לחיות מהיום להיום - לפחות בזמני רימסיה.

היי לכולם. בתגובה לנושא שהעלתה מיכל "איך חיינו הי ניראים ללא הקרוהן" חשבתי באמת איך חיי היו ניראים עכשיו ללא הקרון ומיד ידעתי את התשובה: לולא הייתי עכשיו חולה הייתי מטיילת בניו-זילנד שוטפת את העיניים בנופים היפים בעולם עם תרמיל על הגב והרבה הרגשת חופש. לולא הייתי עכשיו חולה הייתי עכשיו עם תואר כי בגלל הקרון המזורגג לא הגשתי עבודות אחרונות של התואר ולא היה לי אנרגיות לעשות אותם למרות שקיבלתי אישורים לכך - וכבר עברה שנת לימודים שלמה. לולא הייתי עכשיו חולה הייתי אחרי קורס צלילה (אם לא באוסטרליה אז לפחות באילת :-) ) וכו' וכו' וכו'.... הייתי יכולה להמשיך ולמנות כאן עוד מחלומותי שבינתיים לא התגשמו בגלל הקרון. הכל נדחה בגלל הקרון! ואז חשבתי על זה שאת כל הדברים הללו רציתי לעשות עוד לפני שהתחלתי ללמוד (אז הייתי ברימסיה לגמרי) ולא עשיתי אותם כי העדפתי ללמוד קודם ואז לעשות את הכל כשיש לי כבר תואר ראשון ביד. מה שאני מנסה להגיד בעצם, זה שלנו כחולי קרון, יותר מאנשים ללא בעיה בריאותית כדאי מאוד לנצל תקופות רימסיה כדי להגשים את חלומותינו שמצריכים לשם הגשמתם בריאות תקינה. אם הייתי יכולה לחזור אחורה היום הייתי אחרי כל הנ"ל שמחה ומאושרת ואז היה לי הרבה יותר קל לקבל את ההתקף הנוכחי שאני בהחלט מרגישה שהוא גדע מחיי את יכולת הבחירה לעשות מה שאני רוצה באמת :-( בקיצור אני מציעה לכולם לעשות רשימת חלומות וברגע שהחיים נכנסים לתקופת רגיעה מבחינת המחלה ללכת ולהגשים את מה שרק אפשר!!!! ואם חושבים בצורה כזאת הרי רוצים להבריא כמה שיותר מהר וזה אולי יכול לתת תקוה. מקווה שכולכם תצליחו להגשים את כל חלומותיכם.... הרבה הרבה בריאות ואושר! חיה (עם-זה...)

שלום לך חיה עם זה,ושלום לפורום שלנו, כמו שאת יודעת למטבע תמיד יש שני צדדים , ואני תמיד יוכל להביט לתוך חצי כוס הריקה ולמצוא דבר או שניים...שבהם הקוליטיס מפריעה לי או מעכבת את שאיפותיי. אך מבחינתי ללא הקוליטיס עדיין הייתי קצין בשב"ס,הייתי עובד במשמרות של 24 שעות ובמשך המשמרת הייתי בוודאי מוריד איזה אסיר או שניים מחבל תליה מאולתר,הייתי צריך לפנות לבי"ח אסיר אחר שהחליט להצית את עצמו,ועוד כמה אירועים "קטנים"של חתכים של ורידים,סמים,מכות ובמקביל לשמור על עצמי, ולהמשיך ולתפקד כפסיכולוג במשרה מלאה כי רק כך תוכל לשרוד,אז......"בזכות" הקוליטיס וועדה רפואית מצאה שאיני כשיר עוד לתיפקוד במערכת לחוצה שכזו,ועל כך אני מודה לקוליטיס. עוד אני רוצה להודות לקוליטיס,שבזכותה נפרדתי מגרושתי וזכיתי לדעת עם מי אני חיי,כשעוד לא היתה דיאגנוזה של מחלתי וחשבתי שכל הדימומים וההתקפים מקורם מפיסורה או משהו כזה,גרושתי הקפיצה אותי לעבודה בבקרים כי לא יכולתי יותר לעלות על אוטובוסים,ופעם אחת כשיצאנו מהבית והיינו עדיין בתחומי ישובנו[בת-חפר],ביקשתי ממנה שתעצור ליד כמה עצים ושיחים סבוכים כי פשוט לא יכולתי להתאפק יותר,והיא אמרה לי "מה אם משהו יראה אותנו,זו בושה",אני כמובן ירדתי לשיחים מחוסר ברירה וכשאני עדיין "מדמם בשטח",היא פשוט נטשה אותי כדי שלא יראו אותה ומה יגידו אנשים....אז באותו רגע ממש ידעתי שאני עם האישה הזו לא ממשיך לחיות את חיי,ואכן יזמתי גירושים,וכמה טוב לי עכשיו,וגם זאת בזכות הקוליטיס. בזמן נישואיי,הייתי דיי שמנמן ולא עשיתי כלום,ולאחר שאובחנה המחלה החלטתי לקחת את עצמי לידיים ומאז כשנתיים שאני מתאמן בחדר כושר,חיטבתי את גופי ואת ביטחוני והרגשתי,מה שלא היה קורה אם המחלה לא הייתה פורצת ,ובטח הייתי ממשיך להתפוצץ עד היום, ריגשית ונפשית בשב"ס,והייתי ממשיך לזלול ולזלזל בעצמי ובצרכיי . נכון יש גם מגבלות,וזה די מתסכל לפעמיים לא להצליח לרדת לתיבת הדואר ולדעת שאתה מרותק לאסלה,אבל זה מה יש ועם זה מתמודדים. בכל מקרה אני יודע שיש חולים יותר קשים ממני ואני באמת מאחל לכם רק טוב ולשמור על אופטימיות ,דברים עוד יכולים להשתנות לטובה. רק בריאות ,אלי גולני.

איזו מין אישה חלשה וצרה..ממש מרתיח לשמוע!! ברוך שפטרנו.. מעניין אותי לדעת אם גישתה שתנתה אחרי שהובחנת.

הייגולני. וגם לכולם... מרנין לשמוע שהקוליטיס חולל דברים חיוביים בחייך. אני מניחה שבאמת אצל כל אחד זה קצת אחרת... בהצלחה בהמשך הדרך ... חיה

יש לי השגה לגבי משהו היית שמנמן נשוי ועכשיו אתה חטוב זה ידוע שנשואים לא מקפידים על המראה החיצוני לעומת פנויים שרוצים להראות טוב , שומרים על כושר והופעה חיצונית ואחרי שמתחתנים - חבל"ז. לו היית אומר שרזית בגלל המחלה והדימום היה נשמע יותר סביר.