אותם ברמה התודעתית- מבינים ומכירים את המצב הכרוני של השני וההשלכות שלו. מצד שני וחשוב לא פחות, הם מקפידים מאוד לא להעניק הנחות מיוחדות בתחומים אחרים למשל מימד -האינטימיות- ביניהם. -על מה מדובר? -לשניהם חשוב מאוד למרות המיגבלות לנסות ולהישאר סקסיים בעיני עצמם ובעיני הצד השני. הם הקפידו כבר בתחילת הקשר וכך גם בהמשך, לא לתת לנושא המורבידי (מחלה) לגלוש ולהשתלט להם על שיחות החולין והאינטימיות יותר על הזוגיות. ברור שישנם מצבים ספציפיים שאין מנוס מהם וכאן הצד השני נוהג/ת מתוך שותפות ואהבה אוהדת כמו שהייינו מצפים מכל בן/בת זוג 'בריא' או חולה. הם מודים שאכן התחושה כי בהיבט המודע ואולי אף בזה ה"תת- המודע" שהצד השני יודע מבין לא רק ב'שכל' אלא גם בבטן היא גם סוג של יתרון. כמו כן עלה העניין שלדבריהם לא קיימת תחושה של יחסי תלות פרטנית של צד אחד בשני מקלה עליהם. (תיסכול ותחושת כעס לא מודע עלול להתפתח הן בצד שמקבל עזרה תמידית והן אצל המסייע למרות שכמובן אינם עושים זאת בכוונה)אם כבר קיימת סוג של תלות היא כמובן הדדית שמתורגמת ומתועלת לתחושת -שותפות- אשר מחשקת עוד יותר את אותה זוגיות בריאה. הקלישאות הידועות עובדות גם פה... להיות חבר/ה אמיתי מעבר להיות מאהב/ת וגם מצד שני "לא להכנס יותר מדי לתחת של השני" תרתי משמע. הם מגדלים ילדה כבר שנתיים ולמרות הקשיים מצליחים להסתדר, "למי שהזוגיות שלו טובה זה לא צריך להיות שיקול בכלל, גיליתי בעצמי כוחות שלא ידעתי שיש לי . גם במצבים לא פשוטים של התלקחות הצלחתי לטפל בה. כשנינו היינו חולים עדיין הצלחנו להסתדר". היא אמרה "זה לא צריך לקבל משקל בבחירת זוגיות עם שותפות אמיתית אפשר להשיג המון" היא מוסיפה. "לא לתת למחלה להשתלט על הקשר ובכלל על כל מהלך החיים שלנו הוא דבר שעושה אותנו יותר בריאים" שניהם מציינים.

לא התייחסת לאספקט כאשר אחד מבני הזוג חולה במחלה ברגע של משבר בין הזוג מטיח בו עלבונות ומזכיר לו את מחלתו ומיגבלותיו. למשל מקרה שידוע לי שאשה (מכוערת אבל בריאה) הטיחה בבעלה "שהכל בגלל המחלה המחורבנת שלך". לו היא היתה גם כמוהו דבר כזה מעולם לא היה קורה. וגם להזכיר את אשתו לשעבר של גולני שהתביישה לחכות לו עם הרכב כאשר ירד לצידי הכביש כדי לחרבן וברחה מהמקום והשאירה אותו כהגדרתו מדמם בשטח.

מור, אופי מכוער מוצא תמיד דרך לצאת החוצה. זו יכולה להיות בגלל מגבלה כמו מחלה, או מישהו שאיבד את מקום עבודתו ובן הזוג מטיח בו שהוא בטלן, וזה יכול להיות כל סיבה או תירוץ, לבן/בת הזוג למצוא את ההזדמנות לכעוס ולהשפיל. מצב בריאותי הוא רק אחת החולשות האפשריות שכל אדם עשוי שתהיה לו, והטחת עלבונות מצד בן זוג אחד בשני עקב חולשה כזו או אחרת היא התנהגות מגעילה, ולא משנה בכלל מה הסיבה לכך.